אתם יודעים, יש גם ידע אובייקטיבי. ומלבד מילים של פרצי התרגשות וכד' יש גם אמת אחת ברורה.

אני ממליץ מאוד ללמוד אמונה (ממליץ את הספר "דע מה שתשיב לעצמך").

בנוסף-

להתבונן ביסודות החיים לא התבוננות אינטלקטואלית טהורה. אלא התבוננות שיש בה הבאה של הנפש לאיזו ידיעה, איזה רגש.

כמו"כ-

מוטב שלא לומר משפטי כפירה אפילו כשזה דמגוגי. שאלות מותר  לשאול, בתור שאלה. לא בתור מסקנה ראשונית.

גם לא השתמשתי  במילה בחינה.

מה שכן יש במצוות האמונה גם הסתכלות שכלית רציונאליסטית. לפחות זה מה שרוב הראשונים אומרים. יש שאלה של איך איפה מתי וכמה, אבל זה פחות או יותר מוסכם ממה שהבנתי.

(האמת- שגם המילים פלוס מינוס הם פלוס מינוס נרטיב...)

לגבי האובייקט והסובייקט יואיל כבודו להסתכל בשורות הראשונות במאמר דעת אלהים שבספר עקבי הצאן לרב קוק זצ"ל. (כל המאמר מומלץ)

האמת שאין לי יותר מדי כח להסביר את עצמי.

אומר בשני משפטים- יש הבדל בין שאלה למקנה.

אמונה אינה לא רגש ולא שכל אבל היא נעזרת בשניהם. חלק ממצוות האמונה זה גם להיעזר בהם (שוב, איך כמה מתי איפה  וכו' אלו כבר שאלות אחרות. אנחנו מדברים על מסקנות ולא על דרך.

לכן אפשר לתהות  ברגש, אבל מתוך לימוד כל הסערות לרוב נרגעות. וכמובן- לא מזה ולא מזה באה האמונה, אבל בלי שזה ברור- האמונה מאוד רחוקה מאיתנו.

טוב לשטתך אלהים לא קיים כי קיום זה מושג שאני מכליל בו את אלהים. אז שכוייח. אבל כשאני משתמש במושג הזה אני מתכוון להאיחז במה שצריך ביחס לאלהים, איננו פילוסופים, איננו משלפובים, אפשר להשתמש במשל.

בדיוק אחותי הייתה צריכה אותו אז פיניתי לה קצת, שתרגיש אותו לגמרי לבד ושלה

בדיוק ראיתי אותו בוכה בגלל איזה משו שחברה שלי סיפרה לו בצהריים

הוא גם נתן לי חבוק, כפרעליו, בגלל שהיה לי מבאס טיפ היום, הוא בא עד לפה! איזה גבר?

אני מרגישה מטומטמת

1. אם הרע הוא לטובתינו, הוא לא רע.

2. הקב"ה היה יכול לגרום לנו את אותה טובה, ללא רע כלל.

אם יש רע בעולם, הקב"ה הוא זה שיצר אותו, כי אין כח מלבדו.

ולומר שאין רע, זה לא הגיוני, כי טוב ורע הם יחסיים.

נערך

נערך

אבל אוסיף למשו שאמרו פה,

אני מניחה שאם יש אלוקים והוא ברא עולם,הוא לא יהרוס את מה שיצר,לפחות באופן חלקי,נכון?

כנראה שיש פה מחשבה קצת יותר עמוקה.

ורק בזכות אלוקים הוא ניצל.

והיי אני צאצאית ניצולי שואה. ומכירה במשפחה עצמה כמה זה היה נורא גם בלי לחפש בחוץ ואני אמנע ממכם תאורים על מה שהלך. 

ויש לי במשפחה גם כאלה ש'לא מכירים את אלוקים' ונגד כל הדתיים והמאמינים כי.. כאילו הוא לא באמת קיים.

וגם יש לי קרובי משפחה שרק התקרבו יותר לדת בגלל זה.

בעקבות השואה, ירדה רוחם של רבים מהניצולים והאנשים שחיו את הכאב שבשואה, וחלקם חדלו לקיים תורה ומצוות, לא עלינו.

תשובתו של הרבי לאנשים אלו ידועה במשל, לאדם הנכנס לחדר ניתוח. אותו אדם, שאינו מבין מאום ברפואה, ינסה להבין את מהלכיהם של הרופאים. אך כאשר יניף אחד הרפאים את ידו לקחת את הסכין, יתפרץ אותו אדם וינסה למנוע את ביצוע הניתוח. "הייתכן" - יצעק הוא, "הרי סכין זה לא רק שלא יוסיף לבריאותו של האיש, אלא אף עלולה להמית אותו ולשים קץ לחייו הקשים בלאו הכי".

הרי כל אחד מבין, ממשיך הרבי ומבאר את נקודת המשל, שסכין זה הוא זה שיציל את האדם השוכב כעת על שולחן הניתוחים. לא יעלה על הדעת לומר שהרופא עושה את מעשיו מתוך הפקרות וחוסר התחשבות בפעולותיו של החולה. כך גם כאן, אמנם איננו מבינים את השואה, ונדמים אנו לאותו אדם המנסה להבין את מעשיו של הרופא. אך כמו שבמשל, ברור שהרופא יודע מה הוא עושה ואנו סומכים עליו, כך גם הקב"ה עשה את השואה. איננו יודעים למה, אך אל לנו להסיק מכאן מסקנות שליליות.(חבדפדיה)

@נוצת זהב @פועל במה @שעות של אמת. @כי בא אורך תייגו עוד את מי שבאלכם שיצפה.

אז לא נראלי שיזיק לך הסירטון

העיקרית היא- איפה הוא לא היה בשואה? הוא היה בכל מקום, אנשים מספרים שהרגישו אותו בחוש... לנו זה קשה להבין כי הכל כ"כ כואב לנו, סיפורי זוועות וכו' אבל תכלס- אנשים ניצולים שהיו במחנות השמדה וניצלו בדרכים לא דרכים- מודים בפה מלא שהרגישו את אלוקים בכל רגע בתקופת המלחמה.

פעם שמעתי על זה ווארט נפלא-

אבא אחד היה מזהיר את הילדים שלו כל הזמן שאם הם לא יתנהגו יפה ולא יהיו ממושמעים, יבוא דוב גדול מאוד ויטרוף אותם.

כך קרה כמה פעמים- הילדים לא הקשיבו, האבא איים. אבלל שום דוב לא הגיע.

באחד הימים אכן הילדים כבר חצו כל גבול אפשרי...

ומי הגיע? הדוב, כמובן.

הילדים רצו, ברחו והשתוללו. הם נורא פחדו.

אבל אם הם רק היו יודעים שהדוב הוא רק תחפושת ומי שנמצא מתחת הוא בעצם- אבא שלהם, שכ"כ אוהב אותם ודואג להם, הם בכלל לא היו פוחדים, הם היו מבינים שאבא רוצה להחזיר אותם למוטב, עד עכשיו הם לא הקשיבו בדרכי נועם ובאזהרות... אבא נאלץ לנקוט באמצעים פחות נעימים. 

וכשאבא הוא מלך העולם, הוא השליט, אז הרשות נתונה בידו לעשות עם כל נברא כרצונו... אבא רוצה בטובתינו, אבל גם רוצה שנקיים את מצוותיו, נלך בדרכיו, ובדור שהיו בו כ"כ הרבה קלקולים- הרפורמה, ההשכלה, התבוללות... אז אבא רק רצה להזכיר לנו שיכול להגיע דוב גדול ומאיים...

ואחרי הכל (בעצם- לפני הכל) אין אנחנו מבינים חשבונות שמים. וזה לא רק משפט מוכר. תפנימו!

למה האבא שיקר לבנים שלו, ולמה הוא לא פשוט הסביר להם למה לא כדאי לעשות את זה.

ועוד: והרי היו גם הרבה צדיקים שמתו בשואה, ולמה הם מתו?

זה כבר חשבונות שאנחנו לא מבינים, אבל מי יודע- אולי הם הלכו כפרה על הדור במקום עוד כמה אלפים שהיו צריכים להירצח.

תראי, אם אנשים אכן צריכים למות אם הם לא מקיימים מצוות. למה לעשות עליהם כפרה?

ואם לא, אז למה כל כך הרבה מהם מתו בשואה?

זה כבר עניינים שאנחנו לא יכולים להבין, חשבונות של הקב"ה. רק נותנים לנו להבין שני סןגי מקרים- צדיקים נפטריו- ככפרה על הדור, והלא צדיקים- בגלל החטאים....

חוץ מזה יש את עניין של צדיק ורע לו רשע וטוב לו. זה קשה להבנה...

יש על זה הרבה הסברים, מאמרים...

מה שבטוח שהכל לטובתינו המוחלטת. תאמין בזה... !

אם רק מנסים להאמין, למצוא נקודות טובות בזה, סיפורי ניסים וכו' בלי להתמקד בדברים הזוועתיים... יותר בנקודות האור- יהיה יותר קל... פתאום הכל יהיה בהירר ומובן, 

גם לי קשה לפעמים בזה. מתגברים. קוראים על זה מהצד החיובי...

להסביר את זה באופן מספק.

הוא, שה' עשה את השואה

היו חטאים-יש עונש

זה בדיוק מה שכתוב בתוכחה

חוצמזה שזה היה גם בעיטה מהגלות

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך