(כן, כן, היה חור קטן, אבל חוזרים ובגדול לשניים האחרונים. זה הזמן לשלוח לנו יצירות של אחד למוצ"ש)

עוד יומיים המפגש!

קבלו וורט קצר ותמונה נהדרת מאת @עמירם.

כשאהרון הדליק את הנרות הוא הסתכל עליהם וחיבר. חיבר חיבורים בין ישן לחדש. בין הנר של אתמול לנר של היום. הנר שהיה אתמול לבד, כמובן חוץ מהשמש ששימש לו כמגדלור, שאסור לו היה להשתמש בו עצמו. וכשאהרון הניח לידו נר נוסף הוא פתאום הרגיש שהוא לא לבד בחלון (או בדלת). אור נוסף הגיע לעולם והאיר את החדר. טובים השניים מן האחד.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול