נר אחרון של תשע"ט, לנצח!

חייב לסיים את החג הזה עם קצת אביתר, שיר שהוא מדהים מדהים.

 תהנו מתוקים.

אדם נזרק למקומות רחוקים 
כדי להאמין לצעוק וללכת 
אדם בדרך ללא מוצא 
כדי למצוא שביל מהצד 
וזה מאבק 

ואבק עולה ומיתמר עד לב שמים 
ריקוד בין יאוש לאמונה 
לא לוותר זה לנצח 

אדם חולם על מקומות רחוקים 
הוא לא יודע שהוא יושב על אוצר 
אדם נזרק לבית האסורים 
כדי לדעת שהוא לא לבד 
מושיט יד לעזרה 

ואבק עולה ומיתמר עד לב שמים 
ריקוד בין יאוש לאמונה 
לא לוותר זה לנצח.

חזרה נעימה לשגרה, שיהיה אור כזה שנשאר לא כבה שנושבת הרוח. בע"ה ישועות ונחמות.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול