מתכננת לקום לפנות בוקר לאכול....

משהו יודע שעה מדוייקת שנכנס הצום?

אני אצליח לצום.

ואני יודעת שזה צום קל... אבל אני גרועה בצומות. קשה ל ממש...

כמעט תמיד שוברת. (בהוראת רב כמובן)...

זו הרגשה נוראית.

לא. נגמלתי מזה בתיכונית איפשהו כשראיתי שזה לא באמת מועיל..

הזוהר מחמיר בזה מאוד, שמי שישן בלילה לא יאכל לפני התפילה (לשתות אפשר) בלי קשר לצום. 

(אני אף פעם לא מתתי בגלל שלא עשיתי את זה)

כי אסור לאכול לפני התפילה, ולפי הזוהר אפילו לפני עלות השחר

 -זה בגלל שההנהגה הזו מובאת גם בפוסקים כמו המשנה ברורה (וכל שכן הפוסקים הספרדים) כדבר שצריך לנהוג. אי אפשר להגיד 'חובה', אבל בא נגיד שדי ברור מה ה' רוצה ממך, שזו בעצם צריכה להיות השאלה המנחה בקבלת החלטות קטנות או גדולות.

ומה שכתבת על חצות, פשוט לא נכון.

תלמד קצת על יחסי קבלה והלכה

אין איסור 'להתקשות לצום', כל עוד הבן אדם צם ונשאר בריא ושלם כאשר עינינו רואות, זו לא סיבה שיהיה צריך להקל, וזה לא משנה אם זה "דין גמור מדברי נביאים" או לא (אגב- בזמננו תוקף התעניות אינו מדברי נביאים אלא מדרבנן).

ומה שכתב השו"ע לקום לפני עלוה"ש - זה נכתב כהנהגה ראויה ולא כחובה, כמוכח שם מהוספת הרמ"א, ומגמרא מפורשת ביומא ובברכות כו. שרק ה'ותיקין' היו קמים מוקדם, ושאר העם היו קמים לא רק אחרי עלוה"ש אלא גם אחרי הנץ החמה.

לגבי שינה ביום - עיין בתשובת ה'רב פעלים' ובשאר דברי האחרונים שהסבירו מתי ולמה מותר. זה שנהגו בזה לא כפשט ההלכה, לא הופך הלכות\הנהגות אחרות להיות פחות מחייבות!...

ושוב כתבת את השטות על חצות... אולי תביא מקור ל"איסור הגמור" הזה?

אני זוכר שביום כיפור כל המחלקה הצליחה לצום, והיינו בקו עזה..

לא רוצים שהם יהיו חלשים בגלל הצום, זה לא עניין של להצליח.

זה שמי שבעמדות בבסיס-יצום. 

מי שבסיורים וכד'-ינסה להימנע עד הבוקר, ושם תלוי איך הוא מרגיש. בפועל אף אחד לא היה צריך

זה רב החטיבה הסדירה, לא המרחבית..

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)