מילה קטנה שמניעה אותי קצת יותר קדימה, כל פעם.
אני דוחה הרבה דברים.
אני נופלת בהרבה מקרים.
ולפעמים אני בוחרת לקפוץ כדי לברוח,
בעיקר משתיקות חסרות יופי או צבע.
אני אוהבת שקט, אבל שונאת שקט שמחייב אותי לדבר.
אני אוהבת אנשים , זה יפיפה לראות קשת ככ רחבה של צבעים.
תחייכי. חיוך קטן
אני נופלת עכשיו במודע.
ואני קצת מוותרת לעצמי, שנאה.
כ
ו
א
ב
תבינו ותפסיקו להציק לי בשאלות הזויות.
באלי שהכל יהיה מסודר.
באלי לישון.
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
