אכזבה נראלי...הרבה אכזבה..לא כעס...

עזרתי כשהיית צריך..התפללתי בשמחה גדולה. בהשתתפות אמיתית.

הבלגתי על זה שפיטפטת והזקת לי.

זעמתי על משו אחר בכלל-עלזה שכ"כ לגיטימי בעיניך שתדע הכל ישר.

ואתה מה?

באיזה מילים השתמשת כאילו כבר מה עשיתי לך

כבר הספקת לשכוח שמאותו פה שיצאו מילים שטיפה לא הבנת או קצת הציקו לך יצאו גם מילות תפילה. השתתפות. של נסיון לעזור.

אז אני לא המשגיח הרוחני שלך ולא מתיימרת להיות כזאת. לא מוכיחה אותך ולא מתפללת עליך

אם לא מעניין אותך אז עד הסוף

חלאס לא באלי קשר

עושה לי לא טוב..חבל..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול