לפעמים זה נראה כאילו אימא שליריעות.
חסרת רגישות לחלוטין.

ייעצתי לאחותי לגבי משהו והיא פשוט ביטלה כל מה שאמרתי במבט של- את בן אדם גרוע ואני כועסת עלייך בגלל זה.
לפני שבוע בכיתי ממש בגלל משהו ספציפי וכעסתי על דבר אחר שגרם למשהו הספציפי, והיא התעצבנה עליי.

אני מוצאת את עצמי בוכה בגללה כל כך הרבה פעמים. היא הבן אדם הכי משמעותי לי בחיים. היא בין היחידים שיש להם כוח לעודד אותי כשאני נמצאת במעמקי הייאוש, לפעמים זה אפילו רק בזכות מחשבה עליה, לפעמים זה חיבוק קצר ולפעמים שיחה טובה. אבל כשהיא פוגעת בי זה כל כך כואב.
כשהיא עצבנית אני ממש מכילה אותה ולא נפגעת ממנה. אבל כשסתם פתאום באמצע אחר צהריים רגיל היא יורדת עליי ככה- אני מתפרקת.
האנשים הכי קרובים אלינו יכולים לפגוע הכי עמוקיומנים נשרפים

חיבוק יקרה

היש לי את זה עם אבא שליניגון של גפןאחרונה
כי אני יכולה מאוד להיפגע מהתגובות לי. היו פעמים שימים שלמים הייתי בוכה. והוא באמת יקר לי ואני ממש מעריכה אותו ולפעמים זה נדמה שהוכ היה אדם ונה קצת בתגובות.
לאט לאט אני מצליחה להסתגל... מחזקת אותך מרחוק
זה לא קל
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך