לאורך הים אין גלים
יש עולם
שנשבר
לרסיסים
על המזח
לאורך הים, אין גלים
יש עולם
שנשבר
לרסיסים

אם יש גנעדן או
מקום מסתור עכשיו
חבקי אותי ואת פחדיי
וקחי אותי אליו

(אמא)
אני רוצה בנפש פנימה
לחזור אליי ואל ביתי
כמו שהיה בילדותי
קורא לך
(אמא)
אני רוצה בנפש פנימה

תן בי את האש שחודרת בי שנושמת
בוערת בעומק ליבי
תן בי את הרוח שאף פעם לא עוצרת
בחול
היא כותבת את שמי
תן לי את הצוהר לראות את
כל הזוהר, שבא
להאיר את דרכי
כי כבר החושך סוגר לי
את הדלת, חומק שוב
אל תוך מיטתי

תן לי מחר בו אוכל להחזיר על הזמן שהיה בי שבוי
תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל
תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור

כי סערת עליי, לנצח אנגנך
שווא חומה אצור לך
שווא אציב דלתיים
תשוקתי אלייך, ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים

לספרים רק את החטא והשופטת
פתאומית לעד, עיניי בך הלומות
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל
תאלמי אותי
לאלומות

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת
לבדי אהיה בארצותייך
הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת
תפילתי אחת והיא אומרת
הא לך

עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל
ריקים וארוכים
אלוהיי ציווני, שאת לעולליך
מעוניי הרב שקדים וצימוקים

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים
שנשארו
בחוץ

אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר

אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
הן אנחנו מאותו הכפר

ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר,
אז
אני אותך זוכר

---

אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה, השחר מן ההר
אז
אותך נשאתי אל הכפר

אתה רואה, אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו דבר
מול שדה ירוק אני עובר
ואתה
מעבר לגדר

אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו והלב
השומר, לא להיפגע
יפעם בקצב רגיל
זה יבוא כמו שהטבע רגיל
להיות שלם, עם עצמו



(מה זה להיות שלמים מה, איך הטבע נותן הרגשה כזאת של עולם שנברא בדיוק בסדר ובצבע הנכונים, איך תמיד מול נוף ואוויר יש תחושה שהכל מדויק כל כך ואמיתי וחי ונושם ולרגע ברור לך אפילו איך צריך לנשום)

משגיח מעל
על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתיי, אין סופו לפנים
ואימי מבטיחה לאחיי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת,
להרים רגליים
מאמץ אחרון לפני ירושלים

אור ירח החזק מעמד
שק האוכל שלנו אבד
המדבר לא נגמר
יללות של תנים
ואימי מבטיחה לאחיי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת
בקרוב ניגאל
לא נפסיק ללכת לארץ ישראל

---

ובלילה תקפו שודדים
בסכין, גם בחרב חדה
במדבר דם אימי, הירח עדי
ואני מבטיחה לאחיי הקטנים

----

בירח, דמותה של אימי
מביטה בי אמא
אל תעלמי
לו הייתה לצידי, היא היתה יכולה
לשכנע אותם
שאני יהודי

עוד מעט, עוד קצת
בקרוב ניגאל
לא נפסיק ללכת
לארץ ישראל


(אדמה וחלום ואלוהים תעשה שיהיה טוב, תראה כמה אוהבים וכמה זה חשוב. הכאב הגדול יותר הוא להגיע ולראות שהמציאות היא לא כמו שדמיינת אותה, אין רחובות מזהב והעולם עדיין די דפוק. אני מעריצה אנשים כמוהם, איך עושים דבר כזה. בנו כבר כמעט ולא נשארה האמונה)

והים לא נרגע
הוא רק גאה וגאה
את אוספת לאט את גופך
אנשים שפגשת, שהיו בשבילך
ובן רגע נשארת מול צילך

את היופי שלך, את הקסם שבך
לא תוכלי לחלוק עם כולם
הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך
ושמרי את נפשך לעולם

מהמרחקים שאת בורחת
לא ידעו דרך חזרה
שם את הולכת, לאיבוד
במנהרה
בלי מטרה
והשחקים, הם הגבולות
אל תעלמי במצולות
כי אין תשובה טובה לכל השאלות

---

הוציאי עכשיו מגירות מליבך
ורוקני רגשות משומשים
אולי תמצאי את אושרך,
את כוחך
שקברת עם הזמן בשנים

בכאב מצאתי אושר
באור גדול מצאתי חושך
כל השקרים סופם אמת
וכמה יש לי עוד לתת

---

והמרחק מגעגוע
הוא המרחק משיגעון
אני עוצמת את העיניים
בין מציאות לבין חלום
ומי יזכור שלא אהיה פה
ומי יקח אותי אליו
אני עוצמת את העיניים
וזה נעים, נעים עכשיו

---

שברון הלב שיש לשאת, וכמה יש לי עוד לתת

(נעים עכשיו)

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם
הם כבר למדו איך להצניע את עצמם
טיפות גדולות זולגות כחול לילותיהם
טיפות גדולות זולגות
על עלבונם

את מרוחקת, ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עוד לא פגש במבטם
עוד לא אמרת להם
מילה טובה

אם אהובייך יפקירוך,
אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך
לא יברך
אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך

עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשים הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני, ומחלה

אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר כל חודש כל שנה
לוקחים אותך לעבר
מפתנם

כשאוהבייך ישכחוך וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם
והם ירימו את ראשך ויאספו את יאושך
לחממך בפירורי אהבתם



(מה הייתי עושה בלי אנשים כאלה שאשכרה אכפת להם)

שלחי אותו,
תני לו ללכת לחופשי
אף כי יודעת את
שלא יחזור אלייך
שלחי אותו
תני לו ללכת למקומו
לשיבולים הכפופות ברוח

תני לו לחלוץ את נעליו, לרוץ להשתובב עם הרוח
תני לו לשרוק ולזמר, לדלג על אבני דרך
תני לו לחיות כפי שחי
אל תתעצבי עוד כי הוא הלך
כציפור לדרור, שובי לימי החול
כי את יודעת
אהובך, לא יחזור אלייך

אל תתעצבי עוד כי הוא הלך
שלחי אותו


(תרפי תשחררי תנשמי תחיי ותאהבי, יש ככ הרבה מה)

אני הולך אלייך כל ימי
אני הולך אלייך מסונוור
האבנים פוצעות את כפותיי
אבל אני, איני מרגיש דבר

אני חוזר מארץ רחוקה
מושיט ידי, ללטוף את שערך
הנני כאן אך כמו יונה פצועה
אני
נופל, תמיד מול שערך

הנני כאן, כמו ציפורים חגות
הנני כאן, מביט מן הגגות
הנני כאן, כמו אבן בגדר
כמו סלע כמו באר
אני האיש
אשר תמיד חוזר,
חוזר

אני חוזר מאלף גלגולים
אני נזיר, בן מלך וקבצן
ובלילות, בבכות השועלים
אני חולם וער בך בו בזמן
אני רואה אותך, הרחוקה
כמו נסיכה שבויה במגדלים
בין סורגים יושבת ומחכה
האלוהים, האלוהים גדולים

הנני כאן, כמו ציפורים חגות
הנני כאן, מביט מן הגגות
הנני כאן, כמו אבן בגדר
כמו סלע כמו באר
אני האיש, אשר תמיד
חוזר, חוזר

ואת חיכית כמו האבנים
וכמו הבור להלך במדבר
זריחות רכות נשקו אותך פנים
שקיעות כבדות נשקו אותך צוואר

כך ראיתיך יושבת ומחכה
ובעינייך אור ועצב רב
כך לקחתיך איתי אל החופה
את, היחפה
עם כתר של זהב

דברי עכשיו ילדה, אני שומעת
כל העולם מקשיב למלמולך
דברי מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
חבקי, את כל פחדיי בשתי ידייך
חבקי דובים גדולים
מתוך שנתך

עולם חדש וטוב אני אתן לך
וכבר, במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ, צהוב צהוב
מתוך האפלה

תהיי קטנה, מאומה לא יפגע בך
סיכת פרפר קשורה בשערך
תהיי קטנה, מאומה לא יברח לך
אני אהיה
גדולה גם בשבילך

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)