אוקי אז מה נשמע? נסיופ?

חשבתי על זה הרבה, והיגעתי למסקנה שהפורום הזה גוזל לי באמת הרבה זמן, (אל תיעלבו) אבל זה ממש מבזבז את הזמן שלי במקום לעשות דברים מועילים אני נמצאת בפורום "חפירות ארכיאולוגיות בע"מ" ובגלל זה החלטתי לעזוב.. טוב, לא ממש לעזוב, אבל בקושי להיכנס, אם אתם צריכים אותי אפשר לתייג אותי, או לשלוח לי הודעה בפרטי, וגם אני נמצאת בפורומים אחרים (נגיד נוגה, שישיסטים) אבל בכל מקרה אני אומרת שאם יש איזה משו של בלחים אז תתייגו אותי (@בוער לארץ השלמה) וגם לסקרים תמשיכו לתייג אותי (@כבתחילה, @לעבדך באמת!) או לכל מיני דברים אחרים חשובים, כמו מפגשי פורום, בסיבו"ש או משו כזה.

בקיצור היו שלום פורום חביב!

בי לכל מי שאני מכירה באמת מהפורום הזה (@אונמר, @מילי דשטותא, @לעבדך באמת!, @להיות בשמחה!!! וסליחה אם יש עוד שלא אמרתי) 

אז יאלה בי! אחים!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול