היה כיף אצלו שישי שבת כאן בכרמיאל, שישי היינו גם במשו שהוא כמו ג'אמפ פארק והיה כיף. בקיצור היה מושלם.

עכשיו ההורים חזרו הבייתה ואנחנו הילדים נשארנו לבד כאן לעוד לילה, ומחר בבוקר ניסע לעיר הבאה להיות גם אצל סבתא.

בצפון כאילו כל החיים מתנהלים יותר באיזי... נחמד כאן, אבל לא לגור לגמרי. פחות בשבילי. אבל הנופים כאן מדהימים.

מחר נר אחרון חבל. עבר מהר.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול