בס"ד

אולי אם אעצום עיניים חזק אוכל להפוך לגרעין
ואז אני אהיה קטנה קטנה כמעט בלתי נראת
ואז אולי מישו יסתכל עלי בעיניים מאמינות ויטמון אותי באדמה רכה
כמה הייתי רוצה להתכסות בשכבות
הייתי נעלמת לי ומחכה שאתקיים בצורה אהובה יותר
אם הייתי גרעין הייתי עוצמת עיניים במרחב הקר-חם הזה
בין האדמה הקרירה והרטובה לשמש המלטפת בחום
הייתי מרפה ונותנת לטבע לעשות את שלו
גשמים היו יורדים עלי ומזינים אותי
שפע במנות קטנות
טיפה טיפה
הייתי יכולה להכיל את זה
(או שלא
אולי לפעמים היה מבול והאדמה סביבי הייתה הופכת לבוץ מבלבל
אז הייתי נאבדת ושוחה בתוך המקום המעופש שנהגתי לקרוא לו בית)
והשמש
הו השמש כמו אמא
בבקרים הייתה מחבקת ומטפחת ולקראת ערב מפנקת בנשיקת-שקיעה
אם הייתי גרעין הייתי צומחת ונעשת למה שאני צריכה להעשות
בלי מאמץ הייתי מגשימה את התקווה של העולם בי
(ואם לא הייתי מגשימה זאת הייתה אשמת העולם ולא אשמתי
אני הייתי אני
מיכל לפונטיציאל)
והייתי מותחת ענפים או עלים בעצלות ופותחת את עיניי לעולם
הייתי מעניקה יופי או פרי
היו קוטפים ממני תועלות או שהייתי משירה אותן
(הו אם הייתי משירה היה לי קשה
הייתי מרגישה דחיה
או שלא
אולי כגרעין מפותח הייתי מרפה
הייתי יודעת שאני כלי ולא היה אכפת לי אם משתמשים בי
אולי כגרעין מפותח הייתי מסתפקת בקיום פשוט)
ויום אחד גרעינים היו יוצאים ממני
צאצאים בלי מחשבה
והם היו מתחילים מסע משלהם
ואני הייתי צופה בהם בחיוך כשאני קמלה לתוך מותי