טוב לחופש.

אממ. כן.
שיחקנו בהתחלה ים יבשה- ואז הוצאנו את החבל. לא היה להם גבול מוגדר מה הים ומה היבשה, והם לא יכלו להמשיך לשחק.

אח"כ שיחקנו משפחת אדמס.
מוציאים 5 בנות החוצה, ומכניסים אחת אחת.
וכל השבט אומר לה יחד: "שלום. אנחנו משפחת אדמס. את צריכה להצחיק אותנו, עד שנמחא לך כף."
היא שעות מנסה להצחיק, וכל הקטע זה שהשבט חוזר אחריה אחרי כל מה שהיא עושה/אומרת.
עד שהיא תבין שהיא צריכה למחוא כף, כדי שהשבט יחזור אחריה, וימחא גם.
להראות שכשאין כללים נכונים, לא יודעים איך להתנהג, ולא יכולים לשחק ככה.

אח"כ מביאים להם פלאקט עם מלא מספרים מבולגנים ואומרים להם לחפש מספרים.
אח"כ מביאים פלאקט עם מספרים שמסודרים למצוא לפי הסדר.
מתי היה יותר קל? כשהיה סדר. כשהייתה מסגרת.

נותנים להם לשחק עוד משחקים שהם אוהבים, ופשוט הורסים ת'כללים. אצלי זה הלך מצויין. הם ממש התעצבנו.
אח"כ מקריאים ת'קטע המפורסם על מר שמוץ.
ומסכמים-
למה צריך מסגרת? מה חשוב בזה שיש מסגרת?
מה המסגרות שיש לנו בחיים? מה היינו עושים בלעדיהם?
מה המסגרת שיש לנו בסניף? מזה כולל?
מהי מסגרת התורה, מהי כוללת?
האם מסגרת התורה היא רק בתקופת הלימודים, או שגם בחופש?
אם כן, מזה מחייב מאיתנו לחופש? מה המסגרת שאנחנו מציבים לעצמנו לחופש?

חשוב לתת לגיטמציה גם להנות. רק בתוך המסגרת.
אין לי כוח לפרט עוד. אם משו לא ברור, תבקשי.
בהצלחה נששמה!! (-:

נחשב פרוגרסיבי מדי?