אז ככה מזלי גובר (בנתיים בקטע נאכס) ועוד שעה זה נגמר.

אז אנצל את במה זו

לברך אותכם בכל הברכות שתחמדו

שתזכו עוד היום לחזות בבוא הגואל

שהשמש והיום יאירו לכם פנים תמיד.

שתתמצאו בלימודים ותצליחו במבחנים

שלא יהיו לכם שונאים. וגם לא חברים חנפנים

שתרצו את החיים ותהנו בהם.

שתנצלו כל דקה כי הקודמת כבר עברה מהעולם.

שלא יהיה לכם זמן מבוזבז

שלא תבלאו במרכזים רפואים

אלא אם כן זה לשמח תפצועים או לראות תנכדים

ורק בריאות ושפיות בהרבה.

בניי חיי מזוניי והכל ברוויחי

הצלחה בגשמיות והצלחה ברוחניות למעלה מהמשוער

אושר ועושר וגם כושר(תאמינו, לא מזיק לאפחד)

בריאות (שוב ועוד מאתיים) הצלחה ותמיד חיוך דבוק ואמיתי

ועכשיו תחזרו לתחילת הברכה.

כל שתבקשו ומשיחנאו.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול