זה לא מסוים
זה היה יום גשום. שקט סרר ברחובות העיר טולדו אשר בספרד כול האנשים יושבים מימול האח הדולק ומנסים להתחמם מהקור העז.
אבל את ביאטריס שוב דבר לא עניין מלבד "Il pianoforte" שלה המצאה גאונית שאמורה להשתווק בימים הקרובים לשוק האיטלקי.
ביאטריס הינה ביתו של יצחק דה מונטה המכונה בפי העם"פרנידד" יועץ המלך והמלכה של ספרד
החיים בספרד היו קשים זמן מועט לאחר שהאינקויזיציה הארורה באה לתומה.
אנשי העיר מנסים להישתקם אט אט אך עדיין אנשים הכירו בקורבנות רבים.
לפתע נוספה עששית קטנה לחדר ועלומת האור הקטנה שהיתה בחדר עד כה קיבלה מעמד רב יותר.
"ביאטריס" זה היה הקול הרך של אימה שהחזיקה במשהו לא ברור ביד השמאלית שלה
"אמא" זאת היתה ביאטריס שהגיבה בשמחה למראה אמא שברוב הזמן עסוקה ובקושי ויוצא להם להיפגש יחד
"ביאטריס הינה לך מעיל את לא רוצה להצטנן נכון?" אימה שלה עטפה אותה בחום במעיל השחור עם הפרווה בסוף שרווליו.
"תודה אמא" אסיים את ההמצאה ואגש לישון.
"כן מתוקה" לילה טוב" -בלנקה אמא של ביאטריס נשקה לה במצח ויצאה החוצה וקול פסיעותה התרחקו אט אט.
היה זה שעות בוקר המוקדמות פעמוני העיר טרם צילצלו על השעה שאנשי המינזר הקטולי ואנשי הכנסיה הנוצרית בדרכם לתפילת הבוקר שלהם.
ביאטריס קמה בבהלה בחוץ עדיין היה חשוך אך רעש של סוסים צוהלים אבוקת אש שמאירות את אזור הטירה של משפחת דה מונטה
וריח חזק של אש נישא באוויר.
ביאטריס היסתכלה בחלון ולפתע חשכו עיניה
רומא 1951 בחנותו של "וונגוך"-מגלף עצים גרמני שבחר להיתמקם ברומא ולמחור שם מרכולותו.
.....
