קמנו

נסענו לירושלים

חיכינו בירושלים לכמה חברות

הלכנו למדריכה שלנו בירושלים ועשינו מפגש שיבטי

נגמר המפגש

הלכנו למרכזית

התלבטנו

החלטנו

הלכנו לכנס

פגשנו את @צמאה לך נפשי. @משתלמת @שמחה260 @בשמחה תמיד (: ולא זוכרת מי עוד

הרב דביר טל

הולכים לכותל עם @שמחה260 ו@בשמחה תמיד (:

מתפללים מינחה בשימחה

גשם!! איזה טוב ה'!!

חזרנו לכנס

הרב ישראל אריאל

הלכנו לבית חולים הדסה הר צופים

פגשנו את @ה' הוא המלךךך ו@ביחד ננצח

הדלקנו נרות עם החולים 

רצנו לרכבת

אין רכבת

פתאום יש רכבת

עולים ונתקעים בשער שכם

ירדנו

רצנו כל עוד רוחנו בנו לכיוון הכותל לסיבוש

סופסוף הגענו רטובות עד שד עצמותינו

פגשנו את @מתנחלת גאה! ואת @לעשות רצונך! ואולי עוד בנות, לא זוכרת כבר

רקדנו

רקדנו

רקדנו

רצינו שישימו "והריקותי לכם ברכה"

לא שמו (חבל מאד, דווקא ממש רציתי בגלל הגשם וגם כי זה שיר מתוק)

נגמר הסיבוש

עלינו למרכזית

רטובות וסחוטות

הלכנו לצד והורדנו מהר נעלים וגרביים

מישי מתוקה הציעה לנו גרביים (פדיחות)

קנינו אוכל

הלכנו לתחנה

חיכינו לאוטובוס

נפרדנו מ @שמחה260

עלינו לאוטובוס

רעדנו כל הנסיעה

הגענו

ירדנו בלי נעליים והיה לנו הרבה יותר קר

ו@חיה שרה ישנה אצלנו

וזהו

טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו!!

תודה אבא על שהיה יומטוב מאד ושמח!!!

תודה על הברכה והגשם!!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול