עד מתי שירים מדכאים

לשרוד את השבוע ככה:
לא לחשוב על סוףשבוע
לא לחשוב על עצמי
לא לחשוב על הגוף

מעורר חמלה

למה אני כותב כאן. ולמה את זה

קריאה גלובלית לעצירת מגיפת הבדידות

שנעצור אותה ביחד?

נמאס לי גם להיות בודדה.

וסליחה שנדחפתי.

היא חלק מהקיום עצמו, נראה לי.

או שזה רק אני

אם זו תחושה שחיים איתה אחוזים נכבדים מהיצורים כאן, כנראה שכדאי לבחון את זה.

אז איך עוצרים אותה?

ולהתמיד בזה, בהרבה מאמץ?

מחר מגיע לפסיפס?

לא. לא הסתדר

אולי בפסח

'הבדידות היא פרדוקס. זה פרדוקס! הבידוד קיים אך ורק בבידוד. ברגע שחולקים אותו הוא נעלם'

לא אומרת שזה יותר קל, למצוא מישהו לחלוק איתו את הבדידות מאשר לשקוע לתוכה. אבל טוב יותר, זה בטוח. בהצלחה, שיהיה לך טוב

בקול, במילים. אני חושבת אולי גם במגע

זה נחמד באותו הזמן, אבל בדידות זה מתמשך

אולי למצוא מישהו לחלוק איתו את הבדידות לנצח

חצי שלם, נראלי דיברנו עלזה פעם

וגם אם לא, מה אנחנו אמורים לעשות עד החתונה? או חבר, אבל גם לחבר יש גיל

מאיפה הציטוט?
זו מחשבה יומרנית, האמונה שמישהו יחלוק איתך את הבדידות, שתצליח למצוא. זא, לא לכולם זה אפשרי.

אמן, תודה

כשניטשה בכה, דו שיח בין ניטשה לדר ברויאר. תקרא