תקשיבי,שה"י פה"י
@יומנים נשרפיםרק עכשיו ראיתי את השרשורים של מקימי ושירה גאולה.. זה פשוט וואו.
יש לה כישרון מטורף. אי אפשר לא להאמין לכל מילה שהיא אומרת, היא יודעת לכתוב את הדברים הכי קשים..
לקחתי מהספר בעיקר את השאלות. הכיוון של התשובות שלה נכון, אבל לא התשובות בפועל..
בכל מקרה, תמיד המפגש עם הסופרת הזאת מטלטל ברמה קיצונית.
איזה קטע,,,,,,,,

גם אני הרגע שמתי לב לזה...

 

זה ספר שאני יודעת בעל פה ועדיין בוכה כל פעם מחדש..

 

 

כן. היא מהממת נועה.יומנים נשרפים

הספרים שלה מיוחדים כמה שהם חודרים

אבל זה נורא תלוי, יש המון שלא מתחברים בכלל

זה גם נראלי תלוי בתקופה שקוראים אותו

 

בכל מקרה

באמת היא כותבת שם דברים מאד מסויימים לפי השקפת עולם מסויימת

אבל הנפש, הלב

בסוף זה אותו דבר אצל כולם

 

וזה מה שעשה לי את זה, לפחות אז(:

מן הסתםשה"י פה"י
יש אנשים שבכלל לא יודעים על מה היא מדברת.
נראה לי שהרוב מבינים ברמה כזאת או אחרת.
זה ברוריומנים נשרפים

אני נגיד לדעתי התחלתי לקרוא אותו בכיתה ז וזה שיעמם אותי ממש

והתוצאה של היום..ראית..

 

זה באמת עיניין של בגרות וגיל.

אה גיל צעיר זה עוד סיפור.שה"י פה"י
דיברתי בעיקר על סוגי אנשים בגיל רלוונטי להבין את זה.
אהה ממ.יומנים נשרפים

מקווה שלא קיימים כאלה.

 

למה אתה מתכוון בעצם?

נראה לי שיש אנשיםשה"י פה"י
נורמטיביים מדי (או מבוגרים מהדור שניים הקודמים) שהכל פשוט להם, ולא מבינים הסתבכויות כאלה ומה בכלל מפריע לה.
בעיקר אני מדבר על שירה גאולה, מקימי זה עוד סיפור.
הבנתי.יומנים נשרפים

זה באמת עולם אחר

אני חושבת שזרם מאד קטן לא יתחבר לזה

 

ובאופן פרטני מאמינה שכל אחד ירגיש את זה בנקודה אחרת בנפש

הגיוני שאף פעם הם לא דיברו את זה וכתבו את זה ולכן קשה להבין קצת

או להתחבר באמת

 

אבל היום לא להרגיש את הריק? כמעט ולא קיים לצערי

וזה מה שבעיקר סובב סביבה

 

כי את כל החוויות שלה לא עברתי ומאמינה שרובינו לא, 

אבל את הנפש והאיכסה כולנו עוברים בשלב כזה או אחר

נכון.שה"י פה"י
אבל נראה לי שה'ריק' של מקימי יותר כללי ומוכר מה'ריק' של שירה גאולה..
נכון..יומנים נשרפיםאחרונה

זה באמת הבחנה אחרת

למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך