וכשאני לעצמי - מה אני?בן-ציון
איזו תקופה הזויה.
מרוץ החיים נכנס להילוך גבוה ואיבד שליטה לחלוטין,
עד שהמסלול לא ניכר כלל.

תורמוס- סיורים, מובלעות, לבן\ש.ג., פיפא, מטבח ובעיות קליטה.
הדילוג נדחה כצפוי
ואז רגילה-או שלא- ובסוף כן - ואז מעמל ודילוג מזורז לשטח, בלי הרבה מהציוד שלי.
מגן צפוני -שטח, בוץ, קור, גשם, בלאגן, תומ"תים, שמירות, כוננות עם שחר, חיפוי נצור, שעות שינה הזויות
והופ, המאגים.
כל העולם מתהפך,
קצינים בלשים חוקרים שאלות
עוד יותר שמירות.

והיי, היה חנוכה ועוד מעט נגמר.
נר ראשון ושני בבית, כל השאר כאן.
חב"דניקים באו והאירו לנו את החושך עם נרות, חיוכים, מוזיקה וכמובן שפע סופגניות (הראשונות שלי לחג!).
עכשיו סבב שמירות שבעז"ה יהיה בסדר+.

כוחותינו מקווה שאצא בשלישי הביתה (עד חמישי, כן? לא שלשוש).
הזמן לא עוצר, הוא עף, נשרף, מסך עשן.בן-ציון
איזה ימים, איזו תקופה.

גוסט, שלד, גופה. חוסר מוטיבציה זה מילה יפה מדי פה לפעמים. מזל שחנוכה מאיר את הלב והנפש.
מי לא דיבר איתנו. המ"פ, המג"ד, המח"ט...
זה אכן שפך קצת אור על החושך הזה כאן.
קצת אידאליזם בתוך החפשנות העצובה הזו.

השחרור מתקרב.
לא ידוע איך, איפה, ואפילו מתי.

- - - - - -

פיגוע ירי, אחות של ובת של, בעלה ועוד כמה יהודים שמשלמים בדמם על נחלת הארץ.
שתהיה להם רפואה שלמה בעז"ה.
עד מתי?
צריך הרתעה, איום שיגרום להם לרעוד מפחד רק מהמחשבה.
זה לא היה צפוי.בן-ציון
חוזרים לתורמוס.
לא ראינו את זה בא, בכלל.
רגע אחד אני מדבר עם בנימין על הסיכוי שיחתימו אותנו עוד בכלל המצב, ורגע לאחר מכן הבשורה.
איזו שמחה ואילו צהלות.
מיד כשניר דר הודיע, פרצה השירה בשאגה אדירה "התאורה עולה באופק..."

אז התכנון הוא רגילה ראשון עד ראשון, שבעז"ה יאשרו לי, ושבוע אחרון נהיה עם הסוללה.
חמישי טופס טיולים וראשון מדור בייניש ויאללה אזרחות!


'יחתימו' זה לחודי קבע?משה
לא, עד כמה שידוע לי.בן-ציון
הכל במסגרת ההסדר.
אה. לא שווה.משה

צה"ל התחיל (סוף סוף!) לשלם משכורת לחיילים שהוא זקוק להם כדי שיאריכו את השירות בעוד קצת.

הולכים מסרט לסרט.בן-ציון
איזו סדרה גרועה זה צה"ל.
|נאנח|
אני לא יודע מה יהיה מחר, מה יהיה היום אפילו...
בהצלחה. ושחרור מהיר וקל!יהודה פ.


תודה, בעז"ה בן-ציוןאחרונה
נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה
~~ ( זה יותר יפה מהנקודות שאנשים שמים כאן)מחכה לחורף
למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?


חורף בריא לכולם

החורף הגיעזיויקאחרונה

אולי יעניין אותך