אולי תאווה.
האמת שתאווה זו מילה שהיא מצטלצלת גס ולפעמים גס זה טוב.
(זה לא יעשה לי רע. השרשור היה תעירו ותעוררו, וזה היה בכתב קטן וסליחה אחותי אבל, את ,את לא)
שכזה.
שכזה.
מה זה????
אני מדמיין שאת פשוט בוגרת יותר ושאני מוזר וקטן וחושב ובטל. מאוד בטל.
(וואוו. זה לא אמור לפגוע זו אמירה משעממת בטירוף בנאלית ותמימה כמו ציון עובדה פשוטה וברורה. לא דעה לא סוד. פשוט סתם ציון עובדה. החוסר פשר שהיה היה סתם בעיה טכנית בלבטא נכון את הדבר הזה שאני לא בטוח שבכלל הוא כזה מן דבר שאמור להטריד מישהו בעולם עכשיו. כזה מן דבר כזה של דברים)
איך הוא נהיה כ"כ גדול. הוא עוד היה כזה קטן וכו'. והכל טוב וישועות.
אם זה באורך הגלות אז לפעמים לא
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
