זה היה לי קצת לא מובן כשלמדתי את זה. סה"כ לגיטימי, לא?

מה זאת אומרת איך קשורה כאן הצניעות? פורמים לה את הבגדים, סותרים את השיער! אמנם התהליך הוא מאוד מזעזע, והמטרה שלו היא לתת מוסר, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא מלווה במעשים שלא נעשים בכל יום. אם מקבלים את ההסבר של @נחשון מהצפון אז זה די מובן בסופו של דבר...

לא כ"כ מצאתי מקורות לזה, אם יש לך אני אשמח...

ח"ו! הרי הגמרא מתייחס לזה במפורש!

נזיר מה ע"ב

"....אמר לו לדבריך סוטה תוכיח דכתיב בה (במדבר ה, יח) "והעמידה לפני ה'" ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה

אמר להן זו כוחלת ופוקסת זו אינה כוחלת ופוקסת:  

"רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה"  

אז השאלה של הפותח עדיין מהדהדת (אצלי)

ונשמע לי מוזר התשובה שהיא לא כוחלת ופוקסת.. זה באמת עד כדי כך גורם שלא יהיו הרהורים?!

לא זוכר את הנוסח המדויק אבל זה הולך משהו כמו "אתה יודע שאתה אוהב אישה כשאתה קם לידה בבוקר ולא רוצה לברוח".

תאמין לי... זה לא חייב להיות עם אהבה 

הרי היא לא מקושטת וכמו שאומרים העולם אישה לא מקושטת לא כל-כך מושכת את העין (פרט לאנשים מקולקלים מאוד).

אל תשכח שפרחי כהונה הם לא סתם אנשים. מאיפה אני יודע? כי אחרי שהם מסיימים את הלימוד והופכים מפרחי כהונה (אגב פרחי טיס המושג נובע משם) לכהנים בפועל - למה חז"ל לא שאלו עליהם את השאלה הזאת גם? למה רק על פרחי כהונה?

נראה לי ברור להבין שבביהמ"ק כשעסוקים מאוד בעבודה בפועל אין חשש כזה (כמו שאמר הרמב"ם "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה"). אמנם פרחי הכונה עוד לא מכהנים בפועל אבל הם עדיין מתלמדים בכך, ולכן כשמצרפים את הטעם שזאת אישה לא מקושטת אלא מנוולת אין חשש כזה.

הם לא רק כמו כל יהודי בריא אלא בעלי מעלה...

ושוב, כמו שכתבתי למעלה, תעורר את השאלה לגבי הצרעת. הרי כהן מסתכל במקומות המכוסים של אישה בשביל זה (שמעתי מפוסק בשם הרב פישר זצ"ל לגבי שאלות על כתמים והוא אמר את זה בנזיפה על מי שמתיימר לחפש צניעות פה ולא אצל רופאים שאין שום קשר ביניהם לבין יראת שמים כלום וגם עושים מעשים שלא יעשו).

צריך להבין שכשהתורה אמרה שצריך ועושים אין שום שאלה של צניעות. ואם יש מישהו שמתגרה מזה, הוא כנראה לא נורמלי, אחרת התורה הייתה אוסרת את זה.

פתחתי עכשיו את הגמרא וראיתי שככה כותב רש"י בפשטות: "כדי שלא יתגרו בה פרחי כהונה: סוטה אינה כוחלת ופוקסת - דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה"

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!