ייחוס הקדושה למדים, הוא בתור אחד הכלים למלחמת עם ישראל באויביו. מדים זה חלק מהצבא.

בוודאי שכאשר שולחים חיילים ל"משימות" נגד אחיהם ונגד ישוב הארץ (ובמקרה של "לא חוקי", הרי שמלבד שקודם צריך לטפל בשפע ה"לא חוקי" הערבי, יש לצורך זה משטרה. וגם עליהם אמורים לחול כללים של התנהלות כבני אדם), המדים אינם הופכים את המעשה לקדוש או לגיטימי.

דורי דורות התפללו לחזור לארץ ישראל, לביאת המשיח, בניית בית המקדש.

לא על הקמת מדינה ולא ציונות. מדינה וצבא זה לא מטרה זה אמצעי לחיות בארץ הקודש. 

חיילים נועדו לחסל את האויב לא לגרש יהודים

מוזר לי מאוד שאנשים לא קולטים דבר כזה בסיסי

ואם הדרג המדיני יחליט שכל החיילים משוחררים ולפטר את כל אנשי הקבע ולמכור את כל הטנקים, מטוסים ונשקים אז מבחינתך ככה זה בסדר גמור? זה הרי תפקידו של הצבא למלא פקודות של הדרג המדיני

אתה מדבר על ההיררכיה אני מדבר על המהות

זה כמו שתגיד שהתפקיד של הצבא זה לגייס חיילים ולתת להם אוכל, מיטה ולעשות להם אימונים. אז נכון שזה חלק מתפקידה. השאלה למה הצבא בכלל קיים

לפני קום המדינה בא אחד מראשי הערבים לרב זונפלד (שהיה אחד ממתנגדי הציונות) ואמר לו "בא נשתף פעולה נגד הציונים" אמר לו הרב אתה נגד כל מה שיהודי בציונות ואני נגד מה שגויי בציונות, זה ההבדל בנינו.

ברור שלא מתנגדים באלימות נגד החיילים, אם ח"ו קורה דבר כזה. הרי החיילים אינם מישהו פרטי שבא לפעול נגדך כי מתחשק לו. אפשר להיאחז בכל כח..

מה שדובר כאן, למיטב הבנתי, היה על סיטואציות שבהן האלימות-הקשה באה מהכיוון השני. לצערנו, יש דברים כאלה. יותר מידי. אפילו בפינוי האחרון מעמונה, הרי שלמרות הנחיית המפכ"ל, במקומות שהמצלמה והתקשורת לא היו - היו שוטרים שהתנהגו בפראות חמורה ביותר, ללא כל פרובוקציה. 

שלא לדבר על עמונה בזמנו - שהאלימות הפראית תוכננה מראש (לא צבא - מג"ב ומשטרה), בתקופתו של אולמרט. איך אני יודע? כי שמעתי אז מחבר בקרית גת, עוד טרם הענין, שמישהו מהמג"ב אמר לו בשבת, שהוא לא יודע מה מתכננים לעשות שם... כידוע, נער אחד כמעט נרצח שם. אח"כ אביו, נחי אייל, הקים את "מאמינים במשטרה", במגמה להכניס כחות עם רוח אחרת לשם..  אלות היכו בראשי חבר'ה צעירים שלא עשו דבר חוץ מלשבת במקומם. דבר שלא עשוים אותו אף פעם, ותוכנן מראש. העבריין שעמד אז בראש המערכת, כבר ישב אח"כ בכלא.

אלא מה? שאכן זה ב"ה אינו המאפיין הרגיל. בוודאי לא של הצבא. והצבא עומד על משמר ארצנו וערי אלוקינו, במסירות נפש, יום ולילה. אסור, גם כשיש דברים מאד כואבים - ויש לצערנו - לאבד את העיקר.

גדולי הדור אמרו להם שצריך להיכנע לרומאים והם לא שמעו להם. הקנאים הם האלו שלא שומעים לגדולי הדור

היה כאן ציטוט בכלל בענייני נישואין.. ציטוט חביב.

מישהו העלה את הדבר שנכתב לפני הרבה זמן, היתה תגובה שבאה להבהיר את ההקשר... וממילא התפרסמו תגובות לתגובות וכו'.

וח"ו להסית נגד "חיילי צה"ל". ולא רק השבוע. אלו בנינו. מגינים על עם ישראל במסירות נפש.

[על אף שעודכנתי כבר בעבר, שמה שצוטט אינו נכון ועוות - ומתוך הכרת המבהירה, לא טרחתי אפילו לברר איך בדיוק - היה חשוב לקרוא במה מדובר באופן יותר מפורט. אכן, כל פעם מחדש רואים עד כמה "לקנות" מה שנאמר בתקשורת, אפילו כציטוט, זה דבר בעייתי..]

כמובן, יש דברים שלא מסכימים עליהם. כמו שכבר הזכרתי בתגובה - אחת מאלו בשרשור שנמחקו בו תגובות, כולל ענפיהן שהגיבו על התגובות.. - אפילו ממש לא מסכימים, ומוחים (כמו למשל ה"חתימה".. ובוודאי שזו לא "עובדה" ח"ו. לדעתי ממש ההיפך. מדינתנו נבנית ותיבנה, גם אם מתוך קשיים) - ועם זה, אכן אוהבים את האנשים, את כנותם, והרבה דברים טובים ומקסימים שיש אצלם. וכבר נאמר: "במעלליו יתנכר נער"/ה... וד"ל.

מלבד מה שכאשר הרב קוק כתב על מדינת ישראל העתידה, "יסוד כסא ה' בעולם" - ידע גם ידע שתהיינה בעיות וסיבוכים, ואמר על היסוד הזה, "אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל להיות האושר היותר גדול" - 

ברור שמי שרואים במדינה ענין עצום, אכן יסוד כסא ה' בעולם, זה בגלל חזרת שליטתנו בארצנו - שנקוה שתשתפר בעז"ה בכמות ובאיכות - ובגלל כל דבר טוב שנובע מכך.

אבל מעולם לא גרם היסוד הזה לחשוב ש"כל מה שהמדינה עושה" (לא המדינה, אלא רשויות שונות שמכהנות בה; ובד"כ, מה שעושות מידי פעם, חלקן, ולא רוב מעשיהן) - זה כשר. בוודאי שלא. מי לנו גדול מהרצי"ה, שהיה מחזיק מהמדינה מעבר לאתחלתא דגאולה בזמננו, וידע לבקר בחריפות תופעות שליליות. אדרבה, את אשר יאהב.. יוכיח.

והדיבור על "המדינה" מול "הציבור", כאילו "המדינה" זה איזה משהו מבחוץ, הוא מעוות. המדינה היא שליטתנו בארץ, וגם השלטון הוא שלטון נבחר. נבחר ע"י הציבור. נכון שיש בתוכו כאלה שמנצלים את כחם לא למה ששלחום, ויש גם אינטריגות - אבל בסופו של דבר, השלטון הוא של הרוב. של עם ישראל. גם אם יש דברים שלא מוצאים חן בינינו. זה העם שלנו.

המדינה אינה "הצהרת בלפור".. היא מציאות של שליטת עם ישראל בארצו, אחרי אלפיים שנה. דבר עצום לכשלעצמו, יסוד בקיום התורה ובאחדות עם ישראל (עימה אינון אחד ולא אינון בלחודיהי).

בוודאי שיש עוד התקדמויות. מעלה-מעלה. עד לביאת משיח צדקנו ומלאה הארץ דעה את ה'. ועוד.

"לדחוף לשלב הבא", לא בא ע"י דברים שגורמים בדיוק ההיפך.

ואדרבה, כבר כתב הרב חרל"פ זצ"ל, שאי הכרת הטוב והערך של הדבר הגדול הזה - היא עצמה מעכבת את ההתקדמות. הפניית עורף למתנת ה', דוחה את הופעת אורה. אז נכון שיש ראינה של הטוב שבכך - ב"ה. אבל הקטנה שלו.

"מי שמקדש את המדינה" - נוהג קדושה בריבונותה. במתנת ה' הכללית הזו. כמובן לא "בהוראותיה וחוקיה גם כשהיא פוגעת בתורה וביסודות העם היהודי"... אמירה כזו היא לעשות מעין מה שאת טוענת שעשו לך.. לקחַת חצי משפט, ללא הקשרו - וההיפך מהקשרו.

על כן, ההיפך: מי שרואה את הקדושה במדינה, בשוב ה' ציון - הוא זה שגם ממשיך את ההארה האלוקית הכללית הזו. בלי סתירה לכך שמתפלל לעוד אור ובהירות.

כמו, על דרך משל, מי שרואה את הטוב באדם מישראל, גם כשיש אצלו עוד צללים. ההיפך ממי שמקטרג עליו  ומחלישו ח"ו.

"גוי קדוש" - זה עם ישראל. וכל מה ששייך לכלל ישראל, הוא קדוש. הארץ, המדינה, הצבא. עצם הדבר. בצללים וסיבוכים, צריך לטפל. זה לא יבוא ע"י אמירות פזיזות של "לעבור לשלב הבא". אף אחד לא חי כאן לבד, יש כלל ישראל, ויש מצבו - לכל מיני צדדים. 

ודווקא אלו שמחזיקים מערכה הגדול של שיבת ציון הזו, אנחנו ראוים בפעל שהם עובדים קשה כדי להרבות אורה של תורה, להעלות עוד, ברוחניות ובגשמיות. עם סבלנות ועם התמדה. בלי עצבנות. משתתפים בצער האומה ושמחים בשמחתה.

סיסמאות לא יעלו לשום שלב. אין לי שמץ ספק - שהגישה הזו, על אף שאיפתה הטובה, לא תביא לכלום. ממש לא כלום.

אם לא הציבור שמטֶה שכמו לסבול עם עם ישראל במצבו הנוכחי, לא היה שום דבר.

ב"דילוג" על השלב הנוכחי - שגם הוא תהליך מה', חבלים נפלו לי בנעימים - לא היה צבא, גם כזה שעדיין אולי אינו בשיא האידיאל של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" - וכל המדברים פשוט לא היו יכולים לדבר.. לא היו... ח"ו.

הדיבורים על "מעבר ממדינה לממלכה", הם דמיונות. המדינה תתקדם, תהיה טובה יותר, מלאה יותר באור. אפשר לעבוד על זה, וזה כנראה לא יקרה ברגע אחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש", זה פסוק שמדבר על עם ישראל.

להגיד ש"הציבור החילוני והחרדי מתקדמים בהרבה"... זו ממש אונאה עצמית. אם היינו חיים כעת רק את "הציבור החילוני", לא היתה תורה. אם רק את הציבור החרדי - לא היה צבא..  כמובן, אפשר להתפס באלה מ"הציבור החרדי" שמדברים נגד המדינה - ובכאלה מהצד שכנגד שחלילה "התייאשו" ממנה.. לא חברותות כ"כ  מכובדות-בעמדותיהן, לדעתי..

בכלל, כל ה"גזיִרה" הזו ל"ציבורים", היא חלק מהטעות. יש עם ישראל, יש בו כחות שונים וצדדים שונים. הדיבור הזה על "הציבור הדתי לאומי", אולי בא מתיסכול - אבל אין בו אהבת ישראל גדולה.

ואל יתפלאו, מי שמדבריהם עולה - אחרי כל ה"לבושים" - שנאה למדינה, שזה היחס הנפשי שהם יקבלו בחזרה מציבור רחב. 

אכן, גם בקרב ה"חרדים" יש חלק ככה (קטן, יש לקוות). מדברים וכותבים בשנאה - ואח"כ זועמים על יחס חוזר כזה.

ובכללי - קל מאד לחפש את הרע (ואם נמצאים במקומות מסויימים, נפיצים, גם ממש לראות ולחוות אותו.. לא סתם "אין עד נעשה דיין"). אבל ברור שבכללי - הטוב עולה לאין ערוך:

רובא-דרובא של חיילי צה"ל, אינם עוסקים חלילה בהכאת יהודים. אפילו רוב המג"ב..  ובוודאי גם רובא דרובא של הזמן.

אנשים שמוסרים נפשם, יום יום, כדי להגן על עם ישראל, כולל כאלה מגוונים שרואים בהם את השלילה.

המדינה בכללותה, מחזיקה תורה במידה שלא היה כאן מעולם. המדינה עם כלכלה כמו שלא היה מעולם (ומה ששייך לכלל ישראל, זה לא כמו אצל אדם פרטי. זה קדש. גם החיזוק החמרי של עם ישראל). צבא כמו שלא היה מעולם. רק לפני כמה עשרות שנים יצאנו מכבשני אירופה.

החתימה בסוף - דומה למישהו שרואה את אימו חולה קצת, ואומר בעליצות: עוד מעט היא מתה... ח"ו. המדינה תוסיף ותתקיים, גם עוד 200 שנה, גם מעבר לכך. והמקטרגים עליה - יש לקוות שיסיקו מסקנות.

אפשר להצביע על הרע, בשביל המוטיווציה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (לדעתי זה היה גורם בדיוק ההיפך. אבל הקב"ה לא יתן..). אפשר לראות את הטוב, בעיקרי, ומתוכו גם להתאמץ להרבות אותו. בעקשנות ובסבלנות - ובאהבת ישראל אמיתית. כולל עין טובה ולימוד זכות.

[הנה מישהו, "מהאחרונים שיצלחו את המעבר הזה"....  כל אחד רואה מה שרוצה לראות.. אלפיים שנה חיכינו לזה.

[https://www.inn.co.il/News/News.aspx/389114]

חולק/ים על לפחות חלק ממה שכתבתי, שגם הוא כמובן מגדולי עולם ממש (אני מניח שאת מבינה, שאני קצת מכיר גם את הגישה השניה, כלומר את המאמר שאת מתקשה להעלות בהודעה אחת..).

"אנחנו" (מי זה...) לא "עיוורים" למה שלא בסדר. רואים כשיש דברים לא בסדר, מוחים עליהם, וכשצריך גם מאד-מאד בחריפות. ולא פעם מוחים בצורה חדה מול מי שיש להם נגיעה בכך.

ומכיוון שב"ה משתדלים לאהוב את חלקיו השונים של עם ישראל, אז גם שומעים די ישירות גם מאנשים שחוו דברים קשים, לצערנו.

עם זאת - כמו שציינתי, אין שמץ פרופורציה בין דברים שנעשים שלא כהוגן ע"י הגופים הללו, לביןהעיקר הטוב והמאיר. בין כמותית ובין איכותית. ואין זה ממעט כהו-זה את הצורך לשרש אחרי כל דבר שאינו בסדר; ובמקרי התעללויות וכד', להתאמץ להעמיד לדין את מבצעיהם, למען יראו וייראו.

וגם - כמו שציינתי וכמו שחוויתי גם אני מנסיוני בהזדמנויות שונות - אי אפשר להכחיש שיש לעיתים צד של "יחס גורר יחס". גם אם אין כל הצדקה ופרופורציה ליחס שהוא גורר.

ואני לא "חרד"ל" (הגדרה גרועה בעיני גם למה שאת מתכוונת כנראה. אולי יותר נכון לומר "תורניים לאומיים") ולא מיונז, ולא שום הגדרה אחרת... אדם מעם ישראל, שמשתדל להסתכל כמיטב הבנתו - וכמיטב מה שהבין מרבותיו - לפי האמת.  

כבר אמרתי שהחיתוך של עם ישראל למגזרים ותתי-מגזרים, אינו טוב בעיני. כולם אהובים, וכל אחד ישכלל מה שצריך אצלו.

צריך מאד להיזהר כשמכלילים "ציבור". לפעמים יש נציגי ציבור שנראה שמעלימים עין מדברים אין הדעת סובלתם (כמו שהיה כשעלתה פרשת העינויים של נחקרי דומא והתעוררה סערה. וברגע שרה"מ הציג איזה סרטון מחתונה בקבינט, נפלו נציגי "הבית היהודי" בפח.. כדי שלא יזהו אותם עם זה... כאשר ברור שזו אחת הפרשיות היותר מתועבות שאירעו במדינה. לענות נערים בגלל "חשד". מכל מקום, האמת עושה את דרכה כבר כעת גם בענין זה, כנראה). לא יעלה על הדעת להכליל "הציבור.. שותף".

יש דברים, שאכן כאשר יש גישה שמציגה הדגשת השלילה שבמדינה, זלזול במערכת, לא רק נקודתית על עוולות, הסתכלות על מתנת ה', מדינת ישראל, כדבר שאמור "לחלוף" - אז ברור שזה יגרום לנגטיב, אצל רבים שגישתם ותחושתם הפוכה.

ומכל מקום, בהיות שכתבת שתשמחי לטעות בכיוון שאליו הולכת המדינה והצבא - ולפי מה שאני מכיר, את בחורה כנה - אז אני חושב שיש סיכוי טוב שנוכל לשמוח ביחד.. כנראה זה יקח קצת זמן.

[ובלי קשר למחלוקת המהותית - אני בהחלט נהנה הן מהכתיבה המכובדת, הן מהרמה האינטלקטואלית, של החשיבה - אע"פ שלדעתי היא ממש בכיוון מוטעה בדברים רבים - והן מבהירות הסגנון..]

כל אחד יכול "לפסוק"?...

להמליך מלך, זה לא דבר שניתן בכל עת. 

הרב קוק זצ"ל כותב, שבזמן שאין מלך - סמכויות המלכות חוזרות לעם. וממילא, הם יכולים למנות נציגים.

לגבי "מלך יהודי" - כשהיו מלכים שעבדו ע"ז, זו לא מלכות "יהודית" יותר מהיום.

בדמוקרטיה יש גם לא יהודים - הרוב המכריע יהודים. הרב הרצוג זצ"ל - שהרש"ז אויערבאך זצ"ל אמר עליו שהוא "מלך בתורה" - אמר שיש אפשרות שהם יהיו "שותפים" בענין זה. מדינה-יהודית לגמרי. שייכת לכלל ישראל. ב"ה שזכינו.

אף אחד לא שלל מהם שום זכויות. מעולם.

(היה פעם חוק כזה מימי המנדט, אבל לא נאכף)

זה שהם לא יכולים להתחתן זה די קשקוש. נייר מעורך דין סוגר את העניין הזה. להביא ילדים לעולם הם באמת לא יכולים כי אי אפשר לעוות את הביולוגיה לכללי הפוליטיקלי קורקט.

מבחינת חוקי המס המצב שלהם טוב יותר משל זוג נשוי. בפועל במדינת ישראל לא משתלם להתחתן היום בגלל סף המס וסיבות נוספות.

אתה נשמע לי לא כ"כ צעיר. עד לפני לא כ"כ הרבה שנים, כל הסביבה החילונית תיעבה וצחקה על ההומואים בלי קשר לדת. היה קמפיין תקשורתי גדול ואלים לטובת החבורה הזו (שרבים ממנה הם אנשי תקשורת), ונגד כל מי שמעיז לחשוב אחרת מהם.

חבורת הבריונים הזו, אגב - מוגנת מתחרות בחוק הישראלי.  ראה ערך אוניית ערוץ 7.

אני לא בעד להוציא להורג מחללי שבת, אבל צריך לדייק את המציאות.

הכשל המרכזי הוא זה שאתה מתעלם מהטיעונים בדיון.
@יהודי!! טען שיכול להיות ראש ממשלה גוי ואתה ענית לו שחוק הלאום מונע זאת. מה שכמובן לא נכון.
החוק מדבר עלל ההגדרה הרשמית של המדינה והסמלים.

הבעיה השנייה היא שאם יהיו מספיק חברי כנסת יהיה אפשר לבטל את החוק.

אז אין לי כוח להיכנס ולטעון טיעונים שאני לגמרי מסכים איתם אז אוותר.

הגבתי לדי שרוט שטען שחוק הלאום מונע את זה, שהוא טועה. זה הכל.

יהודי אמר שנכון שהיום הרוב ששולט במדינה הם יהודים, אבל זה בר שינוי.
ענית לו שחוק הלאום נועד למנוע זאת.
אולי חוק הלאום נועד למנוע זאת, אבל זה חסר סיכוי.
 

וכמובן שחוק הלאום לא מונע השתלטות פןוליטית כי כמו שחוקקו אותו אפשר לבטל אותו.

מי שיכול להוציא להורג זה הסנהדרין. וזה גם אחרי אין ספור דיונים 

כן משנה שהאחוז הוא קטן - והעיקר הם היהודים. 

כאשר יש ממשלה שתלויה במפלגה ערבית, אז אכן יש בעיה. זו ממשלת מיעוט, אינה מבטאת את רצון רוב העם שכאן. היה פעם משהו כזה לתקופה קצרה - והרצי"ה זצ"ל יצא נגדו בכל תוקף.

זה שיש בעלי זכות הצבעה גויים, זו החלטה של המדינה, על הרוב היהודי שבה. וזה נעשה מתוך התחשבות במציאות בזמננו. "התחשבות במציאות", היא לגמרי שיקול הלכתי. בניגוד לאנשים צעירים שחושבים לפעמים, מתוך חוסר בקיאות בדרכי הפסיקה, כאילו "אין דבר כזה". כבר אמרתי, הרב הרצוג זצ"ל כותב על זה מפורש. הוא הבין בהלכה יותר מכל מיני "קנאים" שלא הגיעו אפילו למשהו מדרגתו בתורה.

הרוב היהודי מתנגד לפעולות השמאל הקיצוני שמסכנות חיילים שלנו,

ומתנגד גם לרעיון המזעזע שלך, אלירז.

מדינת הציונים לא מתפוררת, חס ושלום. זו כפיות טובה כלפי מעלה.

מה שמתפורר זה הלגיטימיות שלך.

אחת הסיבות זאת התשקורת בארץ. עסוקה בללבות שנאה בין האנשים. עוד סיבות אלו פוליטקאים ואנשים שמרוויחים מכל המריבות האלו. לימין אין רוב במדינה אבל השמאל הוא במיעוט. רוב האזרחים עסוקים בעצמם.

מה שקרה זה שמרוקנים את הרוב הדמוקרטי מתוכן על ידי שימוש בכל מיני פקידים, בעיקר משפטיים אבל לא רק.

כמו שוטרים מגבניקים ויסמניקים שמתנהגים כמו חיות. להם אין לי שום אמפתיה. וזה לא רק מול מתיישבים

גם לנשים בהיריון מותר להפגין

ככל אצבע: ככל שאדם מדבר הרבה על "יסודות הדמוקרטיה" הדמוקרטיה זה הדבר האחרון שמעניין אותו (ההתנתקות לדוגמא)

ראש ממשלה מפטר שרים לפני הצבעת ממשלה כי יודע שלא יהיה לו רוב. עושה התנתקות רק שיורידו ממנו תיק פלילי, מפטר רמטכ"ל שחשב אחרת, ממנה רמטכ"ל עבריין גם בתחום המקצועי (מלחמת לבנון השנייה) וגם בתחום המוסרי (העדיף לדאוג למניות שלו ולא לחיי חיילים) מקים מפלגה עם שר אנס, שר אוצר שגונב כספי ניצולי שואה, שר שהפך להיות ראש ממשלה שהפך להיות אסיר.

רוממות הדמוקרטיה בפיהם וחרב הדיקטטוריה  בידם

א. גם אני חושב שנשים ובנות וילדים, עדיף לגמרי שלא יהיו כשיש מצב של עימות בכח. אם כי לפעמים זה לא אפשרי. הם פשוט גרים שם..  מכל מקום, זה כמובן לא מצדיק פסיק של אלימות כלפיהם.

ב. בוודאי שאם היתה אלימות - צריך לעמוד בכל תוקף ש"גורמים מוסמכים" יטפלו בה, ולא רק באלימות בהפגנות של שמאל. למיטב הבנתי, מה שדובר כאן הוא תוך-כדי שמתרחשת אלימות קשה ביותר. זו באמת בעיה. לעמוד מהצד אם מכים ילד בן 8 (כפי שתואר), או עושים מעשים מגונים בבנות, ולומר שאח"כ "גורמים מוסמכים" יטפלו בכך - אינני חושב שזה נכון. גם הלכתית, הרי זה כמי שרודף את חברו. צריך להשתדל לעצור את זה בכל היכולת. גם אי אפשר להכחיש, שיש יותר מידי מקרים חמורים שלא טופלו די הצורך, ע"י ה"גורמים". בוודאי לא באותה זריזות שמטופלות פגיעת אחרות.

 אלא מאי? שצריך אכן להשתדל, גם במצבים רגישים כאלה (שאינם המצוי, מצד האמת), לא להגיע לידי קיצוניות כזו משום צד. לפעמים זה תלוי באוירה שמשרים מראש, משני הצדדים. 

בוודאי שח"ו לפגוע בחיילים, סתם כך, כאילו הם "אויב", אפילו אם נאלצים לבצע "פינוי" בגלל פקודה (כיום למיטב ידיעתי, זה כבר לא חיילים. אני שמעתי ממישהו, שכאשר החריבו בשכונת נתיב האבות, עפ"י ההנחיה המתועבת של בגץ, העמידו אותם כחיילים לשמירה במחסום בדרך, כשהמטרה היתה לשמור מערבים שכנים שעלולים לנצל את ההתכנסות לצורך פיגוע. קיבלו הנחיה מהמפקד שלהם, שאם מישהו יחרף אותם, שלא יענו; האזרחים אינם יודעים למה הם נשלחו, ואפשר להבין לכאבם. דוגמה טובה לקדושה שבצבא).

ג. לגבי "להשתלט על אדמות ולבנות שם בתים".. ממש לא שייך לענין. זה לעצום עיניים מהמציאות. הרי כולם היו רוצים שאכן יהיו שם חוקי בניה כמו בכל הארץ, תהיה מדיניות של בנין הארץ, וגם על ערבים יאכפו חוקי בניה.

אבל המציאות היא, שערבים בונים לא-חוקית כמעט באופן חופשי (וזה אפילו בירושלים המזרחית. אלפי יחידות דיור, בניינים רבי קומות, שכבר קשה מאד להחריב). לא פעם, במימון אויבי ישראל מאירופה, שמאוכזבים מאד שהשואה לא פתרה סופית את "הבעיה"..  אז לומר שרק החבר'ה היהודים צריכים לחכות "לרכישה בהליך מסודר"... מה גם שגם מי שרכשו, נתקלים ביחס לא שונה בהרבה - זה לא דבר פשוט.

כבר אמר בזמנו שרון, טרם הפך את עורו, שירוצו להשתלט על הגבעות - כי מי שיבנה שם, זה יהיה שלו... את זה הוא אמר כחבר הממשלה...

אבל בוודאי אתה צודק, שאין לנסות להטיל אימה על יהודים - כולל נציגי השלטון - של "מי יעז להתעסק איתנו". זה טוב כלפי הפורעים הערבים, כשיש "שכנים" כאלה.

מי ששומע צעקות של שכנים לפנות בוקר - אם הוא בן אדם, הולך לעזור להם.

יש אכן עוולות חמורות מאד בהתנהלות הזו. אם זה בא "מלמעלה" (כמו שהיה כנראה בזמנו של אולמרט בעמונה), אז האשמה מתחילה משם, וגם ממנוולים שמסוגלים לבצע כך.

אם מתחילה מה"שטח", לצערנו אכן יש בתוך אלפים רבים של שוטרים, גם עבריינים, סוטים, ומופרעים. כמהמהם כבר הודחו, נאלצו לשלם. יש להניח שבמשך הזמן ילמדו גבולות - ולאלו מטרות ניתן להם כח.

זה לא סותר, שאם יש מקרים של התנהגות אלימה, ונדליסטית, אנארכיסטית, מגורמים ב"צד השני" - גם לא בסדר.

הפרופורציה בכללי, היא, שב"ה הרוב אינם ככה. בשום "צד".

... - נשואים טריים

זה אחרי שמחקו כמה דברים

כולם בפורומים אהבו והעריכו אותה.

אני לא הכרתי את אלירז אף פעם במציאות. ועדיין לפני החתונה היא היתה פעילה פה ואפשר היה להכיר אותה הרבה יותר טוב.

אלירז  היא מאוד טובה איכותית ומכוונת לשם שמים.

אי אפשר להכיר בנאדם ממשפט פה או פוסט שם. ובטח לא ליחס לה כזה רוע שאפילו אי אפשר לשמוע ממנה שום דבר כי היא כל כך רעה.

בתפילה שעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏