יש רבנים מאוד גדולים שהתירו פאה. מי שמתפלא בעצם מזלזל בהם בעקיפין.
וזה הרבה הרבה יותר חמור מללבוש פאה.
יש אלף סיבות להיות נגד פאה, לא כולן צריכות להיות הלכתיות.
אם יש מי שמתיר, אז יש מי שמתיר.
תפסיקו לדחוף א ת הראש שלכם בין גדולי ישראל.
אתה לא תדחוף את ראשך בין גדולי ישראל. אני אהיה אחד מגדולי ישראל.
שתזכה להיות עניו ואז להיות מגדולי ישראל.
שלכתוב דעה, ולנסות להכנס בשקליא וטריא של הגדולים ממך - זה מבורך.
לכתוב בלשונות גדולה וגאווה - בכלל לא. אם כבר עדות הפוכה לגמרי.
בכל אופן, לא מבין מה הקשר של התגובה שלך לכאן. אתה משרשר מוזר.
צניעות זה יותר ענין של התנהגות. אשה שתלבש רעלה אבל כל היום תסתובב בחוץ, היא לא צנועה למעשה. אשה שתשב בירכתי ביתה ותצא רק לפי הצורך, תהיה צנועה בהתנהגותה, לא תתבלט בלבושה, היא צנועה.
למעט איסור הלבוש הבולט והחריג, שגורם לכולם לנעוץ את עיניהם באותה אשה, אין איסור כלשהו על בגד יפה, מחמת שהוא יפה. אותו הדבר גם לכיסוי ראש; אי אפשר לומר שמטפחת יותר צנועה מפאה בגלל שהיא פחות יפה. יופי הוא לא ענין של צניעות (ואגב, מכוערת שתחבוש פאה לא תהפוך למלכת היופי, ומאידך גיסא, יפיפיה תהיה יפה גם עם מטפחת).
הגדיר זאת יפה אחד הפוסקים הגדולים בדורנו (שהוא דוקא מקובל יותר בציבור הדתי לאומי), הגאון רבי יוסף קאפח:
"וכ"כ מורי הגאון [רי"ק] זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא". (תלמידו, בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות, פרק א' סעיף מ"ב בהערה).
ובקובץ המשביר (אוסף תשובות, עמ' מ') הובא עוד תשובה כת"י ממנו: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב"ם] שבת פ"ו מ"ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד".
וכן הגאון רבי יעקב דוד וילובסקי זצ"ל (המכונה רידב"ז), במכתב לנכדתו, אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, כתב בשבח הפאה שעל ראשה, ומשמע מדבריו שאין לדעתו חסרון ביופי הפאה. וזה לשונו (מתורגם): "ונכדתי הענדל-רייזל'ה, עליך מאוד יפה הפאה, אני זוכר היטב האיך הולמת אותך הפאה, בהחלט אַ מְחַייֶה [תענוג] להביט".
וכן הביא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך, חלק ג' עמ' ע' ואילך): "אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך... אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.
המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".
ומילה אחרונה על "רוח ההלכה". זהו מושג מעורפל ולא ברור, ובשום אופן הוא לא יכול לגבור על ההלכה עצמה. היתכן שכיסוי ראש שאינו מכסה היטב את כל הראש, יהיה יותר טוב מכיסוי המכסה הכל? התורה ציוותה לכסות את הראש, ללא שום טעם כלשהו, ואנחנו צריכים לקיים את המצווה ולא להתחכם ולנסות להבין מהי "רוח ההלכה" ובעצם לפעול נגד ההלכה.
רואים בכללי, שאם דבר הוא "חריג", מושך תשומת לב יתירה, יש בו בעיה.
וגם הרידב"ז לא דיבר על מה שיש כיום (ברור שבא לשבח את מראיה של נכדתו עם הפאה. אולי עידוד למי שהפכה להיות אשה נשואה וצריכה לכסות את ראשה, קשה לדעת..), וגם הר"י קפאח לא בהכרח דיבר על כך - כי לא הכיר פאות כמו שיש היום - אלא בא בכלליות לומר שאין ענין ללכת בצורה כעורה. הבחנה חשובה בין צניעות לבין כיעור..
וכן מדברי הרש"ז אויערבאך שהזכרת, ברור שהוא רוצה לצאת כנגד מי שבאים "לפסול" נשים כאלה, כשרות, שמנהגן ללכת כך. זו דרכו בעוד דברים.
ואי אפשר לומר במוחלט, גם בנושא זה, שאין "רוח ההלכה". הרי יש פוסקים שסבורים שיש ממש איסור בפאה - והמ"ב הביא שהמחמיר כמותם צריך נהוג כך - אע"פ שהתורה דיברה על "שיער". אז כן הלכו בתר טעמא.
וגם רבים אחרים כן דיברו על בעיית צניעות בזה. אז אי אפשר שכל אחד יביא פינה אחת מפוסקי ההלכה. אם כי, נראה ברור שאתה צודק, שאם הבחירה היא בין כיסוי שאינו מכסה כהלכה (לפי הגדרים שקבעו הפוסקים השונים) לבין פאה, מסתבר שעדיפה לגמרי הפאה, שמכסה.. לפחות במקום שאינה נתפסת כחריג ממש.
בפשטות, נראה שיש בדברים אלה גם ענין של מנהג אבות (אימהות) ומנהג המקום - ובהתאם, בהחלט מקום לתחושה, לפי החריגה שיש בכך מההתנהלות הצנועה המקובלת. ואפשר לגמרי להבין את ההרגשה, במקום שאין מנהגן המובהק ללכת עם פאות, שזו "התחכמות", להיראות כמו לא נשואה.. ופחות צנוע ממטפחת הגונה.
במקום שכולן הולכות כך - אז ממילא גם מבחינים ביתר קלות, וכולם לוקחים את זה כסוג של כיסוי ראש.
וגם שם, מי שתלך באופן שאין אפשרות להבחנה, ובצורה מאד "רעשנית" מעבר למקובל - מסתבר שזה לא ראוי.
[ואם הבאת מהרש"ז אויערבאך לכיוון זה - הרי שיש מקום לצטט גם מה שנאמר בספר "חכו ממתקים" להרב אליהו נאה (הסכמה של הרב נבנצאל שליט"א):
בשם הרב אליהו אבא שאול, שהרש"ז התבטא שאין זה נחשב פריעת ראש - אבל הוסיף ואמר שזה דומה לאחד האוכל בשר כשר, ועוה עצמו כאילו אוכל "דבר אחר"..וכן שם בשם הרב דן סגל, שאומר שהרש"ז אמר לו: פאה אצלי זה דבר מאוס ביותר. למה הדבר דומה? ליהודי האוכל בשר כשר ועושה הכל כדי שייראה אוכל טריפה... באים לקיים מצוות כיסוי ראש, ובמקום לכסות את הראש.. עושות הכל גדי שייראה מגולה".
ולאידך, אמרו לר"י עדס, כשרצו להחתים אותו על איסור בפאה, ואמר שצריך לשאול קודם את רבו הרש"ז, ואמרו שכבר היו אצלו ודעתו לאיסור. התקשר אליו, וענה לו הרש"ז, שקר וכזב - לא אסרתי.
וכן הר"י וויל, שאמר לו הרש"ז: איך אפשר לאסור..? הרי הרבה אנשים יראים ושלמים נוהגים בזה היתר. לא חתמתי על איסור כזה ולא אחתום.
אח"כ הבהיר שכוונתו רק לפאות קצרות שנועדות לכסות את הראש - ולא לארוכות שאותן ראוי אכן לאסור.
וכן הר"א אליאך, ששאל את הרש"ז ואמר ששני הכיסויים טובים, ולהשאיר לה איך שרוצה ותבחר. ואמנם בדורות קודמים אסרו, אך היום מותר כי כולם לובשים (בציבור חרדי).
ואמר שנכון שאם היה בידו, היה אוסר, רק מצד תקנה, אבל מצד האיסור - אין בזה איסור.
"אבל פאות שיש להן שערות ארוכות ותלתלים, שזה מראה פריצות, אסורות" (והביע שביעות רצון שבחוגים מסויימים, נשים מכסות ראשן במטפחות)
וכן כתב בתשובה: "פאה נכרית, אע"פ שהתירו לצאת בה, מכל מקום, חלק ניכר מהפאות המצויות היום, המשונות בצורתן ובבליטתן, אין היתר ללובשן, כי הן נוגדות לגמרי את רוח הצניעות שיהא המראה דומה לפנויה. אלא צריך שיהיה ניכר בקלות שאין זה שיער טבעי".
וכן: "ומה שנתפשט ההיתר של פאה נכרית, חושבני שסומכין על שרוב האנשים יודעים בזה להבחין, אף שהרבה פעמים אני אינני יודע להבדיל"]
אכן, אם הפאה חריגה בנוף המקומי, זה אסור. ופשוט.
הרידב"ז בא לשבח את יופי הפאה - הוכחתי ממנו שאין בעיה עם יופי, באופן עקרוני.
הר"י קאפח חי "כיום". נפטר לפני שנים מעטות (תש"ס). ראה את כל סוגי הפאות למיניהן, כולל קאסטם משופרא דשופרא. הוא גם מתבטא באופן נחרץ (יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות). אז לומר שלא הכיר, זה מופרך לחלוטין.
האוקימתא שהעמדת בדברי הרש"ז - לא מוכרחת וגם לא הגיונית.
הפוסקים שאסרו פאה עשו זאת מטעמים מסויימים, שהזכירו בתשובתם. א. שצריך שני כיסויים בדוקא. ב. מראית העין, בחוקותיהם, דת יהודית, פריצות, וכו'. כל הטעמים הללו אינם שייכים היום.
מי שהזכיר מושג "צניעות" בקשר לשיער, זה פועל יוצא אחרי שהתרגלו לכסות, כי כל דבר שאשה התרגלה לכסות ופתאום היא מגלה, זה חוסר צניעות.
מנהג אבות ומנהג אמהות לא שייך כאן, כי בעניינים אלה הולכים אחר מנהג המקום. אשה שתלך לתימן, שם לבושות כולן עם רעלות, תהיה בהחלט אסורה ללכת עם פאה. ופשוט. ויהיו שייכים בה כל הטעמים לאסור.
הענין של "להיראות כמו רווקה" הוא המצאה, אין איסור כזה. הרב עובדיה בעצמו מביא זאת (בשם ספר מקרי דרדקי) ודוחה את סברתו בשני ידיים (ראה יבי"א ה,ה).
התחכמות בהלכה מצאנו במקרים רבים: פרוזבול, מכירת חמץ, מכירת קרקעות בשמיטה, גילוח במכונה או במשחה, וכן על זה הדרך. אף אחד לא ראה בזה פסול.
באשר לספר "חכו ממתקים" צריך לבדוק כל שמועה בנפרד. גם מופרך לומר שהגר"א אבא שאול יאמר דבר כזה (זה נוגד את שיטת אביו... לחלוטין).
אצטט דברי הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בשיחה מוקלטת בריש שנת תשע"ד עם הרב יואל שילה שליט"א, מח"ס "ותשקט הארץ":
"למי שיש כבר דעה מוקדמת שאסור - קשה מאד לדבר עמו.
למעשה, אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבאך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו - 'מה עושים מאתנו - מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון - אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו - הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים.
מה שאני שמעתי בעצמי מחמי, ואני אסביר את המקום לטעות שהיה בדברים, שאחרים אומרים שמועה הפוכה... אשתי אומרת שהוא נתן לה את הכסף לקנות פאה, ולפני החופה הוא שם את שתי ידיו על הפאה שלה ובירך אותה, וממילא ברור שזה היה בלב שלם.
יחד עם זה אני רוצה להגיד לכם שחמי ז"ל היה תקיף בדברים, ומה שלא היה לפי טעמו - הוא מחה על זה; אספר לכם סיפור שמשלים את התמונה, שפעם אחת, אחת הכלות הצעירות הופיעה בבית בשבת שאחר החתונה והשבע ברכות, ואני בעצמי הייתי שם, ובודאי שיש ענין להקדים בסבר פנים יפות, וחמי הסתכל עליה וראה שהפאה שלה ארוכה מדי, אז הוא פנה לסובבים ושאל 'מי זאת האשה הזאת - אני לא מכיר אותה', ככה חריף! וזה היה לפני כולם! וכמובן שזה היה רמז ברור, והיא סידרה את הפאה למקומה, ואני מראה בכך שמצד שני לא היתה שום שאלה, ואם בבית ככה הנהיגו - אז הפשט שזה היה על דעתו המלאה.
אם יש כאלה שחושבים אחרת, זה בגלל שיש משפחות אחרות שהתערבו, אבל מצד הבית - הלכו עם פאות, וכמובן שהקפיד מאד מאד שתהיה פאה צנועה, וצנועה זה מה שמקובל שזה צנועה, מה שעל פי הרבנים נחשב צנועה.
בכל תוקף הוא דיבר נגד זה, על הפאות הפרועות והמתולתלות והלא צנועות - הוא היה חריף מאד נגד זה, אך פאה בצורה אנושית ונורמלית וצנועה כמו שמקובל על פי הרבנים - לא היתה לו שום בעיה, בזה הוא תמך.
וכך אותו דבר גם אצל הרב אלישיב זכרונו לברכה, כמו שהסברתי מגיסתי ע"ה, ובתנאי שהיא פאה צנועה, וזה חמור מאד; ובפאה צנועה לא היתה לו שום בעיה לכתחילה.
ועכשיו אני אסביר לכם את הפירסומים, ומה ששמעתי מחמי: הוא אמר שברור לו שכשמלך המשיח יבוא... כשהעולם יבוא לתיקונו - ודאי שלא יהיו פאות; אבל כיום לפי המצב של היום - זה מה שצריכים לעשות, ואין בזה שום בעיה, זה היה באמת הקו שלו, וזו אינה סתירה, שאם אמר לפעמים שבאמת היה יותר טוב שהיה אחרת, ואם יש כאלה שעשו אחרת והוא שמח מזה - זה גם יכול להיות. אבל למעשה מה שנוגע להדרכה הכללית לדור, לנשים טובות וצנועות - היה שלם עם זה שהיום הולכים עם פאות, ואין עם זה שום בעיה; וממילא מה שאומרים בשמו שהיה נגד והצטער על זה צער גדול - זו גוזמא כי לא הצטער על זה צער גדול... היום בינתים לפי המצב של היום - זה לכתחילה, לא בדיעבד אלא לכתחילה.
כדי שאתם תבינו מה היה אצלו המושג ש'כשמלך המשיח יבא' אני אתן לכם עוד דוגמא, שהוא אמר שכשמלך המשיח יבוא - יאכלו מצות יד ולא מצות מכונה, ובשנים האחרונות הוא אכל רק מצות יד, ושאלתי אותו למה - האם בגלל הכשרות של מצות מכונה, והוא ענה, לא, אדרבה מצות מכונה זה מהודר בכשרות, ולמה? הוא אמר שמשה רבינו לא אכל מצות מכונה, ושאלתי אותו 'אז מה יש', ואמר לי שזו לא הצורה האמיתית של לחם עוני, לחם עוני הוא שכל מצה עושים לבד ביד, ואם עושים במכונה כמויות גדולות - זו לא הצורה האמיתית של לחם עוני, והיה לו בזה חוש גדול איך הדברים היו צריכים להיות לאמיתתם, ואיך שעל פי כורח המציאות היום צריכים להתנהג כך, אבל הוא אחז שהצורה האמיתית של מצה היא כמו שכתוב בגמרא שעני - הוא אופה ואשתו לשה - וזה אחד אחד [מצה מצה]; ואותה דרך גם לגבי הפאות - כמו שהוא לא יצא נגד מצות מכונה, כך באותו אופן הוא לא יצא למעשה נגד הפאות.
דבר אחר, מה שעושים עוגות מקמח מצה ואפילו מקמח תפו"א וזה נראה ממש כמו חמץ - זה היה ממש כואב לו, שצריך שיהיה ניכר בין חמץ למצה - זה היסוד של קטניות, לעשות עוגות שנראות ממש כמו חמץ אבל זה כשר - זה כאב לו, ועל זה הוא דיבר נגד, והוא עצמו לא אכל מזה, וגם אלו שסביבו לא אכלו מזה; והיו לו הרגשות בדברים, והוא דיבר על זה ועשה את זה, שהיו דברים שתאורטית זו לא הצורה של הדבר - אבל זו איננה הנהגה למעשה.
אני אשלים לכם את התמונה בדבר שלישי שהוא אמר שבטוח שכשמלך המשיח יבוא זה ישתנה - הוא אמר ש'עד דלא ידע' בפורים זה בעצם לא מתאים ליהודים להשתכר, אלא שבמצב של הגלות שיש צרות - כדי לתת שמחת פורים אמרו שישתו 'עד דלא ידע', ואז שמענו את הביטוי שכשמלך המשיח יבוא זה יתבטל.
נחזור לעניננו מה שנוגע למעשה - הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה, בתנאי כפול שיהיה צנוע... הרבנית של ר' שמואל עליה השלום - היא מהבית הלכה עם מטפחת...
ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין - הוא דיבר נגד פאות פרוצות, וכשאמר 'לא כמו הפאות שנוהגות היום' - התכוין שפאה זה מותר... אבל ב'הפאות של היום' - הוא התכוון לפאות פרוצות, אבל על הפאות הצנועות הוא לא דיבר שם. והם לקחו את הדברים וטשטשו אותם!
אני בעצמי שמעתי את ההקלטה כמה פעמים בצורה מדוייקת, ושם הוא דיבר נגד פאות פרוצות, והוא קרא לזה 'הפאות של היום' ולא התכון כמו הפאות הצנועות של היום, אלא "איך שברחוב הולכים היום", אבל הפאות הצנועות - הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע"ה הלכה עם פאה.
היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלן בדברים אחרים, והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה.
הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר 'אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה - זה להוריד לה את הראש! איך אתה יכול מספק לעשות את זה...' תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה - אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל".
ובנו, הרב יהושע בורודיאנסקי שליט"א, נכד הגרש"ז, כתב כך: "אימי מורתי תליט"א חובשת פאה עד היום הזה. כשדברתי פעמים רבות עם אימי שתחי', אמרה לי בכאב על הפרסומים כאילו היה אביה זצ"ל מתנגד לפאות: 'הרי הוא רכש מכספו, ללא אומר ודברים, שתי פאות עבורי לנישואי, וכן לנישואי אחיותיי שתחי', ואת שתי ידיו הקדושות הניח בברכה על ראשי העטור בפאה ערב כלולותי! וכי היה עולה על דעתינו לעשות ולסטות כלשהוא מדעת אבינו רוענו, שכל פניה ופניה שעשינו היה על פיו?'
את דברי דודי הגר"ש אויערבאך שליט"א על כרחינו לפרש שכונתו על הפאות הארוכות והבלתי צנועות (ולכן כתב שם שאביו זצ"ל כאב על הפאות שהתפשטו לאחרונה, והרי הפאות עצמם כבר פשטו עשרות שנים ויותר), ואמת שאכן על כך כאב בראותו את הפאות האסורות מתפשטות, והורה בפרוטרוט מה גדר שיעור היתרם וכבר נתפרסם בספרים ומכתבים.
סופו של דבר ברור ופשוט שדעתו היתה נוחה מכל בנותיו ונכדותיו וכו' וכו' וכלל ישראל החובשות פאות צנועות וכשרות לראשן... ועד כי יבא ינון לא העלה בדעתו לפקפק כלל על מנהג יראים ושלמים ואין להאריך עוד בפשוטות".
ובנוגע לצניעות הפאה, כתב הרב שילה הנ"ל, וזה לשונו: "הרב מנחם מן, והרב גרודז'ינסקי, מנהל בית יעקב 'בת מלך' ברכסים, סיפרו לי (כל אחד בנפרד) שהכירו אדם שהגרש"ז אויערבאך התיר לאשתו ללכת בפאת קוקו, והרב גנס שאל את הרב כיצד התיר דבר שבעצמו חתם נגדו, והרב השיב לו ששאל את אותו אברך כמה נשות אברכים בכולל שלו הולכות כך, והשיב שרובן, ואמר הרב שאם כן - מותר לחבוש זאת, וכך הם שמעו במפורש מהרב ישראל גנס".
כפי מה שהבאתי לעיל.
הרי הוא מדבר על מציאות שהוא חי בה. רומז מפורש, שאם לא יתנו לנשים כאלה ללכת עם פאה, זה "יתפרץ במקום אחר".. כל מי שקצת מכיר שיקול דעת של פוסקים, יכול להבין את הענין. כך גם רואים ממה שהרב אלישיב הסביר על מה זה "להוריד לאשה את הפאה"..
פה הרי לא פורום חרדי של נשים שזה מנהגן ומישהו בא לומר להן לשנות.. לכן, זה לא רלוונטי כ"כ.
כמו כן, מה שנאמר לגבי "פאות ארוכות" וכו' - עולה מהדברים שהבאת, בדיוק כמו שציטטתי.
מהספר שציטטתי בשם הרב אויערבאך (ורק בגלל שהובאו בתגובה לפני כן דברים ממנו רק בכיוון השני. כשכל מי שמכיר את מהלך הספר "ועלהו לא יבול", יכול בדיוק להבין את ההקשר. וממש לא סותר דברים אחרים שהובאו בשמו, כנ"ל. זו דרכו למיטב הבחנתי. להבדיל בן הלכה למעשה לגבי דבר שרבים וכשרים נוהגים, לבין הבעת דעה עקרונית, בפרט כשמדובר היכן שזה עדיין לא כך. ולגבי צורה שאינה הצורה עליה דיבר)
המובאות בספר "חכו ממתקים" נראות אמינות. ולא סותר שהרב אבא שאול יצטט מה אמר רבו, בלי קשר למה שאמר אביו. האמת יקרה מכל.
להתאמץ "להיראות כמו רווקה", הרי הרש"ז מדבר על זה. אז מה זה "זו המצאה"?... זו לא המצאה. חוש בסיסי. אלא שכנ"ל, יש הבדל היכן שכולם מבחינים שזה כך, אז נתפס כצורה של כיסוי ראש. וגם שם, לפי הצורה אפשר להבחין מה המגמה... וכפי שציטטת בעצמך.
הרידב"ז משבח את נכדתו, שנראה לה יפה.. זה סגנון של סבא. עדיין לא אומר כלום לגבי פאות שנראות "מופרזות", שעל זה דובר בהקשר זה.
גם הר"י ראפח, נראה מדבריו שבא להבחין בין "יפה" ל"לא צנוע". שלא יחשבו שצריך ללכת מכוער. אינני בטוח שראה מה שיש היום, דברים כאלה משתנים במהירות. קשה לדעת.
והפוסקים שאסרו, מהם שאסרו כי הלכו "בתר טעמא" של תורה. אי אפשר לכוף את דעתם, רק כי מישהו רוצה ללכת לפי דעה אחרת. אין מה להתווכח על זה. בעיני זו זילות הדיון ההלכתי. יש דעות שונות - צריך לקבל את זה. יש חילוקי מקומות - כפ ישגם אתה הזכרת - יש חילוקי מנהגים.
על כך הערתי, על הנסיון להציג ההיפך.
"התחכמויות בהלכה" מצאנו לצורך, בכמה עניינים. כאשר יש הסבורים שעצם המראה הוא בעייתי, ה"התחכמות" אינה מועילה...
הקיצור, אני לא באתי כאן לדוש בנושא שנידון כבר פעמים רבות. אלא להדגיש את חילוקי המנהגים וגם חילוקי שיטות הפוסקים.
וכמו כן, שאותן החשות שיש בכך "משחק" ודבר שאינו ראוי - תדענה שאכן כך אמר גם גדול שבגדולים (כמו שיש גם להיפך - מרבי מלובאוויטש). אלא שסויגו הדברים לגבי מקומות ש"הכל יודעים", וזה כבר נתפס ממש כצורה של כיסוי ראש, וכשמדובר במה שמבחינים בו שהוא אכן פאה, ובצורה סבירה.
הוא מדבר על המציאות העכשווית. בציבור הדתי לאומי שלא נוהגים ללבוש פאה, מצוי גילוי ראש לגמרי, או חצי ראש מגולה. בציבור החרדי, זה מתפרץ בדברים אחרים. כך או כך, זאת המציאות בדורנו.
אני לא מדבר על הנשים היקרות בפורום הזה (ומודע לכך שהוא לא חרדי) אלא מביא את דברי הפוסקים באופן עקרוני, וכל אחד יסיק את מסקנותיו.
אתה מוזמן לברר עם הרב אבא שאול את השמועה הזאת. אני כן דיברתי איתו.
להתאמץ להיראות כרווקה - זה לא איסור הלכתי. לא רוח ההלכה, לא שום דבר. אין לזה מקור. בגמ' האימרה היא "אזהרה לבנות ישראל". בשו"ע, ברמב"ם - "אחת פנויה ואחת אשת איש". לבוא ולהמציא חילוק בין נשואה לפנויה, ואחר כך גם לבנות על זה תילי תילים של "רוח ההלכה", תסלח לי - זה פשוט מופרך.
מיותר לציין שבארצות כמו תימן (וכך היה בעצם בעבר הרחוק בכל בית ישראל) הרווקות והנשואות הלכו ברעלה ונראו בדיוק אותו הדבר, ללא שום שינוי.
ומכאן לרידב"ז. הענין של פאות "מופרזות" הוא שהן מופרזות מגדר הרגיל. ברגע שכולן מתרגלות ללכת כך, כבר זה לא מופרז אלא שיגרתי. וחוזר חלילה.
ומכאן להר"י קאפח. הפאות דהיום הן העתק מדוייק של הפאות לפני שלושים שנה, למעט שכלולים זוטרים שנועדו לטשטש את הפאה כפאה, כמו בייבי היר בקדמת השיער, שביל לבן בקרקפת. זה לא מה שעושה את הפאה "פרועה" או ארוכה.
ומכאן לפוסקים שאסרו. 99 אחוז מהם לא דיברו על "טעמא של תורה". גם אין טעם כזה. בתורה לא מובא טעם, וגם אם היה מובא טעם, לא מוציאים הלכות מטעמי המצוות.
וכן כתב הגר"ע יוסף בספר הליכות עולם (חלק ב'): "באמת טעמי המצוות האמיתיים ידועים רק לפני ה' יתברך נותן התורה. כאמור: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". ואין לנו להסתמך על טעמי המצוות שכתבו המפרשים, להוציא על פיהם מסקנות להלכה, שאין הלכה כר' שמעון דאמר דרשינן טעמא דקרא, אלא כחכמים שחולקים עליו בזה, וכסתם משנה בבבא מציעא (קטו.), וכן פסקו הרמב"ם (בפרק ג' מהלכות מלוה ולוה הלכה א') והטור ושולחן ערוך חושן משפט".
ופשיטא שלא דנים להלכה ע"פ טעמי המצוות, ובאופן זה נהרסת כל התורה. שהרי יש פורקי עול הטוענים שכוונת התורה היתה שינוח האדם בשבת, ולכן אסרה התורה להדליק אש, כי בזמן הקדום היה טורח בזה, אולם בימינו אין טורח בהדלקה וכיבוי, ובפרט בחשמל, וממילא אין לאסור כיום, ויש להתיר גם נסיעה ברכב, שחסרון דברים אלו הוא היפך המנוחה ואינו אלא עול והכבדה. ועל זה הדרך נוכל גם לומר שכוונת חז"ל בהדלקת חנוכיה הוא פרסום הנס, וממילא נצא ידי חובה ע"י תליית שלטים גדולים המפרסמים את הנס, ללא הדלקת חנוכיה כדין. אלא ודאי שאין זו הדרך לפסיקת הלכה.
אני מקבל בהחלט ש"יש דעות שונות", אך אני לא מקבל מישהו שמביא לי פוסק קדמון, שדיבר על מציאות אחרת לגמרי (המציאות בזמנם היתה שאשה אחת פרצה גדר והלכה עם פאה, וכל הנשים עם רדיד גדול. אפילו לא עם מטפחת. הפוסקים הראשונים שאסרו פאה - אסרו גם מטפחת).
ומכאן לעצם המראה. אם הוא לא בעייתי בפנויה, אין סיבה שיהיה בעייתי בנשואה. המראה, כלל הלכתי אחד יש לו - שלא יהיה בולט וחריג ויוצא דופן.
ושוב, גם אם יש איזה סברת הכרס שמצאת אותה אצל איזה גדול, עדיין מותר לדון בה כדרכה של תורה מתוך כבוד והערכה, ומותר לומר בזהירות שזו סברא ללא שום מקור הלכתי.
לגבי מה שמובא בדרשה הארוכה שציטטת - שרואים משם, שהיה לו גם שיקול של מה יקרה אם ינסו לאסור על פאה.. לא קשור לכך שיש בעיות גם עם כאלה שהולכות בצורות אחרות שאינן ראויות.
לא מסכים איתך לגבי ה"להתאמץ להיראות כרווקה".. זה ענין של תחושת צניעות בסיסית. אשה מתחתנת - ומשתדלת כמה שאפשר להיראות שהיא בלי כיסוי ראש... (כנ"ל - תלוי כמה ניכר, תלוי כמה יודעים באותו מקום שזה כך, וכו'. מדבר על העיקרון). בעיני זו סברא מובנת ובסיסית לחלוטין. אינך מסכים עם זה, זכותך. בהיות שכך אמר הרש"ז אויערבאך - לכנות זאת "סברת כרס" - מצריך תשובה (ולא מתכוון ל"תשובה" שבוודאי תהיה לך גם על זה.. כבר אמרתי, לא אמשיך בלי סוף..).
ואין כל קשר למה שבתימן היה "לכיוון השני".. שגם רווקות הלכו לחומרא כנשואות - לא ההיפך.. (כתבו על כך טעמים בספרים מסוימים שעסקו ביהדות זו).
דברי הפוסקים, גם אני הבאתי במקצת. בוודאי שענין עיקרי הוא לאיזה ציבור כותבים. לפחות מבחינתי, יש תחושת אחריות לגבי רגשי צניעות אמיתיים שיש לנשים שאינן הולכות כך. וזה כנראה החלק הגדול כאן.
"מופרזות", למי שהולכות עם פאה, אכן בד"כ זה היוצא מגדר הרגיל באותו מקום שכך הולכים; אבל בוודאי, מצורות מסויימות ואילך, יש התאמצות גדולה לעורר את הדמיון שייראה ממש כמו מישהי שאינה נשואה, שהולכת בצורה שנועדת למשוך אליה תשומת לב. הדבר הזה, בהחלט יכול להיות בעייתי. מה שכתב הרב משאש, ש"לא יסתכלו", אינו דבר המוסכם על כולם.
אין קשר אמיתי לנושא של "טעמי מצוות" ברור שלא פוסקים בכללי עפ"י טעמי מצוות. לפחות לא בזמננו (יש מקור בהרב זצ"ל, שבזמן חכמי הש"ס, הטעם בפנימי היה משמש גם לכך. לא כאן המקום). אבל כאשר דבר בא באופן ברור בגלל צניעות, אז אכן יש מה שמתאים לכך ומה שלא.
אתה רוצה לומר שכיסוי ראש אינו בגלל צניעות (כאשר גם חכמים דנו לפי הפס' בשיר השירים, מה "בעייתי". ברור ששם זה קשור למה שמושך יותר מבחינה נשית), אלא "גזירת הכתוב" ללא טעם.. אכן, יש מי שאומר כך. כבר הובא כאן בעבר (כנראה על ידך), אך אינני חושב שזו גישה מקובלת ככלל.
הסברתי מה דעתי בענין - קראתי מה אתה חושב. לא חושב שיש עוד הרבה לחדש..
כל טוב
תחושת הצניעות הבסיסית שלך היא כיעור. ככל שהאשה מתהדרת בפריטי לבוש יפים (ובכלל זה גם פאה) אז מבחינתך היא פחות צנועה.
ההבדל בין רווקה לנשואה הוא חידוש של הדורות האחרונים. אתה צריך להבין שפשט הגמרא אינו כך, והוא "אזהרה לבנות ישראל". לא אזהרה לנשואות שלא יראו כרווקות, אלא אזהרה לבנות ישראל. תפנים. גם הענין של קללת חוה, אינו קשור לנשואה או רווקה. כמו כן ברמב"ם ובשו"ע הגירסה היא "אחת פנויה ואחת אשת איש".
האחרונים נדחקו בדבריהם מאוד, התירו לרווקות, יש גם סמך לזה בראשונים פה ושם, אבל לבוא ולהמציא הלכות על סמך חילוק זה? לבוא ולהמציא "רוח ההלכה" על פי הרגשתו האישית של כל אחד?
בתימן לא היתה חומרא ש"הרווקות הלכו כמו הנשואות" אלא בפשטות, כולן הלכו אותו הדבר. ללא חילוק. אז אצלנו גם הולכות אותו הדבר, לאידך גיסא. לא צריך שום טעמים לזה כי הם נהגו כמפורש ברמב"ם ושו"ע...
אשה רווקה בעיניך זה דבר המושך תשומת לב? אני לא רואה "משיכת תשומת לב מיוחדת" בזה שאשה נשואה נראית רווקה. גם השיער הוא דבר נדוש לגמרי.
אני חושב שככלות הכל גם כבודו מושפע מהתעמולה החזקה שמתנהלת בנושא הזה במשך עשרות שנים, ומכאן גם ההרגשה ונטיית הלב.
אני חושב שדווקא זו קצת ראיה לדרכך בחלק מהשרשור - מלבד דברים שהבאת כציטוטים ענייניים.
כעת אפילו בדברַי (המחבר נמצא...), אתה מכניס סברא "נסתרת", שלא עולה על דעתי כלל - והדגשתי כמה פעמים, את ההבדל בין צנוע, לבין לא יפה. להתחיל "לנתח פסיכולוגיה" של אחרים - לא כדאי, פעמים רבות לא נכון, וגם יכול לחזור כבומרנג.. לכיוון השני.
מה שכתבתי לגבי ההבדל בין נשואה לרווקה, לא הסתמך לרגע על הציטוט מהגמרא שהזכרת - כך שאין טעם "לאבד את הראש" ולומר, "תפנים".... הפנמתי מצוין מה שכתבתי, לדעתי זו תובנה פשוטה לחלוטין. וברור לי גם שלא "התחדשה רק בזמננו".. הגם שכמה וכמה הזכירו אותה. יש דברים שפשוט לא עלו בעבר, מחמת פשיטותם (או, כפי שהזכרת לגבי תימן - כולן החמירו מאד בצניעות. וכפי שמביא גם ר' שלמה שלומיל באגרותיו מצפת בתקופת הזוהר שלה).
ואדרבה, מה"התירו לרווקות" - ראיה לסתור. לא סתם לא עשו כך לגבי נשואות. ואין שמץ לגיטימיות להשוואה שכמו שבתימן כולם הלכו אותו דבר לחומרא, אז גם "אצלנו - לקולא"... בעיני זו סברא מופרכת לחלוטין. ומכיוון שלא רק בעיני, אלא בעיני פוסקים חשובים, אז אני מרגיש בהחלט נוח עם זה... אמרתי, יכול לחשוב אחרת. עניינך.
וחוזר להתחלה - לגבי סוף דבריך. ממש לא מושפע מ"תעמולה"... אתה מאד עוסק בנושא הזה, אז כנראה חושב שכולם סביב זה יותר ממה שבאמת. אבל לא. אם אני רואה מידי פעם את העלון שעוסק בכך ללא הרף, אז מחייכים קצת - לא מזלזול - ומנסים לדלות נקודות אמיתיות לגבי גדולי ישראל שמסופר עליהם, בדילוג על הענין הזה.
אבל כולנו מושפעים ממה שאנחנו רואים וקוראים.
עד היום התפרסם כל כך הרבה חומר בנושא הזה, שלא מן הנמנע שנתקלת בו, ולא מן הנמנע שהושפעת ממנו. אתה טוען שלא? לו יהי כדבריך...
מה שכתבת שאני עוסק הרבה בנושא הזה, אז לא. רק כשאני נתקל בו במקרה, כמו כאן. ביום יום אני לא מתעסק עם זה, יש לי המון דברים על הראש. אבל, בהחלט, כאשר אני נתקל בנושא הזה, אני שמח לתרום מהידע הנרחב שלי בסוגיא, שלמדתי אותה בצורה מעמיקה.
ולדבריך:
אתה טוען שזאת תובנה פשוטה, אתה טוען שכמה הזכירו אותה, אדרבה - תמצא לי איזה אסמכתא כלשהי בחז"ל או בראשונים?
אני לא דיברתי באוויר. הבאתי ראיות חותכות.
לשון הגמרא הוא "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה.
לשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש". יותר ברור מזה לא יכול להיות.
וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה"... זאת אומרת גם הגר"א הבין שכך הוא פשט לשון הגמרא.
וראה גם בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"...
אז אתה טוען שהתובנה שלך היא לא חדשה?
ולגבי תימן, נניח כדבריך שכולן החמירו בצניעות. כיצד יבדיל הגבר בין נשואה לרווקה, בצורה כזאת? ואולי יתחיל עם נשואה בטעות? מה ההבדל אם כולן מחמירות בצניעות או כולן מקילות בצניעות, לענין זה שהנשואות והרווקות נראות אותו הדבר?
כמו כן, בגלל המצב שבו נשואות צריכות לכסות את הראש ורווקות פטורות, ראיתי כל מיני הסברים מגוחכים מדוע יש הבדל ביניהן.
חלק אמרו שנשואה גורמת יותר הרהורי עבירה, מפני שהיא בבחינת "מים גנובים ימתקו". וזה אינו, שהרי כל מה שלא שייך לאדם ולא נמצא בחזקתו הרי זה מים גנובים בשבילו (ראה נדרים צא: ובביאור תוס' שם, ומה שפירש בזה הגר"א דסלר זצ"ל בספר מכתב מאליהו ח"א, קונטרס החסד עמ' מ"ב), ואין נפק"מ בין נשואה לבתולה. ובגמ' סנהדרין (דף עה.) מוכח במפורש ששייך "מים גנובים ימתקו" גם בפנויה.
ומרן הגר"ש משאש כתב שבתולה גורמת יותר הרהורי עבירה מנשואה, כי הרואה נשואה יודע שאי אפשר להשיגה מחמת שהיא נשואה ולא מהרהר בה, וכמש"כ הראב"ע לגבי לא תחמוד, אבל בתולה אולי תסכים להינשא לו. וכן כתב הגר"י שיינפלד שליט"א בספר אוסרי לגפן (ח"ט דף קע"ה והלאה), וזה לשונו: "הניסיון מוכיח שהיום אדרבה, פנויות גורמות להם הרהורים יותר מאשר נשואות, מפני שנכנסים לדמיון אולי תסכים להינשא להם".
חלק טענו עוד שבתולה צריכה להיות נאה ולגלות שערותיה כדי "דלקפצו עלה למינסבה", וגם זה אינו. כי היום תיתכן מציאות שאדם רווק יראה בתולה ותמצא חן בעיניו, אך להתחתן איתה לא יוכל מפני כמה וכמה סיבות (כמו עדות שונות או הפרשי גיל וכדו'), ואדם שהוא נשוי לא יוכל להתחתן איתה כלל, כי לא נהגו היום לשאת שתי נשים, וגם היא בוודאי לא תסכים ע"פ רוב להינשא לו ולחכות שיתגרש מאשתו, ומדוע יתירו לבתולה ללכת בגילוי שיער בשביל מיעוט דמיעוט של גברים הראויים להינשא לה? וגם מבחינת "מים גנובים ימתקו" כנ"ל, הרי היא בשביל רוב הגברים כמים גנובים, כיון שבדרך הטבע אין היא יכולה להינשא להם.
ואדרבה, מצינו בנשואה את הענין להתקשט לבעלה (ענין ששייך גם מחוץ לבית, כפי שהרחיבו הפוסקים) אבל ברווקה אין ענין כזה בכלל.
וזה שייך למושג אחר לגמרי, של אדם המצניע את עושרו ואינו רוצה לנקר עיניים, אז הוא מתנהג בפשטות.
אנחנו דנים על מושגי צניעות של ערוה וכיוצא.
אתה יכול לקרוא לי רובוט, אבל עדיף רובוט מאשר רפורמי (לא אומר שאתה רפורמי חלילה, רק לשם הדוגמא). מה עושה רפורמי? מחליט מהו טעם ההלכה, מחליט שכיום זה לא שייך, מחדש הלכה חדשה וכו'. אז אתה לצורך הענין מחדש הלכה שמספיק חצי כיסוי ראש, כי היא נראית נשואה, וכי אתה החלטת שטעם כיסוי הראש זה שתיראה נשואה.
ב. יש בנושא הפאה, דעות שונות - מהקצה לקצה.
אז קודם כל, יש לך על מה לסמוך. דבר שני, אם את מוכנה/מעוניינת לשאול בענין - את יכולה לשאול מי שאת רגילה לפסוק לפיו.
ג. כמובן, תיידעי מראש מי שתיפגשי איתו ותראי שזה בכיוון.
[גם בפאה עצמה, למי שכן הולכת עם זה, יש הבדלים בין משהו יפה וצנוע, לבין כל מאמץ כדי למשוך תשומת לב..]
הטעם של מצוות כיסוי הראש אינו ברור. מרש"י במסכת כתובות (דף ע"ב) משמע שזהו מנהג ישראל, או שזוהי גזירת הכתוב. מהפסוק למדים שהכהן פרע את ראש האשה, אז כנראה שראשה היה מכוסה מלכתחילה. זה הכל.
בגמרא במסכת עירובין דף ק' מובא טעם למצווה, שאחת הקללות שהתקללה חוה (בגלל חטא עץ הדעת) זה שתהיה "עטופה כאבל".
כתב על זה הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, בעל ה"בן איש חי", בספרו "בן יהוידע" (שם): "כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם".
זאת אומרת, הבן איש חי הבין שאין בעיה אם ה"קללה" לא מתקיימת בדיוק, והנשים מצאו פתרון להפחית בקללה. אז בימינו מצאו פתרון מלא לקללה זו... הדבר דומה לאדם שמצא אפשרות להתפרנס מבלי להזיע, האם נאמר שלא קיים "בזיעת אפך תאכל לחם"?
הטעם השגור והנפוץ, שכיסוי הראש הוא משום "צניעות", אין לו מקור בחז"ל ולא בראשונים. גם לפי זה לא ברור מדוע אשה נשואה בת 90 עם שיער לבן ויבש חייבת בכיסוי, ומאידך גיסא רווקה בת 30 עם שיער רענן ונאה, פטורה מכיסוי.
כמו כן, לא ברור מדוע אשה קרחת אסורה לצאת כך לרשות הרבים (אם היא נשואה כמובן).
לפי זה גם לא מובן מדוע הראשונים כותבים שאפשר להוציא שיער מחוץ לכיסוי (=חוץ לצמתה) ובאחרונים הבודדים שדנו בדבריהם (הגר"מ פיינשטיין, הגרב"צ אבא שאול) מובא שמדובר גם בשערות ארוכות יותר מטפח. ומכאן משמע שרק בשר הקרקפת אסור בגילוי עם השיער.
כמו כן, אם הטעם הוא מחמת צניעות השיער, לא מובן מדוע כותבים הרא"ש והראשונים שרווקה מותרת בגילוי משום שרגילה בגילוי שיער (והאחרונים הוסיפו גם נשואה הרגילה לגלותו). וכי מחמת שרגילים לגלות השיער, הפך זה לדבר המותר בגילוי? הרי התורה אומרת שצריך להצניעו?
ולדוגמא, אם רגילות כל הנשים ללכת במכנסיים קצרים, וכי יעלה על הדעת להתיר זאת, כאשר הוא ערוה מדאורייתא?
לכן, העיקר הוא שלא יראה בשר הקרקפת יחד עם השיער, וכפי שכותב בעל השלטי גיבורים: "דאין איסור בשיער... אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער". ומביא ראיה לזה מהגמ' בברכות כ"ד שאין ערוה בשיער עצמו, "קרא עליה שער שער", ומרש"י שם: "מה בכך", ומהרא"ש שם.
ולפי זה אין שום בעיה ששיער מכסה שיער.
יש רבים שאומרים כדברייך (גם אם הדוגמה שהבאת אינה בדיוק דומה), שזה לא צנוע, ומובן מה רצתה התורה לאסור. לכן יש אוסרים. יש אומרים שאי אפשר לומר שאסור, אבל "מכוער" לנהוג כך - כי זו התחכמות על הצניעות. יש אומרים שתלוי באיזו פאה מדובר - האם ניכר שזו פאה או לא. יש אומרים שגם אם ניכר - אבל אם עשויה באופן "רברבני", אז לא צנוע.
הרבה תלוי גם במנהג המקום.
ברור שנשים שמכסות ראשן היטב, ומרגישות חוסר-צניעות עם פאה, זו הרגשה שאסור לקלקל אותה.
גם כאלה שהולכות עם פאה כי כך הורו רבותיהם, או נהגו אימותיהן, ושמות לב שיהיה בצורה שיש בה צניעות - קל וחומר אם הולכות לפי הרבי מלובאוויטש שסובר שזה יותר צנוע - אי אפשר לזלזל בכך.
לגבי כל מיני "התחכמויות" גם בתוך התחום של פאה - זו כבר שאלה הלכתית בהלכות צניעות, וגם לא-פעם של תחושה עדינה. שתשאלנה שאלת חכם.
[אתה יכול אולי להביא כאן ציטוט?]
הקטע עם הנשיא איזנהאואר הוא רק סיבה אחת ממכלול סיבות שמחמתן העדיף הרבי פאה על מטפחת, והיא סיבה שולית לחלוטין שאכן שייכת רק באמריקה. אבל מה עם הסיבה העיקרית, שהמטפחת מחליקה מהראש ולא ממהרים להחזיר? (כדלהלן) ואיזה הזיה זאת לומר שהרבי "לא התיר פאה"? (לכל היותר היו טוענים שהוא לא העדיף, גם שקר אבל לפחות לא שקר כל כך גס).
להלן קצת מקורות מתוך כתביו של הרבי, מתוך הספר חן וכבוד פרק יז (מצ"ב):
"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה. נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז).
"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).
"במענה על מכתבו מכ"ח אייר, בו כותב אודות הצעת נכבדות עבור בנו שיחיה. מובן ופשוט אשר תנאי שאי אפשר בלאו הכי הוא ענין הפאה, כי פשוט שאינו דומה הזקנות ואלו שבאו ממדינתנו לפנים [=רוסיה], לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד, מיסודו והנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואין זה רק ענין פרטי, אלא גם ענין כללי וגדר וזכות הרבים.
לאידך גיסא, אין בהנ"ל כוונתי שמוכרח לדבר על דבר זה ברעש וברוגז ובתור פקודה וציווי, כי העיקר הוא בהנוגע לפועל, ושיהיו בטוחים על דבר זה קודם החופה. וכפי שמתארים את מהותה של המדוברת, ואיך שקבלה עליה הנהגת ביה"ס "בית יעקב", וכנראה נשמעת להוראת המנהל דשם שבטח גם הוא יסייע בתעמולה בהנ"ל, בטוחני שיעלה בידם להתדבר על דבר הנ"ל.
ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות וקל להבין. ובאם יסודר הנ"ל, שהיא טובתם האמיתית של שניהם והמשפחות, נכונה ההצעה ויהיה בשעה טובה ומוצלחת.
יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה [אלא מטפחת או כובע, ויש בזה משום "אל תיטוש"]. אבל כבר מילתי אמורה (בהקדם הידוע בחסידות, אשר כל היפך הברכות שבתורה, באמת ברכות הם. עיין לקו"ת פרשת בחוקותי) שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).
"פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזוהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני. אין לשאול מדוע פלונית ופלונית אינה חובשת פאה נכרית ואינה נוהגת כראוי, ומכל-מקום טוב לה בבני חיי ומזוני והצלחה בכל עניניה. ראשית, אין אדם יודע מה קורה אצל זולתו, ואיזה צרות יש לו, שהרי אף אדם אינו מספר לחבירו מה מתרחש אצלו. ושנית, אין להביט ("פארקוקן זיך") על הזולת, אלא יש לקיים את ציווי הקב"ה...
היה אצלי סטודנט מקולג', ואמר לי שאינו מניח תפילין ואינו לובש ציצית, משום שאינו מבין בשכלו מדוע יש לעשות כן. הסיבה היחידה שאין רוצים לחבוש פאה נכרית היא - משום שלא מבינים בשכל האישי שיש צורך בזה [מחמת שאין הבדל בין מראה הפאה למראה השיער הטבעי, והפאה לעיתים מוסיפה יופי]. מדוע אין סומכים על הקב"ה? כשמצווים "להשקיע דולר אחד", ומבטיחים תמורתו "מאה אלף דולר" - הרי אפילו על הספק כדאי לעשות זאת!...
הטענה שלא סוכם על דבר חבישת פאה נכרית מקודם (קודם החתונה) - אינה טענה כלל: וכי זהו ענין שצריך לעשותו כדי לקיים הבטחה? דבר זה צריך לעשות - משום שהוא מביא הצלחה ואושר אמיתי לבעל, לאשה, לבנים ולבני בנים.
פעם היו מגלחים את הראש לגמרי, מאוחר יותר נעשה המנהג לחבוש פאה נכרית ע"ג השיער. ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת - כיון שהיא יודעת שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי. ודבר זה ידוע הרבה מהמציאות. יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת כראוי. בודאי שטוב הדבר אם יהיה כך, אבל מהמציאות יודעים שאין הדבר כן" (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).
"זה איזה זמן שהנני מתייעץ בעצמי אם לכתוב על דבר הענין דלהלן, אבל סוף סוף באתי לידי החלטה כי אין לי ברירה אחרת ומוכרחני מצדי לכתוב. מוכרח הדבר אשר בתו תחי' תלבש פאה... ואף שכותב הנני בלשון הקודש, הנה בטח יוכל להסביר זה הן לעצמו והן לבתו וזוגתו תחיינה... הנני בתקוה לקבל ממנו ידיעה בהקדם היותר אפשרי, אשר נסתדר הדבר בכי טוב, ובוודאי אשר יהיה זה צינור וכלי נוספים להמשכת וקבלת ברכות ה' יתברך להזוג הצעיר בכל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות. מוסגר פה העתק מכתב לאגודת נשי ובנות חב"ד, ומה שנוגע גם כן להנ"ל (אגרות קודש חלק ז, איגרת א'תתצ"ב).
"נצטערתי במש"כ במכתבו שעוד לא באה ההזדמנות לנסוע להזמין פאה. ולפלא עליו שמחמיץ את הדבר כל כך, ובפרט שידוע לו המבואר בכמה מקומות בחסידות, ומובן גם כן בשכל אנושי, אשר כל רגע ורגע אפשר לקנות בו עולם מלא או ח"ו להיפך, ואם כן כל רגע ורגע העובר ואינו עושה בענין הנ"ל, הרי היתה בידו לבנות עולם, היינו להמשיך עי"ז תוספת קדושה בכל העולמות, כמובן מאגרת התשובה לרבינו הזקן פרק י"ב, ומפני התרשלות לא נעשה כזה. אבל אין צועקין על העבר, ועכ"פ עתה עליו להזדרז ככל האפשרי בזה, וזהו ג"כ הטעם שהנני שולח מכתבי זה במשלוח מיוחד. בטח ידוע לו שיש ע"י "מחנה ישראל" קופה מיוחדת לגמ"ח על ענינים כאלו, והתשלומים הם בתנאים נוחים, ואם זה העיכוב עד עתה חבל שלא גילה את זה, וכבר היה הדבר מסודר מכבר" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תתל"ב).
"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).
"נתקבל הפ"נ שלו... ומה שנוגע ביותר... כיון שזהו ענין שבגלוי, ובפרט במחנו, שכפי השמועה התחילו להרגיש איזה חלישות בזה, היינו בענין לבישת הפאה, ובמילא צריך בזה תקיפות אשר אי אפשר בלאו הכי, כי אם שתלבש ותשא פאה דוקא, ובלי ספק אשר הרצון שלו ימציא אצלו אותיות המתאימות שיבוא לפועל ויצליח" (אגרות קודש חלק ה', איגרת א'תל"ב).
"מצער אותי ביותר מה שכנראה בענין הפאות נעשית הזזה בזעיר אנפין, והרי ידוע שכל אתערותא הבאה מבחוץ צריך לנצלה בשעת מעשה, משא"כ כשעובר משך זמן. ומה שכתב אודות דוחק המצב וכו', הנה האמנם אי אפשר היה להשיג הלוואות בקופות גמ"ח של אנ"ש, שכפי הנודע לי הנה ישנה באגודת חב"ד שע"י כת"ר שליט"א אצל הוו"ח כו' הר"ד גינזבורג ושנים או שלשה בירושלים עיה"ק ת"ו" (אגרות קודש חלק י', איגרת ג'קע"א, שנשלחה לרב דכפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק זצ"ל).
"שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשי"ת יעזור לכם ע"י קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנ"ל" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' ק"ב).
"נודעתי שהיתה כבר ההתראות של בתו... שתחי' עם ב"ג שיחיה, והנני לברכם בזה בברכת מזל טוב שתהיה ההתקשרות בשעה טובה ומוצלחת, והוא וזוגתו שיחיו ירוו מהם ומשאר ילדיהם שיחיו רוב נחת ועונג, אידישן און חסידישן נחת. אבל מאידך גיסא אמרו לי, שיש חשש שנחלשה אצל בתו שתחי' החלטתה ללבוש פאה נכרית. איני יודע איזה השפעה פעלה חלישות החלטתה זו, אבל בטח משתדלים באופן המתאים ובניחותא לראות שתקיים את ההבטחה על דבר זה" (אגרות קודש חלק ד', איגרת תתקל"ד).
"במענה על מכתבו מיום ג', בו כותב אודות הצעת הנכבדות עם מרת... ונכונה ההצעה, כמובן לאחרי שתקבל על עצמה הנהגת ביתם באופן חסידותי, לבישת פאה וכו'. ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'של"ג).
"אם היו שומעין לדברי, היינו... בהנוגע לפאה (ע"פ המבואר בזוהר ח"ג קכ"ו ע"א), כבר היה נראה שינוי ממשי במציאות הפרנסה, נראה בעיני בשר אפילו" (אגרות קודש חלק י', איגרת ג'רס"ו).
"בהמשך לביקורה עם בעלה ובניהם שליט"א כאן, בו התבטא שהענין הידוע [לבישת פאה. מצויין בהערה שם] היה קשור בקישויים, שכנראה זה היה ביאור על עיכוב הענין עד עתה.
אבל נודע הבטחת חכמינו במשנתם, לפום צערא אגרא, ובפרט שכאשר מתבוננים בהענין, רואים אשר הצער יותר בדמיון מאשר במציאות, ובפרט בהעריך שכר הדבר, ובלשון הזוהר הקדוש (ח"ג קכ"ו, א) בשכר הדבר, וזה לשונו: אי עבדת כן בנהא יסתלקון דחשיבו על שאר בני עמא, בעלה מתברך בכולא, בעותרא בבנין בבני בנים, נוסף על שכרה עצמה, שכרה מצד הענין ושכרה מפני שממשיכה שפע ברכה לכל בני ביתם.
ובוודאי יקיים השם יתברך ויתעלה הבטחתו האמורה, והיא ובעלה שיחיו יגדלו את ילדיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתוך הרחבה אמיתית בגשמיות וברוחניות גם יחד" (אגרות קודש חלק טז, איגרת ה'תתקפ"ה).
"לפני שבועות אחדים הראה השי"ת את חסדו במה שקרה לה שאפשר לקרוא לזה בשם נס, באופן נורמלי זה צריך לעורר הכרת תודה להשי"ת, שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. והתודה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרך שהשי"ת רוצה, ורצונו נאמר באופן מדוייק לכל ישראל ללא הבדל בין איש לאשה בתורתו הקדושה. ולכן קויתי שזה יעורר אצלה רצון ללבוש פאה שלימה... והנני מקוה שאקבל ממנה בשורה טובה, שכבר לבשה פאה שלימה לפחות מהיום והלאה, כמנהג בנות ישראל הכשרות, וגם שמנצלת את השפעתה להשפיע על סביבתה בכלל ועל הקרובים אליה בפרט שיתנהגו כפי שהשו"ע מורה, והשי"ת יעשם מאושרים" (אגרות קודש חלק ט', איגרת ב'תרל"ז. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קי"ג).
"בעזרת השם יתברך התקבלו לאחרונה התנהגויות והנהגות מסויימות בין אנ"ש, ונשות אנ"ש בפרט, שעד עתה, מפני סיבות שונות, לא כולם נהגו כן. וכמו כל דבר שהוא חדש, קל להרוס אותו ח"ו, לכן גדולה באופן יוצא מן הכלל הזכות של כל אחד התורם את חלקו לחזק זאת. מצד שני - קל יותר לפעול זאת בעצמו, גם אם עד עתה לא העריכו את זה לפי החשיבות האמיתית, כשמתחשבים בכך שאין זה ענין פרטי אלא יש לזה השפעה, במידה ידועה, על כל החוג. לכן, מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קמ"ו. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).
"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בעניינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).
"מצינו בגמ' בסוף מסכת סוטה אודות העניינים שיהיו בעקבות משיחא, "בת קמה באמה וכלה בחמותה". וע"פ המבואר בליקוטי תורה בנוגע ל"תוכחה", ש"אף לפני הנראה... הם קללות, לפי האמת אינם רק ברכות", יש לומר שכן הוא גם בנוגע לתורה שבעל פה, שגם הענינים הבלתי רצויים הם באמת ברכות, ובנדון דידן - שיהיה הענין "בת קמה באמה וכלה בחמותה" שבאופן שאמה וחמותה תלמדנה מהבת והכלה ענינים של קדושה, כמו בנוגע לפאה נכרית" (תורת מנחם חלק י"א, שיחת פרשת בשלח תשי"ד).
"לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה! לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א. שזהו שקר היצה"ר, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב. באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב ע"י הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין" (ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות - דף רס"ד. מענה לאשה הטוענת שיש לה כאבי ראש בגלל לבישת הפאה, ממכתב כ"ב טבת תשד"מ).
"...וכוונתי בזה, מה שנדמה לי כבר כתבתי לו, ענין הפאה בביתו, וכפי שכמדומני כבר רמזתי לו, שהדבר אינו משתנה ובודאי אינו נהיה מתוקן, על ידי זה שמעלימים עין ממנו, והשם יתברך לפניו נגלו כל תעלומות. והצער בקשר לזה מובן, על פי הזוהר הקדוש (מובא באחרונים שו"ע או"ח) חלק ג' קכ"ו ע"א, בעיא איתתא לאיתכסא בזיוותא דביתא (מזה מובן עד כמה עוד יותר מחוץ לבית) ואי עבדת כן... בנהא יסתלקן בחשיבו וכו', מתברך בכולא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין, ע"ש היטב.
רצוני להדגיש שוב, שאין כאן מינה ומקצתה של ענין של קפידא, אלא צער וכאב... ויהי רצון שסוף כל סוף כל אחד מאיתנו יראה כיצד הקב"ה משפיע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות, ויעשה את הכלים הנחוצים לקבל ולנצל את הברכה במלוא היקפה.
ובבואנו מחודש הגאולה חודש תמוז, גאולת רבנו נשיאנו [הריי"צ זצ"ל] וגופא בתר רישא אזיל, יגאל כל אחד ואחד מאיתנו בתוך כלל ישראל מכל עניינים המבלבלים ויוכלו לעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב" (אגרות קודש מתורגמות, חלק ג - איגרת ו'-תל"ו - מתוך כרך י"ז עמ' רפ"ח).
"יגמרו השידוך בשעה טובה ומוצלחת, באם הוריה שיחיו גם כן מסכימים על זה, אבל בכדי למנוע שקלא וטריא לאחר זה - כדאי שידברו לא רק במושגים כלליים "ע"פ תורה ומצוות" וכיו"ב, אלא גם בפרטים: פאה, שיעור בתורה בכל יום, וכמה, ואיפה" (אגרות קודש חלק כז, איגרת י'תצב).
"ויש לקוות שסוף כל סוף יקויים מה שכתוב "והשיב לב אבות על בנים", כפירוש רש"י "על ידי בנים", וגם אצל בנות ואמהות, בנוגע לפאה נכרית [וכן הוא במכתבו לעיל: "מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה"]. וגם בנוגע לענין הצניעות בלבושים, שלדאבוננו נעשה בזה פרצה גדולה שאין כמותה [שמגלות מה שצריך להיות מכוסה, כפי שמבאר בהמשך], אפילו אצל נשים זקנות... יש להסביר להן שהנהגה באופן של היפך הצניעות מורה על פחיתות הכי גדולה, שבחורה חושבת שהדרך היחידה שתמצא חן בעיני בחור היא, לא ע"י שכל, ולא ע"י רגש הלב, אלא דוקא ע"י זה שתגלה טפח שצריך להיות מכוסה!... ולכן, יש לנצל את ה"ברייטקייט" של הנוער – באופן שהבת תפעל על אמה, והכלה תפעל על חמותה" [התוועדות ליל שמחת תורה תש"ל, נדפס בתשע"ו. יש להבהיר כי באותן שנים באמריקה, היו מקומות שהיה צורך לעורר על גילוי ראש וחצאיות קצרות מעל הברך. וכן כתבה הסופרת רוחמה שיין בספרה 'הכל לאדון הכל': "מעטות כיסו בכלל את ראשן לאחר הנישואין"].
"במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנשי שלומינו שיחיו, אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובעניינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות העיקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דהפאות של נשי אנשי שלומנו תחיינה [באוסטרליה, שאינן מכסות את הראש בפאה. וראה במכתב הקודם].
ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתנו לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל [ללכת בגילוי ראש] כהיתר ח"ו נעשה להן. ידוע שעניני לימוד זכות גדולים ביותר, אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין הפאות אינו בסדר כלל.
ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא ח"ו ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שיחיו את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב" [מכתב משנת תשי"ח לחסיד המתגורר באוסטרליה. צילום המכתב פורסם לאחרונה. וראה לעיל שכתב בנוסח דומה: "תנאי שאי אפשר בלאו הכי הוא ענין הפאה, כי פשוט שאינו דומה הזקנות ואלו שבאו ממדינתנו לפנים, לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד"].
"פשוט שצריך להיות כפסק דין המשנה ברורה, ולפלא שאלתו. והאומנם - לאחרי שקוראים בהמשנה ברורה על דבר הברכות להאשה ולהבעל ולהילדים שבאות על ידי זה, עדיין תופסת מקום "אי-הנוחיות" שבדבר?
דרך אגב - לאחרונה כשיצאה הוראת מחוקקות ה-Fashion [=האופנה] ללבוש פאה נכרית - רבבות נשים עשו כן ובזריזות ובשמחה. וק"ל" (מכתב שפורסם בקובץ "תשורה" סיון תשע"ג, במענה לאשה ששאלה מה לעשות עקב כך שהפאה גורמת לה אי נוחות).
"חתן וכלה נכנסו פעם ל'יחידות' לפני חתונתם, וביקשו ברכה. הם הוסיפו לבקש שהרבי יהיה המסדר קידושין (במשך מספר שנים לאחר תחילת הנשיאות, הרבי היה מסדר קידושין בחופות החסידים, לאלו שעמדו בתנאים מסויים שהציב). הרבי פנה אל הכלה ושאל האם תלבש פאה נכרית אחרי החתונה, שכן כידוע הרבי הקפיד על כך גם באותם ימים שהדבר היה פחות מצוי מכפי שהוא היום. הכלה השיבה בשלילה באמרה כי תלך עם מטפחת.
הרבי לא היה שבע רצון, והגיב כי טבע המטפחת לרדת מעל הראש. הכלה אמרה שאכן תיזהר להחזירה למקומה במקרה כזה. הרבי לא קיבל את דבריה, ואמר שהנסיון הראה שלא ממהרים להחזיר את המטפחת במקרה שהיא נשמטת. מכל מקום, אם הכלה אינה מוכנה ללבוש פאה, "לא אוכל להיות מסדר הקידושין", אמר הרבי.
נראה שהחתן והכלה דנו בנושא בימים הבאים, שכן בבוקר יום החופה ניגש החתן אל הרבי שעה שהגיע לבית מדרשו, ואמר שהכלה ביקשה למסור כי החליטה ללבוש פאה, ולכן היא מבקשת שהרבי יסכים להיות מסדר הקידושין. הרבי הגיב ואמר "כעת כבר מאוחר בשביל זה". "והרי השעה עכשיו רק עשר בבוקר, והחופה תהיה בערב?" תמה החתן. הרבי השיב "בוודאי אין כוונתך רק בנוגע אלי, אלא גם מה שמצטרף אלי שעה שאני מסדר קידושין, ובשביל זה כבר מאוחר..." ("סיפורים מחדר הרבי" שסופרו ע"י מזכיריו, דף מ'. סיפור זה הובא במקומות רבים).
הרב שמואל מלונדון מספר, "לפני חתונתי ביקשתי מהרבי שיסדר אצלנו את הקידושין, ואכן הרבי רמז שכך יהיה. ואז פתאום בא אלי הרב חדקוב (המזכיר), ושאל אותי כמה דברים (היה מובן שהוא שואל בתור שליח מהרבי). בין השאר הוא רצה גם לדעת אם יש לכלה לכל הפחות שתי פאות, שאז כשמנקים אחת קיימת השניה. עוד שאל ממתי תלבש הכלה את הפאה, בהתכוונו לכך שהכלה צריכה לחבוש את הפאה עוד קודם החופה" (מקדש ישראל, עמ' רצ"א).
"כל ענין שרבינו מעורר עליו, הוא מאוד דורש אותו, כמו בענין כיסוי השערות בפאה, אשר פעם אמר, שהוא יצליח בענין במסירות נפש. ופעם אחת כשנתן ברכה ארוכה לאחד התמימים, אמר בסוף: כל זאת - שיהיה פאה, ובאם לאו - אין לכך כל קשר אלי" (יומנו של החסיד ר' משה לברטוב, שנת תשי"ד).
מספר הרב ראובן דונין זצ"ל, שרעייתו הייתה ממשפחה של יוצאי הונגריה, והקפידה לכסות ראשה במטפחת באופן שלא ראו אף שערה אחת לחוץ (כדעת החת"ס), ובמכתב ענה לה הרבי "במענה לשאלותיהם... נכון שתלבש פאה נכרית, כמנהג נשי חב"ד" (מקדש מלך חלק א', עמ' רל"א).
גב' פרידה קוגל מברוקלין ניו יורק, מספרת. "בשנת תש"ל היה לי עסק קטן בברוקלין לסירוק פאות. עבדתי מאוד קשה והתפרנסתי בצמצום רב. כשנכנסנו ליחידות אמר לי הרבי שלא אדאג כי העסק שלי הוא עסק טוב מאוד, באשר כל אשה צריכה שיהיה לה פאה אחת לחול ופאה אחת לשבת. עוד הוסיף הרבי, שיגיע זמן שהחנויות של הפאות מכל העולם יזמינו אצלי את הפאות... הדברים של הרבי היו תמוהים, כי בכלל לא היה נהוג לקנות פאה מיוחדת לשבת (בקושי השיגו כסף לפאה אחת). וגם מה שאמר שיזמינו אצלי מכל העולם, זה נראה לי לכל היותר כבדיחה... והנה ה' עזר, הקמתי בית חרושת לפאות, ומכל העולם רוכשים אצלי את הפאות. פעם קיבלתי טלפון ממישהי שהציגה את עצמה בתור "גברת שניאורסאהן"... הבנתי מיד שזו הרבנית חיה מושקא ז"ל. היא אמרה לי בפשטות: "אני רוצה להזמין אצלך פאה". קבעתי איתה זמן ונסעתי אליה הביתה עם כמה דוגמאות. היא קנתה אצלי פאה, ומאז קנתה פעמים רבות" ("לקט שכחת הפאה" עמ' ק"ט).
"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, עמ' ס"ג).
"השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מכ"ק אדמו"ר. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ול"ע נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל. ויעצם שלום לברטוב שילכו לכ"ק אדמו"ר וישמעו לעצתו. כ"ק אדמו"ר אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השי"ת שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות" (קובץ תשורה, סיון תמוז תשס"ה).
אצטט לדוגמא את הגאון חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, בספרו "אבני ישפה" (ח"ה סי' קמ"ה):
"כיום נעשה מצב שרוב הנשים לובשות פאה נכרית, ואם כן ודאי שלא שייך לומר שיש כיום ענין של מראית העין, שהרי יודע כל אדם שיש כאן פאה נכרית. ודבר זה דומה לתחילת השימוש בשעון שבת, שבתחילתו היתה מראית העין שאנשים חשבו שהוא מכבה או מדליק האור בשבת, אבל אחר שהתפשט הדבר שוב אין מראית העין, כי הוא דבר שרוב בני אדם עושים, ולא שייך בזה ענין של מראית העין. וכן הדבר בענין הפאה הנכרית... בזמננו הדבר ברור שהוא נפוץ ביותר, ולא שייך כלל מראית העין, וממילא גם הבאר שבע שאסר הפאה הנכרית, היה מודה אם היה רואה המצב שנוצר בימינו".
וארחיב יותר: כאשר אתה רואה אדם שמגולח, גם אם הוא נמצא במקום שכולם בעלי זקנים, אתה יוצא מנקודת הנחה שהיות והוא חרדי / דתי אז מן הסתם הוא מתגלח במכונה. למה? כי יש מכונות בעולם...
אותו דבר כאשר אתה רואה אשה חרדית, אתה מבין שהיא עם פאה, או חושב שהיא רווקה (זאת אומרת, בכל מקרה אתה לא חושד בה שהיא נשואה ההולכת בגילוי ראש). ולא משנה היכן היא נמצאת, כי כיום ידוע בכל העולם שיש פתרון הלכתי כזה.
ובלבד במקומות שאכן זה כך.
ובציבור הדת"ל, מסתבר שדברי הב"ש נשארו במקומם.
וגם היכן שמקובל, הובאו כאן תשובות, שצריך שידעו להבחין.
מסתבר אכן, שהיכן שמקובל, באמת יותר יודעים להבחין.
וגם הובאו כאן תשובות, שאם זה מראה שממש "מתאמץ" להיראות כלא-נשואה, ובצורה מוגזמת, יש בכך בעיית צניעות.
ראה בשתי כתבות אלה:
ובכל אופן, הענין ש"אפשר להבחין" זהו רק לשיטת האוסרים, לא לשיטת המתירים. לשיטת המתירים אין שום צורך באבחנה. יש בודדים מהמתירים, כמו הגר"ח קניבסקי, הסוברים שצריך שיהיה ניכר "למתבונן" דהיינו לזה שבוחן מקרוב את הפאה, וזה בגלל שחשש לשיטת האוסרים (בגלל אביו, הסטייפלר, באגרותיו, שהזכיר את מהרי"ל דיסקין).
במענה לשאלה, וזה לשונה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?"
ענה הגאון רבי חיים קניבסקי: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".
מהשאלה אתה כבר יכול להבין שרוב ככל הפאות כיום ניתן לזהות בקלות שמדובר בפאה, לפי הסימנים הנ"ל.
אני לא הולך לפי "כתבות" - אנחנו חיים בתוך הציבור. ויש גם ענין של מה ראוי להכניס לכתחילה בתוך ציבור.
ואינני מתכוון להיכנס כאן להתדיינות אובססיבית.
בכל פעם שנושא כזה עלה, היה מישהו - בד"כ עם נטיה חבדי"ת, אינני יודע אם זה אתה - שניסה להגיב על כל אמירה אחרת. אני לא מתכוון להיכנס לזה, וכל אחד/ת מהמתדיינים כאן, יכול לבחון מה שנכתב. לא תמיד מי שיכתוב "אחרון", גם יהיה צודק בכל דבריו..
ובקצרה למה שכתבת כאן:
ה"מתירים" זה כולל גם את הרש"ז אויערבאך אולי, שציטטתי אתו שאמר שצריך להבחין. ולימד זכות שאולי אחרים מבחינים - אם כי הוא לא....
וגם הרב קנייבסקי, ואביו הסטיפלר, וכו' - אינם "מהצד"..
והצורה שניתחת את תשובתו של הרב קנייסבקי, דווקא מראה לדעתי, עד כמה אדם בוחן דברים לפי הכיוון שרוצה ללכת בו.
לי אין ענין כאן ל"כיוון" מסוים דווקא, אלא להדגיש את מגוון הדעות - וגם לגיטימיות ההרגשה. אשר על כן, אני קורא מהשאלה והתשובה כך:
קודם כל, ברור לדעתי ש"למתבונן" זה לא למי שיעמוד ויסתכל מקרוב... אלא מי שיסתכל על זה כאשר זה על ראש אשה, מעבר למבט חטוף - ויראה שזו פאה.
דבר שני, "רוב תסרוקות הפאות הצנועות".. אז רואים לאיזה פאות מתכוון. "הפאות הצנועות"..
ג. "בפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנת הסמינרים". בפשטות, "תקנת הסמינרים" אינה בגלל שחוששים שרווקה צריכה לכסות ראשה, אלא משום צניעות. מה "משדר" שיער פזור. כמו שחלק מהפוסקים אמרו שראוי ללכת.
אז כשנשואה, פתאום יכולה ללכת לא כ"תקנת הסמינרים", ברשות הרבים, גם בפאה שלא יבחינו שיהא פאה?.. זה נקרא ישרות? וגם אם הכל יודעים שכך נראות פאות - שיש באמת מקום להסתכל יותר בקולא, כי זה לא יעורר אולי אותו ענין שמשיער של עצמה - עדיין יש מקום לשיקול הדעת וההרגשה, של מה זה "משדר, לא פחות מאשר אצל רווקה.
ברור שיש רקע כלשהו לכתבה.
והנה אנחנו נמצאים כעת בתוך שרשור (והוא לא השרשור הראשון) של בת המגזר שהחליטה ללבוש פאה.
אז אין עשן בלי אש...
אנחנו לא דנים בצורה אובססיבית אלא דנים בצורה תרבותית ונעימה. תרצה לדון עד מחר בבוקר, בכיף. לא נעים לך, תוכל גם לפרוש באהבה.
אני לא עם נטיה חב"דית, אני לא חסיד חב"ד. לכל היותר - מעריץ את הרבי מליובאוויטש זצ"ל כיחיד ומיוחד בדורו.
אני לא כזה שמוכרח לומר את המילה האחרונה, אבל גם לא כזה שישתוק כשיש לו מה לענות....
ובקצרה:
אתה טוען שציטטת את הרש"ז אויערבאך שאמר שצריך להבחין. זה לשונו בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' סי' נ"ח אות כ"ט: "ומה שנתפשט ההיתר של פאה נכרית, חושבני שסומכים על זה שרוב אנשים יודעים בזה להבחין, אף שהרבה פעמים אני אינני יודע להבדיל".
"חושבני שסומכים על זה שהרוב יודעים להבחין".... (אכן הרוב יודעים להבחין) בכל מקרה יש הבדל גדול לבין מה שכתבת ש"צריך להבחין". זה אפילו לא מתקרב לפסק הלכה, ה"חושבני" הזה.
הגרח"ק גם הוא אפילו לא אחוז אחד מהמתירים. וגם הוא הסכים שיהיה ניכר למתבונן (אני לא מכיר פאה שאינה ניכרת למתבונן, אולי בודדות יש כאלה שלא מתאימות לשיטתו).
לגבי "מתבונן" יש הבדל בין הסתכלות (התבוננות) לבין ראיה. ראיה זה בעלמא, או מרחוק, הסתכלות והתבוננות זה מקרוב. יש לזה נפקא מינה לדינא לגבי נשים, ראיה בעלמא מותרת והסתכלות אסורה.
והוכחה נוספת שאתה טועה, זה שאסור להסתכל על נשים גם במבט חטוף, אז מהיכי תיתי לפלפל בזה. זה לא אמור להיות ניכר לגברים אלא לנשים.
"הפאות הצנועות" - כוונת המשורר (מחבר ספר חן וכבוד) לפאות השגרתיות ברוב המקומות, הן לא מתולתלות וארוכות במידה רבה אלא חלקות ועוברות במקצת את הכתף. מאוד קל להבחין בתסרוקת זו.
"תקנת הסמינרים" - זוהי תקנה שנועדה שלא כל בת תעשה תסרוקת שונה ויריבו איתה על אורך השיער או התסרוקת. ככה כולן עושות "קוקו" וחסל. אבל זוהי שיטת המגן אברהם בלבד, רוב האחרונים חלקו עליו והתירו וכתב הרב עובדיה שהיום גם המג"א היה מודה להתיר.
ולכן אין שום הבדל בין נשואה לרווקה בקטע הזה.
בתוך עמי אנוכי יושבת. זו תופעה שאינה מצויה בציבורנו.
גם אני כמובן מסתכל בחרדת קדש על הרבי מלובאוויטש - וגם על גדולים אחרים.
מה שציטטת מהרב אויערבאך, גם אני ציטטתי באחת מהודעותי - מילה במילה. והבאתי בנוסף מה שאמר עוד, על הצורך להבחין. לא סותר. אל אשנאמן לשיטתו לא לצאת כנגד מה שרבים וטובים נוהגים - אמר שכנראה הם מבחינים.. וה"רוב" שיודעים להבחין, זה במקומות ששם זה מורגל - כפי שאמרתי כמה פעמים. וגם שם, תלוי עד היכן דברים מגיעים.
לגבי "ניכר למתבונן" - אם ניכר, אין איסור לראות את הפאה, כל זמן שלא מסתכל "בעיון". אני לא חושב שניתן לדייק מדבריו משהו כזה, שמתכוון לאשה שתתבונן מקרוב.. הרי כל הבעיה זה איך יהיה נראה לאנשים.
"פאות צנועות", זה אומר שיש פאות לא צנועות. כנראה אנחנו מסכימים בענין. לגבי דיוקיך על אורכן - צר לי (יותר נכון - לא צר לי..) אני לא בקי בענין הזה. לא הולכים אצלנו כך, וגם כשאני כבר רואה בירושלים מישהי עם פאה, לא כ"כ מעסיק אותי איך זה בדיוק נראה.
לגבי "תקנת הסמינרים" שכתבת עליה והגבתי, הוא אשר אמרתי. זה לא בגלל השיטה שאוסרת - אלא בגלל חוש טבעי של צניעות - לא רק "שלא יצטרכו לריב" - וכפי שציטטו כאן גם מתקנות דומות בבתי"ס חב"ד, ושנשואות צריכות עוד יותר לשים לב. אז ברור שהיושר אומר, שלא יתכן שרווקות יצטרכו לגדור בגלל צניעות - על אף שאינן מחוייבות - ואצל נשואות מאן דכר שמיה. על כן אמרתי, שאם לא ניכר שזו פאה, בוודאי צריכה לשים לה יותר מרווקה. ואם כן ניכר - אז צריך "חוש", מה מעורר דמיון של כעין רווקה שהולכת בצורה שמושכת תשומת לב יתרה - ומה לא.
כל זה, לשיטת ההולכות עם זה.
לגבי ה"אובססיביות" - זה כאשר דיון מתחיל להיות "מעגלי"..
כולם כיום מורגלים בפאות. זה נדוש, בכל מקום. הצורך להבחין הוא רק כדי לצאת ידי האוסרים משום מראית העין, המתירים מסתפקים בכך ש"ההיתר ידוע ואפשר לתלות בו".
הבעיה בניכר או לא ניכר היא לא לאנשים. לאנשים אין שום היתר לראות, להסתכל, להבחין אם מדובר בפנויה או באשת איש, להתחיל איתה בכל צורה. אין שום היתר. להתבונן?? בוודאי שאין שום היתר.
ומבחינה הגיונית, איזה ענין יש לאדם נשוי לנבור בפאתה של מישהי? ואם היא רווקה, מה יעשה?
ענין מראית העין הוא לאו דוקא לאנשים אלא גם לנשים, ובעיקר לנשים, שיחשדוה שהולכת בגילוי ראש. אתה כנראה מבלבל זאת עם ענין הרהור לגברים.
על השאר עניתי. והענין לגבי "גבר" זה פשוט, אם יבחין בפשטות שזה כיסוי ראש; שחומרת ה"שימת לב" הזו כלפי נשואה, גדולה יותר.
יש גם מראית עין מהבחינה שהזכרת. ששם זה "חשד", ואכן גם לגברים וגם לנשים.
כפי שכתבתי כמה פעמים, עבור הגבר אין הבדל בין פנויה לנשואה, על שתיהן אסור לו להסתכל. אמרו חז"ל, קידושין דף מא עמוד א: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה". האם הכוונה שילך ברחוב וישטוף את העיניים עם כל עוברת ושבה (כולל אלה בלבוש מינימלי) עד אשר ימצא את אהבת נפשו? ממש לא... חל איסור מוחלט להסתכל על נשים, בכל מקום, אלא בראיה בהעברה בעלמא, על מנת שהגבר יראה נורמלי ולא משוגע, מותר לו להסתכל על מישהי כשהוא מדבר איתה, וכו'.
ממילא, פשוט שהנשואה לא צריכה להיראות נשואה עבור אותם גברים שמסתכלים... זאת הזיה. גם לא למנוע חשד של מראית עין, כי כאמור - הם לא צריכים בכלל להסתכל.
ובדומה למה שכתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז): "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".
האיסור אומר שלא לגרום לשני לחשוד בי שאני עובר עבירה.
איך זה נראה? זה נראה מהמם, והכל סבבה מבחינה הלכתית.
הקריטריון היחיד הוא "שלא תבלוט".
אז אם לדוגמא בכפר חב"ד כל הנשים הולכות עם פאות עד אמצע הגב, אז אשה ההולכת שם עם פאה כזו, אינה בולטת והיא צנועה לחלוטין.
"כל הנשים הולכות עם פאות עד אמצע הגב" סוף ציטוט שלך...
מתי לאחרונה היית בכפר חבד? או בכל יישוב חבדי אחר?
ישנם נשים שהולכות עם פאות לא צנועות... זה בעיה בפני עצמה, אבל חלק מאותן נשים גם לא הולכות עם לבוש צנוע...
אז זה בא ללמד על הכלל?
או שמא אתה אומר את זה כבדרך מליצה?
לא נראה לי שהוא החליט שלובשים שם פאות עד אמצע הגב.
אכן לא התכוונתי לומר שכל כפר חב"ד הולכים עם פאות עד אמצע הגב אלא "אם לדוגמא" ותודה למי שלימד/ה זכות עלי.
ואכן למדים מ"בגדי צבעונין" שבגד יפה למרות שהוא מושך את הגבר וגורם לו הרהורים (בגמ' יבמות ע"ו כתוב שאפילו יכול להביא לידי קרי) אינו נאסר ויכולה האשה לצאת איתו ללא בעיה.
זה שנאמר 'שוק באשה ערווה' לא אומר שהיא צריכה לכסותו, רק אומר שהגבר צריך לשמור את העיניים. אני ממש מתפלא איך בהלכות צניעות הקיצונים שבחבדניקים אומרים סברות של אחרונים הרבנים המזרוחניקים. לי זה אומר שזה מסריח
והוא כתב שאין שום קשר בין שוק וירך לבין שיער:
"יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה" (יביע אומר חלק ו סימן יג).
ערוה, האשה צריכה לכסות.
שיער באשה ערוה הוא דבר שתלוי ברגילות, ואינו גורם הרהור אם רגיל להתגלות (אמנם לגבי כיסוי הראש, כתבו הפוסקים שלמרות שהשיער אינו גורם הרהור בימינו, היות והוא איסור דאורייתא אז אינו יכול להשתנות ונשאר באיסורו).
מכאן שהוא כמו בגדי צבעונין (ואף פחות מכך). שהנשים יכולות ללכת כך (לפי כל הפוסקים) למרות שמפורש בגמ' שהם גורמים הרהור לגבר (וראה רש"י בפרשת השבוע הקודמת על הפסוק ובדם ענבים סותה).
וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".
אני מקווה שהגר"ב זילבר (שהיה חבר מועצת גדולי התורה) והרב עובדיה (שהיה ראש מועצת חכמי התורה) אינם "רבנים מזרוחניקים" בעיניך.
במחילה, לא פוסקים הלכות מ"הרגשות" .
ניתן לפסוק כך או כך אולם ההרגשה לכשעצמה אינה קובעת
האיסור כמו שאפשר לראות כבר במקורות מזמן התנאים הוא 'להתייפות בְּשער' ובפ"ן אשה מתייפה בשער.
אבל כפי מה שאמרתי מי שרוצה לשמוע ישמע. ומי שכבר החליט מה הוא עושה 'כי זה יותר ויותר מקובל' אין לנו מה לדבר איתו...
חשבתי שהייתי מספיק ברור. אך כנראה שלא... מ"מ אני בטוח שרוב מי שקרא את מה שכתבתי הבין אותי. וכובע סיבירי לא נראה כשער של אשה, ופ"ן נראית כשער של אשה. לכן התייפות בשער של אשה בתפקוד של שער של אשה, הוא מה שאסרה תורה.
הפאות המקוריות היו עשויות בהחלט משיער. להלן לקט קצר של מקורות:
במשנה בשבת (דף סד.) נאמר, "יוצאה אשה בחוטי שיער, בין משלה ובין משל חברתה". ומכאן הביא הגר"א ראיה לדברי הרמ"א שהתיר פאה נכרית. וכן המג"א. וביאר מחצית השקל את דבריו: "ועיקר ראייתו מסיפא, דילדה לא תצא בשיער של זקנה". והמדובר שם שהזקנה התקשטה בשערה הנאה של הילדה, ויצאה עמו לשוק. ובגמ' שם: "בשלמא זקנה בשל ילדה, שבח הוא לה". ועוד שם, "כדי שלא תתגנה על בעלה". וברש"י שם: "כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים". ובתשובות הגאונים שם: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן". ובתוס' רי"ד שם: "וגם בפאה נכרית שהיא תכשיט". ובפני יהושע שם: "דשבח הוא לה, ומקישוטים הנאים שבאשה הוי". וברש"י בסנהדרין (דף קיב.): "פאה נכרית. גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי".
על מצוות טעם כיסוי הראש כבר הארכתי באחת התגובות כאן, והיא בוודאי לא בגלל "להתייפות בשיער". לקחת לשון של הרמב"ם על פאה והלבשת זאת על כיסוי ראש...
הוכחתי נחרצות שטעם האיסור היא לא משום ההתייפות בשיער.
שמסבירה עד כמה מדובר בשטות דמיונית, שהפאות דאז לא היו עשויות משיער.
על רבקה אמנו הצדיקה, כתוב 'ותקח הצעיף ותתכס' על רות אמה של מלכות כתוב שהיה לה מטפחת. כל אמותנו הצדיקות היו עם מטפחת... כל המושג של פאה נכרית החל מחמת ההדרדרות של ההשכלה. ובכדי שנשים לא ילכו ללא כיסוי ראש בכלל היו רבנים שהתירו בדיעבד פ"ן.
האם אנחנו היום צריכים להמשיך להתרחק מדרכן של אמותינו הקדושות וללכת ממנהגי גוים?
עונות על אותן גדרי צניעות (חוץ מהקטע של מכנסיים, שיש בעיה הלכתית לבנים ללכת עם מכנסיים כמבוא במסכת נדה דף יג' ויעויין שם בריטב"א. ובאמת אני מצטער על כך שאני נאלץ ללכת עם מכנסיים ואיני יכול ללכת עם ג'לביה.) אבל פאה נכרית לא עונה על גדרי הצניעות של אמותינו ולא על גדרי הצניעות המוזכרים בתלמוד הבבלי ובראשונים.
הראשון שלמד זכות היה חכם איטלקי (בעל השלטי גיבורים) שגם הוא לא התיר אלא רק לימד זכות, וגם זה על נשות איטליה, שעליהן כתב רבי עובדיה מברטנורא באותן השנים שלא היתה כלה אחת בכל איטליה שלא הגיעה לחתונתה מעוברת (בהיריון!). אלו הנשים שהשלטי גיבורים היה צריך ללמד עליהן זכות. אני מקווה שאף אחת כאן לא רוצה להדמות אליהן...
בין לבנים ובין לבנות.
ולכן ציינתי לריטב"א בנדה שכותב בפירוש שזה לא בסדר. ואני חושב שזה לא בסדר. אבל זה שאני מוכרח ללכת עם מכנסיים, לא יגרום לי לומר שמכנסיים זה הכי צנוע שיש. מכנסיים זה לא צנוע לבנים וגם לא לבנות. אולם מחמת ההכרח אני לובש מכנסיים.
זה שונה מאשר להגיד "בגלל שאני לא יכול ללבוש ג'לביה אני אעוות את המקורות ואומר שג'לביה זה לכתחילה"
אמותינו הקדושות אכן התכסו ברעלות, כי זאת היתה הנורמה דאז בקרב הנשים. לא לבשו אז חצאית, ולא חולצה, ולא נעלי עקב, לא דיברו בפלאפון ולא גלשו באינטרנט. המציאות היתה שונה לחלוטין מהיום. לבוא היום ולדרוש להיות "כמו רחל אמנו" זה מופרך, וזה עוד יותר מופרך כשטוענים זאת רק לגבי פאה, כי ברור שרחל אמנו לא חבשה מטפחת או כובע, וכדלהלן.
בגמ', רמב"ם ושו"ע, נאסר במפורש ללבוש מטפחת (והיוצאת במטפחת, מצווה לגרשה ואין לה כתובה). אצטט מהשו"ע אבן העזר סימן קט"ו:
"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה".
על רות לא כתוב "שהיתה לה מטפחת", אלא היתה לה חגורה, ועל זה בועז אמר לה "הבי המטפחת אשר עלייך". במדרש רבה על רות, מבארים "מלמד שחגרה מתניה כזכר". אין שום קשר לכיסוי ראש (וגם בועז לא היה מבקש ממנה להוריד את כיסוי הראש כדי לצרור קצת תבואה).
במרוצת הדורות, עד לדורנו אנו, זרקו הנשים את הרדיד כתוצאה מהתדרדרות רוחנית כללית בעולם (אתה יכול גם לקרוא לזה "השכלה", למרות שזה החל הרבה לפני תקופת ההשכלה) או כתוצאה מאופנה שהיתה לפני 500 שנה, אז גם נשים וגם גברים חבשו פאות לראשיהם.
ההיתר לא היה "כדי שלא ילכו בגילוי ראש" כפי שאתה כותב (את זה כתבו פוסקים בודדים, ועל ימינו אנו, במאה שנים האחרונות) אלא היתר עקרוני לאחר שהנשים התרגלו ללכת כך. מנהג גויים זה לא, כי בימינו רק הנשים החרדיות נוהגות לחבוש פאה (שחקניות נוהגות ללבוש רק לצורך שעה, בזמן המשחק, ונשים חולות שיש להן קרחת זה סיפור אחר. נשים נורמטיביות גויות או חילוניות אינן חובשות פאה).
על כל פנים, הפאה והמטפחת שניהם הם סוג של "בדיעבד" לאחר שהתרגלו ללכת כך, ולמטפחת יש חיסרון נוסף כי האיסור שלה מפורש ברמב"ם ושו"ע. בימינו, יש כאלה שסברו לומר שבבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, עדיף פאה. (ראה בספר זה, פרק י"ז). אין שום קשר לאמותינו כי כל סגנון הלבוש השתנה וגם המטפחת אינה שייכת לאמותינו.
מעולם לא כך פסקו הלכה
אחרי שהרמ"א מביא אותו לפסק הלכה בלי שום פקפוק
נתאר לעצמנו שהבית יוסף היה מביא זאת להלכה מה היה אומר הרב עובדיה.
אז אנחנו הולכים לפי הרמ"א וכל הפוסקים בעקבותיו
והבית יוסף לא חלק! הוא פשוט לא הביא (עיין בכללים של הרב יצחק יוסף אם בכלל ראה השלטי גיבורים).
.
המטפחת גולשת / מחליקה מהראש, הפאה מכסה את כל הראש בקביעות.
ברור שאפשר להתכסות עם מטפחת ולכסות את האוזניים והמצח ואז לא יראו שום שערה, ומאידך גיסא אפשר גם ללבוש חצי פאה ולגלות שיער, ואפשר לעשות כל דבר.
אבל כשמדברים על ההבדל בין פאה למטפחת, מדברים על הנורמה. איזה פאה חובשים, ואיזה מטפחת חובשים.
דווקא פאה (דומני חוץ מהירושלמים, שהלכו כמנהג המקום).
יש כאלה שההיפך.
הרבי נפטר לפני כעשרים וחמש שנים, בזמנו היו כבר את כל הפאות המפוארות ביותר.
אבל גם הרבה קודם, הנה ציטוט מהירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשישים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות" (עמ' י"ט, מאמר "פאה נכרית ודת יהודית").
הרבי עצמו, דיבר על פאה שיותר יפה משיער, ולא ראה בזה שום פסול.
בתורת מנחם להגאון מליובאוויטש זצ"ל, בדרשה שנשא לפני כשישים שנה (ראה דבריו לקמן עמ' תע"ח): "פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזוהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני... ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת - כיון שהיא יודעת שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר".
וכן הביא בשמו הגאון רבי משה וינער שליט"א בספר "כבודה בת מלך" שיש להעדיף פאה על מטפחת, אפי' אם הפאה יפה יותר מהשיער הטבעי של האשה, וביאר זאת בתשובה שהשיב לו וזה לשונו: "הרי זה (שיער עצמה) פריצות ע"י גופה, וזו (פאה נכרית) ע"י דבר זר (דלבוש הראש דומה ללבוש הרגל וכו')".
הבעיה היא שעורכים השוואות בין הפאה של הסבתא שלא עברה חפיפה 40 שנה, לבין פאת קאסטם שיצאה הרגע מהיצרן.
גם פאה יפיפיה משיער טבעי הכי משובח, אם אינה עוברת חפיפה כל שבועיים או כל חודש, הופכת ל"קש".
מלשונות הפוסקים שאסרו פאה (בשנים קודמות), מוכח במפורש שהפאה היתה נראית כשיער טבעי לכל דבר.
◄ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).
◄ תשובה מאהבה: "בזה נראין הן... כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".
◄ ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".
◄ תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".
◄ תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".
◄ ר' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".
◄ ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".
◄ שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
◄ ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"...
"לא התכוון" לפאות ששמים היום..
יש אמנם חכמים רבים, שסוברים שפאה - לפחות כזו שנראית ממש כשערות - או אסורה או אינה ראויה.
ולא כאן המקום לדיון זה; כבר נידון פעמים רבות.
אבל אי אפשר להכחיש, שדעתו של הרבי מלובאוויטש, היתה שפאה עדיפה, גם כי מכסה את כל השערות - וגם כי אף אחת לא תבוא להוריד אותה במקום ציבורי.
יתכן שאם היה נשאל ספציפית על כיסוי ראש שמכסה את כל הראש לא פחות, ומישהי שאין כל חשש שתוריד אותו סתם כך.. - היה אומר שזה לא פחות טוב. אבל בתור הדרכה כללית, כך אמר; למעט בירושלים שהיו נוהגות החבדניקיו"ת שם כמנהג אימותיהן לכסות במטפחת את כל ראשן.
הוא לא נפטר לפני כ"כ הרבה שנים (25), וגם אז היו כל מיני פאות. ומן הסתם הכיר, כי הרי באו גם נשים רבות לחלוקת הדולרים, ומן הסתם בתוכן גם כאלה עם כל מיני פאות..
יתכן שאם היה נשאל, היה מגיב כמו לגבי כל לבוש, שאם זה עשוי בצורה שמאד מושכת תשומת לב, כמה שאפשר "כמו רווקה".. אז לא צנוע. אבל כל זמן שלא מביאים שענה מפורשות כך - אי אפשר לומר ש"לא דיבר על זה".
אפשר רק לדון מסברות: האם היה מתייחס לכך כדבר לא צנוע, או ככל לבוש שנשים מתייפות בו.
ואף שענ"ד שאכן, גם למי שהולכות עם פאות לפי מנהגן, כאשר זה לא רק בצורה נאה, אלא כמה שאפשר דווקא "כמו רווקה" ודווקא רווקה כזו שמנסה למשוך שימת לב.. - אז באמת זה לא רואי אף לשיטה זו, אבל לומר בשם מישהו אחר, צריך לשמוע אם אמר. כי זו מציאות שמן הסתם הכיר.
לא צריך מחמת חסידות לרבי מלובאוויטש לומר ש"הרבי ראה מה יקרה לאשה עם מטפחת".. "רואים בדיוק לאן מטפחת מובילה".. -
זה כבר ממש בלי קשר. מה זה "מתחיל במטפחת".. דורות על דורות הלכו נשי ישראל בעיקר עם מטפחת - אז את יכולה להוציא לעז, "לאן זה מוביל"?.. עולם הפוך. ב"ה, יש נשים כשרות וצנועות שהולכות עם מטפחת כמו שצריך - ואשרי חלקן. ויש גם גדולי ישראל שאין דעתם נוחה מפאה ויש שאסרו. וגם ההגדרה "שזה ממש ערוות אשה נשואה", אינה נכונה. חבל לבלבל מושגים. זה נאמר לענין אמירת דברי קדושה מול זה.
גם האמירה "מתחיל עם מעט שיער מציץ", אינה נכונה. הרב משה פיינשטיין התיר עד רוחב שתי אצבעות, אז אי אפשר לומר ממה זה "מתחיל". הלכות לא פוסקים כך - ו"כשם שאסור להתיר את האסור - כך אסור לאסור את המותר".
והרוצים להחמיר כזוהר - ויש אכן קהילות שממש הקפידו על זה - אשרי חלקם. בלבד שלא יבקרו מי שאינו נוהג כך.
אז מי שהולכת לפי הרבי מלובאוויטש, כמובן יש לה על מי להסתמך. אבל לא לבטל מנהגים אחרים, חשובים וראויים.
[ואכן, ברור שלכולי עלמא, עדיפה פאה מאשר איזה "סרט" על הראש]
היא מתכוונת לומר שרואים היום נשים ההולכות עם מטפחת, חצי ראש מגולה - רחוק מאוד מההיתרים של "שתי אצבעות" (ויש גם תמונות כאלה של אשת הרב עובדיה בעצמו...) מה גם שההיתרים הללו הם רק מהרב עובדיה והרב פיינשטיין, שאר הפוסקים אסרו זאת.
מה שכתבת "מדורי דורות הלכו עם מטפחת" אינו נכון. מדורי דורות הלכו עם רעלות, או שאל גדול. מטפחת זהו דבר מודרני שהשתרש בדורות האחרונים והתירוהו בדיעבד גמור, בניגוד לשו"ע מפורש.
מה שהצגת זאת כחומרת הזוהר, זאת טעות נפוצה. הזוהר דיבר על הבית (ואם בבית כך, כל שכן בשוק). הזוהר החמיר גם בשיער היוצא "חוץ לכיסוי" (=חוץ לצמתה). אבל גילוי הראש עצמו? זה פשט הרמב"ם והשו"ע, שאסור, ופשט כל הראשונים והאחרונים, וההיתר של הרב עובדיה והרב פיינשטיין הוא חידוש.
לומר ש"ראה מה שיקרה לאשה עם מטפחת" - זו פשוט חוצפה. אלא שלא התכוונה לכך.. "מתחיל במטפחת".. בשביל חסידות לרבי מלובאוויטש - להוציא לעז על דורות של ישראל-קדושות. אלא מה? לא התכוונה. וגם לא ידעה. ואין אשה נתפסת על חסידותה..
גם "רואים היום" כאלה שכלל לא הולכות עם כיסוי ראש, ולא רק היום. ויתכן שאם הברירה לנשים היתה רק פאה, או בכלל לא - מספר ההולכות עם "בכלל לא" היה גדול יותר.. כיום, גם הרבה מהטועות - לפחות מרגישות צורך לשים משהו, "זֵכר".. גם בזה יש ענין מבחינה מסויימת, גם אם הלכתית לרוב הדעות המוחלט זה לא עוזר.
פעם, נשים מהציבור הזה, פשוט לא היו מכסות את ראשן. ב"ה, רוח טהרה נחה. כיום, יש כאלה שקצת "חוזרות אחורה".. ב"ה שמרגישות שב"כז צריך שיהיה ניכר שנשואות. פעם זה פשוט לא היה...
מה שכתבתי על חומרת הזוהר, שהביאו מג"א שהביאו המ"ב, זה לגבי מקצת שיער שיוצא (כמו "מחוץ לצומת"), שבפאה גם זה נמנע.
לגבי הרב פיינשטיין והרב עובדיה, זצ"ל, מסתבר שכתפיהם מספיק רחבות שהרוצה לסמוך תוכל לסמוך, אם אין לה מנהג אחר. ומסתבר שמי שמחמירה שלא כך - תבוא עליה ברכה.
ועם מטפחת הלכו לפני שהלכו עם פאה. לכך כיוונתי. ולכן בלתי ראוי בעליל לומר, "ראה מה שיצא ממטפחת"... כאילו זה חידוש בזמננו. הרי באותה מידה - יותר - ניתן לומר על המתנגדים לפאה, "ראו מה שיצא מזה".. (נשים שינסו ככל האפשר שלא יבחינו שיש להם פאה... ועם כל מיני "אביזריה", שאיני בקיא בהן - וגם לא אני שאומר להן מה לעשות. אם כי נראה לי עדיף בלי זה..)
ובזה אשים קנצי למילין. לא התכוונתי כלל להיכנס שוב לדיון הזה.
רק בגלל שראיתי שנשים שנוהגות ללכת עם כיסוי ראש הגון, שמכסה כראוי, וחשות חוסר צניעות ללכת עם פאה, פתאום עלולות להרגיש כאילו יש משהו "לא נכון" בתחושתן - ראיתי לנכון להתערב.
האמת והשלום אהבו.
אין כאן הוצאת לעז כי אמותינו הקדושות לא הלכו כך... הגאון רבי שלום משאש מתאר למשל את השתלשלות המנהג במרוקו, מרדיד עד פאה (בתוך 60 שנה).
"ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר".
אז אכן רואים היום כאלה שלא הולכות עם כיסוי ראש, וזה כתוצאה מכך שהמטפחת נראית להן בקשה מוגזמת (ולא כדבריך...) והזכר לחורבן בדמות רבע כיסוי, אינו עוזר לכלום. כפי שהסברתי - זה לא נועד שהאשה תיראה נשואה אלא במקור זהו ציווי לפנויות ונשואות גם יחד.
מה שכתבת על חומרת הזוהר, אתה צודק, אבל אנו מדברים על היתרון שנמנע גילוי הראש עצמו ולא על שיער שחוץ לצמתן שזה מפורש ההיתר בראשונים.
אתה צודק שכתפיהם של הגר"מ פיינשטיין והגר"ע יוסף רחבות מאוד (מאוד), אבל שים לב מה כתבתי - שתי אצבעות הופכות מהר לשלוש וארבע.
מה שאתה אומר שהלכו עם מטפחת לפני פאה - טעות... אולי במקומות מסויימים זה היה כך, כמו במרוקו ששם התחילו ללכת עם פאה רק לפני 50 שנה בערך. אבל באיטליה הלכו עם פאות לפני 500 שנה, ואז הפוסקים אסרו זאת מטעם "שאין זה טוב ממטפחת שאסורה"...
לגבי תחושת הנשים - כל אחת שתעשה מה שהיא מרגישה, רק שלא תפספס את מהות המצווה ותכסה את הראש כראוי.
והאמת והשלום אהבו.
אם כותבים ש"ראה מה שיצא מהמטפחת" - פירושו כאילו התחיל מנהג חדש, של מטפחת, וראה מה יצא מזה..
על זה אמרתי שאפשר גם לומר ההיפך.
גם לפי תיאור הרב משאש, הרי שהמציאות של "מטפחת" שם - היתה טרם הפאה. היה "כתר" מכוסה בבגד (שגם זה סוג של כובע/מטפחת) ועל זה רדיד; אח"כ הורידו את הרדיד; אח"כ מטפחת בלבד; אח"כ לא כלום, בהשפעת הצרפתים, והטובות שבהן, לבשו פאה באותו שלב - כדי גם להיות עם "רוח הזמן" שהביאו הצרפתים, וגם לכסות את הראש..
באירופה, נשים כיסו את הראש במטפחת (או בסוגים של כיסוי דומים. אני לא התעכבתי דווקא על "מטפחת". זה לא מה שמהותי. אלא כיסויי ראש שאינם פאה. לאפוקי מכך, שכאילו מכיסוי שאינו פאה, "רואים מה קורה".. הרי לכך התייחסתי. כנראה, בגלל שאתה עוסק הרבה בנושא הזה, אתה נתפס לביטוי עצמו. כמו שכאשר אומרים לאשה שמלה, היא מתקנת - לא, חצאית..), עוד טרם היו פאות בשימוש מצוי.
אפילו ממה שהבאת לגבי איטליה, רואים שהמציאות של מטפחת הוכרה עוד לפני הפאה. אלא שאסרו זה וזה. אינני יודע בדיוק מה לבשו שם קודם לכן.
אשר על כן, לומר "ראה מה יצא ממטפחת" - יש בכך הוצאת לעז. מה גם שגם היום, נשים רבות, כשרות וצנועות, הולכות עם כיסוי ראש אחר (מטפחת וכד'), ודווקא על זה תפארתן, שאינן נראות כ"רווקות" ביחוד במקום שלא זה המנהג, וזה מה שהדבר משדר.
אלא שסבר כנראה, בצורה פשוטה, גם שמכסה יותר טוב - גם שפחות סיכוי להורדתה במקום ציבורי.
[ויש להעיר, לגבי דברי הרמב"ם ושו"ע, שהפרישה מביא, שזה דווקא אם דרך הנשים באותו מקום לצאת ברדיד מעל ה"כיפה" - סוג של כובע/מטפחת - אבל אם דרכן לצאת בכיפה לבד, יוצאת. ומביא בא"ת ביחס לדברי הרמב"ם שכיפה זה דווקא בתוך ביתה - שנראה שהכל תלוי אםהיא מכסה את כל ראשה.
כך שלא נכון כאילו "מטפחת זה היתר, כמו שפאה זה היתר"... בלילהתייחס כעת לעצם הדעות השונות להלכה היום]
למה קשה לך לקבל זאת? רמב"ם ושו"ע אסרו זאת במפורש, בגמ' משמע שמטפחת אסורה משום דת יהודית (אז גם אז לא הלכו כך), בדורות האחרונים זה הפך למקובל, עד שהגיעו למצב של "בנדנה".
אז בהחלט זהו "מנהג חדש".
אוסרי הפאה הראשונים כתבו את טעמם - שאם מטפחת אסורה, קל וחומר פאה. משתמשים בדבריהם כדי לאסור פאות, מתעלמים ממה שכתבו על מטפחת. הפלא ופלא.
לפי תיאור הרב משאש, אז במרוקו - המטפחת קדמה לפאה בכמה שנים. אתה רוצה להוכיח מזה משהו? שהמטפחת היא מנהג קדום? זה מגוחך...
ומה קורה מכיסוי של פאה? באמת מה קורה? הפאות הופכות להיות יותר ארוכות? אין בזה שום פסול, אם האורך הכללי הוא כך. אין לזה שום דמיון למטפחת, ששם הבעיה היא שהראש לא מכוסה ועוברים על איסור דאורייתא שהוא איסור עקרוני ולא משתנה בהתאם להרגל.
מה שהבאתי לגבי איטליה זה שהמהרי"ק שחי שם כתב שצריך שני כיסויים דוקא, אז כנראה זה מה שהלכו שם, ובוודאי לא מטפחת.
הפרישה מתייחס באופן עקרוני ל"שני כיסויים". עוד פוסקים התייחסו לזה. הצד השווה שבהם שהם מודים שבזמן הרמב"ם ובמקומו נהגו ברדיד גדול, אלא שהוא מסכים שבמקום שנהגו לחבוש מטפחת המכסה את כל הראש (כמובן) שגם זה יהיה טוב. זאת אומרת - גם לשיטתם, המטפחת היא מנהג חדש יחסית.
הפאה וגם המטפחת שווים בקטע הזה ששניהם אינם עונים על הקריטריונים של הרמב"ם והשו"ע, ונזקקים ל"היתרים".
הרי עניתי על כך - הפרישה זה לא "חדש יחסית", בוודאי לא יותר מהפאה [וכתב שאם לא נהגו, אז לפי מה שמכסה. לגבי פאה, התעוררה בעיה אחרת, שדומה לשיער. אלו שני דברים, על אף הדמיון של "מה שנהגו"]
ואני התייחסתי לאמירה "מה יצא מהמטפחת", כאילו התחילה בזמננו, אחרי שנהגו פאה..
השאלה איזה מטפחת בדיוק. גם כיום יש מטפחות מיוחדות שמכסות הכל ולא נראית שערה כלשהי. השאלה מה נוהגות רוב הנשים, איזה מטפחת נפוצה בימינו? למרבה הצער, רובן לובשות מטפחת שלא מכסה כראוי את הראש, וגם אלה שניסו להסביר ברמב"ם שלא צריך שני כיסויים אלא מספיק כיסוי אחד שיכסה את הראש, מודים שמטפחת כזאת צריכה "רדיד" עליה.
צא וחשוב, הרי לא סתם הצריכו את הרדיד הזה, לתוספת צניעות. זה בגלל שמאוד קשה לכסות את הראש עם פיסת בד, שלא תחליק ולא תזוז.
בשורה התחתונה, המטפחת של ימינו מתנגשת עם הרמב"ם והשו"ע, בדיוק כמו שהפאה מתנגשת. מצאת היתר למטפחת? חזק וברוך, הוא הדין גם לפאה. הבעיה עם אלה שעושים "פלגינן דיבורא" בדבריהם של האוסרים הראשונים שאסרו לבישת פאה, לוקחים את האיסור שלהם על פאה, מתעלמים מהאיסור שלהם על מטפחת. זה מגוחך.
כל הנדון של פאה החל לפני 500 שנה, בתקופת האחרונים.
וגם הם לא אסרו לקרוא ק"ש נגד פאה (יש הבנה כזאת בדברי הבאר שבע, שכתב בשמו העטרת זקנים, אבל לא מוכרח בדבריו). רוב האחרונים האוסרים התירו לגבי ק"ש, כי שיער המונח על השולחן אינו ערוה.
ואתה יכול לקרוא בספרי האוסרים, לדוגמא שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
החל לפני 500 שנה. באר שבע מצטט פוסק שקדם לו בכמה עשרות שנים, מהר"י קצנלנבוגן.
כל המקורות בפאה נכרית היא רק כשיש עליה שבכה וכד'.
יש כאן הרבה מאוד הנחות יסוד (לשני הצדדים) שכל עוד לא דנים בהן לכשעצמן אין לזה פתרון.
"@האריאלניקהנאמן" מדקלם שבכל מקום שמוזכר פאה מדובר שיש עליה סבכה.
אולי יסביר לי, כיצד כתבו התוספות במסכת שבת (סד) "דמחכו עלה", איך יצחקו עליה העוברים והשבים ברשות הרבים, אם הפאה מכוסה?
אולי יסביר לי את הכתוב בתוס' רי"ד (שבת דף ס"ד): "פירוש פאה, קליעות של שער, שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה, כדי שתיראה בעלת שער".
בשביל מה אשה צריכה צמה ("קליעות שיער") מתחת הסבכה?
ואולי יסביר לי את מה שפירשו הר"ן והר"י מלוניל והמאירי, "פאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חברתה, לפי שיש לה שער מועט, אי נמי - דיש לה שער לבן ושער חברתה שחור".
את מי זה מעניין מה יש מתחת הסבכה, שיער לבן או שיער שחור?
ואולי יסביר לי מה שכתב רש"י, "פאה נכרית רגילים היו נשים ששערן מועט לקשור שיער נכרית לשערן, שנראה כמו שהוא שערן".
בשביל מה שיראה כאילו השיער שלהן, אם מדובר מתחת הסבכה?
והרמב"ם, שכתב "שתתקשט בשיער", וכתב שהפאה היא "שיער נאה, והרבה", מי צריך מתחת הסבכה שיער נאה, ומי צריך להתקשט?
ורבינו פרחיה, שכתב "ובפאה נכרית. כלומר שמתקשטין בו מי שאין להן שיער ארוך".
אם זה תחת הסבכה, מה זה משנה שיער קצר או ארוך?
ועוד כתב רבינו פרחיה, שילדה לא תצא בפאה נכרית של זקנה, כי תתבייש מחברותיה.
איך תתבייש אם הפאה תחת הסבכה?
התירוץ (הדחוק מאוד) שהנשים הלכו והשקיעו כסף רב בפאה נכרית על מנת לייצר "נפח" מתחת לכיסוי, כשאפשר לעשות זאת עם בד (ראה ערך בובו), לא עובד כאן.
כי תוס' רי"ד כתב "קליעות שער של חבירתה", ואין שום הסבר למה אשה צריכה "צמה" תחת הכיסוי כדי לייצר נפח.
ואין קשר ל"לא מתאים לך אל תקבל". זה לא הלכה למשה מסיני.
כפי שאמרתי לך, אני מכיר את התירוץ והוא מדבר אך ורק על המצאות השיער תחת הכיסוי. הוא לא מסביר ספציפית את דברי התוס' רי"ד שהשיער היה קלוע, וכן שאר הראשונים שהבאתי.
ואתה טוען שתרצו אחרת (בלי להסביר איך התירוץ מתרץ את מה ששאלתי), אז בכבוד, תביא ציטוט ואל תתחמק.
(למרות שגם לדברי הרב אליהו לא הבאת מקור....)
ולא צריך הרבה טקסט כדי להוכיח, מספיק מילים ספורות. אבל ויכוח כטבעו של ויכוח, הוא מתארך וגם הטקסט מתארך.
רוב ככל הפוסקים האוסרים מתירים לברך מול פאה, וכמובן שבימינו הם מתירים גם מול שיער מחובר. אולי תמצא התבטאות אחת של אחד הפוסקים המתירים, התבטאות של איום וגיזום, כדי להמחיש את התנגדותו לפאות פרוצות, אבל למעשה אין הבדל בין פאה על הראש לבין פאה המונחת על השולחן.
כתבת: אולי יסביר לי את הכתוב בתוס' רי"ד (שבת דף ס"ד): "פירוש פאה, קליעות של שער, שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה, כדי שתיראה בעלת שער".
התוספות רי"ד העתיק את רש"י. והלשון כדי שתראה בעלת שער מתפרש יפה כתוספת נפח תחת המטפחת כפי שהגר"א ועוד אחרונים כבר הסבירו את רש"י באופן זה.
ושוב כל הפוסקים הללו לא דנו ביציאה עם פא"ן לרשות הרבים. לא נחתו לדין זה אלא רק אמרו מה היא.
ועוד לפי פירוש הערוך (האמיתי) שפאה נכרית הינה רק בצדדים, "הראיה" שלך מהר"ן והר"י מלוניל נופלת, דאפשר ששם ראוהו.
מדברי רש"י מוכרח כמו שאני אומר, שכן רש"י כתב לקשור שיער נכרית לשערן ואני סובר ששערן הוא מכוסה, וממילא שיער הנכרית הוא גם מכוסה.
רק אתה "חידשת" שנשות חז"ל הוציאו קוקו, שלזה אין שום מקור בהלכה, ועל פי זה אתה מפרש את כל הדעות הללו.
לגבי הרמב"ם כבר עניתי שלרשות הרבים הנשים היו יוצאות עם רעלה, בודאי לדעתו כך היה המנהג בזמן חז"ל. ואתה צריך להסבר זאת לשיטתך.
גם בדברי רבינו פרחיה הפירוש בכדי לתת נפח לשיער (כעין בובו) אני מזכיר שפירוש רבינו פרחיה חובר בערבית, ולא ברור האם המילה הערבית שם היא 'טויל' או 'עבי'.
על פי דברי הערוך גם "קושייתך" האחרונה מדברי רבינו פרחיה מתורצת.
והן עתה ראיתי שכבר תירצו את כל קושיותיך.
תחפש באוצר החכמה (לא צריך חכמה גדולה בכדי למצוא) "פאה נכרית" וראה את כל דברי הגדולים שאסרו (ביניהם הגר"ש ווזנר, הרב אלישיב והרב אויערבך על כולם השלום)
התירוץ (הדחוק מאוד) שהנשים הלכו והשקיעו כסף רב בפאה נכרית על מנת לייצר "נפח" מתחת לכיסוי, כשאפשר לעשות זאת עם בד (ראה ערך בובו), לא עובד כאן.
כי תוס' רי"ד כתב "קליעות שער של חבירתה", ואין שום הסבר למה אשה צריכה "צמה" תחת הכיסוי כדי לייצר נפח.
אין לי בעיה עם הגר"א, לפי ההסבר שלי הפאה היתה תחת הכיסוי (כדברי הגר"א) ויצאה ממנו בצורת צמה. ולפי ההסבר שלי, כל הלשונות של כל הראשונים מתבארים יפה מאוד.
ושוב, לא אמרתי שבזמן חז"ל יצאו עם פאה לרשות הרבים, המנהג החל לפני 500 שנה כתוצאה מהאופנה שהיתה אז באיטליה.
וגם פירוש הערוך שפאה נכרית מקיפה את הראש ולא מכסה אותו, מתבארת יפה לפי הפירוש שלי, אבל אתה שטוען בלהט שהפאה תחת הכיסוי, אין לך מה לעשות עם זה. ועכשיו תוך כדי דיבור אתה נאלץ לחזור בך ולטעון שרואים "מהצדדים". אז אתה בעצם חוזר להסביר כמוני. אבל לדאבונך, זה לא מה שכתבו הפוסקים האוסרים... הם טענו שהפאה תחת הכיסוי, נקודה.
וגם דברי רש"י יתבארו הפלא ופלא לפי ההסבר שלי, שהפאה היתה קשורה לשיער שלהן, ויצאה החוצה בדמות צמה, ומה שאתה אומר שתחת הכיסוי, לא מוכרח, ולא מתיישב עם שום דבר.
אגב אפשר גם להסביר בדברי רש"י שהפאה היתה קשורה לשיער כמו הפאה של ימינו, ולשון זה אינו ראיה לשום דבר.
הדעה שנשות ישראל הוציאו קוקו מעוגנת היטב בראשונים, שכתבו שרגילות הנשים להוציא שיער שחוץ לצמתה ואפשר לקרוא ק"ש מול שיער זה. אתה פשוט מתעלם מכל מה שלא נוח לך, וממשיך הלאה.
לגבי הרמב"ם, כשהוא הצריך רדיד הוא דיבר על מנהג מקומו. מוכיחים מלשונו בהלכה אחרת, שבמקום שאין מנהג, אין חובה ללבוש רדיד.
גם מגוחך לראות איך אתה מתעלם ממה שלא נוח לך (כי "שיער נאה" בוודאי לא מתיישב עם הסברא שהפאה היא תחת הכיסוי) ומגלגל את הכדור אלי.
שאלתי אותך על רבינו פרחיה שכתב ש"ילדה לא תצא בפאה נכרית של זקנה, כי תתבייש מחברותיה". איך תתבייש אם הפאה של זקנה היא תחת הכיסוי כדי לייצר נפח?
לא ענית.
שאלתי אותך מה זה קשור לשיער ארוך או קצר, אם הענין הוא לייצר נפח?
לא ענית.
וע"פ הערוך אתה צריך לבוא להסבר שלי, שהוציאו מהכיסוי את הפאה והיא היתה גלויה, וזאת הראיה של שלטי הגיבורים שמראה השיער אין בו ערוה אלא רק צריך לכסות את הראש עצמו.
ב"אוצר החכמה" מסתבר שיש את כל ספרי התעמולה למיניהם. תחפש שם את הספר "חן וכבוד" ותראה שהגר"ש וואזנר התיר וגם הגרי"ש אלישיב התיר וגם הגרש"ז אויערבאך התיר. ואז תעשה אחד ועוד אחד, ותבין שמה שקראת בספרי התעמולה הוא שקר מוחלט.
ואם תאמר, אולי הספר ההוא משקר. אז יש מקורות מדוייקים מספרי הגרש"ז, ציטוטים מספרי הגר"ש וואזנר, וגם וידאו מהגרי"ש אלישיב שאומר את מה שהובא בשמו. שום דבר לא הומצא.
כתבת: אולי יסביר לי את הכתוב בתוס' רי"ד (שבת דף ס"ד): "פירוש פאה, קליעות של שער, שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה, כדי שתיראה בעלת שער".
התוספות רי"ד העתיק את רש"י. והלשון כדי שתראה בעלת שער מתפרש יפה כתוספת נפח תחת המטפחת כפי שהגר"א ועוד אחרונים כבר הסבירו את רש"י באופן זה.
ושוב כל הפוסקים הללו לא דנו ביציאה עם פא"ן לרשות הרבים. לא נחתו לדין זה אלא רק אמרו מה היא.
ועוד לפי פירוש הערוך (האמיתי) שפאה נכרית הינה רק בצדדים, "הראיה" שלך מהר"ן והר"י מלוניל נופלת, דאפשר ששם ראוהו.
מדברי רש"י מוכרח כמו שאני אומר, שכן רש"י כתב לקשור שיער נכרית לשערן ואני סובר ששערן הוא מכוסה, וממילא שיער הנכרית הוא גם מכוסה.
רק אתה "חידשת" שנשות חז"ל הוציאו קוקו, שלזה אין שום מקור בהלכה, ועל פי זה אתה מפרש את כל הדעות הללו.
לגבי הרמב"ם כבר עניתי שלרשות הרבים הנשים היו יוצאות עם רעלה, בודאי לדעתו כך היה המנהג בזמן חז"ל. ואתה צריך להסבר זאת לשיטתך.
גם בדברי רבינו פרחיה הפירוש בכדי לתת נפח לשיער (כעין בובו) אני מזכיר שפירוש רבינו פרחיה חובר בערבית, ולא ברור האם המילה הערבית שם היא 'טויל' או 'עבי'.
על פי דברי הערוך גם "קושייתך" האחרונה מדברי רבינו פרחיה מתורצת.
והן עתה ראיתי שכבר תירצו את כל קושיותיך.
תחפש באוצר החכמה (לא צריך חכמה גדולה בכדי למצוא) "פאה נכרית" וראה את כל דברי הגדולים שאסרו (ביניהם הגר"ש ווזנר, הרב אלישיב והרב אויערבך על כולם השלום)
גם אם למדו משם לשיער (לא מכיר את זה)
ראה בדברי הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' נ"ח:
"הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה".
ובקיצור, מדובר בשתי אצבעות לרוחב הראש, שהשטח הוא בסך הכל טפח מרובע.
ואכן אצל רוב הנשים שלובשות מטפחת ומגלות שתי אצבעות, בהחלקה קלה של המטפחת מגיעים לשלוש וארבע אצבעות ועוברים על איסור דאורייתא.
הדוכס מירוסלבוהוא כשתי אצבעות לרוחב הראש. אם עוברים שיעור זה, אנחנו מגיעים כבר לשטח של הרבה יותר מטפח מגולה.
שטח הראש יוצא בערך 3*3 ס"מ שזהו טפח מרובע ואפילו יותר מכך.
אין קשר לזוהר, כי הזוהר דיבר על שיער מחוץ לכיסוי ולא על הראש עצמו שזה פשוט שחובה לכסותו.
הרי המתירים היחידים שחידשו היתר זה הם הגר"מ פיינשטיין והגר"ע יוסף, וזה מה שהם כתבו:
"ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה" (אגרות משה אבן העזר חלק א' סי' נ"ח).
"לעניין שיעור השיער שמותר מן הדין לגלות מלפנים על הפדחת או הצדעיים, מרן אאמו"ר שליט"א מורה ובא שהוא כשיעור ב' אצבעות לערך (כארבעה ס"מ), ונכון יותר כשיעור אצבע אחת בלבד" (ילקוט יוסף).
אצבע אחת = 2 ס"מ.
אני לא לוקח אישית שום דבר, אם יש מקור כתוב שהגר"מ אליהו מתיר 7 ס"מ, זה מאוד מעניין. תחכים גם אותי. ואם אין, אז אל תקח אחריות על המצאה כזאת.
לגבי הסרת הפאה אם נשיא מגיע, הסברתי עשרות אלפי פעמים שזהו טעם שולי. הטעם העיקרי שנקט הרבי מליובאוויטש זצ"ל בכל כתביו, הוא שהמטפחת מחליקה מהראש לעיתים קרובות ולא ממהרים להחזיר.
נ.ב. הדיון מבחינתי הוא ענייני לגמרי.
הבאתי ציטוט מהחוברת "כיסוי ראש לאשה" של הרב דוד קורן. אולי תחפש אותו ויעיד בפניך, זאת לא חוברת אנונימית שיצאה בעילום שם (כפי הנהוג אצל עסקנים למיניהם).
כמו כן דעת הגרב"צ התבארה בספריו, זה לא איזה חידוש שהומצא בשמו.
לגבי הגר"מ אליהו הבאת כאן משהו מוזר לחלוטין, ולכן דרשתי הקלטה. אם אינך רוצה, אינך חייב.
אני יודע שבאחד מאתרי השו"ת כתב רב אחד בשם הגר"מ אליהו שפאה עדיפה ממטפחת שאינה מכסה את כל הראש, וכן הרבנית של הגר"מ אליהו היתה מכסה בפאה ועליה כובע.
שפלוני חשוד בעבירה חמורה.
אחרי שכל העולם קרא את זה, ובסופו של דבר הוא מזוכה מכל אשמה, מתפרסמת ידיעה קטנה באחד העמודים האחוריים של העיתון...
א. הרבי מליובאוויטש זה לא עוד רב...
כדאי לטובתך ללמוד ולהבין מה זה רבי ומי זה הרבי...
ואני לא מזלזל בידע והגאונות שהיה לרב עובדיה אבל עדיין יש מרחק רב בינו לבין הרבי...
ב. פאה זה לא שקר, כמובן שהפאה היא בגבולות הצניעות שהרבנים קבעו ולא פאה שמגיעה עד....
אבל מטפחת זה יותר גרוע.
ישנן נשים ברור שלא כולן - לקחו איזה פסק של הרב עובדיה מלפני כמה שנים שאמר שמותר לראות 2 אצבעות והלכו רחוק מאוד שיש נשים שמכסות רק 2 אצבעות...
והרבי מלובביץ' היה גאון עצום וכו'וכו'.
שממטפחת אפשר ממש להדרדר. לכן כתבתי שמתלהמים יש משני הצדדים.
מה שלדעתי מפריע לתומכי הפאות, זה שתומכי המטפחות כותבים דברים הגיוניים ומקורות ברורים, הם תופסים זאת כהתגרות. וכי' הרבי לא ידע וכו' וכו'.
המקור הקדום ביותר הוא דברי השלטי גיבולים (שהיה חי לפני 600 שנה בערך). וגם הוא לא התיר אלא רק לימד זכות על נשות איטליה (שכבר כתבתי שרמתן הדתית היתה נמוכה. הן היו רגילות בריקודים מעורבים ולא שמרו על צניעותן לפני החתונה. אלו הנשים שהיה צריך השלטי גיבורים ללמד עליהן זכות). לעומת זאת הפאה הנכרית המוזכרת בדברי חז"ל, שימשה (כפי שעולה מדברי רש"י על מסכת שבת ועוד מקורות רבים) כתפקיד "הבובו" דהיינו להוסיף נפח, ולא כתחליף לכיסוי ראש.
על פי הירושלמי (לפי פירוש "הערוך" מקדמוני הראשונים לפני 1000(!) שנה) אשה שהולכת עם כיסוי ראש זוהי עילה לגירושין.
הגמרא אמרה על זה 'גבורתא למיחשב גברי'. וכמו שהראיתי כבר חלק מהמקורות שהביא מעוותים (בדברי הישכיל עבדי הראיתי את זה בפירוש שהעדיף להביא לשון אחת שלו ולהתעלם מלשון המורה ההפך הגמור) והאם על חכם גדול ככל שיהיה שמחילה, מסלף מקור אחד, האם אפשר להאמין לשאר המקורות שהביא?
ונראה לך שאין מקורות שאוסרים בפירוש? וכי מישהו טען שאין חכמים שמתירים. וכי איני יודע שהרבי מלובביץ' התיר? רק אמרתי שלענ"ד וכן דעת רבים רבים מגדולי הפוסקים כמו שכתב הישכיל עבדי עצמו! זה לא צנוע.
הוא הביא שהרב וואזנר היקל בזה. ומה יאמר על דברי הרב ווזנר הללו (שבט הלוי ח"ה סי' קצט): ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה, דכבר ידוע דרוב רובם של הפוסקים אין דעתם נוחה בזה, ויש מהם שאסרו זה מדין דת יהודית ממש, ועיין בתשובת באר שבע סי' י"ח ובתשובה מאהבה ח"א סי' מ"ח ועוד הרבה תשובות אחרונים, ועיין בשדי חמד מערכ' הד' בזה, ואמנם היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לר"ה כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה. אך ידוע דגם בזה יש דרגות דלכתחילה אסור לצאת גם בפאה נכרית אם לא שיש עוד כסוי על ראשה, ועכ"פ לשוק וכה"ג, וכן נהגו צנועות כאלה שאין מגלחות שערותיהן שיהי' להם שבכה על השערות וע"ז הפאה נכרית, וכן שלא יעשו הפאה נכרית משערותיהן עצמן אלא משער נכר, וכן שתהי' הפ"נ עשוי' שלא תראה ממש כהולכת בשערה אלא ניכר שהוא גוף זר עליה. עד כאן לשונו.
הנה די לי בזה להראות שבשני פוסקים שהביא במכוון העלים עינו מדבריהם השלמים. לכן על כל הציטוטים שהביא, גם אם יביא מכאן עד לירח אין לסמוך. שכבר נחשד שאינו מדייק בציטוטיו
מה שכתב מהגאון מטשבין, המילים 'מנהג צניעות' כלל לא מופיעות שם. ומי שיעיין בתשובה יראה שמדובר על אשה ההולכת בגילוי ראש גמור. וביחס לזה דן שם הגאון מטשבין, ולא ביחס למטפחת. וכן עוד כמה פוסקים שם דיברו בפירוש על נשים שנוהגות ללכת בגילוי ראש גמור, ולא אמרו שזה יותר טוב ממטפחת. וכיוון שהוכחתי שאותו חכם חשוד להביא ציטוטים שאינם מדוייקים, הריני פטור מלהשיב על כל מקור ומקור (ויכול להיות שיש מקורות שהם גם נאמנים למה שרצה להוכיח. אבל כבר אי אפשר להתהדר ברשימה ארוכה כל כך, שחלקה הוא זייף).
1) באשר לשלטי גיבורים - הוא חי לפני 500 שנה.
2) הש"ג לא לימד זכות אלא התיר במפורש, וקבע יסוד הלכתי ששיער תלוש אינו ערוה, ואין ערוה בשיער עצמו אלא רק כאשר נראה הבשר עמו. הצטרפו להיתר שלו כל גדולי הפוסקים, עד למנין של למעלה ממאה ושלושים פוסקים כאשר הביא בספר "חן וכבוד".
(אגב, לא צריך להביא מלקט שכחת הפאה, יש שם דברים לא מדוייקים, הספר הנ"ל מדוייק יותר והביא פוסקי הלכה פי שלוש יותר ממנו).
3) ההמצאה על נשות איטליה שכולן היו חוטאות ופושעות, רק כדי להסביר שהיתר הפאה אינו כלום, היא המצאה מגוחכת מאוד. לקחת איזה ביטוי מאיזה ספר ועל פיו הוצאת לעז על כל נשות איטליה. ומה תגיד על הרמ"א שפסק כמותו כמה שנים אחריו, ולא חי באיטליה? וכל נושאי כלי השו"ע שגם הם פסקו כך?
4) הפאה המוזכרת בדברי חז"ל שימשה נשים עם קרחת, היות וכל הנשים היו מוציאות "קוקו" החוצה, והנשים הקרחות לא היה להן מה להוציא, אז השתמשו בפאה. זה לא היה תוספת נפח אלא לנשים רווקות שרצו להוסיף נפח (ועליהן דיבר הנביא ישעיה) כמו היום שיש תוספות שיער.
ההסבר החדשני והמקורי הזה נמצא בהקדמת ספר חן וכבוד הנ"ל (הבאתי קישור לעיל).
5) ההמצאה שהירושלמי אוסר פאה היא המצאה מגוחכת לחלוטין. אמנם בספר "יביע אומר" הזכיר את פירוש הערוך אבל היום כולנו יודעים (מה שלא נודע בזמן כתיבת יביע אומר) ע"פ הספר "מקור חיים" ולאחר שבדקו היטב במהדורות הערוך, שפירוש זה הוא פירושו של רבי בנימין מוספיא שכתב ספר "מוסף הערוך" והביא אותו בתוך הערוך עצמו. הוי אומר, פירוש של אחד האחרונים, שבעצם חולק על כל מפרשי הירושלמי (כולם פירשו שקפליטין זה מטפחת). כמו כן, הערוך עצמו דיבר על פאה שמקיפה את הראש ולא מכסה אותו וברור שפאה כזאת אינה כיסוי.
6) על פי הרמב"ם והשו"ע, מטפחת היא עילה לגירושין... זה רק להשכלה הכללית.
7) באשר להגר"ש וואזנר - כתב שאינו יכול לאסור, ולהכריע נגד גדולי עולם ומנהג של מדינות שלמות. זאת אומרת שהוא מתיר. אמנם הגביל לפאה שניכר שהיא פאה. ולכתחילה המחמירים יכסו גם את זה. מיותר לציין שאשתו הלכה עם פאה וכך גם כל משפחתו.
8) הגאון רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד), ציין שדרך נשים צנועות ללבוש פאה, ומשמע שדעתו להתיר. והמדובר שם באשה ההולכת בגילוי ראש, והבטיחה שכאשר ישוב אליה בעלה שעזב אותה, תלבש פאה נכרית. ועל זה כתב בדבריו "ובפרט שברצונה להבטיח שמהיום והלאה תלך כדרך נשים הצנועות".
עכשיו תעשה אחד ועוד אחד, פאה נכרית = כדרך נשים הצנועות = בפאה אין בעיה הלכתית.
9) באשר ל"ישכיל עבדי" - הנה תשובתו המלאה:
להרב... שליט"א. באשר לשאלתו בדין פאה נכרית לנשים נשואות, אם דינה כמו שיער ראשה שאסור לגלותה משום הרהור, דלפעמים היא יותר יפה משיער ראשה ומייפה אותה יותר, ואתי לידי הרהור, וכן משום מראית העין, דהרואה נדמה לו שהן שערותיה ממש... זאת אשיב בס"ד.
זה לשון הדרכי משה או"ח סי' ש"ג ס"ק ו', מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים (הוא בשלטי הגיבורים על הרי"ף פרק במה אשה על המשנה שם דף כט. אות א' ע"ש), מותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער. ע"כ.
והנה ממש"כ דאינם ערוה, משמע דמותר לקרות לפניהם, וכן אפי' להסתכל בהם, כיון דאינם כגופה, ולכאורה, מדוע נשתנו מבגדי צבעונין שלה, הנאמר בברייתא (ע"ז כ
"ולא בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה", וכן נפסק בשו"ע (אה"ע סי' כ"א סעיף א') וזה לשונו, "ואסור להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה אפי' אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה".
ונראה בטעם הדבר, דהוא משום דקים להו לרבנן, שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון שאין להיצה"ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור.
[אמר המעתיק: ודברי הרב מפורשים בגמ' ברכות (דף כד.): "קרא עליה שיער שיער", וברש"י שם: "מה בכך", ע"ש. שמוכח משם שאין בשיער עצמו משום ערוה, אלא כשהוא דבוק לבשר ונראה עם הבשר, וכשהוא תלוש אין בכך כלום. והביא זאת הש"ג בדבריו כראיה לשיטתו להתיר פאה].
אחרי כתבי זה, ראיתי בשו"ת באר שבע סי' י"ח, שהביא דברי הש"ג הנ"ל, וכתב שמצא כתב יד מהר"י קצנלנבוגן ז"ל, שכתב עליו "לא זו הדרך ולא זו העיר שהנחילו לנו אבותינו" וכו', ואחרי שהאריך בזה והטיח דברים קשים כלפי הש"ג הנ"ל, כתב בסוף דבריו, "על כן אני אומר לא תאבה לו ולא תשמע אליו כלל ועיקר בכל מה שכתב, כי הם דברים בטלים הבל הבלים" וכו' עכ"ל.
ובאמת כל גופי נרתע בקרבי, בראותי דברים קשים כגידים נגד חד מקמאי גאון גדול, לדחות דבריו באמת הבנין, בפרט אחרי ראותינו שגם רמ"א בדרכי משה הביא דבריו ועבר עליהם בשתיקה, וגם עינינו הרואות דרבים וכן שלימים נהגו היתר בכך, אף נשי רבנים גאונים ואדמורי"ם, ואף אחד לא פצה פה וצפצף. וכנראה שלא חדר והעמיק להבין טעם הדבר ויסודו, שהוא כמו שכתבנו והסברנו, ואם היה מתמתן קצת, והיה מפנה את תשומת לבו להבין טעם הדבר על אמיתותו, לא היה נחפז להטיח דברים קשים כאלה, ולדחות דבריו באמת הבנין עד כדי כך לכתוב עליו שהם דברים בטלים הבל הבלים.
ואשר לטעם משום מראית העין, שהרואה יחשוב שהוא שיער שבגופה, הנה פשוט שבמקומות אשר אין רגילים בכך ללבוש פאה נכרית, ודאי יש מקום לחוש מפני מראית העין. ובודאי גם הש"ג לא כתב להתיר אלא במקומות שנהגו בכך, כמו שדייק ותני בזה הלשון "וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן" וכו', הרי לך שכל דבריו אינם אלא למצוא סמוכות למנהג שנהגו נשים בכך, דבזה אין ענין למראית העין, דכיון שנהגו בכך הרי כולם יודעים דהוא פאה נכרית, אך ודאי דבמקום שאין מנהג ודאי דגם הוא מודה במודים דרבנן דאין מקום להתיר להם לכתחילה, מפני מראית העין.
שוב ראיתי בשדי חמד ז"ל במערכת דת יהודית סי' ג', שהביא דברי הש"ג והחולקים עליו, וגם הביא מש"כ בתשובה מאהבה סי' מ"ו, שיצא למלאך מליץ בעדו, ומסיק דמצד זה אין למחות בלובשות פאה נכרית, כיון דהרמ"א סי' ע"ה ובדרכי משה סי' ש"ג סבירא ליה דמותרת בפאה נכרית בגלוי, וכן דעת מגן אברהם וכן דעת הלבוש סי' ע"ה וכו', יש לסמוך עליהם כי הם עמודי ההוראה ועיני כל העדה עליהם. ושוב כתב דיש איסור מצד אחר כי עושים זאת משערות מתים וכו'. ושוב הביא מספר צ"צ על המשניות דגם הוא האריך בזה, ואסיק דיש גם ענין פריצות כיון שאינו ניכר אם הולכת פרועת ראש, ע"כ. ועכ"פ במקום שנהגו ודאי דאין בכוחנו לאסור להם, מכיון דיש להם על מה שיסמוכו, רמ"א ומג"א והלבוש כנ"ל.
שוב נדפס מחדש קונטרס דת משה ויהודית, והוא ליקוט מדברי גדולי הדורות על איסור גילוי שיער בנשים נשואות, ופאה נכרית, כדברי הב"ש הנ"ל. ואמנם ברור הדבר, דבמקום שכבר נהגו היתר, אין בכחנו לאסור להם כנ"ל, כיון שעינינו הרואות לרמ"א ולמג"א והלבוש עמודי ההוראה כתבו להתיר, הרי יש להם סמיכה מעליא לסמוך עליהם, אבל במקום שלא נהגו, ודאי דאין להתיר להם לכתחילה.
לא חסרים שו"תים שלקחו סברה מרב והביאו אותה בשמו.
זה מצוי מאוד בשו"תים.
זאת לא הסתרה או רמאות, אלא נקיטת מקור לסברתם גם אם הם דוחים את שאר המסקנות.
זלזלתי ברב שציטט את הרב הדאיה בלי להזכיר את סוף דבריו שאסר. וזה לא יעשה.
הבאתי את תשובתו המלאה בתגובתי לעיל.
לאחר שכתב תשובה שלמה להתיר, הוסיף וכתב:
"שוב נדפס מחדש קונטרס דת משה ויהודית, והוא ליקוט מדברי גדולי הדורות על איסור גילוי שיער בנשים נשואות, ופאה נכרית, כדברי הב"ש הנ"ל. ואמנם ברור הדבר, דבמקום שכבר נהגו היתר, אין בכחנו לאסור להם כנ"ל, כיון שעינינו הרואות לרמ"א ולמג"א והלבוש עמודי ההוראה כתבו להתיר, הרי יש להם סמיכה מעליא לסמוך עליהם, אבל במקום שלא נהגו, ודאי דאין להתיר להם לכתחילה".
המסקנה היא שבמקום שנהגו יש להם "סמיכה מעליא" לסמוך על הפוסקים שהתירו, וכיום התפשט המנהג בכל אתר ואתר.
כמובן שאני יכול להתווכח איתך על המציאות ההולכת ומתפשטת בציבור הדתי לאומי, אבל לא אעשה זאת כי זהו ויכוח מיותר לחלוטין.
אבל גם לשיטתך וגם לדבריך, למעט מקומות בודדים שבהם מתגורר הציבור הדתי לאומי לבדו ולעצמו, הרי רובו מעורבב עם מגזרים אחרים, שבהם נהוג שהנשים לובשות פאות, וחזרנו לדין של "מקום שנהגו".
שלא לדבר על כך שבציבור הדתי לאומי נפוץ גילוי ראש לגמרי, וא"כ הלובשת פאה איננה "פורצת גדר" אלא להיפך.
אם היית קורא את כל מה שכתבתי היית רואה שהבאתי את דבריו במילואם, שלא כמו החכם ההוא שאיני יודע מי הוא.
בנוגע לערוך. אולי אתה צודק, אבל הרב עובדיה טעה בתמימות, כיוון שהוצאות אלו של הערוך מבולגנות. מה שאי אפשר לומר על השיבושים והסילופים המכוונים שיש בספר שאותה מגיבה הביאה. מאתמול כבר מצאתי עוד שני שיבושים לפחות.
ואשמח אם תשתכל בערך 'פאה' בערוך, וראה לשיטתו מהי הפאה שאליה התכוונו חז"ל לדעתו..
ואם אתה טוען שנשות חז"ל הוציאו קוקו, אין לי מה לדון איתך.
נשות איטליא לא היו צדיקות תמימות, ועל זה מעיד הרע"ב ולא אני. ויש עוד מקורות לכך.
ושוב הגמרא אומרת 'גבורתא למיחשב גברי?!' אין זו גבורה, אלא העיקר העיון ודרך היושר. וברור שבדרך העיון והיושר פאה נכרית פרוצה, ומטפחת היא צנועה. זה ההבדל. וחבל שאתם לא רואים דבר פשוט כזה.
בסופו של דבר האמת והפשטות תנצח.
אבל בספר שלו הוא לא התיימר להביא ציטוטים מלאים אלא רק "לקט" מכמה פוסקים (ולדעתי טעה בכמה פוסקים אבל בוודאי זה לא גורם לכנותו זייפן או שקרן).
אני לא אמרתי שהרב עובדיה טעה במזיד (חלילה).
הערוך בערך פאה כתב "דמקפת הראש ולא מכסיא" (ואת זה הרב עובדיה ראה...) ולכן מגוחך ביותר לבוא ולומר שלפי הערוך הירושלמי אסר פאה. כי הרי מדובר בפאה שלא מכסה את הראש.
איטליה היא ארץ רחבת ידיים, לבוא ולהוציא לעז על כולן בגלל שהרע"ב התבטא בצורה זו?
בדרך העיון והיושר, אין שום פריצות בפאה. אלא אם כן אתה טוען שהראשונים שהתירו לאשה להוציא שיער מחוץ לכיסוי לא היו מעיינים ישרים כמוך, או הראשונים שהתירו לרווקה לצאת בגילוי ראש לא היו ישרים כמוך...
הם טענו טענה פשוטה - הרווקות התרגלו לפרוע ראשן, אין בזה שום הרהור...
אז מה ההבדל בין פריעת ראש לנשואות (פאה) שהתרגלו לראותן כך לבין רווקות שהתרגלו לראותן כך?
הראשונים מסבירים כי ענין הערוה בשיער תלוי ברגילות, זאת אומרת שאם רגילים לגלותו, בטל ממנו דין "ערוה" ואינו מעורר הרהור אצל הרואה.
מסיבה זאת התירו לרווקות לגלות את שיער ראשן, וגם התירו ללמוד ולקרוא ק"ש כנגד זה (למרות שאסור לקרוא קריאת שמע מול ערוה).
מסיבה זאת גם התירו בימינו כמה וכמה פוסקים (ערוך השולחן, יביע אומר, בן איש חי ועוד) לקרוא ק"ש נגד שיער אשה *נשואה* שרגילה לגלות את השיער.
ממילא מובן ששיער של פאה אינו ערוה, וגם אינו "דמוי ערוה", ואין זה קשור כלל לדוגמא שהביאו כאן - תמונה של ערוה המעוררת הרהור כמו ערוה.
לצורך הענין אצטט משו"ת יביע אומר חלק ו' (או"ח סי' י"ג):
"לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור, כדי לאסור לומר כנגדן דברים שבקדושה, וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' ע"ו) דהני מילי בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור בכה"ג. וכן בקולה לרגיל בו. וכ"ה בהגמ"י (ספ"ג מה' ק"ש). ובמרדכי (פ"ג דברכות סי' פ'). וכן פסק הרא"ש והטוש"ע לגבי שיער בתולות"...
"יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה"...
אלא מאי, שטפו את המוח לאנשים במשך שנים רבות שפאה היא פריצות איומה ונוראה, אז אדם (כמוך) שהתרגל לחשוב כך - פשוט אי אפשר להוציא אותו מזה.
הרב עובדיה הדאיה, אינו הרב עובדיה יוסף, ונראה שחשבתם לאחד.
אולם שכח החכם לציין את סוף דברי הישכיל עבדי שכתב שם כך: שוב נדפס מחדש קונטריס דת משה ויהודית על ידי ועד משמרת הצניעות כאן בירושלים, והוא ליקוט מדברי גדולי הדורות על איסור גילוי שער בנשים נשואות, ופאה נכרית. ושם בסי' ז' כ' יש נ"ח סעיפים בהם מובא מכל גדולי הדורות לאסור איסר בפאה נכרית כדברי הבאר שבע הנ"ל. ואמנם ברור הדבר, דבמקום שכבר נהגו היתר אין בכחינו לאסור להם כנ"ל כיוון שעינינו הרואות לרמ"אוהמג"א והלבוש עמודי ההוראה כתבו להתיר. הרי יש להם סמיכה מעליא לסמוך עליהם. אבל במקום שלא נהגו ודאי דאין להתיר להם לכתחילה ע"כ. ומעניין למה החכם הכותב שהבאת את דבריו לא ראה שום צורך לציין לסוף דבריו, שבודאי כבר לא אומר שזה לכתחילה ומותר. אדרבא! הוא אומר שהעיקר לאסור, ומי שמקילה 'אין למחות בה'. וראו בודאי הייתי יכול לעוות את המקור כמוהו ולכתוב באמצע וכו' ולדלג על כל מיני לשונות בדבריו שמורים ההפך ממה שאני סובר. אולם אני (בניגוד לרבנים אחרים שלא רואים צורך לציין את כל הדברים ועל ידי כך מעוותים את הפסק) מאמין שהתורה היא אמיתית. ומי שאמיתי יראה שהרב הדאיה ע"ה אסר, ואף שיש רבנים שהתירו, הוא לא סמך עליהם לכתחילה.
אך בשום מקור לא כתוב שהיא נעשתה 'לכיסוי ראש'. והוכחתי מספיק. ודי בזה.
וברור שפוסק שמתיר יביא וידגיש את הפוסקים המתירים. אגב לא כתוב מי זה הפוסק שדבריו מצוטטים שם. וברור שפאה נכרית נעשית בשביל שיתנאו בה. אבל כתבתי שחז"ל התירוה רק "בחצר" מקום שמותר לאשה ללכת בגילוי ראש גמור כך זה במסכת שבת. וגם מדברי רש"י בשבת מוכח (סד ע"ב ד"ה פיאה נכרית) שזה משמש רק כ"בובו": קליעת שער תלושה, וצוברתה על שערה עם קליעתה, שתראה בעלת שער. ע"כ. וכן כתב רש"י בפירוש ופרע את ראש האשה (מסכת סוטה ח ע"א): סותר את שערה - מרבה בגילויה שסותר קליעתה. ע"כ. דהיינו 'קליעתה' שהיא המטפחת ששער קלוע בה, הפאה הנכרית צבורה שם בשביל שתראה האשה כבעלת שער, דהיינו שיתן לה נפח.
ואם תרצו לפרש 'קליעתה' כמו שמפרשים היו 'צמה' יוצא שרש"י התיר שיער גמור שיצא החוץ וזה ברור שלא. אלא הכוונה היא כמו שכתבתי. וכן פירשו רוב האחרונים את דברי רש"י הללו (מהם הגר"א!) וממילא יוצא שגם מרש"י שהביא אותו החכם ממסכת סנהדרין, אין שום ראיה.
מדברי הרמב"ם גם אין שום ראיה, שכן הרמב"ם כתב בהלכות אישות (פרק כ"ד הלכה י"ב ועי' פרק יג' הי"ב) שמותר לאשה לצאת מחוץ לביתה רק עם רדיד (בלשוננו 'רעלה' או 'חיג'אב'), כך שזה ממש לא משנה שיש לה פאה נכרית מתחת לחיג'אב אל לרעלה.. גם אני מתיר במקרה כזה...
מהשלטי גיבורים אין ראיה כמו שכתבתי, שכן הוא רק לימד זכות על נשים שהחמרות בענייני הלכה לא היו בראש מעייניהן... וגם הרמ"א מקורו בשלטי גיבורים הנ"ל. וגם דברי הרמ"א מוסבים על דברי הטור שכתב: יוצאה בחוטי שיער בין אם החוטים עשויין משערה או משער חבירתה ואפילו משער בהמה ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה ע"כ. זאת אומרת שאשה יוצאת עם חוטי שיער שמעורבים בשערה. לא 'פאה' שמכסה את כל הראש, אלא 'חוטים'. ואם הכוונה היא שמותר לצאת ללא מטפחת על אותם החוטים, אז הרי לנו שהטור התיר לצאת בגילוי ראש. אולם בודאי שלא מדובר באופן זה, אלא שיש מטפחת על אותם החוטים (כן כתב המאירי בפירוש: "ויש פוסקים שילדה בשל זקנה מותר שגנאי הוא לה ולא תבא לידי שליפה")
מה שהביא בשם הרב ישכיל עבדי, חפשתי במה שציין באבן העזר סי' טז. וזה לא כתוב שם בכלל, זו תשובה בעניין אחר. אולי במקום אחר הרב ישכיל עבדי כתב כן. אך לא שם. חבל שמצטטים מקורות מוטעים וגורמים לחשוב שכך כתב הרב ע"ה. מ"מ גם אם נניח וכתב כן, זה נסתר מן המציאות. בני נמצא בגן חב"ד, וברור שזה מושך. אין שאלה בזה. אפילו יותר משער רגיל.
והתמיהה שתמה, אינה במקום, בודאי שהפאות של זמן חז"ל היו עשויות משער (גם משער נשים אחרות, אך גם משער סוסים ופרות, ובודאי שלא היתה להן את האפשרות שיראה חלק ומושך כמו היום, אבל זה לא העניין). שכן כבר כתבתי שבזמן חז"ל פאות שמשו רק לכעין "בובו", ולא לעניין יציאה החוצה.
מחילה על הגופנים השונים העתקתי מפרוייקט השו"ת.
מ"מ ברור שאין שום ראיה מכל מה שאותו חכם שאיני יודע מי הוא וכמובן שגדול כבודו בעיני וכו'. כתב. על כל הראיות הללו (כולל הראיה מהערוך שפירש פאה נכרית כמו פאת השדה, שזהו מעט שער שרואים בקצוות. וברור שאי אפשר להביא אותו בתור 'ראיה' לפאות של היום.
אנסה להגיב בכל זאת.
1) ראיית השלטי גיבורים מכך שחז"ל אסרו את הפאה רק בשבת, משמע שבחול מותרת לצאת.
2) יש מסבירים שהראיה היא מכך שמותר לצאת לחצר, ומוכיחים שמדובר בחצר הרבים ששם חייבת בכיסוי.
3) בזמן הגמרא הפאה היתה משמשת לאותן נשים שלא היה להן שיער, היות וכל הנשים היו מוציאות שיער החוצה מהכיסוי (קוקו) אז אותן נשים קרחות השתמשו בפאות. שלטי גיבורים רצה להביא ראיה מכאן שאין ערוה בשיער גלוי אלא רק בקרקפת הראש שנראה הבשר עם השיער (כמו כן הביא ראיה מברכות כ"ד ורש"י ורא"ש שם).
אמנם יכל להביא ראיה מהשיער עצמו אבל הביא ראיה ממה שמפורש בגמ', לגבי פאה.
4) לפי הפשט הפשוט והמקובל, הש"ג נסמך על פירוש הרמב"ם שהפאה היא כמו הפאה של ימינו והיו לובשות אותה הנשים להתנאות (הפירוש הנ"ל הוא חדשני והביאו בהקדמת ספר חן וכבוד, אבל לפיו מתורצות כל הקושיות).
5) מה שכתבת ש"ברור שרש"י לא התיר צמה" זה מפורש ברשב"א וארחות חיים ועוד ראשונים ששיער היוצא חוץ לצמתה מותר בגילוי ואין בו שום בעיה.
6) אמנם הרמב"ם פסק להלכה שחובה ללבוש רדיד אבל זה בהתאם למנהג מקומו, מוכיחים מדברי הרמב"ם שהרדיד תלוי במנהג המקום. ולכן אם בזמן הגמרא הלכו בפאה, אין שום ענין לכסותה.
7) השלטי גיבורים לא לימד זכות אלא פסק הלכה. גם הרמ"א פסק הלכה. והרמ"א דיבר על חוטי שיער שלשיטתו הם פאה נכרית של ימינו, כך הבין גם המגן אברהם והגר"א. במאמרו של הגאון הרב אליעזר פולק הוא הסביר היטב ראיה זו (ראה חן וכבוד פרק יג).
8) מה שכתבת שבזמן חז"ל לא היתה אפשרות לעשות פאה כמו של היום, הנה לך חוות דעת של רב מומחה שהתעסק בנדון, לבושה של תורה חלק א:
"כדי לעשות הפאה נכרית כמראה טבעי, לא משתמשים בשום המצאה טכנולוגית חדשה, רק משתמשים בשערות אדם בלי להכניסם לחומרים חריפים (שהיו עושים כן כדי להכינה לצביעה) ואין צובעים אותם כלל (ומעיקרא עושים פאה משערות שצבעם כצבע שערות האשה), ואין לוקחים שערות מכמה נשים לצרפם יחד (אלא כולה מאשה אחת או לכל היותר משתי נשים), וכל השערות מחוברות להבד של הפאה נכרית כהדרך שהן גדלין בראש (ולא מהפכין השערות מלמטה למעלה) והצד שהיה סמוך להקודקוד הוא הצד שמחברים להבד וכו', ומחברים השערות להבד באופן שיצא מהבד באופן שדומה ככל האפשר ליציאת השערות מעור הראש, ומחמת כל הדברים הטבעיים השערות שומרות זוהרן וטבען ויפיין. ונוסף לזה התפירה המדוייקת והמצומצמת להיות מכוון לראש האשה, ע"י זה הפאה נכרית נראית טבעית לגמרי וכאילו היא שערות האשה ממש. ובשאר הפאות מעבדים השערות כדי לצובען לצבע אחיד, וכדי לאחד שערות שונות יחד, וכל פעולות אלו מפקיעים מהם המראה טבעי שלהם. ולפ"ז אין שום סיבה שלא היה אפשרי לעשות פאה נכרית משוכללת לגמרי גם בימי חז"ל".
רק אמרתי שהן היו מכוסות. ואם אתה סובר שנשות חז"ל היו מוציאות קוקו (דבר שנסתר מכל המקורות וגם חב"ד כנראה לא יסכימו איתך בזה) אז אין לי מה לדון איתך
אומר על דבריו שהם המצאה, ועוד כהנה. גם אתה מודה שהרב עובדיה לא סילף מקורות. מה שאי אפשר לומר על החכם שאותה פלונית הביאה.
אם מישהו צריך לסלף בשביל להצדיק את שיטתו, זה אומר ששיטתו מוטעית.
אגב בנוגע לרמב"ם ז"ל הרמב"ם גם אם נאמר שרדיד הוא 'מנהג', הרמב"ם הבין שבמנהג זה נהגו חז"ל. ואם כן הרמב"ם לא התיר לצאת עם פאה נכרית. לומר שהרמב"ם התיר זה כמו להגיד שהפני יצחק אבולעפיא התיר, (דבר שאותו חכם כתב בהדיא) למרות שהוא התיר בפירוש רק בחצריהן ובטירותן.
ונגררת אחרי הרב עובדיה שכתב שהפני יצחק התיר רק בחצר. אבל מה לעשות, צריך לבדוק כל דבר במקור, ולא להאמין גם להכי גדול.
וכמו שכתב הגר"ב זילבר על ה"דברי חיים" שהיה גאון עצום, והביא ראיה לאסור פאה מהר"ן וריטב"א שכותבים שאסור לתת משי שחור שנראה כשיער, וכל שכן פאה:
"וכפי הנראה שכת"ר האמין שכן הוא בר"ן ובריטב"א, אבל מה שנוגע למשא ומתן של הלכה אין דרכי להאמין, אפי' להכי גדול, לכן כשראיתי זה בספר לא האמנתי שכן הוא בר"ן ובריטב"א, דהלא הגמ' הזאת היא מגירסא דינקותא, ועמדתי משתומם על המראה הזה, לכן לא האמנתי שכן הוא בדברי חיים, אבל טרחתי להשיג הדברי חיים (כי הספר אינו תחת ידי) וראיתי שבאמת כן הוא בדברי חיים כמו שכת"ר מעתיק ממנו, וזה תימה גדולה ופליאה עצומה על הדברי חיים" (שו"ת אז נדברו חלק י"ג סי' נ"ה).
ובכן אצטט לך מהספר "פני יצחק" ותראה בעצמך שהוא דיבר על רשות הרבים גם בשאלה וגם בתשובה.
"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל.
[כאן נכנס להאריך בענינים שונים, ומסיק] איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל.
וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בספרי הקטן פני יצחק חלק א' סי' ז', דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג, ושם הבאתי מש"כ הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח, והגאון החק"ל ושאר פוסקים המדברים בזה יעויין שם באורך, וע"ע בספרי הקטן פני יצחק חלק ה' יו"ד סי' א' דף ט"ו ריש עמ' ג', ובדף קס"ב עמ' ד', ובדף קפ"ד עמ' א' יעו"ש ואכמ"ל.
ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".
אמנם בתוך דבריו ציין לגבי מנהג מקומו שממילא מתכסים ברדיד ולכן לגביהם "אין מה לדון על היתר הפאה" כי פשוט שמותרת תחת הרדיד. אבל אינו סותר את כל דבריו הנ"ל.
כל המקורות מוכיחים שבזמן הגמ' כיסו הנשים את ראשן בסבכה, והוציאו שערותיהן מאחור, כאשר החלק האחורי ובו קליעת ראשן היה מגולה (וכמנהג מקצת נשים מהמגזר הדתי לאומי בימינו אנו), והוא הנקרא "חוץ לצמתן" שהיתרו מפורש בראשונים וכפי שהביא בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' ל"ה): "שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו... שערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד... וכן נמי כתב בעל ארחות חיים... שערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם. ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו" (ואין זה כדעת הזוהר הקדוש, שאין לאשה לגלות אפילו שערה אחת משערותיה, כי לא נפסק להלכה כמותו בתלמוד בבלי ובראשונים).
וכן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סימן י"א), וזה לשונו: "הרשב"א בחידושיו לברכות (דף כ"ד) הביאו הבית יוסף (ריש סימן ע"ה, ד"ה טפח), כתב דמותר לקרות נגד שיער של אשה שמחוץ לצמתה שאינו מתכסה, ואין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד, והובא להלכה ברמ"א (סי' ע"ה סעיף ב'), ופשטות דבריו מורין שאין האשה חייבת לכסות כל שערותיה, ומותרת לגלות צמותיה והיינו שערותיה הקלועות לה מאחוריה".
וכתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים סי' קי"ב), שאין הגבלה לאורך הצמה שמותר להוציא מהכיסוי לדעת הרשב"א, ויש להתיר אף בטפח ויותר, כי אין זה ערוה כלל. ורק ראוי להחמיר כדברי החת"ס, לא לגלות אף שערה אחת: "וכוונת הרשב"א ברכות דף כ"ד שכנגד השערות שמחוץ לצמתה שאינה מתכסה אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד, אפשר הוא אף ביוצאות טפח... והשערות שמחוץ לצמתן שאינן ערוה הוא אף ביותר מטפח".
וממילא, מפני שמנהג הנשים בזמן ההוא היה לגלות צמתן מאחור, לכן אותן נשים שנשרו שערותיהן מחמת מחלה וכדומה, הוצרכו לתקן לעצמן פאה נכרית, המכסה את הראש כולו ונראית כדוגמת הפאות שיש בימינו, וכך היו בבית ובחצר, כיון שכל הנשים בזמן ההוא גילו ראשן בחצר, וכמו שמובא בגמ' כתובות (דף ע"ב) "ואלא בחצר, אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה", ובפירוש התוספות שם, "אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש". ובצאת אותן הנשים לחוץ, כיסו את ראשן בסבכה וגילו מאחור את הפאה הנכרית (ולפ"ז יתבאר הלשון "פאה", מלשון קצה וסוף) וכך נראו ככל הנשים האחרות שכיסו ראשן וגילו מאחור את צמתן. ועתה יובן גם מהו "חוטי שיער", שפירש רש"י שקולעת בהן שערה, ובגמ' אמרו שלא תצא ילדה בשל זקנה, שגנאי הוא לה. ותמוה כיצד קולעת בהן שערה, ומאידך יוצאת לרה"ר ונראים החוטים. ולדברינו מבואר, שאת הצמה הגלויה היו קולעות בחוטי שיער, ופשוט.
ומפני שכל הנשים בזמן ההוא כיסו כולן את ראשן בסבכה, לא עלה על דעת אף אחת מהן לכסות את ראשה בפאה ולהשתמש בזה ככיסוי ראש. ואם היתה אחת יוצאת כך לשוק, אולי היה בזה משום מראית העין ומשום דת יהודית, ואף פריצות כיון שהיתה יוצאת דופן. אבל בימינו, שרוב נשות העולם מגלות ראשן, וגם בקרב היהודיות לצערנו עדיין רובן מגלות הראש לגמרי, ממילא היה צורך בפיתרון כמו פאה המכסה את כל הראש, וכך פשט המנהג בקרב כל ישראל, עד שהפך לענין של הידור - כאשר המטפחות בזמן הזה אינן מכסות הראש כדבעי.
ולפ"ז מבוארות כל הקושיות כמין חומר, ולא נותר בהם נפתל ועיקש. ובגמ' בנזיר (כח איירי שבחצר לבשה פאה שלימה, ובחוץ כיסתה את עיקר ראשה וגילתה את קליעת שערותיה, וזו ראיית שלטי הגיבורים משם - ששערות תלושות אע"פ שנמצאות על הראש ואע"פ שנראות כשיער ממש, אין בהם משום פריצות ולא משום גילוי ראש (ואמנם בפאה שלימה יש לדון משום מראית העין ודת יהודית וכו', אך במקום שנהגו בכך ממילא אין מקום לחוש לזה). ובאמת היה יכול להביא ראיה מהא דמותר אפילו שיער מחובר היוצא מחוץ לכיסוי, ולא רק שיער תלוש, אלא שהעדיף להביא ראיה מפאה נכרית שהיא הנדון שלו, ובלשונו: "והרי פאה נכרית הוי ממש כעין אלו הקרניא"ל", שהנשים נשאו בקליעת שערן. ולא היה זה אלא סמך בעלמא, להוכיח כי מצינו פאה נכרית הנהוגה גם בימי קדם, ולא שהוכיח מכאן את ההיתר.
ולפ"ז מבואר מש"כ בחידושי רבינו פרחיה ב"ר ניסים (למסכת שבת סד, שהוא אחד מהראשונים: "ובפאה נכרית. כלומר שמתקשטין בו מי שאין להן שיער ארוך". כי מי שלא היה לה שיער ארוך, לא היתה יכולה לגלות את צמתה מאחור, כשאר הנשים.
ולפ"ז מבואר פירוש רש"י, "פאה נכרית רגילים היו נשים ששערן מועט לקשור שיער נכרית לשערן, שנראה כמו שהוא שערן". וכן כתב הברטנורא (בביאורו למשנה במסכת שבת). ולדברינו מבואר, שהיו קושרות פאה נכרית לשערן ולמרות שהראש מכוסה כשאר הנשים, הרי הצמה מאחור דומה לכולן למרות ששערן מועט.
וכן לפ"ז מבואר שאר פירושי הראשונים, וכגון הערוך שכתב בערך פאה: "כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה, קרו לה פאה וכו', וכן פאה נכרית דמקפת הראש ולא מכסיא ליה". וכן בתוס' רי"ד (שבת דף ס"ד): "פירוש פאה, קליעות של שער, שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חבירתה וקושרת בראשה על שערה, כדי שתיראה בעלת שער". וכן הר"ן והר"י מלוניל (שם) כתבו, "פאה נכרית היא כעין כיפה שעשוי משער חברתה, לפי שיש לה שער מועט, אי נמי - דיש לה שער לבן ושער חברתה שחור". וכן פירש המאירי. וההכרח לדבריהם לפרש שהשיער היה גלוי, ולקחה קליעת שיער מחברתה וקשרה לראשה, ובכך היתה יכולה להוציא צמתה מחוץ לכיסוי, ונראית ככל הנשים ששערן שחור, או ככל הנשים ששערן מרובה.
ולפ"ז מבואר הסתירה בדברי התוספות, שכתבו שאסורה לצאת עם הפאה בשבת, ומילתא דפשיטא היא כיוון ד"וודאי דמחכו עלה", ומוכח שהפאה היתה גלויה ברשות הרבים, ומאידך גיסא מובא בתוספות ישנים (הנמצא לאחרונה בכת"י) שהפאה היתה תחת הסבכה. ולדברינו מבואר, שאמנם הפאה בעיקרה היתה תחת הסבכה, אבל היתה מגולה מאחור כעין צמה או שיער אסוף, ועל זה כתבו התוספות דמחכו עלה.
ולפ"ז מיושב קושיית מהר"י קצנלנבוגן, שהרי רש"י והערוך פירשו שפאה נועדה רק לאשה ששערה מועט, וא"כ על כרחך איירי בפאה מכוסה, דוודאי מכסה שערה, שהרי כל מטרתה להיראות ככל הנשים ששערן מרובה, והן ודאי מכסות שערותיהן כהלכה. ולפי דברינו, אדרבה, ע"י גילוי שיער הפאה מאחור היא נדמית ככל הנשים, למרות שראשה מכוסה. ואכן, רק אשה ששערה פגום או מועט נזקקה לזה, ולא כל אשה. אבל אם נאמר שהפאה היתה מכוסה לגמרי, לא מובן מדוע יש צורך בפאה, והרי כאשר היא מכוסה בסבכה הרי היא דומה לכל הנשים, ולכל היותר כאשר מניחה תחתיה בגד כלשהו הרי היא מקבלת נפח כמו בשיער.
ולפ"ז מיושב מה שהקשה בשו"ת הסבא קדישא, ובשו"ת עדות ביהוסף סי' כ"ט מהגמ' בשבת, שאם מדובר בפאה נכרית מגולה, למה אסרו ברה"ר מחשש "דילמא שלפא", הרי לא תגלה שערה, כמבואר במשנה (דף נז.) שמותר לצאת בסרביטין אם הם קשורים, דלא חיישינן שמא תסירם, שהרי לא מיגליא שערה, ע"ש ברש"י. ולדברינו, אכן מדובר שראשה מכוסה, ושערה לא מתגלה למרות שמסירה הפאה.
ולפ"ז מבואר הסתירה בדברי הגר"א, שפירש את המשנה שמדובר בפאה נכרית מכוסה, וזה לשונו: "ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה כבעלת שער" (והרב המו"ל כתב בהערה שבא לאפוקי מביאור השלטי גיבורים), ומאידך גיסא פסק בשו"ע סי' ע"ה כדעת המג"א להתיר פאה והביא מקור לדבריו (וראה לקמן בעמ' צ"ט באריכות). ולדברינו מבואר, שאמנם הכניסה עיקר הפאה תחת הצעיף אבל צמתה היתה מגולה ברשות הרבים, וזוהי גם כוונתו של בעל שלטי הגיבורים כנ"ל, שהביא סמך מהגמ' שכבר בימי קדם נהגו להשתמש בפאה נכרית להתנאות, וזה לשונו: "היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן".
ולפ"ז מיושב קושיית הב"ש מהגמ' בנדרים, "אבל נשים לעולם מיכסו, ופרש"י שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים. ע"כ. ואם איתא שכל הנשים היו רגילות בפאה נכרית מגולה וכו', היאך אפשר לומר שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים ולא נשים". וגם לדבריו קשה, מדוע נשים לעולם מיכסו ולא חילק בין בתולות לנשואות. ולדברינו מבואר, כי אכן כל הנשים היו מכסות ראשן, אך היו מוציאות צמה או "קוקו" מאחור, ולפיכך "לעולם מכסו" ולמרות שהפאה היתה מגולה אצל אותן אלה שחבשו פאה. וכיסוי הראש היה כולל הבתולות והנשואות גם יחד.
ולפ"ז מבואר לשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ולא היה צריך לדחוק בדבריהם ולפרש שפנויה היינו גרושה ואלמנה, כפי שדחקו האחרונים.
ולפ"ז מבואר הגמ' במסכת כתובות (טו "אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע", שלא מובן כיצד יצאה גם בהינומא (כיסוי) וגם ראשה פרוע. ופירש רש"י: "שערה על כתיפיה, כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה". וכן הוא בפירוש רבי עובדיה מברטנורא על המשנה. וכן בר"ן על הרי"ף. וכן בבית הבחירה למאירי שם. וכן בפסקי רי"ד. וכן הוא בפירוש קרבן העדה ובפירוש פני משה. ובכל זה אינו מובן מדוע נקטו "שערה על כתפיה" ולא שראשה פרוע לגמרי. ולדברינו מבואר, שגם הבתולות היו מכסות ראשן כמו הנשואות, ומוציאות צמה קלועה מאחור, אלא שביום החתונה פרעו את הצמה הקלועה ופיזרו השיער על הכתפיים, ומצאתי שזכיתי לכוון בזה לדברי הפרי מגדים (או"ח אשל אברהם סי' ע"ה ס"ק ג'): "והיינו שיער שלה הארוכים פרועים על כתיפה, וראשה מכוסה, ואין להאריך".
וכן כתב רבינו גרשום (בבא בתרא צב וזה לשונו, "שהיו שערותיה נראין מתחת הצעיף שלה הפרוש על ראשה שכך נוהגין לבתולה". ומשמע כדברינו, שההבדל בין נשואה לבתולה היה שנשואה שערה אסוף והבתולה שערה פזור, ובשתיהן היה הראש מכוסה.
ויתכן גם שלכן נקרא השיער היוצא חוץ לכיסוי "שיער שחוץ לצמתן", כי הצמה הקלועה היא הדבר היחיד שהיה מגולה אצל הנשים, והשיער הנוסף היוצא מהכיסוי חוץ לצמתן, נקרא "שיער שחוץ לצמתן". ואף שיער זה התירו הראשונים, כי רק שטח הראש חייב בכיסוי מדינא, ולא היוצא חוץ לכיסוי, אלא שנהגו אז לקלוע את השיער היוצא ולא לפזרו אלא לבתולה ביום חופתה.
ולפ"ז מבואר מש"כ הגאון רבי יוסף חיים בספרו "בן איש חי" (פרשת ויקהל שנה שניה סעיף יג'): "ונשים ההולכים לטבילה בליל שבת, לא יקלעו שערות ראשם אלא ישלשלום בין החלוק ובין הבגד, וילבשו פאה נכרית שהיא קלועה ועומדת מבעוד יום". ויש שהבינו כוונתו שהפאה מכוסה לגמרי (ראה לקמן בעמ' רע"א), וזה דחוק מאוד, ולדברינו מבואר בפשטות שכוונתו לקליעה כעין צמה היוצאת מכיסוי ראשה, שזה היה נהוג בזמנם כמובא בספרים. והציע הבא"ח לאותן נשים שלא יכלו לקלוע שערן, להשתמש בפאה קלועה מע"ש ולגלותה מאחור.
וכן דברי הרמב"ם בביאורו למשנה יתבארו על פי זה: "פאה נכרית היא מגבעת, ידבקו בו שיער נאה והרבה, ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשיער", שהפאה היתה כעין כובע המכסה ראשה ומתחתיו דבוקה צמה קלועה, והאשה היתה מכסה ראשה במגבעת, ומתקשטת בפאה נכרית היוצאת מתחתיו כצמה קלועה שנדמית כשערה הטבעי.
הנ"ל ציטוט מתוך הקדמת ספר חן וכבוד.
יעויין יביע אומר ח"ה אבן העזר סימן ה' שאסף את דעת רוב הפוסקים (ולא העלים עיניו מהפוסקים המתירים והביא גם אותם. שלא כמו החכם שהבאת את דבריו) שאסרו פאה נכרית, ומהם הגר"א, היעב"ץ, הערוך, באר שבע, בית יעקב, החתם סופר (הגהות לאו"ח סי' עה), המנחת אלעזר, מהר"ש קלוגר, מהרי"ל דיסקין, הכנסת הגדולה, שו"ת לחמי תודה דף ד, הגאון רבי שמעלקי מניקלשבורג בעל ההפלאה!, הברכת רצ"ה, מהר"ץ חיות, רבי אברהם תאומים. וכן דעת הרש"ר הירש (זה אני הוספתי מידע כללי, מרן לא הביאו שם).
כך שלהביא רשימה של פוסקים זה לא עיקר היהדות ולא עיקר פסיקת ההלכה. העיקר זה הסברא הנכוחה, ומנהג חז"ל והאמהות הקדושות. וכאשר אני רואה פוסק שמסלף את דברי הפוסקים, אני יודע שאין לסמוך עליו.
רובם היו חוזרים בהם ומתירים בימינו, כפי שכתבו גדולי הפוסקים. כי הטעמים שלהם לא שייכים בימינו.
מרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".
וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז).
ועוד פוסקים רבים שכתבו באותו סגנון.
מאידך גיסא, בספר חן וכבוד הביא מאה ושלושים מתירים.
קח בחשבון גם שלא כל מה שהביא ביביע אומר מדוייק. הגר"א לא אסר, מדייקים זאת מלשונו בפירוש המשניות ומתעלמים מביאורו לשו"ע (וגם אין ביניהם סתירה, אבל אין כאן המקום להאריך). החת"ס גם הוא לא אסר אלא בצוואתו לבנותיו. יעויין במה שהאריך נכדו האדמו"ר מערלוי זצ"ל. כנסת הגדולה התיר. הרש"ר הירש התיר במפורש, "כיסוי שיער האשה כשעל גביו פאה נכרית או פאה עשויה משערותיה הגזוזות, הוא מנהג קדום, שאין בו כל איסור". גם מלשון מהר"ץ חיות לא ניתן לקבוע איסור לימינו.
הערוך בוודאי שלא אסר מעולם... יש ראיה כלשהי מ"מוסף הערוך" (אחד האחרונים, שביאורו נדפס יחד עם הערוך עצמו, והוא כתב את הערך פאה) וגם היא אינה ראיה כלל.
תראה למה הוא התכוון. אבל כנראה לא עיינת...
הערוך בערך פאה כתב "דמקפת הראש ולא מכסיא" (ואת זה הרב עובדיה בוודאי ראה...) ולכן מגוחך ביותר לבוא ולומר שלפי הערוך הירושלמי אסר פאה. כי הרי מדובר בפאה שלא מכסה את הראש, וזה כולי עלמא מודים שאינו נקרא כיסוי.
אלא מה, רוצים לתפוס את החבל בשני קצותיו. להסביר שהערוך אסר פאה ולהתעלם מההגדרה שלו עצמו לפאה (שלא לדבר על זה שלא מדובר בערוך אלא במוסף הערוך שהיה אחד האחרונים).
לעומת כל הפוסקים שהובאו בספר המעוות ההוא שאת רוב הדעות הוא סילף
ואם תמצא סילוף כלשהו, אני מוכן לדון איתך.
גם על הספר "לקט שכחת הפאה" אני מוכן לדון איתך בכל סילוף. יש דברים "שאינם מוכרחים", אבל סילוף? בוודאי שלא. אלא אם כן אתה מעוניין לדחות אותו בקש.
הספר מצ"ב:
היה בקיא בלשון יוונית יותר מראשונים רבים, אז דעתו בודאי נחשבת כדעת אחד מגדולי הפוסקים
מתוך שו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) להרב יצחק איתן הלוי שליט"א:
"אותו מוסף הערוך, ביאר בערך קפליטא שהוא בלשון יון כובע וכיפה על הראש. ומחמת הדמיון בין קפליטא וקפליטין, כאשר מילה עוברת מלשון ללשון אחרת פעמים רבות משתבשת. וראה מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בתחילת מסכת נדרים ובתחילת נזיר, "שורש קלקול איזה לשון יהיה כאשר תכנס בה לשון זרה ותתערב בה".
ואם כך, יתכן שקפליטין בירושלמי הוא קפליטא בלשון יון. והשלטי גיבורים כידוע היה גר באיטליה וידע לשון רומי, והוא ראה את הירושלמי והביאו בכתובות, ובכל זאת לא הביא ממנו ראיה לדין פאה נכרית, ואי אפשר לומר דאישתמיטיה, משום שהיא סוגיא במקומה בדת יהודית. הרי שהיה ברור לו שקפליטין אינו פאה נכרית (וגם מהר"י קצנלבויגן נראה דידע לשון רומי דאבותיו היו באיטליה כידוע, ולא הביא ראיה מהירושלמי הנ"ל). וכן מפרשי הירושלמי במקום, ביארו שהוא כובע.
והעיקר שמימרא זו שבירושלמי של ר' יוחנן, ובבבלי אמר ר' יוחנן קלתה בחצר אין בה משום פריעת ראש. והדעת נותנת שהבבלי והירושלמי התכונו לאותה מימרא של ר' יוחנן. וכן מפורש במאירי בכתובות פרק ז' במשנה של דת יהודית, שקפליטין וקלתה היינו הך, והוא כמין כובע קטן. וכן הסמ"ג (חלק עשה מצוה מ"ח) ביאר דברי הירושלמי בקפליטין, על היוצאת מחצר לחצר דרך מבוי וראשה פרועה ואין עליה צעיף כשאר כל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. וכן ביאר את הירושלמי בתשובות מהרי"ט חלק א' סימן ע"ו. כך שאפילו ספק ליכא שמא כונת הירושלמי לפאה".
מעניין למה לא טרחת לכתוב את המקור המדוייק. ויש לי מקורות אחרים בזה, אבל אני מודה שכתבתי מהזכרון.
ומה שכתבת שרוב הפוסקים שאסרו היו מתירים בימינו, אומדנא זאת מנא לך? מי גילה לך רז זה, האם שאלת אותם? בדרך זו אפשר להתיר כל דבר כמעט שהפוסקים אסרוהו. ודברי הגר"א מראים בפירוש שלא שימשה הפאה הנכרית ככיסוי ראש, למרות שהיתה מוכרת, זהו לא דיוק זו ראיה.
אתה שואל למה העלמתי את המקור, ויוצא מנקודת הנחה שהעלמתי במזיד את המקור, זה לא נאה מצידך. אבל אני סולח לך, מן הסתם בלהט הדיון אתה נסחף מטבע הדברים להתקפה אישית.
שנית, לגבי הפוסקים שאסרו - כבר כתבתי לך שלא אני המצאתי זאת, אלא כתבו זאת גדולים וטובים ממני.
◄ מרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר". (הוא לא ידע שבלאו הכי רוב הפוסקים לצד ההיתר)
◄ כיוצא בזה כתב הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), וזה לשונו: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".
◄ וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז).
◄ והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה), כתב: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".
◄ וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א'): "ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי וכמש"כ, ולכן אנן שליחותייהו דקמאי עבדי לצורך השעה להתיר פאות, שיש בזה צורך ודת יהודית יותר מגילוי שערות במקצת. ואין ספק בחשש כהאי גוונא היום בעוונותינו הרבים, והגאונים שאסרו היו מצטרפים להורות כדברינו וזה פשוט".
◄ וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".
◄ והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.
וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.
והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.
לגבי הגר"א - הוא הביא ראיה להיתר הפאה מ"חוטי שיער". כדי להתיר פאה, די אם נסכים ליסוד ההלכתי של הש"ג, ששיער אינו ערוה בעצמותו אלא תלוי ברגילות, ושיער תלוש יכול לשמש ככיסוי ראש. לזה אפשר בהחלט להביא ראיה מחוטי שיער.
מה זה בפרט לאשכנזים? כל מי שיש לו מסורת של שיטה אחרת לא פוסק ע"פ הרב עובדיה.
ויש את תקנון הצניעות של וועד רבני חב"ד גם לגבי פאות - שלא יעברו אורך כתף ולא יבלטו בצורה או נפח יוצא דופן
בקיצור - גם בפיאה כמו בשיער של רווקה - ואפילו יותר - כי זו אשת איש - יש כללי צניעות ברורים מרבני חב"ד שהרבי מינה וביקש שנשמע ונציית להם - ועל זה חלק מהחבדנקיות לא שמות לב והרבי גם כתב במפורש לרב שמואל חפר יחי' שבענייני צניעות צריכים להיות כמו "בית-יעקב" ואף יותר ! ושכל אחת תעשה חשבון לעצמה . הנה הציטוט מהתקנון 
מחולק בכל בתי ספר חב"ד , התפרסם כמה פעמים בעיתוני חב"ד וגם בכנס של נשות חב"ד )
"התסרוקת תהיה צנועה ועדינה, לא ארוכה מן הכתפיים ולא פזורה, לא רחבה או קצרה במיוחד, לא פרועה, לא מקורזלת ונפוחה, לא בעלת מראה "רטוב", לא מכסה את הפנים בחלקן ולא כל תסרוקת חריגה אחרת. קישוטי שיער בולטים במיוחד בגודלם או בצבעם אסורים. כיסוי הראש לנשים נשואות יהיה על ידי פיאה בלבד. הפיאה תהיה בתסרוקת צנועה ולא ארוכה מן הכתפיים (כל המגבלות החלות על שיער טבעי מתייחסות גם לפיאה)."
ממילא הן אינן יכולות לטעון כלל, שהרבי התיר את הפאות שהן הולכות עמהן. ודי בזה לכל ישר הולך
יותר מזה?
שפורסם בשם רבני חב"ד. זהו פשקוויל. פירוש הדבר - מודעה שתלו באיזה מקום עם תקנון, ובו חתימות של רבני חב"ד. לא תשובה הלכתית מנומקת, אלא פשקוויל.
וראה מה שכתב הגאון רבי יהודה הרצל הנקין שליט"א, בשו"ת בני בנים: "לפני כעשר שנים כתבתי לו בענין אחד ונדפס בשו"ת בני בנים (חלק ב סימן י"ט) אך לא קבלתי תשובה, וכעבור כמה שנים פגשתיו כשבקרתי בקהילתו. ועיין בבני בנים (חלק א סימן ל"ט) שכתבתי לרב אחר משם שגם כן חיבר קונטרס בלשון האנגלית, וסמך על מקצת גדולים לאסור על כל העולם, וכמו בהערות הנוכחיות באות א, שהעתיק קול קורא שיצא בארץ ישראל שיש בו צירוף הלכות ברורות עם ענינים שאינם בשלחן ערוך... ואין מורים מתוך קול קורא, כי אחד מחבר את הנוסח ומחתים אחרים, ורוב החותמים סומכים על החותמים הראשונים בלי להתעמק בפרטים, ואי אפשר לעמוד על מקור הדברים וסמכותם, ותשובה מנומקת אחת שווה כרוזים הרבה אפילו כשחתמו גדולים על הכרוז עצמו, וכל שכן כאן שרק היה למראה עיניהם".
הרבי ראה את כל סוגי הפאות, ולא דיבר על זה מעולם, אז חבל לתלות בו בוקי סריקי, ולפלפל שהוא אמר ללכת אחרי הבית דין, וזה מה שקבע הבית דין.
יש הגדרה מדוייקת לפאה פרוצה, כפי שכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו דת והלכה סימן א', והיא - שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו....
"קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
אם השערות ארוכות ומסולסלות באופן חריג מהנהוג באותו מקום, זה פריצות. אם לא, אין שום מקום לתקנון שרירותי הקובע "עד הכתף", ללא שום מקור הלכתי.
ואין לו שום משמעות הלכתית.
אין מקור בחז"ל או בפוסקים שהפאה תהיה "באורך כתף" אלא ההגדרה היחידה היא שלא תבלוט בנוף המקומי, ואם בכפר חב"ד התרגלו ללכת עם פאות מסויימות, אין בזה שום איסור.
ראה דברי הגרש"ז אויערבאך בספר ועלהו לא יבול חלק ג:
"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.
המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".
כלומר, כאלה עם שיער ארוך וכד'. ושאפשר לטעות אם הן שיער או פאה.
לגבי "ממש כמו שיער טבעי" - אני מוכרח להודות שאינני בקי בעומק החילוק, מה נקרא "ממש כמו שיער טבעי" ומה לא... זה תחום שאת כנראה מבינה בו יותר...
➊ מרן החזון איש סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט').
➋ וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות".
➌ וכן מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים. בחוברת "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".
➍ וכן מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
➎ וכן מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'): "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה".
➏ וכן מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "באמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".
➐ וכן מרן הגר"מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דבריו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".
➑ וכן מרן הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית: "הרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה... הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".
➒ וכן מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש": "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".
➓ וכן הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור... לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה".
➊➊ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר': "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית". ועוד כתב: "גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (הובא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות פרק א' סעיף מ"ב בהערה).
➋➊ וכן הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות", וכן כתב בספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד". ועוד: "מובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת... שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).
➌➊ וכן מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים: "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".
➍➊ וכן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בוידאו שפורסם באינטרנט מפגישתו עם כמה ת"ח ("יש לנו כמה שאלות לברר"), לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".
➎➊ וכן הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא: "שאלה... יש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת. תשובה - פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".
➏➊ וכן הרבי מליובאוויטש זצ"ל כתב: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).
➐➊ וכן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם", אמר בשם הגרנ"ק: "מרן הגר"נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש"יצא שכרה בהפסדה".
➑➊ וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית דרשתו בפסח תשע"ח): "החזו"א אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר (ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו).. הגריש"א התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת ה-ב-ל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב".
כמו שנראה מפותחת השרשור, שזה לא מטעמים "חבדייי"ם".
יש נשים שרוצות את זה מפורש בגלל היופי. כי נדמה להן דומה לשיער רגיל...
לא אצל כל אחת זה "חומרא"...
בציבור שאנו יותר מכירים - זה נחשב ההיפך... מטפחת ש- שמכסה כראוי - הידור. פאה - בעיה וכאילו "שטחיות".
אבל בחב"ד, זה ההיפך. הרבי מלובאוויטש הורה לחסידיו דווקא בפאה. כי מכסה את כל הראש, וכי לא יסירו אותה במקום ציבורי.
לא כאן המקום לדיון הזה, אבל כך המציאות.
את צודקת לגמרי שבדורות שלפניו, הפאות היו כמו שהגדרת...
אבל הוא דיבר על פאות, בזמננו. ראה איך חבדניקיו"ת הולכות.
אלא שגם אצלן, בפאות שאינן "קש", יש הבדל גדול בין משהו סולידי - לבין כל מיני "התחכמויות".
ואי אפשר לדעת מה היה אומר על זה - אם לא שמעו אותו אומר.
לגיטימי לשער שהיה מעיר על הצניעות שבכך. אבל בלי מקור - קשה לדעת בוודאות.
ואין כל ענין להיראות כרווקה.
חושבני שזה גם קצת ענין של בגרות.
למה בחור לא משנה את מראהו ובחורה כן -
זה בדיוק מה שאמרתי, שהשאלה הזו באה מ"צעיריות":
יש הבדל בהלכות צניעות בין איש לאשה. הבדלים רבים. בלי להיכנס כרגע לטעמיהם.
בכללי, אנחנו רואים שאחרי נישואין, אשה מצטווה על כיסוי שלא היתה מצווה בו קודם.
בפשטות, זה לא סתם איזו "גזירת הכתוב" שאי אפשר להבין את הכיוון שלה.
היא נשואה - זה יותר פנימה.
ובוודאי שהנסיון להיראות "כמו רווקה", הוא ממש ההיפך מזה.
הרי לא על זה דובר.
אם את מציבור שרבותיו פוסקים שאפשר ללכת עם פאה - אז מותר.
דובר על האם ללכת עם משהו כזה, שייראה "באותה צורה" כמו שרווקה. ואדרבה, כמה שאפשר כמו שהיו השערות מקודם.
על זה אמרתי, שזו נטיה בעייתית לדעתי.
צריך לשמוח בשינוי של הנישואין, כולל מה שזה אומר לגבי איזה מראה משדרים בחוץ.
[ואגב, כבר ציטטו כאן מקודם את הרב קנייבסקי, שאמר שנשים בליטא הלכו עם פאה - אבל שחייבים להבחין שזו פאה ולא שיער רגיל, כי אחרת אסור]
בוודאי אני מסכים עם העיקרון שאמרת (אם כי לגבי "שנראית כשיער טבעי", אינני בטוח.. כבר ציטטו כאן את הרב קנייסבסקי שצריך - למי שנוהגת לפי המנהג ללכת עם פאה - שיהיה ניכר שזו פאה. צריך שיבחינו שהיא אשה נשואה).
לא התכוונתי מצד שתיראה "טוב וצעירה". בוודאי, למה לא? אדרבה, יש לה כעת בעל - שתכוון את עיקר ההשתדלות להיראות כך, אליו.
הכוונה של היתה על הנטיה "לא להיראות נשואה". להיראות כאילו עדיין רווקה. לא קשור ל"להיראות טוב".
ועל זה אמרתי, שלהיות נשואה זו מעלה. ושיראו שהיא נשואה, זו מעלה. צריך להשתחרר מהילדותיות להיראות ממש כאילו לא התחתנתי...
אבל בוודאי, גם כנשואה, לגיטמי לגמרי שתרצה להיראות נאה ורעננה. ובלבד בתחומי הסביר והצנוע. כמו שכתבת, "לא לנסות להיראות כמו רווקה שמנסה למשוך תשומת לב"... (אצל רווקה, יש דברים מסויימים שחכמים התירו כדי שירצו להתחתן איתה. כמו, למשל, איפור בזמן אבילות ל"ע, וכד'. אצל נשואה, הכיוון קצת אחר. בעיקר לכוון - מלבד הרצון להרגיש טוב עם המראה של עצמה, שזה דבר טבעי לבנות - לשאת חן בעיני בעלה, בעיקר בהתנהלות, "נאה במעשים", אבל גם במראה).
התייחסתי לחילוק בין שני העניינים הללו.
ההיתר (המוזכר בגמרא) לאשה ללכת בפאה נכרית כדי שלא תתגנה על בעלה, הוא "בחצר". על פי דין הגמרא לאשה מותר לצאת בגילוי ראש גמור לאותה "חצר" של זמנם (וכן נהגו בלוב, ללכת בגילוי ראש בחצר, ורק מחוץ לחצר היו שמות חיג'אב). זאת אומרת שחז"ל התירו ללכת בפאה נכרית רק איפה שמותר ללכת בגילוי ראש. דהיינו לפי חז"ל פאה נכרית=גילוי ראש!
שהרי מפורש פסק הרי"ף כתובות (ל"ב ע"ב) כהירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו) שחצר הרבים דינה כמבוי, שאסורה לילך בו בגילוי שיער מדאורייתא ע"ש, ובגמ' שבת (סד) מפורש שמותרת האשה לצאת בפאה נכרית לחצר, ורוב הראשונים וכן הפוסקים כתבו לדינא שמותרת בפאה נכרית גם בחצר שאינה מעורבת, ועל כרחך שהמשנה שם דיברה בחצר הרבים דוקא, שהרי חצר היחיד אינה צריכה עירוב חצרות כלל, כמבואר בשו"ע או"ח סי' שס"ו. ובכנסת הגדולה (אה"ע סי' קמ"ו אות ז') מהגהות ב"י כתב בזה"ל, "לאו דוקא בשוק או בחצר, אלא כל שרואין אותה עוברי דרך, עוברת על דת מיקרי", בעל משפט צדק (ח"ב סי' ג' מכ"י), עכ"ל. הרי דאין דינו כשיער כלל ומותר לצאת גם לרשות הרבים.
וכן הוא ברא"ש על מסכת שבת (דף סד) ובתוס' הרא"ש שם, וזה לשונו: "הלכך מותר להתקשט בחצר, וכן נמי ברשות הרבים שלנו שאינו מפולש משער לשער ורחב ט"ו אמה ואינו אלא כרמלית, דהא שרינן בחצר ומשמע אפי' בחצר שאינה מעורבת". עכ"ל.
וכן הוא במאירי (שם), וזה לשונו: "כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר, אסור לצאת בו לחצר, ופירשוה גדולי המחברים דוקא כשאינה מעורבת, ויש מפרשים אף מעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית שאסור ברה"ר ומותר בחצר, שלא תתגנה על בעלה". עכ"ל.
וכן הוא בריטב"א (שם), וזה לשונו: "מדברי הרמב"ם נראה שלא אסרו אלא בחצר שאינה מעורבת, משום דדמיא לרשות הרבים, אבל בחצר המעורבת שרי". עכ"ל.
וכן הוא ברשב"א בספרו עבודת הקודש (בית נתיבות שער ג'), וזה לשונו: "ולפיכך השירים והנזמים והטבעות מותר לטלטלן בחצר שאינה מעורבת, אבל ללובשן שם אסור. ולא התירו אלא כבול ופאה נכרית כדי שלא תתגנה על בעלה".
וכן הוא בראבי"ה (ח"א, מסכת שבת סי' רט"ז): "אמר רב, כל שאסרו חכמים לצאת בו ברשות הרבים, אסור לצאת בחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית, שבחצר מותרים. רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר, הכל ככבול. ולנו בזמן הזה אין לנו רשות הרבים מפולש משער לשער ורחב י"ו אמות, והוה ליה כחצר. ורבינו תם פוסק כרבי ענני, שכל בשל סופרים הלך אחר המיקל. ובחצר דקאמר היינו אפילו שאינה מעורבת, וכן בכרמלית, שהרי שנינו ולא בכבול לרשות הרבים".
וראה בנימוקי הגרי"ב שם (הנדפסים בסוף המסכת, שבת סד), שכתב בזה הלשון: "בתוס' ד"ה ר' ענני, דהחצר המעורבת ליכא שום חידוש. רצונו לומר, דוודאי מתני' דקתני בכבול ובפאה נכרית לחצר, בוודאי אף לחצר שאינה מעורבת, דאי במעורבת ליכא שום חידוש יותר מבית". עכ"ל.
וכן מהרש"א שם כתב דאיירי בחצר שאינה מעורבת, וזה לשונו: "ולא אצטריך ליה למתני בסיפא דשרי בכבול לחצר, אלא אפי' לחצר שאינה מעורבת".
וכן בפני יהושע (שם), וזה לשונו: "ואין להקשות א"כ דלרב נמי שרי בבית ובחצר מעורבת א"כ בכבול ובפאה נכרית אמאי התירו לצאת אפילו בחצר שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה, כיון דבלא"ה רשאה להתקשט בהן בחצר מעורבת ובבית".
וכן הוא בשולחן ערוך אורח חיים (סי' ש"ג סעיף י"ח): "כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית... וי"א שהכל מותר לצאת בו בחצר, אפילו אינה מעורבת. והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין... ויש שלימדו עליהם זכות לומר שהן נוהגות כן ע"פ סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין לחצר שאינה מעורבת, והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת, ומותר".
וכן איתא ב"ביאור הלכה" (שם) וזה לשונו: "ביאור טעמי חלוקי הדעות בקצרה. דהנה ממתניתין מוכח דכל התכשיטין אסורין, אפילו בחצר, חוץ מכבול ופאה נכרית דמותרת בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה. ור' ענני בר ששון משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי פליג, וס"ל דכולם מותרים בחצר ככבול. ופסק הרמב"ם ועוד הרבה ראשונים כרב, דס"ל כתנא דמתניתין, אך בזה גופא יש חלוקי דעות. דהרמב"ם וסיעתו ס"ל דדוקא בחצר שאינה מעורבת, דדמיא לר"ה, אבל בחצר מעורבת וכ"ש בבית לא אסרו כלל להתקשט, וזהו דעה ראשונה הנזכר בשו"ע. ודעת הרמב"ן וסיעתו, דאפילו בחצר מעורבת אסור, וה"ה בבית. וזהו דעת הי"א הראשון. ודעת התוס' דהלכה כר' ענני בר ששון, דכל התכשיטין שרי בחצר אף שאינה מעורבת".
ראו בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'), שהעתיק את דברי המג"א וכתב ע"ז:
"אולם בשיטה מקובצת (כתובות טו) בד"ה וראשה פרוע, כתב וזה לשונו, פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים. ע"כ. ומוכח דבתולה שריא לילך בפירוע ראש אף בשערות סתורות, דבכל גוונא קאמר. ורק החילוק הוא בין בתולה לנשואה. וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם, שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".
גם לדעתי, זה בדיוק הענין.
יופי זה בסדר גמור. נטיה טבעית של אשה - ולא סתם הקב"ה ברא אותה כך. כמובן, עם פרופורציות ביחס לעיקר, שזה המידות והמעשים הטובים.
נסיון למשוך תשומת לב חריגה, ללכת בצורה בולטת לכל הסביבה - זה כבר משהו אחר. סתם שייך לגדרי התנהלות צנועה.
[לא נכנס לנושא של הפאה עצמה. שזה דבר, כי שכבר הוזכר, שמצוי במחלוקת הפוסקים ובמחלוקת המנהגים - מהקצה אל הקצה]
כי אין להם כח להיכנס בויכוחים עם כל בת ובת, לגבי התסרוקת שלה.
אבל בגדול, ההגדרה לפאה צנועה היא הגדרה פשוטה - שהתסרוקת לא תהיה חריגה ולא תבלוט בנוף המקומי.
היא היתה עם פאה מתחת לכובע רק שלא יראו שערות.
באמת שואלת כדי להבין. המראה שלה והמראה של היום רחוק כל כך בעיניין רוח ההלכה.
הרי היתה יכולה ללכת עם מטפחת שמכסה הכל.
הקיצור, זו לא ראיה לכלום. כמו שנאמר, "אין למדים הלכה מן המעשה". אולי ראתה כך לנכון, אולי חשבה שיותר צנוע - אינני יודע.
לגבי "רוח ההלכה", זו באמת שאלה.
כלומר, אפשר להפריד בין הדברים, ולומר שזו שאלה ככל שאלה של צניעות בדברים ה"מותרים", היכן הגבול בין דבר נאה לבין לא צנוע במהות שלו.
אפשר גם לומר שזה "פספוס" של ענין כיסוי הראש. באמת יש כאלה שאומרים כך להלכה.
אני גם נוטה לחשוב, שכאשר מגזימים, זה לא מתאים; אם כי יש מן הסתם הבדל מסוים בדורות ובמקובל בחברה. וגם לא כל אחת היא הרבנית מלובאוויטש..
אבל עם כל ההבנה לרצון להיראות נאה, יש גבול כאשר הדברים בוטים ב"צעקתם". זו דעתי. ראוי לשאול שאלת חכם מובהק.
מעל היא היתה עם כובע שמכסה את כל הראש. מאד קשה שמטפחת תכסה הכל.
אחת לאלף (לאשתי לא קרה אפילו פעם אחת בשבע שנים האחרונות), לא הופך את הפאה לצנועה. אם השאלה היא האם פאה היא צנועה יותר ממטפחת בהתנהלות היומיומית התשובה היא 'לא'. האם אפשר להתיר משהו שהוא פחות צנוע ולשווק אותו כדבר הכי צנוע בעולם, זו כבר שאלה אחרת.
אגב, יש כאלה שאמרו מה ההבדל בין כשאשה היא רווקה לבין כשהיא נשואה. זאת אומר, לפי דעת רוב ככל הראשונים, וכן מפורש בחז"ל, גם בנות רווקות צריכות לכסות את ראשן במטפחת. חז"ל לא ראו הבדל בין אשה רווקה לנשואה לגבי כיסוי ראש. ואצל רווקה הם הגדירו בפירוש שמכסה בבגד ולא בשער נכרי. וזו ראיה חזקה למי שסובר שפאה נכרית אסורה. ולמי שזה מוזר לו שיראה שכך נהוג אצל כל העמים שלא הושפעו מהתרבות המערב אירופית, (ערבים בלע"ז) להזכירכם עם ישראל לא החל בגליציה או בפולניה, אלא במזרח התיכון. והגיוני שהגדרות הצניעות שאנו רואים אצל אצל כל יהודי המזרח עד שהגיעה אליהם התרבות האירופית, היו יותר תואמות את מנהגי אבותינו ואת דברי חז"ל ומנהגי האבות והאמהות הקדושים. מאשר דברים שחודשו באירופה במאה שנה האחרונות.
אסכם כך: מטפחת היא כיסוי ראש של בנות ישראל כבר 3000 שנה מאז האמהות הקדושות. פאה נכרית כיסוי ראש אצל חלק מעם ישראל ב100 שנה האחרונות. תגידו לי אתם מה יותר מקורי.
ראשית, לרוב הנשים המכסות במטפחת, רואים את השיער, אם מעט ואם הרבה. על כך מעידים כל הפוסקים.
◄ הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל במכתבו בקובץ בית הלל י"ט: "שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים".
◄ הרבי מליובאוויטש זצ"ל באגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה: "רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול".
◄ הגר"א אבא שאול העיד (הו"ד בחוברת "כיסוי ראש לאשה") בשם אביו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל: "כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".
◄ מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע ט"ז: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש. וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".
◄ הגה"צ מוהרא"ש זצ"ל בספרו שיחות מוהרא"ש חלק ט' עמ' רמ"ח: "מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ".
◄ הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו דת והלכה סימן א: "המחמיר עלול להקל, לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין".
◄ הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספרו והיה מחניך קדוש עמ' י"ז: "ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת".
◄ הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א בקובץ אור ישראל ל"ו: "וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".
◄ הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד): "עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה... ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".
אם לאשתך זה לא קרה, חזק וברוך. פוק חזי בשוקא שלרוב הנשים זה קורה.
כעת להפיכת הפאה ל"צנועה": אף אחד לא הפך אותה לצנועה. פאה היא יותר יפה ממטפחת (יש אפילו שיטענו שלא), אבל צניעות היא לא כיעור. מצוות כיסוי הראש היא לכסות את הראש, והפאה עושה זאת, המטפחת גולשת בכל כמה רגעים ומחליקה מהראש. לכן פאה עדיפה לדעת פוסקים רבים.
הרבי מליובאוויטש הגדיר זאת יפה:
"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).
כעת לגבי הדברים המוזרים שכתבת. בראשונים יש מקור לכך שהרווקות הולכות בגילוי ראש. למדים זאת מהרא"ש ועוד ראשונים, שהתירו לקרוא ק"ש נגד שיער הרווקות. כמו כן יש ראשונים שכתבו זאת במפורש:
הרש"י במסכ' סנהדרין (נח): "משתפרע ראשה בשוק - שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע". ומשמע שכיסוי הראש היה ענין לנשואות ולא לרווקות, וע"ז כותב רש"י שלא רק היהודיות הנשואות כיסו ראשן אלא אף הנכריות הנשואות. ומכאן שפיר יש להביא ראיה שהרווקות אינן צריכות לכסות ראשן, ולא מכל הנ"ל שאפשר לדחות דאיירי רק בק"ש ובביתן (והגר"ע הביאו שם בסוף דבריו, והסתייע ממנו לענין אחר).
ה"אור זרוע" בהלכות שבת (סי' פ"ד): "ואם הוא מחובר לשבכה מותר כדפירש"י משום שאינה מגלה ראשה ברה"ר א"כ בתולה שאינה חוששת על גילוי הראש אע"פ שמחובר לשבכה אסור לצאת בו". ומוכח מדבריו שהרווקות לא חששו לגלות ראשן ברה"ר, כיון שהיו רגילות בזה.
והשיטה מקובצת (כתובות טו) בד"ה וראשה פרוע, שכתב וזה לשונו "פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים".
מה שהמצאת ש"חז"ל הגדירו שאצל רווקה מכסה בבגד ולא בשיער נכרי", אין לי מושג מאיפה הבאת זאת. ועוד טוען שזו ראיה חזקה...
בנות ישראל כיסו ראשן ברעלה או ברדיד גדול, החל מימות האמהות הקדושות ועד לזמן הרמב"ם והשו"ע שפסקו במפורש שהיוצאת במטפחת מצווה לגרשה ואין לה כתובה. מנהג המטפחת הוא יחסית חדש והותר בדיעבד. לכן, זה שאתה נתלה במנהג האמהות הוא מגוחך.
את זה הרבי לא צפה, שהדורות יתחזקו, ולא יחשבו להוריד את המטפחת, אם נשיא ארצות הברית (הדוגמא שהרבי נתן) יכנס.
כל מי שמכיר את הנשים הללו יודע שזה מחמת הסחף הפוסט מודרניסטי. וגם אם כן לא פותרים חוסר צניעות (חצי כיסוי ראש) בחוסר צניעות גדול יותר (פאה נכרית...)
אם היו מכניסים לך שזה יפה לא היית חושבת כך. זה לא משהו אובייקטיבי. הכל תלוי בחינוך וצורת הסתכלות. ואם את מתביישת לצאת החוצה כמו שרבקה אמנו היתה יוצאת, אז כנראה הבעיה היא אצלך ולא במטפחת
ואם יכולתי הייתי הולך עם ג'לביה! אבל אני לא אהפוך את הדיעבד של הדיעבד ללכתחילה של הלכתחילה. שזה מה שעשיתם עם הפ"ן
במציאות העכשווית - פאה עדיפה ממטפחת.
כי היא מכסה יותר טוב, וכי היא גורמת לבעל לא להסתכל על אחרות, וכי היא גורמת לאשה להרגיש טוב עם עצמה ומונעת חסכים נפשיים.
באידיאל - הכי טוב זה רעלה. כרגע לא רלוונטי, אולי כשיבוא המשיח.
מה שכן, אתה הפכת את המטפחת לאידיאל, ולמנהג האמהות, מה שלא נכון בעליל.
כשאני קראתי, לפני שנים, לראשונה, את הנימוק הזה - הנחתי שכנראה באמריקה יש אופציה כזו.. (הוא לא דיבר מישהי שהולכת עם מלא או לא... דיבר בכללי, שכאשר נשים תלכנה דווקא עם פאה, אז אין החשש הזה. ברור שמישהי יראת שמיים וכו', לא תסיר מטפחת במקום ציבורי. כנראה שכוונתו היתה שהרגל כזה בציבור רחב של נשים, יגרום שגם מישהי שלא כ"כ חזקה, לא תתנהג כך. והאמת, שגם בארץ כבר ראיתי, שיש אופציה שמישהי שהולכת עם כיסוי ראש קצת "חלקי", אז אם משהו לא מסתדר, עלולה להסיר אותו, ביחוד במקום "משפחתי" יותר. עם פאה, זה כנראה לא יקרה).
ולגבי כיסוי כל השיער, אכן לפי דברי הזוהר שהביא ה"מגן אברהם", חומרה כזו שלא תיראה אף שערה, סביר שזה קל יותר בפאה. אם כי נכון, שיש כאלה שגם במטפחת דואגות לכך.
מכל מקום, אני הזכרתי מה היו נימוקיו זצ"ל.
במקומותנו דומני שלא נוהגים כ"כ ללכת בפאה. ואדרבה, נשים שמכסות היטב את ראשן, רואות בכך משהו פחות ראוי. ויש גם פוסקים כאלה. המשנה ברורה בעצמו מביא דעה כזו.
והאם זה שצריך כיסוי הרמטי אומר שצריך "לכסות" כביכול בדבר הרבה יותר פרוץ מאותן שני שוונצים שאולי יוצאים?
"כיסוי הרמטי" זה מנהג ישראל. לא מעיקר הדין. מעיקר הדין שערות יכולות לצאת מהכיסוי ואין בזה שום בעיה. כך פסקו הראשונים לגבי "שיער שחוץ לצמתה" וכך נפסק בשו"ע בסימן ע"ה וכך פסק מהר"ם אלשקר שהיה מגדולי האחרונים.
אבל כיסוי כל הראש הוא דבר פשוט בראשונים באחרונים ברמב"ם ובשו"ע. לכן הצריכו רדיד גדול ולא הסתפקו במטפחת.
יש היתר מחודש של הרב עובדיה והרב פיינשטיין לגלות "שתי אצבעות" לרוחב הראש, אבל אצל כל הנשים הלובשות מטפחת ניתן לראות שמידי פעם הכיסוי פשוט מחליק מהראש ונגלה הרבה יותר מכך. זהו איסור דאורייתא, לא זוהר ולא קבלה.
השטות שנכתבה לגבי "איך מכסים בכיסוי יותר פרוץ בגלל כמה שוואנצים" אינה נכונה. אין כאן ענין של פריצות, כי שיער בימינו הוא דבר נדוש, יש כאן ציווי התורה לכסות את השיער, ועם מטפחת זה לא קורה.
שהיוצאת במטפחת מצווה לגרשה ואין לה כתובה...
התירו זאת בדיעבד בימינו כאשר התפשט המנהג, ובדיוק כמו שהתירו פאה.
אלה טעמים נחמדים, אבל זו לא עיקרה של הלכה.
לומר שזמן סעודה שלישית הולך להנאה רוחנית זה פשוט לא נכון כי כבר אמרו חז"ל
כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורעניות: מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג". עוד אמרו חכמים (שבת קיח, ב): "כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכויות"
עניינה של השבת זו הנאה גם גשמית, וחז"ל כבר עמדו על כך.
יותר סביר שהם לא אוכלים ארוחה שלישית פשוט מסיבה טכנית שהארוחה הראשונה היא רק ב1 בצהריים ומימלא כבר לא עושים סעודה שלישית.
בנוסף שלוש סעודות נלמדות מהפסוקים וקבלה ממשה רבנו. זה שהביאו טעמים נחמדים אחר כך זה לא מבטל את עיקר ההלכה.
אכן לא מעט ממנהגי חב"ד תמוהים לחלוטין, כמו גם שלא ישנים בסוכה.
דין הסוכה היא "תשבו כעין תדורו" ושבעה ימים הסוכה הופכת להיות הבית של האדם.
חוץ מזה שבטלה היום רוח טומאה כמו שכבר אמרו התוספות.
ו'חומרא' לא לישון בסוכה. ועוד כהנה רבות.
ברור שאפשר לומר על כל קולא שהיא חומרא ואז להפוך את עצמך למזרוחניק פרומר. ומה יאמרו על אחד שבצבא אכל רבנות, ושאלוהו וכי אתה מיקל בכשרות? וענה 'אני מחמיר בכלל ישראל'.
לא רק חב"ד גורסים שפאה עדיפה ממטפחת אלא רבנים מכל החוגים.
אם יש לך שאלות על סעודה שלישית ושינה בסוכה, יש מאמרים הלכתיים שדנים בזה, ולא כאן המקום, גם אם עז רצונך לנגח את חב"ד.
אבל הרב אשכנזי, הרב של כפר חב"ד, דיבר אך ורק אל נשות כפר חב"ד. זהו נוסח מכתבו של הרב אשכנזי זצ"ל, רבה המיתולוגי של כפר חב"ד:
"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר.
בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע:
א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך!
ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית!
הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל.
אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".
כפי שאת רואה במכתב, לפי השולחן ערוך, אין שום היתר לגלות את הראש, אם מקצת ואם הרבה. כמו כן, גם אם תגידי שאת הולכת לפי ההיתר של "שתי אצבעות", עינינו הרואות ששתי אצבעות הופכות במהירות לשלוש וארבע אצבעות. ולמה לנו ללכת רחוק? אשתו של הרב עובדיה, שחידש את ההיתר הזה, נראית בתמונות רבות (בספר "באשר תלך") כשכיסוי הראש מחליק הרבה מעבר לכך. שלא לדבר על תמונות אחרות שפורסמו.
אי לכך, השכנות החב"דיות שלך צודקות בהחלט.
בס"ד
כשלומדים את הנושא רוב הנשים נראה לי מבינות שזה כל כך לא איסור נורא.
המשנה ברורה מתיר למשל.
זה תמיד מצחיק אותי איך המשנ"ב הוא פוסק אשכנזי ממש מקובל אבל בנושא הזה הוא לא מתקבל בכלל בציבור.
בכל מקרה, שמחה להוכיח את טענתך 
אולי ראָיה לגבי הבעייתיות באופן כזה של "לימוד תורה". אם פוסקות לעצמן בקלילות, ובכיוון שנראה להן..
והמשנה ברורה לא "מתיר"...
המשנה ברורה מסביר את דעת הרמ"א, "וסבירא ליה שעל זה לא אמרו חז"ל שער באשה ערוה וגם מותר לגלותה".
וכנגד זה מביא: "ויש חולקין דאף בפאה נכרית שייך שיער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש".
ואח"כ מביא את הפרי מגדים, שבמדינות שהנשים הולכות כך - יש להן לסמוך על זה. וכנגד זה מביא את המגן גיבורים, שהחמיר בכך.
ולבסוף הביא בהמשך לדברי המגן גיבורים: "וכתב עוד שם, דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, בוודאי הדין עם המחמירים בזה, משום מראית העין".
אז להגיד בפשטות, "המשנה ברורה מתיר", זה פשוט לא נכון. ושום דבר כאן כנראה לא "מצחיק".
[לגבי ההשוואה לעיל, ל"כיסוי ראש חלקי" - לא כזה של "שתי אצבעות" כהרב פיינשטיין, אלא כל מיני משחקים למיניהם, עד "סרטים" - ברור שפאה יותר טובה. אבל לא לכך ההתייחסות כאן]
מסקנתו היא כדברי הפמ"ג.
הביא את הרמ"א, ויש חולקין, והמסקנה - פמ"ג.
מה שכתב "ובספר מגן גיבורים החמיר בזה" כוונתו שהחמיר בשיער של עצמה שנחתך ושוב חברה לראשה, ולא כוונתו שהחמיר לאסור. המגן גיבורים הוא אחד המתירים, שיישב הקושיות של זקנו - האוסר הראשון.
כמו כן המסקנה הבאה לקוחה מספר "מגן גיבורים", שהדבר תלוי במנהג - היכן שנהגו יכולים ללכת ואין שום בעיה של מראית העין.
אז להגיד בפשטות, "המשנה ברורה מתיר", כיום כשהתפשט המנהג בכל המקומות, זה בוודאי משפט נכון.
וראה עוד בספר ועלהו לא יבול חלק א:
לשאלת הרב דוד דודקביץ שליט"א, רב היישוב יצהר, וזה לשונה: "המשנה ברורה בסי' ע"ה לגבי דין פאה נכרית פסק בעקבות המחלוקת הגדולה בפוסקים בענין זה, דבמקום שנהגו שלא לילך בפאה נכרית, אין ללכת כך. והנה בקהילתנו עד עתה הלכו כל הנשים רק במטפחת, ועתה הגיעו אלינו כמה משפחות מחסידי חב"ד ההולכות בשבת בפאות, ורבים נתרעמו על כך... האם ראוי למחות בידם, כמובן בעדינות. ואף שידוע שחב"ד נהגו כן, אולם במקומנו לא נהגו כזאת, וגם הן אינן נוהגות כן כל השבוע אלא רק בשבת, א"כ אין להגדיר זאת כמנהגם בדוקא".
ענה הגרש"ז בזה הלשון: "לא למחות בהנוהגים להקל כהמשנה ברורה, במקום ששומרי תורה נוהגים להקל, ולא למחות חס ושלום בנשי חב"ד".
עוד הזכירו את המשנ"ב כמתיר: הגאון רבי בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו (חלק י, כח): "מספיק לי כעת מה שכתב רבינו ז"ל במשנה ברורה"... "ולמעשה אין לנו אלא דברי המשנה ברורה, שהמיקל בזה יש לו על מי לסמוך"...
הגאון רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה
סדרי משנה: "שוב ראיתי במשנה ברורה (סי' ע"ה ס"ק ט"ו), דמבואר מדבריו דאם מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית אין בו משום מראית העין, ונהניתי".
הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו "דעת יהודה".
ובספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') כתב, "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה".
הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה".
הגאון רבי משה שטרנבוך בספרו דת והלכה סימן א.
ועוד רבים וטובים
עדיף שלא להתיר דבר שיקבעו אותו ללכתחילה (כפי שרואים מכל 'תומכות הפאה' כאן). שכן הפאה הנכרית החל כדיעבד גמור ונהפך איכשהוא ללכתחילה של הלכתחילה. עדיף שישארו בדבר שבכל מקרה תמוה, ואסור לדעת רוב ככל הפוסקים, כך יש סיכוי שיחזרו בתשובה. מאשר יעשו 'אידאליזציה' של חוסר הצניעות
מישהו אמר לו שפאה עדיפה מגילוי ראש, והוא העיף אותו לכל הרוחות בטענה שהוא מדבר שטויות. מובא במעיין אומר.
הרבה יותר צנועות. הן לא נראו זהות לשיער אמיתי וגם לא ארוכות ובולטות. אז נכון שהיום מקובל פאות משיער אמיתי ועדיין אפשר להקפיד על אורך סביר ולא פאה ארוכה ומתנפנפת. ובכל מקרה ברור שהיא עדיפה על הסרט ודומיו שמכסה טפח ומגלה הרבה טפחים, כי היא מכסה את כל השיער.
הב קנייבסקי כתב
כל גדולי ליטא הלכו נשותיהם בפאה נכרית, אבל צריך שיהא ניכר למסתכל שזה פאה, ואם אין ניכר כלל ודאי אסור, אבל אם כשמסתכלים אפשר להכיר מותר, ולפעמים זה יותר טוב ממטפחת כי בזה אפשר לכסות את כל השערות, מיהו הנוהגים להחמיר יש להם להחמיר כמנהגם כמש"כ המ"ב בסימן ע"ב ס"ק ט"ו עכ"ל".
"הרי להדיא: אם כשמסתכלים אפשר להכיר שזה פיאה מותר וכך נהגו כל גדולי ליטא, ולפעמים זה יותר טוב ממטפחת"
כלומר, הוא הביא מהרב קנייבסקי, שצריך שיהיה ניכר שזו פאה ולא שיער טבעי - אחרת אסור.
וכמו כן, שמי שנוהגים להחמיר במטפחת - יש להם להחמיר כמנהגם.
[נכון שיש לדוןף לגבי מה שניכר שהוא פאה, במקרה ש"כולם יודעים" אע"פ שזה אחרת לגמרי ממה ש"פעם". כאן נכנסת השאלה של הנוהג ה"אופנתי" מול גבולותיו הסבירים. אבל לגבי שיהיה ניכר שזו פאה - דעתו ברורה]
אלא שהם לוקחים פאה שאבד עליה הכלח ומשווים אותה לפאה חדשה.
לגבי הלבוש המודרני, כתב בשו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) להרב יצחק איתן הלוי:
"ומה שטענו הרבה אחרונים שמנהג לבישת הפאה הונהג והשתרש ע"י קלי דעת ואפיקורסים, זה היה יציב וקיים אז. אבל מה נאמר ומה נדבר בדורינו כאשר כל מלבוש הנשים, אף היראות ביותר, הוא לבוש שהונהג ע"י פורקי עול והגרועים אף בין אומות העולם. החל מנעלי הנשים עם העקבים, המשך בגרבים הדקות והשמלה המראה מקצת החלק התחתון, וכלה בגרוע מכל בחלק העליון של השמלה המבליט את צורת האשה. כל זה לא נתיסד ע"י אנשים יראים. ואם נעמיד אשה הלבושה בדורינו בצניעות ליד נשים שהיו לבושות לפני מאתיים שנה ויותר, כפרוצה תחשב. וגם על מלבושים יותר צנועים משל היום צעקו גדולי הדור של זמנם. ואם כן לא הנחת אשה תחת בעלה. אלא יש צד להקל, אחרי שכבר נהגו במלבושים אלו החדשים הרבה שנים, הורגלה בהם העין ואינם מעוררים את היצר כמו אז, ואי אפשר עתה לכוף את כל העם ולאסור עליהם הכל מכל וכל. ואין דין הפאה שונה היום משאר המלבושים".
אם את מהמגזר החרדי, אז נראה לי פחות משמעותי, כי זה מקובל. אבל אם מהמגזר הדת"ל, לדעתי כדאי לך מאד להיזהר מלהיות מאלו ש"יפרצו את הגדר" אפילו שאפשר למצא היתרים מפה ומשם. מה גם שהרבנים שמתירים הם לא בהכרח הרבנים שלך. זה קצת מגוחך להיתלות בגדול תורה מסויים בעניין זה כשאת אף פעם לא שואלת את דעתו בעניינים אחרים. אם האמת היא נר לרגלייך ואת רוצה לעשות רצון ה', עצה אוהבת, אל תהיי את מאלו שמכניסות את החוסר צניעות הזה לציבור הדת"ל. חז"ל מתארים בדברים מאד לא נחמדים את מי שבחר להיות "פורץ גדר".
יש 100 פוסקים שמתירים ומאה פוסקים שאוסרים ואלו ואלו דברי אלוקים חיים
ועדיף ללכת עם פאה מאשר עם כיסוי חלקי לכל הדעות
אז "פריצת גדר" בוודאי שאין כאן, והלוואי שכל הנשים ילכו עם פאה.
גם לא חסר פוסקים מהמגזר המתירים פאה.
החל מהגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הספרדי הראשי ראשון של המדינה, נשא בתואר הראשון לציון והיה נשיא תנועת "המזרחי", בספרו "משפטי עוזיאל", וכלה ברב מרדכי אליהו זצ"ל, שאף הוא היה ראשון לציון, ואשתו הלכה בכיסוי חלקי של פאה, שדעתו היתה להעדיף פאה על כיסוי ראש שמעט מגולה (תשובה באתר כיפה).
גם הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל, וממנהיגי תנועת המזרחי, כתב להתיר לבישת פאה בספרו "שבט מיהודה".
אף הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, שהיה מפוסקי ההלכה הבולטים של הציבור הדתי לאומי, ושימש כחבר בית הדין הרבני הגדול, כתב להתיר פאה. בחוברת "המשביר", שהיא אוסף תשובות מכתב ידו של הרב קאפח, מובאת תשובתו: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור (=מעצב) כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".
גם תלמידו, בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות, ציין: "וכן כתב מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא (=וכך מובא במשנה, וזה כיסוי ראש מעולה)".
גם הרב אליהו אברג'ל שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים, ורבה של שכונת בקעה, מתיר לבישת פאה.
כך היא גם דעתו של הרב הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים וראש הכולל לדיינות בפסגות.
גם הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב העיר שלומי וראש בית המדרש שערי עוזיאל, כתב להתיר לאשה ללבוש פאה.
גם הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, רב הישוב 'בית אל' וראש הישיבה שם, נשאל באתר 'ישיבה', בנוגע ללבישת פאה: "בעלי רוצה שאני אלך עם פאה ארוכה קסטם ולא של סבתות אבל אני חוששת שזה לא על פי ההלכה. רציתי לקבל תשובה ברורה בנושא כי אני רוצה שיהיה אצלינו שלום בית אמיתי. אז השאלה, האם יש בעיה ללכת בפאה קסטם וארוכה מעבר לאורך הכתפיים"?
ותשובתו היתה: "פאה שקשה לזהות שאינה השער הטבעי של האשה אינה לרוחה של ההלכה. ואולם אם את גרה במקום שכולן הולכות כך וידוע שזו פאה, אם זה יגרום לשלום בית יש מקום להקל".
גם הרב ש. יוסף וויצן שליט"א, רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל, כתב בתשובה באתר 'ישיבה', במענה לאשה ששאלה האם מותר לה ללכת עם פאה: "מותר לך ללכת עם פאה, אולם זאת בתאום ובהסכמת בעלך. אם יש לך צורך ללבוש פאה משום שרק כך את מרגישה בנוח עם עצמך, אין חסרון בצניעות".
ויש על זה דיון חריף לגבי מחלוקות ב"ה וב"ש...
ראה בגמ' (ראש השנה יד, "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם, "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל... והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".
וראה בתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס, שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה".
גם אם הפוסקים אמרו אחרת, ברור שמי שמחפש כל הזמן איך לא לעשות, ממש לא מתפוצץ מעודף יראת שמים.
השאלה לגבי "מקולי" וכו' וזה דיון אחר שלא רלוונטי כאן. לא זוכר מי אבל אחד הפוסקים כתב אפילו על פוסקים אחרים שדרכם תמיד לחפש היתרים ששורשם מהס"א ונראה לי שדי בחריפות של האמירה הזאת על מי שפוסק ק"ו על מי שתר אחרי פוסקים.
ואני מצטט מדבריו: "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב״ם, תקונים והוספות סי׳ ס״ט).
כאשר מדובר ב"דעת יחיד", אי אפשר לסמוך עליה, אבל כאשר מדובר במאה ושלושים פוסקים המתירים פאה, זה פשוט הזוי לומר שאי אפשר לסמוך עליהם, בגלל "דעת יחיד" לאידך גיסא (את המחמירים בימינו אפשר לספור על אצבעות יד אחת).
אבל לא כדרך ושיטה לדחוק את האמת.
הרמב"ם מעולם לא עשה סברות נגד חז"ל להלכה ובטח שלא עיקם דינים. ואכמ"ל.
ראשית אתה בטוח ש"האמת" אצלך וכל אותם גדולי עולם שהתירו פאה, חיים בשקר, עשו סברות נגד חז"ל ועיקמו דינים. זה מאוד נחמד.
שנית אתה מוזמן להוכיח איך הגעת למסקנה המעוותת הזאת, ללא קשר לזלזול שלך בהם.
לא כתבתי בשום מקום שאין היתר ללבוש פאה. אולי עדיף שכבודו לא יעסוק בהלכה עד שילמד הבנת הנקרא...
הנדון כאן הוא פאה.
מישהי כתבה שחייבים ללכת כמו פוסק אחד.
כתבתי לה שאין שום חובה, והסברתי את הענין של מקולי ב"ה וב"ש שזה נאמר רק במחלוקת אחת, שהמיקל סותר את עצמו מיניה וביה. אבל בהחלט יכול לסבור בענין אחד כב"ה ובענין אחר כב"ש.
אתה בתגובה כתבת על חיפוש היתרים, שזה הסיטרא אחרא.
עניתי לך שהרמב"ם הוא זה שכתב שצריך לחפש להקל על הציבור כמה שיותר.
מה ענית? שאני מחפש היתרים כדרך ושיטה לדחוק את האמת...
היות ועסקינן בפאה, הבנתי שהפאה אצלך היא שיטה לדחוק את האמת, לעקם סברות וכו'. אני חושב שכל אחד אחר היה מבין כמוני. אם אתה מתכוון למשהו אחר, אז תכתוב בבירור למה אתה מתכוון, כך שלא תצטרך להאשים אחרים באי הבנת הנקרא.
לפני שאתה מגיב בלי קשר. תלמד לקרוא ותבין למה התכוונתי.
במקום להסביר את עצמך, אתה שוב תוקף אישית משום מה. שיבושם לך.
המהלך שלך לא קשור אלי, אתה מתבלבל עם ניק אחר כנראה.
ואתה מגיב על הדברים שלך, כפי שאני מגיב על שלך.
אין לי מושג למה אתה מתחמק מלהסביר את מה שכתבת, "כל פוסק מחפש היתרים, אבל לא כדרך ושיטה לדחוק את האמת. הרמב"ם מעולם לא עשה סברות נגד חז"ל להלכה ובטח שלא עיקם דינים".
תפרט, ברחל בתך הקטנה, למה אתה מתכוון. מי דחק את האמת, מי עשה סברות נגד חז"ל, מי עיקם דינים וכו'.
אתה רוצה שאשב להסביר לכל אחד שלא קרא את הדברים שלי? חבל לי על הזמן...
בקיצור, כבודו מתחמק.
ושקלא וטריא בסגנון כזה רק תגרום לחסימות
היא פשוט מגלה שער הרבה יותר יפה ואטרקטיבי ומושך
לכן זה עניין של הגדרה. איני בא להכריע כאן מה ההגדרה הנכונה (למרות שממכלול תגובותי אפשר להבין את דעתי).
אסכם זאת כך:
א. אם ההגדרה היא שאין לאשה להתייפות בְּשער (הניקוד במכוון) ולכן עליה לכסותו, אז בפאה נכרית האשה בסופו של דבר מתייפה בשער.
ב. אם ההגדרה היא שצריך שהשיער יהיה מכוסה, ולא חשוב לנו שהאשה נראית בסופו של דבר פחות צנוע, אז לפי זה פ"ן מותרת.
ג. אם ההגדרה (כך אומרים המזרוחניקים וחלק מהליטאים החרדים) שהעיקר הוא שהאשה תראה כבעלת גבר, אז מספיק סרט (ואצל החדשים ביותר די בטבעת... אפילו בסרט הן לא משקיעות).
אם כיסוי ראש זוהי אחת מדרכי הצניעות - בסופו של דבר בפאה נכרית האשה נראית כאילו היא בגילוי ראש (וגם אם 'יודעים שזו פאה' כמו שחלק כתבו פה בשם הגר"ח קנייבסקי, זה לא בגלל שזה פחות מושך משיער רגיל, אלא דווקא זה יותר מושך מושך משיער רגיל, ולזה לא נתכוון הרב קנייבסקי. ועוד יותר גרוע, בציבור החרדי היום רווקות עושות תסרוקות שיהיו כמו פאה נכרית. ואם כן זה רק מראה כמה זה 'לא צנוע'. וגם נפל פותא בבירא, שכבר מאידך גיסא אי אפשר להבדיל ביניהם).
ואם זוהי גזרה בלא טעם, אז מה ההבדל בין חצי כיסוי ראש לפאה נכרית?
ובאמת השאלה היא לא להתלהם אלא לראות מה נכון באמות מידה מוחלטות, לבדוק את המקורות התלמודיים בלא משוא פנים. לבדוק בגמרא באמת האם אי פעם הוזכרה פאה נכרית בספרות חז"ל ככיסוי ראש או לא. (התשובה היא לא). הפאה הנכרית הוזכרה בספרות חז"ל רק כמה שנקרא היום "בובו". ומכאן יש להתיר את הבובו ולאסור את הפ"ן, שכן חז"ל הכירו אותה וידעו אותה, ואעפ"כ לא הגדירוה אף פעם ככיסוי ראש, אלא רק כדבר הגורם נפח לשער שמתחת למטפחת.
שלטי הגיבורים הביא "סמך" מהגמ', כקוריוז בעלמא, אפשר לקרוא לזה אפילו "רמז". עיקר הדברים הוא היסוד ההלכתי שקבע. אין זה משנה כלל, אם הפאה שימשה ככיסוי ראש או לא, השורה התחתונה שהיו מוציאות פאה נכרית ברשות הרבים, וביארתי באחת התגובות כיצד זה מוכח מהגמרא.
בכל אופן, מהגמ' בשבת (סד למד הש"ג יסוד הלכתי, ששיער תלוש דינו כבגד ואין בו משום "שיער באשה ערוה", וממילא שיער המכסה שיער העשוי לקישוט אין בו משום ערוה ואינו נחשב לפריעת ראש. וכן הביא ראיה מברכות (דף כד.) ורש"י ורא"ש שם, וביאר הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א שכוונת הש"ג להוכיח משם שאין בשיער עצמו משום ערוה, אלא כשהוא דבוק לבשר ונראה עם הבשר, וכשהוא תלוש אין בכך כלום ("קרא עליה שיער שיער"). וכמו כן, שאין אומרים "שיער באשה ערוה" בדבר הרגיל בגילוי, וממילא יש להתיר גם לבישת פאה, כפי שהתירו שם את שיער הבתולות. ולאיסור פריעת ראש הצריך הש"ג שני תנאים: שיהיה השיער מחובר, ושיראה הבשר עם השיער.
ויסוד זה הובא כבר בראשונים, וראה מה שכתב שו"ת הראב"ן (סימן צ"ה אות ז), "דאין לחוש להרהור של המביטים בה, דלא שייך הרהור אלא כפי שהיה בסוטה שמגלה לבה ומגלה שערה לגמרי עד שנראה שערה ובשרה, להכי חייש להירהורא, ואע"פ ששערה נראה כיון שאין בשרה נראה ליכא למיחש להרהורא".
ויסוד זה נפסק להלכה ע"י גדולי הפוסקים הבאים אחריו, רמ"א מג"א ופרישה ועוד ועוד.
מרפסין איגרא
ציבור ששם רגילים ללכת במטפחת וכד' (מלאה, כוונתי), ובגלל "אופנה" ילכו עם פאה, לא בגלל דעה הלכתית אלא כי זה "יותר יפה" בעיניהן, אע"פ שמרגישות פחות צנוע בגלל השינוי, יש בכך בעיה.
לא סותר שמי שכך נהגו המשפחתה, בציבור שלה, רבותיה - אז זה לא כאילו "היתר דחוק" בפשטות, אם הולכת בצורה ראויה. הרי סומכת על מה שפסקו לה, או שנהגו אצלן.
[ובוודאי, שה"מנהגים" החדשים, של כל מיני "סרטים", שמעולם לא היה דבר כזה - גרועים בהרבה. גם אצל ציבור שלא היו הולכים עם פאה]
להלוות כסף לנשים שיקנו פאה
פאה לרוב הפוסקים כיסוי
מי שגדל בציבור הדתי, לא מכיר במציאות של "פאה"
זה פשוט לא קיים
ללא קשר "לדיון ההלכתי", לא ילבשו פאה כ"כיסוי ראש דתי"
אם הנראות של מטפחת "לא מתאימה להם", מסיבה זו או אחרת- חברתית, פיזית, תעסוקתית, וכו'-
הם יוותרו על המטפחת, או ימצאו "מטפחת בשינוי"- לאו דווקא מסיבה "דתית הלכתית", אלא כי "אשה נשואה שמה מטפחת, אני לא יכולה/ לא רוצה, אז יש לי חצי/ בנדנה/ וכו"- לאו דווקא עם קשר ל"האם זה דאורייתא-דרבנן". אך לא יבוא בחשבון- פאה ככיסוי ראש
אכן, לפני 10-20 שנה, כשהתחילו הבנדנות למיניהם, יש מקום לשאול איך ועל מה הציבור הגיע למצב בו מוותרים על סטטוס קוו כזה.
ספציפית הלכתית, לא רואה צורך להכניס ראש בין הרים.
וגם לא לחטט לאנשים בהנהגותיהם.
ניתן להעיר על חלק האיכויות הפאות , כנ"ל לגבי חלק מהמטפחות..
לבושתנו את צודקת. אם המקובל כיום כאפיון חברתי של חלק מבנות המגזר הדתי, ללכת עם סרט על הראש ולקרוא לזה כיסוי ראש --- ודאי ודאי שעדיפה פיאה. (אגב ראיתי במקור חבדי שזו אחת הסיבות שהרבי מלובביץ העדיף פיאה, כי בעיניו הגדולות ראה את הצפוי)
השאלה, למה ישנו זלזול כל כך גדול בהלכות צניעות בחלק מהציבור שלנו? ובעצם מתפקידנו להעצים ולהלהיב את בנות ישראל לילך על פי גזירת רבותינו בצניעות ולהתגאות בכך!!!
אם את שואלת באמת בכדי לדעת, אז יש מה להשיב. אך אם כבר החלטת ואת שואלת לא כדי להשתכנע אז באמת אין מה לשכנע אותך.
אולם אני חושב שיש מה לומר בכדי להסביר. בעיקרון אין הבדל בין זה לזה. זה לא צנוע וזה לא צנוע. נכון שיש מגדולי ישראל שהתירו פאה נכרית. אולם רבים וגדולים אסרו. וגם אלו שהתירו, התירו בכדי שנשים לא ילכו ללא כיסוי ראש בכלל, שכן זו היתה הסיבה שרבנים מגדולי ישראל התירו באירופה. ועל פי מקורות מסויימים זו היתה הסיבה העיקרית שהרבי מלובביץ' זצ"ל התיר באמריקה (יש דיבורים מפורשים שלו בכיוון הזה).
ואם אנחנו מחפשים רבנים שמתירים, הנה היום יש גם רבנים שמתירים חצי ורבע כיסוי ראש (לא אמנה את שמותם משתי סיבות - גם כי כל אחד יכול לדעת ויודע מי אלו דרך החיפוש באינטרנט. וגם כדי שלא לתת פתחון פה למי שרוצה לנפנף בשמותם). כך שמצד 'רבנים שהתירו' זה אותו דבר. ואל תאמרו לי אלו שהתירו פ"ן הם צדיקים גמורים, ואלו שהתירו רבע כיסוי ראש הם 'מיזרחיסטים'. שכן היום זה לא נכון, יש רבנים יראי ה' שמחמת טעות מסויימת בהשקפה מתירים דבר זה. וההי"ב.
אם הסיבה לכיסוי ראש היא שחלק מגדרי הצניעות היא - 'לכסות את שער האשה'. יוצא שבפאה נכרית לא מתקיים גדר הצניעות הזה כלל, וגם ברבע וחצי כיסוי ראש לא מתקיים דין זה. ואין דבר פשוט מזה, אם צריך לכסות את השער, אז אי אפשר לכסות שער בשער. וגם הרבע כיסוי ראש בפועל לא 'מכסה את השיער', אלא אדרבא! רק משמש כקישוט לשיער.
לכן אני ממש מקווה שתחליטי לעשות את הבחירה הנכונה בעזרת ה', ותעדיפי כיסוי ראש צנוע מלא, מטפחת, במקום הפאה הנכרית.
וחבל שבציבור הדתי לאומי שהכיסוי ראש המלא (והחצאית הארוכה...) שהיו דברים שהיינו דגם ודוגמא מופלאה של צניעות מול אחינו החרדים, חבל שדווקא בדברים אלו אנחנו עושים גול עצמי ומפסידים בזה...
לעומת זאת יש למעלה ממאה ושלושים פוסקים המתירים פאה. כל אלה שאסרו פאה הם מהדורות הקודמים, אז היו שייכים טעמים שונים לאסור. כיום אין שום מקום לאסור מאותם טעמים.
הרבי מליובאוויטש לא "התיר" אלא העדיף פאה על מטפחת. כך גם הגר"ש משאש, החזון איש, הגר"ח קניבסקי, הגרמ"י לפקוביץ, הגר"י קאפח, הגרב"צ אבא שאול, מוהרא"ש מברסלב, ועוד רבים וטובים מכל החוגים והעדות.
הסיבה לא היתה "כדי שנשים לא ילכו בגילוי ראש" אלא בגלל שזה מכסה יותר טוב ממטפחת. יש גם סיבה שהבעל לא יסתכל על אחרות, וגם זה הובא בפוסקים.
גם אם טעם כיסוי הראש היה משום צניעות, עדיין לא היה אפשר לפסוק ע"פ זה הלכה. קל וחומר שאין שום טעם כזה, לא בתורה, לא בחז"ל, ולא בראשונים. בפשטות זהו מנהג ישראל, או גזירת הכתוב. לא יותר מזה. אם היה בזה משום צניעות, אז לא היה הבדל בין רווקות לנשואות. ועוד שהרמב"ם פוסק בפשטות שמותר ללמוד ולקרוא מול שיער אשה נשואה, וכן פוסק הרי"ף, לשיטתם אין בזה שום אלמנט של צניעות או משהו שגורם הרהור לגברים.
הרי הפוסקים שהתירו באירופה ללכת עם פ"ן, עשו זאת בכדי שנשים לא ילכו לחלוטין ללא כיסוי ראש. עם כל הנשים כאן שמדברות גבוהה גבוהה על הפאה הנכרית (ולא שמות לב לכך שזה ממש לא צנוע ונוגד על הנהגת התורה ואת לבוש אמותינו הקדושות כמפורש בכל סיפורי התורה), אולי הן בדרגה רוחנית שאם לא זה היו הולכות ללא כיסוי ראש בכלל. כי אם לא זה אני מצליח להבין איך אישה יראת ה' מוכנה להחליף כיסוי ראש (מטפחה מלאה כמובן) בפ"ן יותר מושכת ויותר אטרקטיבית, מבחינת "הצניעות" גרידא.
עי' באגרות משה ובשבט הלוי אוכל למצוא לך את המקור המדוייק. יש איסור להתייפות בשער, וזה נעשה בין בחצי כיסוי ראש ובין בפ"ן. ולא נעשה שום איסור ב"שוונצים" שיוצאים מהמטפחת. ולפתור את הבעיה של השוונצים בפ"ן, זה לא פתרון. וד"ל
אתה בכלל מצטט את לשון הזוהר, שאשה המוציאה שיער להתנאות בו, מתקללת.
האיסור הוא לאשה, לגלות את ראשה, ואם המטפחת מחליקה מהראש שלה, או שמלכתחילה היא לא מכסה את הכל, אז היא לא מקיימת את המצווה של כיסוי ראש, נקודה.
פאה נכרית שהיא שיער תלוש, נחשבת כבגד לכל דבר וענין, ומכסה את הראש בשלימות. עשרות פוסקים התירו זאת, לאחר שהתפשט המנהג (ולא רק "כדי שלא ילכו בגילוי ראש") ואפשר בנקל לסמוך עליהם.
ויש את תקנון הצניעות של וועד רבני חב"ד גם לגבי פאות - שלא יעברו אורך כתף ולא יבלטו בצורה או נפח יוצא דופן
בקיצור - גם בפיאה כמו בשיער של רווקה - ואפילו יותר - כי זו אשת איש - יש כללי צניעות ברורים מרבני חב"ד שהרבי מינה וביקש שנשמע ונציית להם - ועל זה חלק מהחבדנקיות לא שמות לב והרבי גם כתב במפורש לרב שמואל חפר יחי' שבענייני צניעות צריכים להיות כמו "בית-יעקב" ואף יותר ! ושכל אחת תעשה חשבון לעצמה .
הנה הציטוט מהתקנון מחולק בכל בתי ספר חב"ד , התפרסם כמה פעמים בעיתוני חב"ד וגם בכנס של נשות חב"ד )
"התסרוקת תהיה צנועה ועדינה, לא ארוכה מן הכתפיים ולא פזורה, לא רחבה או קצרה במיוחד, לא פרועה, לא מקורזלת ונפוחה, לא בעלת מראה "רטוב", לא מכסה את הפנים בחלקן ולא כל תסרוקת חריגה אחרת. קישוטי שיער בולטים במיוחד בגודלם או בצבעם אסורים. כיסוי הראש לנשים נשואות יהיה על ידי פיאה בלבד. הפיאה תהיה בתסרוקת צנועה ולא ארוכה מן הכתפיים (כל המגבלות החלות על שיער טבעי מתייחסות גם לפיאה)."
שפורסם בשם רבני חב"ד. פשקוויל, פירוש הדבר - מודעה שתלו באיזה מקום עם תקנון, ובו חתימות של רבני חב"ד. לא תשובה הלכתית מנומקת, אלא פשקוויל.
וראה מה שכתב הגאון רבי יהודה הרצל הנקין שליט"א, בשו"ת בני בנים: "לפני כעשר שנים כתבתי לו בענין אחד ונדפס בשו"ת בני בנים (חלק ב סימן י"ט) אך לא קבלתי תשובה, וכעבור כמה שנים פגשתיו כשבקרתי בקהילתו. ועיין בבני בנים (חלק א סימן ל"ט) שכתבתי לרב אחר משם שגם כן חיבר קונטרס בלשון האנגלית, וסמך על מקצת גדולים לאסור על כל העולם, וכמו בהערות הנוכחיות באות א, שהעתיק קול קורא שיצא בארץ ישראל שיש בו צירוף הלכות ברורות עם ענינים שאינם בשלחן ערוך... ואין מורים מתוך קול קורא, כי אחד מחבר את הנוסח ומחתים אחרים, ורוב החותמים סומכים על החותמים הראשונים בלי להתעמק בפרטים, ואי אפשר לעמוד על מקור הדברים וסמכותם, ותשובה מנומקת אחת שווה כרוזים הרבה אפילו כשחתמו גדולים על הכרוז עצמו, וכל שכן כאן שרק היה למראה עיניהם".
הרבי ראה את כל סוגי הפאות, ולא דיבר על זה מעולם, אז חבל לתלות בו בוקי סריקי, ולפלפל שהוא אמר ללכת אחרי הבית דין, וזה מה שקבע הבית דין.
יש הגדרה מדוייקת לפאה פרוצה, כפי שכתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו דת והלכה סימן א', והיא - שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו....
"קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".
אם השערות ארוכות ומסולסלות באופן חריג מהנהוג באותו מקום, זה פריצות. אם לא, אין שום מקום לתקנון שרירותי הקובע "עד הכתף", ללא שום מקור הלכתי.
פאה - כן או לא זה עניין של פסיקה הלכתית,
אבל הצניעות אם ישנה או לא, אינה קשורה לפאה , הצניעות זה אם איזו פאה הולכים,
בגד יכל להיות צנוע על אחת ולא על אחרת , כי לצניעות ניתנו קווים כלילים,
אבל בסה"כ כפי שאני הבנתי גדר של צניעות , זה שתראי לא בולט
אישה יכולה להראות יפה , וצנוע.
אבל אם מעלים מבט ורואים משהי ובגלל שזה כזה יפה מעניין להסתכל שוב ....
פה זו הבעיה של צניעות ...
כל אחת יכולה להביא את עצמה בסגנון וכו'.. אבל חשוב שלא תבלוט....
ואגב אני ספרדיה עם מטפחת...
(ובעקרון הולכים לפי הרב עובדיה יוסף זצ"ל)
ומכבדת כל אחד ושיטת רבותיו.
וחיבת להוסיף בתוקף שאני מוחה פה על כל אלו שהעזו לדבר נגד רבנים ולדרגם בדרגות ה' ירחם!
הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'), העתיק את דברי המג"א שפסק לפנויות ללכת עם שיער אסוף, וכתב על זה:
"אולם בשיטה מקובצת (כתובות טו בד"ה וראשה פרוע, כתב וזה לשונו, פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים. ע"כ. ומוכח דבתולה שריא לילך בפירוע ראש אף בשערות סתורות, דבכל גוונא קאמר. ורק החילוק הוא בין בתולה לנשואה. וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם, שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".
האם כל הנשים שמגיעות אלייך הן כך?
זה גם תלוי באיזה איזור את גרה?
חסידיות? ליטאיות? ספרדיות? ולא בא כאן לקטלג אלא לכל אחת יש את הסיגנון והפסיקה שלה.
בנוסף, למה הסגנון לשכנע את הנשים לעבור למטפחות הוא כואב וחריף... מלווה בכל מיני עונשים רח"ל ה"י היל"ת...
כאילו ואין מספיק צרות בעם ישראל ובעולם כולו??? למה להוסיף עוד ביטויים חמורים?
ואילו מלשכנע את האישה ללכת עם פאה זה רק בדרך הטוב, הגן עדן והשכר שיהיה וכמובן אני חוזר ומדגיש פאה צנועה ולא עד...
אז גם כאן תבואי ותגידי שזה לא צנוע?
ושוב, אם הפאה היתה יותר יפה מהשיער הטבעי, היינו רואים את כל החילוניות עם פאות. בינתיים אין אף אחת.
וזה שהחילוניות עושות או לא עושות לא נהיה הגדרה הלכתית. עי' באגרת קידוש השם לרמב"ם.
מה שכתבת שזאת לא הגדרה הלכתית, אין לזה שום קשר לנדון כאן.
וחובשות הרבה פאות
אלא לכל היותר לשעה או שעתיים, לצורך תחפושת רגעית.
אף שחקנית בהוליווד לא הולכת עם פאה בדרך קבע כמו החרדיות. לכל היותר, לובשת פאה לשעה או שעתיים, לצורך משחק ותו לא. אם תמצא שחקנית שהולכת קבוע עם פאה, זה רק שחקנית שחלתה במחלה לא עלינו.
אם את עומדת רגע ומתלבטת- זה פאה או שער?
זה נורא בעיני.
ואני כן הולכת עם פאה, לא קצוצה. יפה ומטופחת מאוד באורך הכתף, לפי דעת רבותי.
לא משנה כמה תנסו להראות, פאה נכרית זה שער, ושער לא מכסים בשער. פשוט כל כך. רק תאמרו לי אם זה יותר צנוע ממטפחת, למה אימותינו הקדושות העדיפו מטפחת?
עוד נקודה למחשבה, אם כל הפוסקים כל כך מתירים, למה אותו רב שאחת המגיבות הביאה טרח לצטט רק חצאי משפטים, ולסלף מקורות רבים שיראו כאילו הם התירו פאה אם זה כל כך 'מותר'?
הרי גם רבנים שהתירו (לעיל הראיתי שהרבה מקורות שהביא אותו רב שאותה אחת ציטטה מסולפים והרבה רבנים כלל לא אמרו זאת), אבל גם אותם שהתירו באופנים מסויימים אמרו שזה רק במקום שנהגו כבר להקל ואי אפשר לגדור את החומה שנפרצה. אך לפרוץ גדר במקום שמחמירים אף אחד לא התיר. ואם כן אותן שהחלו להקל בזה בציבור הדתי לאומי עברו על דעת כל גדולי הרבנים!
אין שום סילוף בדברי "לקט שכחת הפאה". לכל היותר יש "אי דיוקים" שלא משנים את התמונה הכללית.
בציבור הדתי לאומי יש הרבה נשים שנוהגות לגלות את הראש לגמרי או לגלות את מחציתו, ולפי זה אשה הלובשת פאה שתגרום לכולן ללבוש פאה, רק תעשה טובה לכל המגזר כולו. פריצת גדר? מגוחך ממש.
בנוסף לזה, יש רשימה ארוכה של רבנים מהמגזר הדתי לאומי שמתירים (הבאתי באחת התגובות).
אמותינו הקדושות לא "העדיפו מטפחת" כמו שכתבת אלא לבשו רעלה. לפי הנפסק ברמב"ם ושו"ע, מטפחת אסורה והלובשת אותה יוצאת בלי כתובה.
אם למעלה ממאה ושלושים פוסקים הכריעו שאפשר לכסות שיער בשיער, אז כנראה שזה בסדר, למרות שאצלך בראש זה לא מסתדר.
האם באותה הלכה שכתוב שמטפחת 'אסורה' כביכול האם כתוב שדין פ"ן שווה למטפחת, או שבכלל היא לא מוזכרת שם... תנחש לבד.
מבחינת העניין (שזה דבר שכנראה לא תבין) המטפחת דומה לרעלה ולא לפאה (שתיהן 'בגד' שמכסה את השער, ושער האשה נראה מכוסה. ואין האשה מתייפה בשער').
מאה ושלושים פוסקים...
נו, דל מינה את כל הפוסקים שהתירו בדיעבד גמור, ולא רצו למחות וכו וכו' כדוגמת הרב וואזנר, שלענ"ד אי אפשר לומר על כך שהם 'התירו'. למרות שאתה יכול לומר כל דבר. אפילו אם תרצה תגיד שהרב עובדיה התיר... למרות שזה שקר. מ"מ אם נוריד את כל אלו אתה הרי תשאר עם רשימה דלה מאוד.
אבל כבר כתבתי שזה לא משנה כמה התירו אפילו אם יש כמה שהתירו לכתחילה, הסברא כאן מנצחת. וזה לא שלי זה לא מסתדר בראש, זה לא מסתדר לגדולי הפוסקים שהביא מרן הגרע"י בתשובתו הרמת'ה.
היום כל אחד עם פרויקט השו"ת יכול להביא פוסקים. העיקר זה העיון הדקדוק בלשונות (דבר שאתה לא משתמש בו כלל), והסברא הישרה.
(אגב, כמה מאותם פוסקים 'שהתירו' הם באמת מגדולי הפוסקים, או שזה כמו כל החתימות על כך שהרבי הוא מלך המשיח, שלקחו כל רב קהילה של חב"ד ויצרו רשימה עצומה)
רק שלמטפחת יש חיסרון שהיא מוזכרת במפורש בשו"ע לאיסור. תאר לך אם השו"ע היה כותב שהיוצאת בפאה יש לגרשה ואין לה כתובה.... איך הרב עובדיה היה עושה מזה מטעמים, היות וקיבלנו עלינו הוראות השו"ע. אבל השו"ע דיבר על מטפחת.
ובצורה שהרב עובדיה דחה זאת, "אתי מנהג ומבטל מנהג", אפשר לדחות גם את האיסור על פאה - הגיע המנהג החדש וביטל את המנהג הראשון. פשוט וקל.
אבל לבוא ולומר שמטפחת זה שיא ההידור ופאה זה אסור, זאת תזה הזויה.
המטפחת לא דומה לרעלה משום בחינה אפשרית, הרעלה מכסה את השיער בצורה הרמטית ואת כל המסביב. המטפחות של ימינו הן פיסת בד קטנה שכל הזמן מחליקה מהראש.
לגבי מאה ושלושים פוסקים, הגר"ש וואזנר לא נכלל ביניהם (אולי תעיין בעצמך בספר חן וכבוד). גם הרב עובדיה כמובן לא נכלל ביניהם, למרות שע"פ פסיקתו ב'מעיין אומר' אפשר להתיר ברוב המקרים. מדובר שם על גדולי עולם מהדורות הקודמים ועוד עשרות מהדור הזה שהתירו כולם, חלקם כתבו תשובות מאוד ארוכות בנדון. בודדים מתוך הרשימה שייכים לחסידות חב"ד (הרבי, הרבי הקודם, הרב הראשי של כפר חב"ד).
ואם "סברת הכרס" אצלך יותר חשובה מכל אותם פוסקים, אין לי כבר מה לומר. הצליחו לשטוף לך את המוח ולהכניס לך לראש שפאה זה פריצות, אז הדיון מיותר. וכבר כתבתי לך שהרב עובדיה בכלל לא הזכיר את הסברא שלך (שלא יתכן ששיער מכסה שיער).
אומנות הביטוי, להכניס טקסט ארוך בתוך שורה אחת. אני בהחלט מוריד את הכובע.
וגם לא מעניין אותי אם תלבשי פאה או מטפחת.
מסתבר שעוד כמה כאן שהתווכחו איתי, לא ישתכנעו לעולם, כי הראש שלהם מלא בתעמולה של עשרות שנים, והם לא פתוחים לדיון בכלל. מי שיעבור על כל השרשור, יראה כמה דברים הגיוניים כתבתי וכמה התעלמו מהם.
אז בשביל מי אני כותב? בשביל אלה שקוראים את זה. לא בשבילך.
ובכן, לדברייך:
1) כל שינוי מהמציאות העכשווית, זאת פירצה. בירושלים החלו הנשים ללבוש חגורה מסויימת, הרבנים אמרו שבגלל זה כל הצרות וגזרו שלא יהיה שום שינוי. אז מטפחת במקום רדיד, זהו שינוי ענק יחסית. אין שום "כל שכן" לפאה, במציאות העכשווית שרוב נשות העולם הולכות בגילוי ראש - שיער הוא כלום ושום דבר.
הענין הוא שאת חושבת שהמטפחת שלך היא הידור גדול, והיא לא. היא מותרת רק בדיעבד.
2) לא זלזלתי חלילה בפוסקים האוסרים, אבל כן. אני בטוח שהמתירים צודקים, כי למדתי את הסוגיה (ולא בגלל שלרב שלי יש זקן יותר ארוך).
3) הניסיון של הגברים הוא לא בעולם של נשים מכוערות, או נשים עטויות בלויי סחבות. אלא בעולם של נשים יפות, ועם כל זה הם צריכים להתגבר על עצמם ולא להסתכל.
הנשים מצידן, אסורות לבלוט בצורה חריגה, שכן זה מעורר תשומת לב של אחד שמלכתחילה לא רצה להסתכל. אבל ענין היופי (-דוגמניות) הוא מותר, אין שום איסור להיות יפה, וברור שהחרדיות הן היפות ביותר, שכן אמרו חז"ל - אין לך יפה מן הצניעות. החילוניות החשופות נראות כמו שוק בשר.
פשטות הרמב"ם והשו"ע שצריך רדיד.
אותם האחרונים שאוסרים פאות (מהרי"ק, באר שבע, ועוד - שהרב עובדיה פוסק כמותם), ביארו בדברי הרמב"ם שזה לא תלוי במנהג המקום, אלא חובה לחבוש מטפחת ועליה רדיד גדול החופה את ראשה ורוב גופה.
באים כיום וטוענים שמטפחת זה בסדר גמור, ופאה זה איסור חמור...
ואני אומר להם - טלו קורה מבין עיניכם! הרי לפי הפוסקים שאתם סוברים כמותם, מטפחת היא איסור גמור, וצריך לגרשה ואין לה כתובה, כפשט הרמב"ם והשו"ע!
אלא מה, אתם סוברים שזה תלוי במנהג המקום? אז מה בעיה כאשר התפשט המנהג לחבוש פאה?
שנית, אינני יודע מה ידוע לך, אבל גם אשתי חובשת מטפחת בבית, והיא לעולם לא חובשת שתי מטפחות. כמו כן, המטפחת (או הברט, או הבנדנה, או הרשת, או כל דבר אחר) מחליקה מהראש מאוד מהר, ובכל פעם צריך להחזיר למקום, לא תמיד זוכרים או לא תמיד שמים לב.
לעומת זאת, הפאה תפוסה לשיער עם קליפסים ואינה זזה מהמקום לעולם.
לגבי זה שפאה בולטת ביופיה על פני שיער רגיל - אני בספק, כי כל הנשים היום רוצות להיות יפות, ולא תראה אף חילונית שחובשת פאה. אבל גם אם נניח שאתה צודק, אין שום איסור לאשה להיראות יפה, והנשים בכל הדורות עשו ככל יכולתן כדי להיראות יפות כמה שיותר.
ושתיהם כותבים וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים וכמו שהבין הבאר היטב, הדבר תלוי במנהג המקום.
ברור שכיום ההלכה היא לא כך. ואם הייתה כך באמת גם פאה וגם מטפחת היה אסור.
לפיכך זה איננו רלוונטי לדיון שלנו.
הבעיה בפאה שיש סוברים שיסוד הכיסוי ראש הוא לא על מנת רק לכסות את השיערות, אלא שיש בכך גם משום צניעות ובמיוחד במקומות שרגילים לשים כיסוי ראש (מטפחת) יש בכך גם משום מראית עין.
ומבאר תרומת הדשן בדברי הרמב"ם מדוע כתב מטפחת במקום קלתה כמבואר בגמרא.
ושני טעמים נאמרו.
1. קלתה עשויה כסל לפשתן ולא על מנת לכסות הראש..
2.קלתה הייתה עם נקבים ומימלא השיער לא מכוסה לגמרי
ואפילו הכי לא סגי משום דשני כיסויין בעינן.
האחד מטפחת או שכבה (כיסוי מעליא)
והשני רדיד על המטפחת משום דזהו מנהג בנות ישראל (לקט מדברי תרומת הדשן בשם הבאר שבע).
אם כן יוצא שמטפחת שמכסה את כל השיער כיום היא לכתחילה כי זהו המנהג ואין צורך ברדיד.
ולגביי פאה יש גריעותא שלדברי הפוסקים שכיסוי ראש הוא גם משום צניעות בפאה לא יוצאים ידי חובה זו.(באר שבע ושדי חמד).
אציין שאשתי אכן שמה שני כיסויים. אחד על גבי השני.
בהחלט יש לאישה איסור לבלוט על פני הסביבה ופאה היא בולטת ומשום כך רובא דעלמא גם אם לא מכירים את הדיון ההלכתי ויודעים שיש מקום בהלכה לפאה לא מסכימים עם זה.
כי זה ביחס לאישה נשואה עם מטפחת פאה זה פחות צנוע.
שזה תלוי במנהג המקום.
אבל אוסרי הפאה הראשונים, שאחריהם הגיעו כולם, נקטו בחריפות שהרמב"ם דרש שני כיסויים בדוקא, ומסיבה זו אסרו פאה, וכתבו שהיא לא טובה יותר ממטפחת, שגם היא אסורה.
לבוא היום, ולעשות "פלגינן דיבורא" בדבריהם, לקחת את האיסור על פאה, ולהתעלם מהאיסור על מטפחת, זה הזוי. צריך להדגיש שלשיטת אוסרי הפאות, היוצאת במטפחת צריך לגרשה ואין לה כתובה.
ולכן זה רלוונטי מאוד לדיון שלנו...
הבעיה בפאה היא דת יהודית, בחוקותיהם, פריצות, מראית העין, האחרונים המתירים הסבירו שאחרי שהתפשט המנהג, כל הטעמים האלה לא שייכים כלל. וכפי שהסברתי באריכות בשרשור זה, בכמה תגובות.
אכן יש ענין של צניעות בשיער, כאשר רגילים לכסותו. אבל שיער שרגילים לגלותו, אין בו שום אלמנט של פריצות, וכפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות, ועל שיער הנשואות היוצא מחוץ לכיסוי, וכפי שכתבו אחרוני ימינו אף על שיער הנשואות הרגילות לגלותו (בן איש חי, ערוך השולחן, יביע אומר).
ולמעשה הרמב"ם והרי"ף נקטו שמותר לקרוא ק"ש גם נגד שיער אשה נשואה שרגילה לכסותו, ולשיטתם אין בשיער שום אלמנט של פריצות שיגרום הרהורים.
לגבי "תרומת הדשן" לא יודע איזה סלט ראית, אבל הבאר שבע חי הרבה אחריו, ובטח שתרומת הדשן לא ציטט את הבאר שבע...
המילים האלה הם אכן של הבאר שבע, שבעצם ציטט את מהרי"ק שקדם לו:
"אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד".
המנהג של הרדיד על המטפחת, אם תחשוב בהגיון ובשכל ישר, הוא לא מנהג שהומצא סתם. הסבירו הפוסקים, שהיות והמטפחת לא מכסה כמו שצריך, ומחליקה מהראש כל הזמן, הצריכו רדיד.
אז נכון שבימינו השתנה המנהג ולא נוהגים ברדיד, אבל זה לא אומר שהמטפחת היא "לכתחילה", זה פשוט אומר שבאו נשים קלות דעת והורידו את הרדיד מראשן, וכך השתנה המנהג....
מה שאתה מצטט פוסקים קדמונים (באר שבע, ושדי חמד שבסך הכל הביא דעות הפוסקים בענין פאה נכרית, וכתב "דבמקומותינו לא נתפשט המנהג הזה") שדיברו על צניעות, זה שייך כאשר אשה אחת או נשים בודדות בכל העיר הלכו עם פאה, ואז אכן יש בכך אלמנט של חוסר צניעות משווע.
אבל כיום שהתפשט המנהג בכל העולם, ושאר הנשים הולכות בגילוי ראש, ברור ופשוט שאין בזה שום חוסר צניעות, אלא אדרבה הפאה הפכה לסמל הנשים הצנועות.
ביחס למטפחת, פאה היא יותר יפה, אבל זה לא אומר שהיא פחות צנועה. אתה כותב לפי המשוואה "צניעות=כיעור". אין שום איסור לאשה להיראות יפה.
הפאה כלל אינה בולטת בסביבה שרוב הנשים (חילוניות, רווקות) הולכות בגילוי ראש והחרדיות הולכות עם פאות.
זה כמו שאחת תלבש שמלה יפה, וכולן יגידו "וואו גם אני רוצה".
אבל בולט זה לא.
ואם בחורות רוצות ללבוש כיסוי ראש, וחילוניות רוצות ללבוש כיסוי ראש, אז הגענו לימי הגאולה, זה בדיוק מה שהרבי מליובאוויטש רצה.
""תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה".... (ספר לקט שכחת הפאה, עמ' ס"ג)
אין שום פסול בבגד יפה.
מה רצית, שנשים ילכו עם בגד שכל הגברים שיסתכלו עליו יגידו "אוי איזה מכוער"?
את השיער המחובר צריך לכסות כי התורה ציוותה לכסות. לא בגלל שהשיער יפה. דיברנו על זה עשרות פעמים.
אתה טוען שהפוסקים הצריכו רדיד כי המטפחת "לא מכסה כמו שצריך"
והנה לשונו של הבאר שבע
ונ"ל דהרמב"ם בא לאשמועינן חידוש זה דלא מבעיא דלא סגי בקלתה לחוד שאינו מכסה לגמרי השערות שהרי הוא חלול בכמה מקומות לפי שאינן קלועין יפה כמו שכתב בהדיא בעל תרומת הדשן סימן י
1. קלתה לא מכסה כמו שצריך כי היא חלולה ולא אטומה.
2. הסיבה שכתוב שאפילו איסור מטפחת כי יש בה תרתי לגריעותא.
האחד שאינה עשויה לכיסוי ראש
ושתיים כיוון שהיא מחוררת ואם תלמוד לומר שהיא עשויה לכיסוי ראש וגם אינה מחוררת איסור משום דת יהודית והיינו מנהג שכבר נתבטל.
נמצאית למד שמטפחת היא לכתחילה, ומה שטענת שאסור מטפחת כי היא מחליקה זה נזכר רק באחרונים שחיזקו את הפאה.וגם על זה יש לי מה להעיר.
מה שציטטתי לגביי השדי חמד והבאר שבע מביא הרב אליעזר מלמד כ – פאה נוכרית | פניני הלכה
מוזמן לעיין בדבריו.
אתה טוען שהפאה היא סמל לצניעות, אבל אני ורובא דעלמא חושב שזה לא צנוע מהסיבה הפשוטה שזה יפה יותר משיער סטנדרטי. ולכן יצאו נגד הפאות.
אני חושב שזו הנקודה היסודית בדיון ולאנשים לא משעמם כשהם יוצאים נגד פאות, בתפיסה של אדם ממוצע פאה היא לא צנועה, והפשקוולים הם תוצר לוואי של זה.
מעניין אם אהרל'ה גם יגיד עליה שכוונתו להתיר (שבט הלוי ח"ה סי' רז):
(ב). מש"כ מדברי השלטי גבורים שבת ס"ד דמותר בפאה נכרית בין שערות דידה בין של חבירתה, הם דברים ידועים והובאו דבריו במג"א סי' ע"ה וע"ש בפמ"ג ושאר אחרונים, ובתשובת באר שבע סי' י"ח שהזכרתי בשיעורא דיומא, ובאחרונים לאין ספור בענין זה, וכבר ידוע מרבותינו גדולי הדורות שדעת שלטי הגבורים אף על פי שברמ"א סי' ע"ה, ובד"מ סי' ש"ג הביא דבריו מכ"מ הם דעת מיעוט נגד רוב מחמירים, מכ"מ במקומות שא"א להעמיד הדת על תלה בזה, סמכו עצמם על המקילין בזה (וי"א גם המקילין לא כוונו לזה) ומ"מ גם זה בתנאים ידועים, ולא כאלה שמקילין לעצמן הכל בלי משען ומשענה להם. +ע"ע לעיל סי' קצ"ט - ד+ ע"כ. ועי' שם גם אות ג'.
וכאן אני שואל, האם מקום שאי אפשר להעמיד את הדת על תילה נקרא שהוא מיקל? הרי אם היו שואלים אותו אליבא דהלכתא מה עדיף, פשיטא שהיה עונה שמטפחת עדיפא ולא פ"ן. אולם בעיני אהרל'ה גם הרב עובדיה מיקל, וגם את הלשונות המפורשים הללו של הרב וואזנר הוא יפרש כפי ראות עיניו ולא כפי משמעותם הפשוטה ביותר.
ועוד מה שצוטט כאן בשם הסטייפלר שמחה במי שצפה בנשים עד שהבדיל בין פ"ן הדומה לשיער רגיל לבין כזו שלא. במחילה אותו המצטט העלים (אולי בכוונת מכוון) את תחילת דברי הסטייפלר שכך כתב (ח"ב סי' קכד): בעניין פאה נכרית שלא ניכר שאין זה שערות עצמה.
בעה"י יום עש"ק פקודי בדר"ח אד"ש התשכ"ה
לכבוד הנכבד ויר"ש אשר לא ידענא איך אתארהו מו"ה ... שיחי'.
מכתבו קבלתי והנה חפשתי בתשובת מהריל"ד ז"ל ולא מצאתי מש"כ מעל' בשמו, לא בסי' רג שבדף נג ולא בסי' רג שבדף פד סע"ב.
ואם אמת הוא שנמצא הוראה לאיסור בספר הגריל"ד ז"ל, עצתי הוא שיפרסם מע"כ דברי הגריל"ד ז"ל ככתבו וכלשונו (ההדגשה אינה במקור..) ואם נמצא אחד מלאלפים אשר היה ציית וכמובן לעשות מלחמה עם זו' (זוגתו?) לקול אחד מחכמי ורבני הדור כש"כ וק"ו שיציית לדברי הגריל"ד ז"ל.
נכון שיתקשר מעל' עם הרב ר'... בירושת"ו אשר הוא מתעסק לזכות את הרבים בענינים אלו הדו"ש יעקב ישראל קנייבסקי.
אני מתפלא מנין יודע כבודו שכן הוא הלא הסתכלות אסורה וגם ממ"נ אם הפ"נ נעשה באופן שא"א להכירו מנין ואיך הכיר שזהו פ"ן אולי זהו פרוצה ההולכת בשל עצמה וכאן לא נשמע מעולם ממי שהוא שיאמר שראה פ"ן הנראית לבלי היכר. ע"כ.
והנה את סוף דבריו לקחו ועשו "כהיתר" (למרות שלא הוזכר שום היתר בדבריו) אולם את תחילת דבריו העלימו, ולא כתבו שאם נמצאה הוראה לאיסור בשם הגריל"ד (אני עני איני יודע מי הוא) יש לאסור. ושמי שמתעסק בענינים אלו לאסור הוא 'מזכה את הרבים'. את זה לא נוח לפרסם, אז עדיף להעלים. אך את ה"נ"ב" מפרסמים כאילו דעתו היתה להתיר. וכדי בזיון וקצף
העתקתי לך את לשונו של הבאר שבע, לשם מה אתה מעתיק אותו שוב בעצמך?
אכן הבאר שבע כתב שצריך שני כיסויים, אבל כתבתי לך שתחשוב בהגיון מדוע צריך "שני כיסויים גמורים", והתשובה היא שהמטפחת לא מכסה את כל הראש כמו שצריך, בדיוק כמו שאנחנו רואים היום.
ומטפחת היא לכתחילה אם היא מכסה את כל הראש ואם היא לא מחליקה כל דקה מהראש (לאפוקי מה שרואים היום), ורק לדעת המתירים פאה. לדעת אוסרי הפאה הקדמונים, מטפחת היא איסור חמור.
ועל זה כתבתי, שאי אפשר לפסוק כמו אוסרי הפאה, ובאותה נשימה לטעון שמטפחת היא הידור.
אכן הנקודה היסודית בדיון היא הטענה הכי נפוצה ומאידך גיסא גם הכי שטותית, שהפאה היא לא צנועה כי היא יותר יפה משיער רגיל. נניח שאתה צודק (ואתה לא צודק), זאת לא הסיבה שכתבו אוסרי הפאות הראשונים והאחרונים, וזאת גם לא סיבה הלכתית לאסור פאה, כי לא שמענו מעולם שפריט לבוש כלשהו אסור בגלל יופיו.
והגאון הרב יוסף קאפח הגדיר זאת באופן ברור:
"גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא... פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".
לדעת הרב וואזנר אכן עדיף מטפחת על פאה (למרות שאשתו ובנותיו הלכו עם פאה).
הרב וואזנר לא כתב שמותר אלא כתב "שאין בכוחו לאסור".
בתשובה שציטטת הוא שוב שלח לתשובה שאני ציטטתי (חלק ד, קצט) לעיין במה שכתב שם.
אז הרב וואזנר הוא לא מהמתירים (למרות שאפשר ללמד זכות על לקט שכחת הפאה שהביא אותו, ולא להציגו כ"מסלף") אלא כתב את ההיתר כלאחר יד ובדרך אגב, ורק בתנאים מסויימים (שהתנאים האלה הם לדעת האוסרים ולא לדעת המתירים).
גם מה שכתב שהרוב מחמירים, אינו נכון, כי המציאות היא שהרוב מקילים (ונעלם ממנו), ומה שכתב שמקילים ללא משען ומשענה, אינו נכון, כי הכל מבואר בפוסקים (ונעלם ממנו).
ואין לאף אחד מונופול על התורה, ואפשר להעיר על כל פוסק הלכה, בכבוד ובדרך ארץ.
לגבי הסטייפלר, תזכיר לי היכן כתבתי שהוא התיר פאה (או אסר)?
המכתב בקריינא דאיגרתא הוא ידוע, ונכתב לאחד שהטריד אותו רבות בענין הפאות, ואמר לו שמהרי"ל דיסקין כותב כך, ושיצטרף גם הוא, אז הוא ניפנף אותו מעליו, בלשון עדינה, וכתב לו שאם מהרי"ל כותב כך, שיפרסם את דברי מהרי"ל ככתבם וכלשונם...
מיותר לציין שאצלו הוא לא שינה מאומה. ואשתו המשיכה ללכת עם פאה, לפני המכתב הזה וגם אחריו.
מה שציטטתי ממנו הוא מה שהיה רלוונטי לאותו דיון: "אני מתפלא מנין יודע כבודו שכן הוא הלא הסתכלות אסורה וגם ממ"נ אם הפ"נ נעשה באופן שא"א להכירו מנין ואיך הכיר שזהו פ"ן".
ואם הבאתי ממנו ציטוט, אין זה אומר שאני צריך לצטט את כל מכתבו. הבאתי ציטוט הנוגע לענייננו כאן. ואם מתחשק לך להאשים אותי לחינם ש"העלמתי בכוונת מכוון", שיבושם לך...
הקורא במכתבו בשכל ישר, ומכיר את הסטייפלר ואת מנהגו, יודע היטב שבמכתב עקץ אותו הסטייפלר בכך שהוא צופה בנשים, ויודע איזו פאה ניכרת ואיזו לא, והשאר כלל לא רלוונטי, אלא אדרבה התחמק ממנו (כי הוא רצה שהסטייפלר יכתוב במפורש שפאה אסורה...) וענה לו שיפרסם את דברי מהרי"ל ויעזוב אותו בשקט.
על מי כתבת "והנה את סוף דבריו לקחו ועשו "כהיתר" (למרות שלא הוזכר שום היתר בדבריו) אולם את תחילת דבריו העלימו"?
מי עשה היתר מדבריו? ראית בספר "חן וכבוד" שהכניס את הסטייפלר ברשימת המתירים? איפה הוא התיר בכלל?
ומי אמר לך שאותו אחד "המתעסק בעניינים אלו" הוא לאסור ולא להתיר?
וכדי בזיון וקצף (על שפתיך).
שוב אתה מכניס 'פירושים' לדברי החכמים ולא מתעסק במה שהם כתבו (כמו שהרב עובדיה רק אמר בבדיחות הדעת) כך גם הסטייפלר רק אמר לו 'תפרסם ותעזוב אותי בשקט' למרות שכל קורא בשכל ישר, מבין אל נכון שאמר לו 'אדרבא, אם באמת יש מקום לאסור יש לאסור זאת'.
זה שנשותיהם המשיכו ללכת עם פ"ן, אינה ראיה. כבר כתב על זה מרן הגרע"י שהוא מכיר גדולי ישראל שלא יכולים למחות בנשותיהם בזה (הרב וואזנר שהבאתי הוא דוגמא מצויינת למקרה כזה ויש עוד) הסיבות למה הם לא יכלו למחות רחבות מכדי לדון בפורום כזה. ורוב הסיכויים שאתה לא תייחס לזה חשיבות.
אתה מתייחס למטפחת בתור איסור חמור. שאתה מבלבל בין דברים. "מטפחת" שהוזכרה כאיסור היא כעין "קלתה" שאינה כיסוי גמור כדאיתא בגמרא בכתובות. אולם מטפחת המכסה את כל השער אינה בגדר "מטפחת" שהוזכרה בשו"ע. אבל כמובן אפשר לקחת את המושג "מטפחת" שהוזכר בלשון הראשונים ולעשות העתקת משמעות ללשון המדוברת כיום ולומר שמדובר על אותו מושג.
אגב, בימי בית שני המושג היה 'צעיף'. שכן פילון האלכסנדרוני בדיבורו של "סוטה" שממנה למדו חז"ל על חובת הצניעות הזו כתב (על החוקים לפרטיהם ג' עמ' 99) "הכהן יקח את המנחה ויגישנה לאשה ויסיר את צעיפה למען תידון בגילוי ראש מחוסרת הסמל לצניעות שהנשים הזכות מכל רבב נוהגות לחבוש".
ומבואר שצעיפה (שהוא בגד ולא שער כידוע) הוא הסמל לצניעות ולכיסוי ראש. ברור שלא בא פילון לאפוקי דברים אחרים. אך ברור גם מה היו נוהגים בזמן בית המקדש הנשים לשים ככיסוי ראש. וכל המשנה ידו על התחתונה.
אמת קצפ'ך וזהבך לי הוא.
ממילא אינך חייב לקבל.
הענין שנאמר על חכמים שאינם יכולים למחות בנשותיהם, הוא הוצאת שם רע. אבל לא הבאתי ראיה ממנהג אשתו, גם לא כתבתי שהוא מתיר. הסברתי לך מה כתוב במכתב זה, תרצה תקבל - לא תרצה לא תקבל.
וברור שאתה תפרש את הפירוש הנוח לך בדבריו, ולמרות שזה סלקטיבי לגמרי ונוגד את השכל הישר, אין לך שום בעיה עם זה...
מה נראה לך, שהסטייפלר לא ידע את דברי מהרי"ל?
ואם לא ידע, אז לא ידע את דברי באר שבע ושאר כל עשרות האחרונים שאסרו פאה? הוא נולד אתמול? הוא לא גדול ישראל, חריף ובקי?
מה זה הניסוח הזה "אם זה נכון אז תפרסם"? למה לא כתב "אכן לדעתי יש איסור גדול בזה"? הרי השואל ביקש לדעת את דעתו האישית של הסטייפלר, ולא את דעת מהרי"ל?
ולמה באמצע הוא מוכיח אותו שהוא בכלל הסתכל בנשים?
הרב וואזנר התיר את הפאות מהודו, והוא ובנו ישבו על הסוגיא וכתבו תשובה ארוכה בנדון, למה בכלל הוא לא ניצל את ההזדמנות ואסר את כלל הפאות?
בשביל מה לו לפרסם תשובה כזו, שתגרום שנשים ימשיכו ללכת עם פאה, אם הוא בכלל "אוסר"?
אתה עוד כותב שהרב וואזנר הוא דוגמא לאחד שלא יכל למחות באשתו... מקווה שלא תענש בשמים על כתיבת שטויות אלה וזלזול בגדול הדור.
מה שאתה כותב שמטפחת היא כעין קלתה, שאינה כיסוי גמור, זאת טעות.
הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת גיטין פרק ח', פירש: "קלתה - כלי שהנשים מקבצות בו מה שהן טוות", ומשמע שפירוש "קלתה" לשיטתו הוא כרש"י במסכת כתובות (דף עב שכתב וזה לשונו, "קלתה - סל שיש לו מלמטה בית קיבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן", וכמו כן הובא בשיטה מקובצת שם בשם רש"י במהדורה קמא, וזה לשונו: "קלתה - סל שמנחת את פלכה בו, ומניחתו על ראשה כשהיא פרועת ראש. אפילו קלתה נמי לא - משום צניעות, דאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים".
ומאידך ברמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד כתב "יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחת", וכתב דוקא מטפחת ולא קלתה, ופשוט שאין זה קלתה, ובא להוסיף חומרא שאפי' מטפחת המכסה הכל לא סגי עד שיהיה עליה רדיד.
והרמב"ם כותב שצריכה לכסות עם רדיד "אע"פ" ששערה מכוסה במטפחת. אם היא שקופה או מחוררת, מה רבותא איכא, והרי מדינא היא אסורה ואינה כיסוי כלל?
וברוב המקומות שהרמב"ם דיבר על מטפחת, כוונתו היתה למטפחת אטומה ולא מנוקבת. וכן מוכח מהרמב"ם בפירוש המשניות מסכת ברכות פרק ח': "ומפה, המטפחת". ובמסכת שבת פרק ג': "וסודר, שם המטפחת, רבים - סודרין". ושם פרק ט"ז: "ומטפחת לנגב בה את הידים בעת הנטילה". ושם פרק י"ז: "פקק החלון, המטפחת שתולין על החלונות כדי לכסותם". ושם פרק כ': "ומסננין, מעבירין את היין דרך מטפחת". ובמסכת כתובות פרק ז: "אמרו ראשה פרוע, ואפילו היתה מטפחת על ראשה". ובמסכת סנהדרין פרק ז: "וסודרין קשה בתוך הרכה, שעוטף סודר קשה וחזק בתוך מטפחת רכה". וכל זה משמע מטפחת אטומה כפשוטו ולא סבכה מנוקבת.
וכן מוכח מדברי הטור בהלכות כתובות סימן קט"ו, שכתב וזה לשונו: "ואיזו היא דת יהודית, יוצאת וראשה פרוע, אפי' אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה, כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא. כתב הרמב"ם, אע"פ שמכוסה במטפחת, כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה". ומשמע מדברי הטור שהרמב"ם בא להוסיף חומרא על מש"כ בגמ', לפי מנהג מקומו וזמנו, והוסיף שאפי' מכוסה במטפחת אטומה, אם אין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה, כיון ששינתה ממנהג כל הנשים.
ולכן מה שכתבת שמטפחת של ימינו היא בסדר לפי הרמב"ם, זאת טעות.
הדבר היחיד שאפשר לתרץ הוא שהרמב"ם הצריך זאת לפי מנהג מקומו, אבל הפוסקים האוסרים פאה אינם מקבלים זאת...
וכך אתם אוחזים את החבל בשני קצותיו; מאידך אוסרים פאה, מאידך מתירים מטפחת.
ברור גם שמנהג פאה נכרית החל בחמש מאות שנים האחרונות, כמו מנהג הבנדנות והכובעים ושלל המטפחות של ימינו.
הבעיה היא שהם טועות ומטעות בחלקן.
הבאר שבע בעצמו הסביר את טעמיו שלא כפי שאתה הסברת.
ואשרי המדבר על אוזן שומעת
מחילה לא תעזור.
ואף אחד מאלה שמחזיקים חנויות של פאות, לא למד את הנושא. כולם אנשי עסקים, צא ובדוק.
אתה יכול לעשות עוד ניסיון, ללכת לחנויות פאות ולבקש שיתנו לך חסות כי אתה רוצה לחזק את הענין. תראה איך כולם יצחקו לך בפנים ויגידו לך שלא חסר להם קליינטים.
מי שמעיז להציג את דעת גדולי הדור שהתירו פאה, הוא "היצר הרע בהתגלמותו". מי שמשקר, מסלף, ועושה הכל כדי להציג תמונה מעוותת כאילו אין פוסק אחד שהתיר פאה, הוא "יצר הטוב".
אבל ממש לא אכפת לי, עבורי זאת תעודת כבוד, שאין מה לענות לי חוץ מלכנותי בשמות גנאי.
אני מבין שפאה = שרץ, והרבנים המתירים = יצר הרע.
אני בסך הכל הבאתי כאן את דברי המתירים, מאומה לא יותר מזה. קחי את כל מה שכתבתי, ותנסי להצביע על מילה שלא נכתבה בספרי הפוסקים.
לכן התגובה שלך היא לא זלזול בי אלא זלזול בגדולי עולם, וכך התרגלת, לזלזל בכל מי שאינו חושב כמוך, גם אם יהיה גדול הדור, וחבל בשבילך.
זה בדיוק כמו שאכתוב שכל האוסר פאה הוא בור ועם הארץ, ואתכוון "רק אלייך". אבל כל העולם יודע שלא את אוסרת פאה אלא הרב עובדיה ואחרים אסרו.
ובעצם זה שאת יורדת להתקפה אישית ומכנה בכינויי גנאי, את מבזה אך ורק את עצמך. ואת מוכיחה יותר מכל שאת לא מונעת מתוך "יראת שמים מופלגת" אלא מתוך קנאה ושנאה פשוטה.
והיות ואני לא עובד אצלך, אז מסתבר שאמשיך להגיב ולהציב מראה מול פנייך.
לא יצר הרע, ולא יצר הטוב. הם למדו את הסוגיה והגיעו למסקנה כלשהי.
אני למדתי את דברי המתירים והגעתי למסקנה שהם צודקים, והיות וכל אחד רשאי לחלוק בכבוד ובדרך ארץ, אז גם אני הקטן יכול לכתוב שהם צודקים, ואין בזה זלזול באף אחד.
כולם כאן אנשים נחמדים ומגיבים לגופו של ענין, את היחידה שנכנסת ולא כותבת שום דבר, חוץ מקללות וגידופים. ממש חבל.
אם את חושבת שבשמים יתנו לך שכר על זה, את טועה. תקבלי רק את ההיפך, על הלבנת פנים, הוצאת שם רע, וכו'.
גם אני רוצה.
לפרסם היתר דבר לא מותר במקום שאנשי התורה לא נהגו בו זה ודאי לא מצווה. בודאי לא לפי הרב וואזנער, וכל אלו שאפילו לדעתך התירו. אכן אתה עושה מצווה גדולה לדעת הרבי מלובביץ'. אך האם אתה חבדניק?
אין אתה שה תמים.
המחלוקת כאן היא יותר עמוקה מאשר מקור לכאן או לכאן. כפי שכתבתי כאן כמה פעמים, המחלוקת כאן היא ביסודות ההגדרות של הצניעות, ובזה אני חולק עליך, ולא יעזור כמה פוסקים תביא. וכן איפכא בזה אתה חולק עלי ולא יעזור כמה פוסקים אני אביא. השאלה כאן אינה כמה פוסקים התירו (בדיעבד או לכתחילה) או אסרו (לגמרי), אלא מה הן הגדרות הצניעות הבסיסיות. ובזה לענ"ד את טועה ומטעה.
השאלה מי צודק? הצגתי בפניך עשרות טענות, ענית אולי על 10 אחוז מהן, וגם את תשובותיך דחיתי. התעלמת ממכלול הראיות שהצגתי בפניך.
לפני כמה רגעים האשמת אותי שהצגתי את הסטייפלר כמתיר, הוכחתי לך שלא, ואתה ממשיך הלאה כאילו לא קרה דבר.
הגדרת הצניעות הבסיסית היא לא לבלוט.
דבר יפה הוא אינו בולט, הוא יפה.
שמסרה סימנים לאחותה" - למה מסירת הסימנים מכונה "צניעות" ?
"ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר. ומה צניעות היתה בשאול? דכתיב 'ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל'."
שוב איך זה קשור לצניעות?
אז אם את מעמידה אישה צנועה עם לבוש עדין וצנוע ופאה עדינה וצנועה
ליד אישה עם לבוש צעקני ובולט ומטפחת צעקנית
את מבינה לבד מה ה' רוצה באמת מאישה ואיך היא צריכה להראות
"כלה נאה" שמבחינתה פאה זה לא צנוע בכל מחיר
ניסיתי לחדד לה שפאה צנועה עדיפה על מטפחת צעקנית.
ברור שכשההשוואה היא בין מטפחת צנועה לפאה צנועה אין שום בעיה - כל אחת תלך לפי דעת רבותיה ואין עדיפות של זו על זו.
שכיסוי הראש שונה מכיסוי הגוף ואינו משום צניעות, שאם כן לא היה שום חילוק בין נשואה לרווקה, ואם כן היה מותר לאשה קרחת לצאת לרחוב, ואם כן היו הראשונים אוסרים את השיער שחוץ לכיסוי ולא מתירים אותו.
ועל דרך "צדיקים במיתתם נקראים חיים".
רוב חסידי חב"ד עולים לקברו וכו'.
אולם ממש אין לי רצון לפתח על זה דיון.
די לומר שכל התנועת נוער משיחיסטית וכבר הארכתי בזה במקום אחר.
ואנשים ש"אוהבים" את חסידות חב"ד, מאמצים בחום את הנתונים של המשיחיסטים...
האמת היא שרוב חב"ד שפויים. זאת אומרת, אולי חושבים בלב שהרבי הוא המשיח, אבל לא רואים צורך לפרסם זאת, לא רואים צורך לכתוב עליו "שליט"א" ולא לטעון בלהט שהוא "חי".
אגב, גם הרבי חשב על חמיו שהוא המשיח (לאחר שנפטר), ואף אמר זאת בקול, ללא היסוס. וגם בגמרא סנהדרין צח מובא שמשיח יכול להיות מהמתים, וגם מובא שם שכל קבוצת תלמידים טענה שהרב שלהם הוא המשיח.
ואחר כך אתה טוען על אחרים שהם מוטים
אז בתכלס, המטפחת רחוקה מהמטרה כי היא לא מצליחה לכסות (ברוב המקרים) והפאה קולעת בול למטרה.
את החלטת על דעתך עצמך שהמטרה היא לכער את האשה או לכסות את יופי השיער, זה לא כתוב בשום מקום.
אז המטפחת קולעת למטרה והפאה מחטיאה אותה בקילומטרים. השאלה היא מה ההגדרה. אתה מגדיר כך (מחמת דברי הזהר) ואני מגדיר אחרת (מחמת דברי חז"ל)
חז"ל במסכת כתובות כתבו ש"קלתה" אסורה. הפוסקים מבארים שכיסוי זה אינו מכסה כמו שצריך. זאת אומרת - עיקר הציווי הוא שהראש יהיה מכוסה כמו שצריך.
מטפחת, שאינה מכסה כמו שצריך, מחטיאה את המטרה, ובגדול. אין שום קשר לזוהר, כי הוא דיבר על "שיער שחוץ לכיסוי" שגם הוא אסור לשיטתו (אבל אנחנו לא פוסקים כך, כדלהלן).
לגבי דבריך "שהאשה לא תתייפה בשיער", הרי הראשונים כתבו שאין בעיה במראה של שיער היוצא מחוץ לכיסוי, והאחרונים (שו"ת אור לציון, שו"ת אגרות משה) כתבו שאפילו שערות באורך יותר מטפח. זה סותר במישרין לדבריך.
זאת ועוד, הרי אין שום היתר לאשה קירחת לצאת לרשות הרבים בראש מגולה, וזה לא מובן כי הרי לא מתייפה בשיער.
זאת ועוד, לדבריך אשה זקנה עם שיער לבן מותרת לגלות אותו, כי לא מתייפה בשיער.
זאת ועוד, לדבריך לא מובן החילוק בין נשואה לרווקה, הרי שתיהן מתייפות בשיער ולמה לזה מותר ולזה אסור. הרי לא מצינו שום דבר דומה, שלרווקה מותר ללכת בפריצות ולנשואה אסור.
יפה... יש לך רב כלשהו, או שאתה פוסק ע"פ סברות הבטן?
מסתמא אתה מכיר את הסיפור עם המשכיל שפגש איזה כפרי בדרך לרב לשאול שאלה, ואמר לו שיכול לזרוק את הבשר לכלב. אם יאכל, זה טריפה. לאחר זמן פגש אותו המשכיל שוב בדרך לרב, והכפרי הצטדק שהכלב תמיד מחמיר...
ובמחילה, יש לי היתר לפסוק. מה שלך כנראה שאין
וגם לא ראוי לרדת לרזולוציות של "אתה הכלב". קח את ההיתר שלך לפסוק ותעטוף בו דגים. אתה גם יוצא מנקודת הנחה שאתה מכיר אותי, ואין לי היתר לפסוק - ממש נפלא.
ואתה זה שהתחלת עם הדימוי לכלב
ואני יודע טוב מאוד את כל הסברות שלהם, בעל פה. תהיי רגועה.
ואת לא הבנת מה שכתבתי, אני כתבתי שגם זקנה עם שיער לבן אסור לה לגלות אותו, ומאידך רווקה עם שיער יפה מותר לה לגלות אותו, משמע שאין שום קשר ליופי או הצנעת השיער.
והבאתי עוד הרבה ראיות, שאת כמובן לא התייחסת אליהם, כי את קוראת מאוד בשטחיות את מה שאני כותב. אף אחד לא מחייב אותך לקרוא, אבל אם את מגיבה - לפחות תקראי בעיון על מה את מגיבה.
את צריכה להבין שאין לאף אחד מונופול על התורה. יש אוסרים, יש מתירים, אני הקטן יכול בהחלט לבוא ולומר שנראית לי סברת המתירים.
אם את יכולה לבוא ולהוכיח לי שאני טועה, את מוזמנת, אבל אין שום מקום לדבר בשפה שאת מדברת.
זה מה שאני לא מבינה.
כשאני מסתובבת בגאולה שזה נראה לי מקום חרדי מובהק, אני רואה נשים עם פאות ורוב הנשים נראות מעולה.
גם מבחינת כיסוי ראש- שמים לב שזה פאה ושהיא נשואה וגם מבחינה כללית הן צנועות ועדינות.
ואני רואה הרבה צעירות דת"ל שהמראה הכללי שלהן צנוע ועדין אבל המטפחת לא מכסה את השיער באופן מלא (ואני לא מתכוונת שרואים 2 אצבעות- זה איך שאני הבנתי, מותר.)
ואני רואה הרבה יותר צעירות דת"ל שהמראה הכללי פחות צנוע וגם המטפחת לא מכסה ולא שרואים רק 2 אצבעות, ובולטת ומושכת (מושכת גברים) וגם נראה לי די רחוק מהמטרה של כיסוי ראש.
וכמובן שאני לא מכלילה ויש מלא שמכסות את הראש בצניעות עם המטפחת וכו' אבל באופן כללי רואים יותר כאלה שהמטפחת שלהן הפכה לפריט אופנתי ואקססוריז ולא ממש כיסוי ראש.
ובטוח לי שיש כאלה עם פאות שבקושי נראות פאה והלבוש שלהן פרוץ ולא עדין בכלל אבל זה כל המראה יחד ולא רק הפאה.
לכן אני לא מבינה למה המאבק הוא לא על הצניעות אלא על פאות.
הרי אם אישה הולכת לפי רב שהתיר אז גם בשמים פוסקים לה ככה.
העניין הוא ללכת לפי רב אחד ולא לדלג בין רבנים לפי נוחות.
הספרדים לדוגמא קיבלו עליהם את הוראות השולחן ערוך. חוץ מזה אין מחוייבות לאף אחד ללכת כמו רב מסויים. גם מבחינה הגיונית, לא מסתבר שאותו רב יהיה זמין כל הזמן לכל שאלותיו.
אפשר בפסק זה ללכת כמו רב זה, ובפסק אחר ללכת כמו רב אחר, ואין שום בעיה עם זה. הבעיה היא כאשר עושים דברים שאף אחד לא מתיר...
וכמו כן לא לנהוג כמו "דעת יחיד", פוסק מסויים שהתיר משהו, אבל רוב הפוסקים חולקים עליו.
כי "כלה נאה" עשתה ויתור ענק ולא פשוט ואני אישית מאד מעריכה אותה על זה
אבל לכן מבחינה רגשית קשה לה מאד לקבל שיש נשים שהולכות עם פאה וזה צנוע וזה לכתחילה כי אם היא תקבל את זה ותודה בזה אז בעצם, בשביל מה היא עשתה כזה ויתור ענק? הרי היתה יכולה לשנות את הפאה שלה לפאה מאד צנועה ולא לוותר על פאה.
ולכן היא נלחמת כמו נמרה שפאה זה שקר וכל החבדניקיות פרוצות (ציטוט ממנה, לא ממני ח"ו. מכירה הרבה חבדניקיות עם פאות צנועות וקצרות רק שהיא כנראה לא מעלה בדעתה שהן חבדניקיות כי הפאות שלהן ממש צנועות)
היא לא יכולה להרשות לעצמה להודות בכך, זה כואב מדי.
ואת צודקת מאד - רואים בגאולה הרבה נשים צנועות עם פאות צנועות, ובדר"כ פאה לא צנועה הולכת יד ביד עם לבוש לא צנוע ולכן הדיון צריך להיות באופן כללי על צניעות ולא על כן פאה/ לא פאה.
על הויתור שעשית, זה לא פשוט.
אבל מכאן ועד להחליט שכל מי שלא בחרה כמוך היא פושעת או פרוצה - הדרך רחוקה מאד מאד.
ומה שבעיקר צורם זה ההכללות שלך על *כל החבדניקיות* ועל ה*כלות של היום* ועוד ועוד
משום מה את רואה רק את הלא צנועות, לאיפה נעלמו כל הכלות הצנועות וכל החבדניקיות הצנועות?? לשיטתך הן לא קיימות??
של נשות ישראל הצנועות שהולכות עם פאות צנועות זה לא דבר פשוט בכלל.
הענין של פאות לא צנועות, זה שהן בולטות ויוצאות דופן.
ברגע שהרוב הולכות כך, זה כבר הפך לצנוע, נדוש, שגרתי...
וכן הביא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך, חלק ג' עמ' ע' ואילך): "אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך... אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
"התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.
המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על כל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".
על מה את מדברת
מישהו כותב "מטפחות צנועות"?
האם לא כותבים "מטפחות יוקרתיות, בעיצובים מיוחדים"?
מצרף את הדבר היחיד שמצאתי ללא תמונה...
הגיעה קולקצית מטפחות צנועה ועדכנית.
באמת שאני לא מצליחה להבין מה הבעיה הכ"כ גדולה בפאה.
וזה לא שאני בודקת עכשיו אם ללבוש פאה או לא כי מבחינתי אין אופציה לפאה אבל לא מצליחה להבין למה כ"כ יצאו נגד.
הרי בסה"כ העניין צריך להיות צנוע או לא. מכסה את כל השיער או לא. מושך תשומת לב או לא.
וזה יכול להיות גם במטפחות וגם בפאות.
הרי את כותבת בביטחון גמור ש"יביע אומר" הביא את כל האוסרים ואת כל המתירים, אז כמה מתירים נראה לך שהוא הביא שם, מתוך מאה ושלושים? (אולי 4, בשני מילים)
אין ראשונים שאוסרים פאה. יש רק אחרונים, החל מהבאר שבע שחי בערך לפני כ400 שנה.
כנגדם יש מאות אחרונים שמתירים, מהשלטי גיבורים (שחי לפני הבאר שבע) ועד דורנו אנו.
מתוך כל אלה, הרב עובדיה בקושי הזכיר (ברמז...) את האגרות משה, התייחס אליו בשתי מילים (גדולי תלמידיו מחו על היחס המזלזל), ואת הישכיל עבדי, שגם אליו התייחס בשתי מילים. בספר אחר (הליכות עולם) הזכיר גם את הרב משאש, וכתב ש"נעלמו ממנו כל האחרונים האוסרים"... כאשר הרב משאש הזכיר אותם והתייחס אליהם...
הרב משאש ענה לו בענווה, שבוודאי נעלמו ממנו כמה, אבל גם מהרב עובדיה נעלמו כל המתירים...
ואת קראת רק תשובה ביביע אומר, שהוזכרו שם שני מתירים ברמז קל, ואת חושבת שאת יודעת! הפלא ופלא... תתכבדי ותקראי את הצד השני של המטבע, לפני שאת נחפזת להטיף מוסר לחברותייך.
גם אני יודע שהוא היה בקי עצום בכל הספרים, ברמה מדהימה.
אבל כשיש רשימה אדירה של מתירים, שמתוכם הוא הזכיר רק שניים, זאת בעיה. אי אפשר לפטור אותה עם אמירה ילדותית כזאת.
את עכשיו רק מעצימה את הבעיה - כאשר כולנו יודעים שהוא בוודאי ידע את הספרים האלה, אז עוד יותר לא מובן, למה הוא לא הזכיר אותם.
שכתבו חיבוריהם ברוח הקודש, וכנראה מט' שר הפנים שם אותך לאיש שר ושופט שיודע בודאי שחיבורי מרן הגרע"י לא חוברו ברוח הקודש. אכן גדלות נוראה נתנה לך מאת מלאכי השרת, לשפוט בשבט פיך (ומקלדתך) חיבורי מי נכתבו ברוח הקודש (תן לי לנחש, חב"ד נכון?) ומי לא (הרב עובדיה ובניו בודאי).
כלך לך אצל הגדה! מה לך אצל נגעים ואהלות?
כן דעת הרמב"ם וכן היה המנהג בתימן ובג'רבא ובעוד מקומות. לכו חזו בנשות הערבים שגם ילדות מכסות ראשן. המנהג היום שבנות רווקות לא מכסות את ראשן לענ"ד צ"ע.
יש דברים שאינם לכתחילה, כמו זה, אולם לא בגלל שזה לא לכתחילה ואין לי שום אפשרות לשנות את המציאות אני אתחיל לומר שזה לכתחילה.
@האריאלניקהנאמן, אתה צודק לחלוטין. כתבתי בעצמי שלשון הגמרא, הרמב"ם, השו"ע, וכן כתבו הגר"א והב"ח, משמע שגם רווקות חייבות לכסות את הראש.
אבל מה לעשות שמובא בראשונים שהאיסור הוא רק על נשואות?
מה לעשות שרוב ככל האחרונים הסכימו שרווקה לא חייבת לכסות את הראש, ויכולה גם ללכת בשיער פזור?
וגם אם כדבריך, כולי עלמא מודים שמותר לקרוא ק"ש כנגד שיער הרווקות, שכן מובא בראשונים, שהתרגלו לראות את השיער שלהן גלוי, ואין בזה הרהור ואינו נחשב ערוה.
בימינו יש גם הרבה אחרונים (יביע אומר, ערוך השולחן, בן איש חי, ועוד) שהתירו לקרוא ק"ש נגד שיער הנשואות. לטענתם השיער הזה נדוש ולא מושך ולא גורם הרהור בימינו.
אז איך אפשר לומר ששיער פאה יהיה אסור מפני שגורם הרהור?
ולדעת כל המתירים ובכללם הרב עובדיה, איך אפשר לבוא ולחלק בין רווקה לנשואה, שרווקה בת 30 עם שיער ארוך ורענן יהיה בסדר גמור ולא יעורר הרהור, ונשואה בת 90 עם שיער יבש ולבן ולא מושך יהיה אסור לגלותו?
מכל זה מוכח בפשטות שמראה השיער אינו הבעיה אלא רק צריך לכסות את השיער הטבעי של האשה,
אמרתי שלאשה יש חובה לכסות את שערה, שכך היא דת הצניעות. וכאשר היא מכסה את ראשה בשער, זה לא נקרא כיסוי. ואם לא תרצה להבין לא תבין לעולם.
מעניין שדברי המתירים הם "פסק הלכה", ודברי האוסרים הם "תעמולה".
דברי האוסרים היו משתנים היום להיתר. אך דברי המתירים בפאות של זמנם לא היו משתנים לאסור בזמננו (למרות שיש מכתבים מפורשים של גדולי ישראל על כך).
הכלל העולה שאתה החלטת שנשות חז"ל הוציאו קוקו (למרות שגם את הודית שהלכו עם רעלות גדולות), אתה החלטת שפ"ן בזמן חז"ל שימשה לכיסוי ראש למרות שאין לזה רמז בגמרא בכתובות. ואתה תמה על האוסרים
סוף סוף זה לא צנוע.
גדולי הדור כתבו במפורש. כיום אין הרהור בשיער. אז איזה "צניעות" יש כאן?
כל תוספת כיסוי היא טובה, אפשר לכסות את כל הגוף עם רעלה גדולה ולטשטש כל זכר, יש המחמירים ללכת עם צינור על הראש, למה לא?
אבל לבוא ולחייב? משום צניעות? כשאין שום בעיה עם שיער גלוי?
החיוב היחיד הוא משום "גזירת הכתוב". איסור דאורייתא לגלות את הראש, ואין מה לעשות עם זה. האיסור לא משתנה גם בימינו (אכן יש "דעת יחיד" של הרב יוסף משאש שאפשר לגלות את הראש בימינו, כי הוא סובר שעיקר האיסור הוא משום מנהג. אבל רוב הפוסקים לא סוברים כך).
אתה טוען שכיסוי של שערות לא נחשב כיסוי. הבעיה שרוב הפוסקים לא מסכימים איתך. גם הרב עובדיה מסכים שבעיקרון זה כיסוי, לכן הוא מתיר לגרושה ואלמנה. לכן הוא מתיר להתחתן עם אשה שמצהירה שתלבש רק פאה. החיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק ב' סי' ל"ה אות א') כתב, "ודע שכתבו האחרונים שפאה נכרית נחשבת ככיסוי". פאה היא לא רק נדון של כיסוי לאשה, אלא גם לגבר. השתמשו בזה בדורות מסויימים ככיסוי ראש.
לגבי ה"תעמולה", אני לא כיניתי כך את פסק ההלכה של הרב עובדיה. דיברתי על כל הרעש שעושים (וכל אחד מכיר זאת, אולי בציבור הדתי לאומי זה מצוי פחות) במודעות רחוב, בעלונים, חוברות צבעוניות, ספרים עבי כרס, הכל למטרה אחת ויחידה - כולל שקרים גלויים.
המכתבים שאתה מכיר מגדולי ישראל על "הפאות של זמננו" הם פשקווילים מזוייפים. כחמישים מגדולי הדור התירו פאות "בזמננו". על איזה פאות הם דיברו, פאות של פעם? גם ההשוואה בין הפאה של הסבתא שלא עברה חפיפה 200 שנה, לבין פאה שהרגע יצרו אותה, היא השוואה הזויה.
מה שכתבת שהודיתי שהלכו עם רעלות גדולות, שקר. כתבתי שהיו מקומות בודדים שהלכו עם רעלות, וזה מצויין במשנה הבמסכת שבת (פרק ו' משנה ו'), "ערביות יוצאות רעולות", ופירש רע"ב – בנות ישראל שבערביא. זאת אומרת, בכל העולם לא הלכו כך.
מה שכתבת שהחלטתי שפאה נכרית בזמן חז"ל שימשה כיסוי ראש, שקר. כתבתי במפורש כמה וכמה פעמים שבזמן חז"ל זה שימש את הנשים להוציא קוקו, אותן נשים שלא היה להן שיער משלהן, או שהיה להן שיער לבן ורצו להוציא קוקו שחור, ואגב זה לא קוקו אלא צמה קלועה.
אני לא מבין איך אפשר לנהל דו שיח של חרשים כשאתה אפילו לא קורא מה כתבתי (אני לא מאמין ששיקרת במזיד).
יש דעות לכאן ולכאן. בינתיים נכשלת את וחברייך ב"הסברה" של האוסרים. זה לא רק שיש הסבר שעונה על הטענות שלכם, אלא שיש בטענות שלכם סתירות מיניה וביה.
כשהייתי אצל חברה שלי , היה לה ספר של המון רבנים שאוסרים פאות. עוד לא יצא לי לראות מקור פורש שפאה מותרת.
אשמח לראות!
הרבי אומר שזה לכתחילה וזה הרצוי. ואני ממש לא בטוחה שהוא היחיד אבל לא רוצה לכתוב בלי לדעת בבירור.
כאמור, יש דעות לכאן ולכאן ואין צורך להנמיך ולזלזל ברבנים שסוברים אחרת משלך.
תשובות קצרות וקולעות.
No Name 11שפאה זה מלכתחילה ויותר צנוע ממטפחת.
לא זוכרת את שם הרב כי אני לא מספיק בקיאה וזה לא היה הרב קנייבסקי או הרב שטיינמן.
משנה מפורשת באבות, "ואל תאמר קבלו דעתי".
מי שתפתח קצת ספרי ראשונים ואחרונים (מה שאת במאה אחוז לא עשית, ואת מוזמנת לתת לי שם של ספר אחד שפתחת, שהוא לא ספר תעמולה) תראה במו עיניה שהפאות בזמן ההוא היו נראות כמו השיער בדיוק.
גם הגמ' כותבת שבעל יכול להפר את נדרי אשתו אם נדרה שלא תתאפר, אבל אם נדרה לגלח את השיער לא יכול להפר, כי יכולה לחבוש פאה נכרית שנראית בדיוק כמו השיער.
וכל עשרות המתירים שהתירו בדורנו, עליהם גם את יכולה לומר שלא היו מתירים בשנת תשע"ט?
יש גבול לדמגוגיה.
אני חסיד של רבי שלום משאש, גם הוא חלק על הרב עובדיה בכל תוקף, אבל כיבד אותו בכל הכבוד הראוי.
לא טענתי שהרב עובדיה "מסלף" ולא מכובד לדבר בלשון כזו.
יש אי דיוקים ביביע אומר, וצריך לראות כל דבר במקור, וכמו כן השמיט עשרות מתירים ולא הביאם, ולכן הצחיק אותי מאוד כשכתבת שהוא הביא את כל האוסרים וכל המתירים.
וזה פרט קטן שמלמד על התמימות שלך, גם אני הייתי תמים כמוך בעבר הרחוק, הכרתי רק את יביע אומר וחשבתי שאני יודע הכל.
התשובה של הגר"מ פיינשטיין היא מאוד קצרה, עמוד אחד בקושי.
הרי אחד מהמגיבים כאן כתב שכל הפוסקים האוסרים "היום היו מתירים".
לא באתי לשכנע אף חב"דניק (זה גם לא אפשרי לכל מי שמכיר חבדניקים) באתי להראות שההתנגדות לפאה הנכרית היא נרחבת בפוסקים רבים. דבר שהיה חידוש גדול בפני מגיבות רבות כאן. ואם ידעו שיש על כך מחלוקת, יהיה זה שכרי. וזו דרכי וזו הדרך שאני חפץ להנחיל. וזאת אומר לכל אחד לחבדני"ק ולשאינו חבדני"ק.
וזה ממש מצחיק לומר שמי שמתנגד לפאות להפוך אותו למתנגד לחסידות. זה ממש לעשות רצח אופי. אבל זה לא יצליח.
זה לא רלוונטי בכלל.
ולא רק הרבי טען שפאה עדיפה ממטפחת אלא עוד שבעה עשר פוסקים (לפחות).
מדבריו של הרבי, המוכיחים חד משמעית - הוא הורה לכל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, לחבוש פאה. אז אחד הנימוקים היה שלפעמים אשה מתביישת עם המטפחת, ואם יכנס נשיא ארה"ב היא מיד תסיר אותה (כמובא בצילום לעיל שצירף שלוימלה). נימוק זה אינו שייך כיום בארץ ישראל. אבל זהו לא הנימוק העיקרי!
להלן יש תימצות מדברי הרבי בכל ספריו:
"לא להסתפק בכובע ומטפחת"!
"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).
כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!
"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).
אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!
"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').
גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!
"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).
הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!
"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).
יש לבחור את הפאה היפה ביותר
"ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת..." (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).
ומטרת כיסוי הראש היא לא הצנעת השיער, כי אם היה השיער דבר לא צנוע, הפוסקים הראשונים והאחרונים לא היו מחלקים בין אם רגילים לראותו או לא רגילים לראותו. ולא היו מחלקים בין נשואה לרווקה. תארי לעצמך שהיו מתירים לרווקה ללכת עם מכנסיים קצרים, ולנשואה לא? הרי היית מבינה שזה לא הגיוני. רווקה צריכה לשמור על צניעות ולא להכשיל את הגברים, באותה מידה של נשואה. אין שום הבדל.
בנוסף, השיער לא ערוה אם רגילים לראות אותו. זה לא אני המצאתי, זה הרב עובדיה בכבודו ובעצמו כתב. בשו"ת יביע אומר חלק ו סימן י"ג, הוא התיר לקרוא קריאת שמע מול שיער אשה נשואה שרגילה ללכת בלי כיסוי, והנימוק - זה לא מעורר שום הרהור, כיוון שזה נדוש בימינו.
אז אם הרב עובדיה בעצמו חולק עלייך בקטע הזה, כמו מי את הולכת?
המציאות היא ששיער הוא דבר נדוש מאוד בימינו. אם מישהו חושב שהפאה מושכת אותו, זה תוצאה ישירה של תעמולה במשך עשרות שנים, שהחדירו לאנשים לראש שפאה היא פריצות. אבל עובדה שאף אחד לא מתלהב משיער של אשה העוברת ברחוב.
כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה: "וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".
וגם אם דברייך היו נכונים, וזה היה יפה ומושך, עדיין - אין שום מקור הלכתי לאסור פריט לבוש יפה. את טוענת שזה לא צניעות, ובעצם את אומרת שצניעות זה כיעור. ואם זה יפה, זה לא צנוע. וזה, במחילה מכבודך, קשקוש גמור...
את טוענת ש"בגדים זה לא הנושא". אבל פאה היא בגד. היא שיער תלוש.
חסידות הרבי מליובאוויטש מול חסידות הרב עובדיה, וכל אחת תקיים "בהידור" את המצווה של הרב שלה לשכנע את השניה?
אני מאמין שגם זה וגם זה לא התכוונו לוויכוחים מסוג זה, שכל אחת תנסה להשפיע על השניה לזרוק את הפאה (ואני לא מדבר בכלל על הבעל, את מוכנה לקחת אחריות אם בגללך הוא יסתכל על נשים אחרות? את מוכנה לקחת אחריות אם בגללך הם יריבו או יתגרשו כי היא לא תמצא חן בעיניו?) והרב עובדיה אמר בעצמו שהבעל ישפיע על אשתו "בדרכי נועם" זאת אומרת שינסה לומר פעם או פעמיים שזה מה שהיה מעדיף, ואם לא תשמע לו - לא קרה כלום. ברור שהרב עובדיה לא התכוון למלחמת ג'יהאד מול נשים שהולכות כמו הרב שלהן.
גם אם אשתו חובשת פאה וגם אם היא מלכת היופי, הוא עדיין יכול להסתכל על כל הנשים מסביב, הוא צריך יראת שמים גדולה כדי לעמוד בניסיון ולא להסתכל. אז העובדה שאשתו מייפה את עצמה, עוזרת לו להתמודד עם הניסיון. כאשר היא מתייפה עם פאה, היא מפחיתה ממנו את הניסיון, ויש לו הרגשה טובה - "אין לי מה לדאוג, אני מסודר"... ושוב, אין ביטוח לאף אחד, אבל רק עוזרים לו.
והדברים הללו מפורשים בגמ' תענית כ"ג, ואני מעתיק כאן את לשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין": "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'. ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת".
והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.
אבל נראה שאת אפילו לא קראת את זה. מבחינתך כל הפוסקים שהתירו הם פשוט טועים (אם נתבטא בעדינות) אבל אנחנו צריכים לשמוע להם, כי מה לעשות, בעוונותינו הרבים אלה הפוסקים שלנו, ולא זכינו שהרב עובדיה יהיה הפוסק שלנו....
מקווה שאת מבינה עד כמה הדברים נשמעים הזויים לחלוטין.
ולגבי היופי של האשה לבעלה בחוץ, הנה מקורות נוספים (מקווה שהפעם תקראי).
מרן הגאון פאר הדור והדרו, רבי שלום משאש זצוק"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו, כתב בספרו "שמש ומגן", שהיום נהגו לצאת איש ואשתו לרחובה של עיר, והנשים היום יוצאות הרבה בחוץ, ועל כן אשה שאינה מתקשטת בחוץ, היא מתגנה בעיני בעלה, וכל מה שנאמר במקורות הנ"ל, שייך גם בהתקשטות בחוץ (כמובן לא באופן יוצא דופן ובולט), וכך כתב:
"מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
כשנשאל על דבריו אלו, ע"י הרב משה לוי זצ"ל, ענה לו בזה הלשון:
"ומה שתמה כת"ר על מה שכתבתי בסוף דברי שהדבר ברור להתיר, וגם מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר. וחז"ל התירו כמה איסורים כדי שלא תתגנה אשה על בעלה. ע"כ. וע"ז תמה כיצד אני מצוה לנשים להתקשט לכל העולם, וזה איסור גמור, ובודאי סכין המהירות פלטו, ולבעליהן זה ודאי מצוה, אבל הקישוט לבעל הוא בבית, לא בשוק וכו', עכ"ל.
ברוך ה' אין כאן סכין, ולא מהירות, ולא פליטה, אלא בכוונה גדולה. והמידה האחת המיוחדת שיש בי, שחנן אותי ה' יתברך בחסדו הגדול, היא שאין אני נבהל להשיב, ואיני ממהר להוציא שום פסק דין מתחת ידי עד שאני מניחו ומתבונן בו וחוזר עליו הרבה פעמים, ומזה יצא לי הרבה פעמים להגיה ולשנות הרבה דברים, ואני שמח בזה. ולא כמו אחרים שמשיבים מהר על אתר, מה שבא לדעתם בהשקפה ראשונה, ומזה יוצא להם מאמר חז"ל פרי המהירות חרטה, וגם כבודו נתפס בזה כעת".
הבעל יתבייש אם אשתו תתכער ברחוב
"והאמת היא שבזה לא הוצרכתי למקורות, בדבר הפשוט והניכר לכל העולם, שכל הנשים שבעולם וגם אשת כת"ר בכלל, כאשר רוצים לצאת לשוק, אז מתלבשות יפה בבגדי כבוד כדי שיתראו בכלל נשים נכבדות ויקרות, ובבית אין לובשין אותן, שהם יקרים. וגם בבית מטפלים בבנים ובבישול ובכל צרכי הבית, ויתלכלכו להם. גם מעולם לא יצאו לשוק בבגדי בית, שבזה הן מורידין את כבודן ואת כבוד בעליהן, ובודאי שצעוק יצעק הבעל על אשתו אם יראה אותה מנוולת בשוק לפני חברותיה, ותתגנה בעיניו, אף אם תלבש בגדי כבוד בבית, כי הבעלים מקפידים על השוק יותר מהבית, ופוק חזי מאי עמא דבר, אין צריך להאריך בזה. וגם הבעלים בבית מסירים בגדי כבוד של השוק ולובשים בגדים פשוטים שיוכלו ללכלכן וכיוצא, וגם שיהיו בני חורין מעט מכובדם של בגדי השוק, וזה שייך גם בנשים, ובפרט שע"פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר".
כדבריו כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי' מ"ז), וזה לשונו: "אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי' בתלויות בכותל... וכן ביו"ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים".
בזמן חז"ל יצאו בתכשיטים לרחוב
כן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בשו"ת "אוסרי לגפן" (חלק ט' עמ' קע"ה ואילך): "אי אפשר לאסור להתנאות ברה"ר, דכך טבע האשה מבריאת העולם (עכ"פ מאז שאכלה מעץ הדעת), ובזמן חז"ל יצאו בתכשיטין לרה"ר בימות החול, ורק בשבת אסרו שמא תשלוף להראות לחברתה, ומבואר שהתכשיטין היו להתנאות לפני חברותיה ולא רק בפני בעלה, ומפורש בחז"ל שמשמחים אותה ברגל בבגדי צבעונין, ועיין כתובות (סה.) רש"י ד"ה לך ולחברך ולחברורך, "שלא אתבזה על הבריות", הרי שכך דרך האשה מאז ומתמיד, צא ובדוק אצל הנשים הצנועות ביותר, שלובשות בגדים נאים יותר מבעליהן שלובשים חליפה שחורה פשוטה".
מפורש בשו"ע וברמ"א להתיר
היתר יציאה לרה"ר בתכשיטים, מפורש במסכת שבת, וראה בתוס' שם (דף סד: ד"ה רבי ענני), וזה לשונו: "ואנו שאין לנו רשות הרבים גמור... הרי היא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים". וברא"ש שם: "הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט"ו אמה". ובשו"ע או"ח (סי' ש"ג סעיף י"ח): "והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין". וברמ"א שם: "עכשיו שכיחי תכשיטין, ויוצאים בהם אף בחול". והביאוהו כל האחרונים.
בתור כיסוי ראש? הרי היה בתקופתם פ"ן, למה הם לא אמרו שאשה יוצאת לרחוב עם פ"ן?
למה על פי הירושלמי פאה נכרית היא עילה לגירושין (לפי פירושו של רבי אברהם מוסאפיה שהיה בקיא גדול בלשון היוונית ופירש את הירושלמי הנ"ל).
למה אמותינו הקדושות לא הלכו עם פ"ן.
אולי, תשאלו את עצמכן שאלה פשוטה אחת, אולי זה באמת לא כיסוי ראש. אולי התורה התכוונה שאשה לא תתייפה בשער. אולי מה שאתן עושות (בלי קשר לדיון המייגע כמה בדיוק רבנים 'התירו' וכמה בדיוק רבנים 'אסרו'), אולי הוא לא נכון.
פשוט לפתוח את הראש ולנסות לחשוב מחוץ לקופסא.
כי אין חשש שיוצאות שיעורת וכל זה.
לא ראיתי אף פעם בכתביו שהוא חייב בפאה מצד ההלכה.
אם היה פוסק כך, זה לא היה רלוונטי רק לחב"ד.
אתם מערבבים הנהגה קהילתית עם הלכה. לא עוסקים ככה בהלכה.
גם הרבי מליובאוויטש מסכים, בקלות, שהדרך שבה כיסו אמותינו הקדושות היא האידאל.
וזה כיסוי שנשמר עד הדורות האחרונים בחלק מהעדות. ואין בו שום חשך שיצאו שיערות.
וכי איני יודע שהוא סבר שיש לחבוש את הפ"ן? אינני עם הארץ. אגלה לכם גם שאני יודע שיש עוד פוסקים שהתירו. אבל העיקר הוא שלא כדבריהם לענ"ד. ואפשר להקשות על הרבי זצ"ל ולחלוק (בכבוד!) כמו שאפשר להקשות על מרן הגרע"י זצ"ל ולחלוק (בכבוד!).
לא אמרתי שהרבי לא אמר את מה שתולים בדעתו. הוא אכן אמר זאת. גם הרב משאש אמר כן. אמת ויציב. אולם פסיקת ההלכה לא נקבעת רק לפי מה שמישהו אמר.
אתה מוזמן בעצמך לפתוח את הראש ולנסות לחשוב מחוץ לקופסא...
התשובה היא ברורה: בזמן חז"ל לא כיסו את הראש בפאה. הרי לא מוזכר בשום מקום שהפאה היתה כיסוי ראש, אלא תכשיט. פירוש הדבר הוא שכל הנשים בתקופת חז"ל הוציאו "קוקו" החוצה (וזהו "שיער מחוץ לצמתה" המוזכר בראשונים שהתירוהו ובשו"ת מהר"ם אלשקר), והיו נשים עם קרחת או שיער דליל, או שיער לבן, והתביישו להוציא "קוקו" כזה, והיו צריכות להשתמש בקוקו מפאה נכרית.
השלטי גיבורים רק הביא ראיה מכאן שהשיער בעצמותו הוא לא ערוה ואין בו בעיה של כיסוי ראש, אלא רק הראש עצמו, היכן שהשיער נראה עם הבשר, והשיער מחובר. ובאו אחריו כמאה ושלושים פוסקים והתירו את הדבר, ודחו את כל הטעמים לאסור.
לשאלתך, למה הירושלמי לפי פירוש הערוך כתב שפאה היא עילה לגירושין? יש לכך כמה תשובות;
1) אין שום סיבה לבחור בפירוש מוסף הערוך ולדחות את כל הפירושים האחרים של האחרונים, שפירוש מטפחת.
2) הבאתי במקום אחר (כאן בתגובות) ביאור נרחב ע"פ הלשון היוונית, שאין שום קשר לפאה.
3) הערוך עצמו ביאר ש"פאה מקפת הראש ולא מכסיא" זאת אומרת שאין שום קשר לפאות של ימינו המכסות את כל הראש, ואם אתה מדבר על פירוש הערוך (או מוסף הערוך) אז תלך עם שיטת הערוך עד הסוף.
4) אחרי הכל יש לזכור שגם מטפחת היא עילה לגירושין כפי הנפסק בשו"ע ורמב"ם, ואם אתה מתיר זאת בדורנו בגלל שהשתנה המנהג, תאמר זאת גם על פאה.
לגבי אמותינו הקדושות: הן לא הלכו עם מטפחת כמו שלא הלכו עם פאה. אם תשאל למה? התשובה היא שהן התלבשו כמנהג המקום - רעלות גדולות.
וכדאי שתשאל את עצמך, האם כל אותם רבנים שהתירו לא זכו להגיע למדרגתך ולסבור את סברתך העצומה? קצת ענווה תעזור לך במקרה הזה.
אם נשים הוציאו קוקו גם בצאתן לרה"ר אז מצאת מקור למנהג הנפוץ היום. דבריך סתרי אהדדי מרישא לסיפא. אם נשים התכסו ברעלות איך הן הוציאו קוקו? על זה לא חשבת. ואיזה עניין יש לשים פ"ן אם מותר לחלוטין להוציא קוקו?
גם כתבת איפה שהוא שפאות של זמן חז"ל היו יפות בדיוק כמו היום, ומצד שני כתבת שבזמן הזה הפאה יותר חלקה ומבריקה (דבר שלא היו יכולים לעשות בזמן חז"ל).
130 פוסקים שרובם התירו כדיעבד גמור, לא יכולים להחשב ככאלו שהתירו לכתחילה. למרות שאתה לא רואה הבדל.
כתבתי כבר מה הצד השווה בין רעלה למטפחת. וכפי שאתה הודית, שפא"נ לא הוזכרה ככיסוי ראש, כי היא לא היתה.
דברי הערוך ברורים, שפאה שהזכירו חז"ל והכירו היתה דבר הניתן בצדדים, ולא כתחליף לכל כיסוי הראש, כיוון ששאר השער היה מכוסה בבגד (מושג עדיף מאשר מטפחת).
לומר שהרב עובדיה אמר דברים 'בבדיחות הדעת' למרות שאין לך שום רמז שלזה היתה כוונתו, ולומר בדעתו ע"פ זה שהוא התיר, מראה שאין לך יד ורגל בפוסקים. חוץ מאשר לצטט שזה כל אחד יכול, אין לך סברא ישרה.
מטפחת היא עילה לגירושין למרות שהיא מכסה את הראש, כיוון שיש רדיד. פאה נכרית היא אפילו לא כיסוי ראש.
מה שאמרת לי לשאול את עצמי. תשאל את עצמך, האם כל אותם הרבנים שאסרו לא הגיעו למדרגתך העצומה?
הרי רבים אסרו. וזה שתמנה לי כרוכלא 130 רבנים שהתירו (שחלקם סולפו כפי שכבר ראינו. וחלקם התירו במקום שנשים היו הולכות בגילוי ראש גמור שאין מזה שום ראיה. ומעט מהם התירו לכתחילה) לא משנה את זה שיש מספיק רבנים שאסרו, והסברא הפשוטה כדעתם.
הביאור שכתבת על פי הלשון היוונית חולק על מה שכתב רבי אברהם מוסאפיה, והוא היה בקיא יותר גדול ממך. וגם הביאור שם מלא בקשיים.
אנן בדידן ואינהו בדידהו
אגב מעניין אם אביא מאות ועשרות פוסקים שמדברים על כך שצריך לישון בסוכה. האם גם את זה אתה תקבל, או שתדחה בקש?
לחסידי חב"ד יש את מנהגם (בהתאם לפסק הרבי שלהם, והנימוקים שלו, ובהתאם למה שמפורש ברמ"א שלא נהגו לישון בסוכה והטעם העיקרי לא משום צינה) וזכותם להמשיך את מנהגם. בוודאי שבעולם הבא לא יתבעו על כך.
ולדבריך,
אחלק זאת לסעיפים.
1) נשים בזמן חז"ל לא התכסו ברעלות. ויש על כך ראיות רבות. הן כיסו את ראשן ב"כיפה" ומעליה סבכה (כיסוי מחורר). כיסוי רעלות היה בזמן אמותינו הקדושות ובזמן הרמב"ם והשו"ע, בארצות מסויימות. כמו כן בזמן חז"ל עצמן, הנשים בארצות ערב יצאו רעולות, כמאמר המשנה "ערביות יוצאות רעולות" ופירוש הדבר נשים יהודיות שבארצות ערב.
2) איני זוכר היכן כתבתי שהפאות בזמן חז"ל לא היו חלקות ומבריקות. אתה היית שם?
3) הענין לשים פאה נכרית בזמן הגמרא היה תחליף לקוקו לנשים חסרות שיער. בימינו הפאה היא תחליף לכיסוי ראש, זה ענין אחר לגמרי. אשה שרוצה לכסות את הראש בפאה, מה יעזור לה להוציא קוקו?
4) מנהג ישראל מדורי דורות להחמיר בזה (אמנם עד המאה שנים האחרונות, נהגו בזה בארצות ערב, ולדוגמא בזמן הבן איש חי נהגו בזה, ויש משמעות בדבריו).
5) רוב הפוסקים (מתוך מאה ושלושים) התירו לכתחילה ובשופי. אמנם ההיתר הוא בדיעבד לאחר שהתפשט המנהג, בדיוק כמו ההיתר של המטפחת. בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, העדיפו הרבה מהם את הפאה.
6) דברי הערוך מתאימים להסבר שלי במדויק, שרוב השיער היה מכוסה בבגד והפאה היתה "קוקו" שהנשים הוציאו החוצה. ממילא אין שום קשר לקחת את מוסף הערוך ולהוציא ממנו איסור לפאות של ימינו, שמכסות את כל הראש.
7) הרב עובדיה אמר "שלא תשתגע", כל בר דעת מבין שזה בבדיחותא, כי השואל לא אמר לו שהאשה עומדת להשתגע אלא שבסך הכל יש לה קנאה בכל סביבתה שלובשת פאה.
8) אתה טוען שפאה היא לא כיסוי ראש, אבל בעצם היא מכסה את הראש בדיוק כמו מטפחת ואף יותר מזה. החיסרון היחיד שאין עליה רדיד, בדיוק כמו במטפחת.
9) אתה המצאת סברא שהרב עובדיה לא הזכיר, ומחמת "הסברא הפשוטה" שאפילו הוא לא הזכיר, אתה מדבר בזלזול על הפוסקים המתירים, כאילו לא הגיעו לסברתך.
10) אתה מוזמן להראות לי מי מתוך 130 רבנים שהתירו "סולף". מי שהתיר במקום שהנשים הולכות בגילוי ראש, ההיתר שלו רלוונטי גם לימינו כי רוב הנשים הולכות בגילוי ראש.
11) רוב ככל הפוסקים שאסרו הם מהדורות הקודמים, וכתבו טעמים לאסור, טעמים שלא שייכים היום וכפי שכתבו עליהם הפוסקים שבאו אחריהם (לדוגמא, האוסר הראשון הוא מהרי"ק - ונכדיו, בספר מגן גיבורים, הסבירו שאיסורו לא רלוונטי לאחר שהתפשט המנהג). הפוסק שבולט לאסור בימינו - הראינו שגם הוא התיר לגרושה וגם הוא התיר לנשואה במקרים פרטיים שהגיעו לפניו.
12) הביאור שהבאתי ע"פ הלשון היוונית הוא מהספר "שירת בן הלוי". הוא ביאור יפה ומדוייק. לא דחית אותו, מלבד התבטאות מוזרה של "מי גדול ממי".
לפיכך אין בעיה שהבעל יסתכל על אחרות, בזמנם אפילו גויות היו מכסות את הראש ברדיד (בעצם גם היום במדינות מסויימות לא הרחק מאיתנו).
את מוזמנת להביא את בעלך שיש לו תשובות לכל דבר.
כבר כתבת כאן לעיל שנשים התכסו ברעלות גדולות. רעלה גדולה (בלשוננו. שכן רעלות בלשון חז"ל הן פעמונים כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה) היא הרדיד.
אני כופר בהנחה שלך שנשים בזמן חז"ל הוציאו קוקו. אין לזה שום מקור חוץ מאשר סברת כרסך.
אדרבא בכתובות מבואר שאפילו בכיסוי ראש שאינו הרמטי (קלתה) יש בעייתיות, אז שיוציאו "ככה חפשי" קוקו זה לא עלה על דעת אף אחד (חוץ מדעתך).
אני לא מתווכח איתך מי התיר ומי אסר. שכן אני חושב את הרב וואזנער עם האוסרים ואתה עם המתירים. וכן לגבי הישכיל עבדי. אין בזה תוחלת.
אתה טוען שהרב עובדיה אמר בבדיחות הדעת, ואני לא חושב שהוא אמר כך. עליך חובת ההוכחה, בפרט שידוע שהיה מתנגד גדול לפאות, ופתאום ישבוק מר להימנותיה.
הפאה מכסה את הראש, אבל היא לא צנועה, ועניין כיסוי הראש הוא בכדי להרבות צניעות ולא בכדי לכסות את הראש. ברגע שהאשה נראית כבעלת שער מגולה, כל עניין ההלכה הזו מתבטל.
איך אפשר לדון בצורה כזאת?
האם פרכת אחת מכל הראיות שהבאתי? לא. הוכחתי חד משמעית שהוציאו קוקו, גם מכל הסוגיה של פאה.
בזמן הרמב"ם התכסו ברעלות (לא קשה לנחש, היה גר במרוקו) ובזמן הגמרא היו מקומות שהתכסו ברעלות, כמובא במשנה ערביות יוצאות רעולות (ופירשו המפרשים, נשים יהודיות בערב). אתה למד מלשון המשנה שכל שאר היהודיות בכל העולם לא יצאו רעולות. מה קשה להבין?
את הגר"ש וואזנר לא החשבתי עם המתירים. כתבתי שיש רשימה של 130 פוסקים, והגר"ש וואזנר לא ביניהם, לידיעתך. רק שאתה השמצת את "לקט שכחת הפאה" שיש בו סילופים רבים, ביניהם דבריו של הרב וואזנר, ואני הוכחתי לך שאין שום סילוף. הוא אכן כתב במפורש שאין בכוחו לאסור. פירוש הדבר - מותר.
גם את דברי הישכיל עבדי הבאתי במלואם, ואתה פשוט לא התייחסת.
לגבי מה שכתב הרב עובדיה בבדיחות הדעת - לא צריך להתייחס לזה. פשוט קוראים את השאלה, וקוראים את התשובה (וגם את השו"ת האחרים שהבאתי ממנו) ומבינים לבד שיש מקרים פרטיים שהוא התיר, ואי אפשר לדחות את זה בקש.
הפאה מכסה את השיער הטבעי. אין בעיה עם מראה שיער, ואין בעיה עם יופי (כי צניעות איננה כיעור), והבאתי כמה ראיות לכך, בין היתר - שנשים יכולות להוציא שיער מהכיסוי, לפי הראשונים, ואין בזה ערוה ואין בזה בעיה של הרהור.
ולא ביאר כלום. רק כתב שיתכן שהביאור של קפליט וקפליטא הינו אותו דבר. לא הוכיח. ושוב הרב מוסאפיה היה בקיא גדול ממנו ולכן אמרתי מה שאמרתי.
נראה שמראש החלטת שהרב מוספיא הוא בקי גדול, וכל השאר לא מבינים כלום, כי הביאור שלו התאים לך... למרות שהוכחתי לך שגם לפי הביאור שלו אין שום איסור, כי הערוך ביאר את המושג פאה שהיא לא מכסה את כל הראש.
אם לסכם מה שכתב בשו"ת שירת בן הלוי:
1) מוסף הערוך בעצמו ביאר שקפליטא זה כובע, ויתכן שקפליטין הוא קפליטא בלשון יוון.
2) שלטי הגיבורים חי באיטליה וידע היטב את הלשון, ולמרות זאת לא הפריע לו הירושלמי.
3) גם מהרי"ק כנ"ל, לא הביא ראיה מהירושלמי לאסור (בעצם אף אחד לא הביא ראיה ממנו, זה הרב עובדיה כתב לראשונה, כאשר לא ידע שמדובר במוסף הערוך וחשב שזה הערוך).
4) המימרא של ר' יוחנן בבלי ובירושלמי היא אותה מימרא בדיוק, וקלתה וקפליטין היינו הך. וכולם מודים שקלתה זה לא פאה.
5)גם הסמ"ג הסביר שקפליטין זו מטפחת. וגם מהרי"ט.
כך שידיעת לשון הדיבור באותו זמן אינה מועילה
רמז: יתכן שהוא חי לפניו...
עשו זאת מחמת השוואת הבבלי לירושלמי, ולא מחמת שזה פירוש המילה בירושלמי. וחילוקים רבים יש בין הבבלי לירושלמי.
במעיין אומר שאלו אותו כך: אשה שאומרת שהיא חייבת לשים פאה אם לא היא "תצא מדעתה". ממש ראיה.
ומה שעניתי על זה, שריר וקיים (לא כתב "בבדיחות הדעת".. לדעתי, העיקרון ברור: חושב שאסור - וסומך על המקלים בשעת הצורך). אני רואה שענית הרבה תגובות בינתיים, על כל ההודעות הקודמות..
לא שייך להמשיך בזה. למיטב שיפוטי, עניתי כבר על כל מה שכתבת. אין טעם לחזור שוב ושוב. זה כבר מקבל גוון "אובסיבי".. ולא נראה לי שמישהו עוד קורא את זה..
והבוחר יבחר.
וזה פשוט טמטום העיניים, לקחת איזו אמירה ספציפית אחת שאי אפשר לדעת באיזו אינטונציה ואיזה הקשר נאמרה ופשוט למחוק את כל מאות ואולי אלפי פעמים שהרב עובדיה דיבר בחריפות נגד פ"ן. אגב בספר רבינו שכתב שמשו הרב אליהו שטרית (גם הוא לא ספר הלכתי במלוא מובן המילה) הרב עובדיה אמר שפאה נכרית היא כמו גילוי ראש גמור.
אז תעשה טובה ותלמד קצת תורה.
לצטט פוסקים כל אחד יכול, כל מי שיש לו פרויקט השו"ת ויודע יותר משתי מילים בארמית. היום לגבב דעות זה לא גבורה גדולה. וגם לא בזמן חז"ל. העיקר זה עיון הסברא והיושר. ובזה לא לכל אחד יש היכולת הזו.
האם פ"ן הוזכרה "ככיסוי ראש" בזמן חז"ל - התשובה היא לא. האם זה יותר צנוע ממטפחת? התשובה היא לא. ואין אנו אחראים על המתעקשים.
כתוב כך:
שאלנו את רבנו (מרן הגרע"י) אודות פאה נכרית עם כובע מה הדין. ורבנו ענה שצריך שהכובע יכסה את רוב הראש ומותר שיראו שתים שלש אצבעות מהצדדים. והוספתי לשאול את רבנו, שהרי גם בשער רגיל מותר להראות כך. והשיב רבנו: כן, כי פאה נחשבת כמו שער רגיל עכ"ל. נו, אבל אתם תמשיכו לומר בדעתו שהוא התיר. כמו שתאמרו בדעת הרב וואזנר שהוא התיר (למרות שהוא כתב חלילה לי לתקוע את עצמי לדבר הלכה) ועוד פוסקים רבים.
וכנהוג בספרים האלה של שאלות ותשובות קצרות, לפעמים יש דברים לא מובנים ואז יש "ביטוח" שהמחבר או המסכימים כותבים מלכתחילה שלא לסמוך על זה הלכה למעשה.
אבל כל מעיין עיניו בראשו (אל תשכח שלצטט פוסקים כל אחד יכול, כל מי שיש לו פרויקט השו"ת ויודע יותר משתי מילים בארמית. היום לגבב דעות זה לא גבורה גדולה. וגם לא בזמן חז"ל. העיקר זה עיון הסברא והיושר. ובזה לא לכל אחד יש היכולת הזו) והיות ואנחנו יודעים שהמחבר (הרב יהודה נקי) היה דייקן גדול וכתב במדוייק את נוסח השאלה שהביא לרב עובדיה ואת נוסח התשובה שהביא לו, מילה במילה, ממילא אפשר להוציא מזה הלכה למעשה.
אי אפשר להתעלם מתשובות שהרב עובדיה ענה בכבודו ובעצמו לשואלים, ולדחות זאת בקש, שאנחנו לא יודעים באיזה הקשר זה נאמר. המחבר כותב במדוייק את השאלה, כותב במדוייק את התשובה. איזה עוד הקשר יכול להיות?
אתה מביא ראיה מהספר "רבינו", אני מכיר את הספר (ולא צריך אייפון כדי לצלם ספר, אגב. עקיצה מיותרת ומכוערת) וראיתי מה שכתב שם. אגלה לך סוד, בספר מעין אומר עצמו יש שאלות אחרות שהביא לרב עובדיה, אשה שרצתה שיתיר לה פאה ולא התיר. הוא לא התיר באופן אוטומטי כל פאה, ואכן להלכה ולמעשה פאה היתה בעיניו כמו שיער (אם אוסרים פאה, אז היא כמו שיער...) אבל הוא לא אחז מהסברא שלך ששיער לא יכול לכסות שיער ולא נחשב כיסוי.
והראיה, הביאו לו שו"ת מאיזה רב שאמר לאיזה אשה שפאה יותר גרועה משיער ועדיף שלא תכסה בכלל, והרב עובדיה ביטל את דבריו בזלזול, ואמר שפאה עדיפה מגילוי ראש.
אז נחזור לדברינו, אם נתבונן נראה שהרב עובדיה התיר בשני מקרים: אשה שהיה לה לחץ מהסביבה, שכל הסביבה שלה לבשו פאות; ואשה שהיתה מכוערת בעיני בעלה עם מטפחת, והפאה הוסיפה לה יופי.
כל אחד שמזהה את עצמו מתאים לשני המקרים הנ"ל, הרי גם לשיטת הרב עובדיה מותר לאשתו לחבוש פאה.
שאתה ממציא שדברי הרב עובדיה נאמרו " בדיחות הדעת", שאין לזה שום יסוד בלשון השאלה.
הכלל העולה, שנוח לך אתה נצמד למילים לגמרי. וכשלא נוח לך אתה אומר 'זה נאמר בבדיחות הדעת', וממציא סברות.
ושוב, אי אפשר להתעלם מהתנגדותו החריפה של מרן לפ"ן ולומר שהוא התיר ומותר וכו'. זה שקר.
אני יודע בפירוש על הנכד של מרן הגרע"י (בן הרב יצחק נשוי לבתו של הרב עמאר) שאשתו רצתה לשים פאה, ומרן אמר זה שידוך טוב לא כדאי לבטל בגלל זה. אולם בהמשך האשה חזרה לכסות את ראשה כמנהג אמותינו הקדושות. בעיניים של פוסקים יש הרבה שיקולים (שאותם אתה בודאי לא מבין), אולם אי אפשר להעלים את דעתו העקרונית בגלל מקרים ספציפיים.
לשאלת השואל: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".
לשאלת השואל: בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".
לשאלת השואל: בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום, ענה הרב: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".
לשאלת השואל: חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב: "מותר".
גם בלי הביטוי המוזר שנתפסת אליו, "בבדיחות הדעת", אפשר לראות שהרב עובדיה התיר לאותה אשה שלא מצאה חן בעיני בעלה בלי פאה; לאותה אשה שקשה לה בלי פאה והיא בדיכאון; ולאותה אשה שחזרה בתשובה והחליטה ללבוש פאה, בניגוד לכאלה שהיו אומרים לה שעדיף כבר גילוי ראש.
אלה התשובות של הרב עובדיה בעצמו, ואי אפשר לדחות אותן בקש, וזה למרות כל מה שכתב ואמר בענין זה, וזה מגלה על דעתו האמיתית בנידון, חד וחלק.
מה שהבאת מנכד הגר"ע שאשתו רצתה פאה, מעשים כאלה בכל יום באו לפני הגר"ע, וגם לפני הרב יצחק יוסף בישיבתו, ותמיד התירו להתחתן באופן זה, ועד היום נשים רבות מהן עם פאה.
אין כאן שום "שיקולים" אלא כפי הוראתו של הגר"ע שינסה לשכנעה בדרכי נועם, ואם לא הולך - לא קרה כלום.
מיותר להסביר שהרב עובדיה לא היה אומר לך להתחתן עם אשה שלובשת מכנסיים קצרים. אלא הפשט הוא שהוא בעצמו הבין שיש מתירים ואפשר לסמוך עליהם.
אינך יכול לומר על דבר שגדולי ישראל תמכו בו שהוא שרץ. ובטח שאינך יכול להכירז שדעתם ההלכתית היא טיהור שרץ בקנ טעמים!!!
זכותך ללכת על פי פסיקה אחרת, אבל למען ה' - איפה הכבוד לתלמידי חכמים ולדעתם?!
לפי מה שעולה מרוב הפוסקים, (לא אלו שסולפו בספר של הר' וולפא לקט שכחה ופאה שכבר הוכחתי שהוא בכוונה סילף מקורות) הם לא התירו. לדעתי וכן דעת רוב גדולי הפוסקים דבר זה הוא איסור גמור. לא טענתי אפילו פעם אחת בכל תגובותיי כאן שאין פוסקים שמתירים. יש פוסקים שמתירים. הרב משאש, הרבי זצ"ל ועוד כמה פוסקים שהתירו (חלקם דווקא כשהאלטרנטיבה היא גילוי ראש לגמרי. אז ממילא אין להביא ראיה שזה עדיף ממטפחת). בפועל לענ"ד דבר זה אסור, ויש לכך ראיות רבות שאת חלקן הבאתי. אני מעריך את כל הפוסקים את אלו שהתירו ואת אלו שאסרו.
אולם כשמגיעים להכרעת ההלכה בזה אין משוא פנים, ואם לענ"ד דבר מסויים הוא אסור, אז גם אם פוסקים אחרים התירו, חובת הפוסק האוסר להודיע את דעתו בכל חומרת הדין
לעיל הסברתי את כל התשובות לקושיות שלך על "לקט שכחת הפאה".
רוב הפוסקים (למעלה ממאה ושלושים) התירו פאה.
כמה עשרות פוסקים (כשלושים) מהדורות הקודמים אסרו, מטעמים כמו: בחוקותיהם, מראית העין, דת יהודית, וכו'. שום דבר לא שייך כיום כאשר התפשט המנהג.
כיום הרב עובדיה אוסר, ואף הוא התיר במקרים פרטיים במעיין אומר.
זה לא כפי שהצגת את זה, "שלא תצא מדעתה", אלא גם אם לא מצאה חן בעיני בעלה, למשל.
הרי מרן כתב 'הרי היא בדכאון שלא תשתגע' ומי אמר לך איזו רמת דכאון שאתה מחליט.
והרי דעתו הברורה בזה ידועה, ולקחת מקרים פרטיים ולומר שדעתו להתיר דרך זו היא תמוהה.
ובניגוד לכאלה שמתייחסים לזה בביטול (כי לא מתאים להם הפסקים האלה), אני מתייחס לזה בכל כובד הראש, כי אלה תשובות שיצאו מפיו של הרב עובדיה, ויש לפנינו את כל נוסח השאלה ואת כל נוסח התשובה.
נוסח השאלה הוא "בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה".
לא מפורט רמה של דיכאון, ולא שום דבר, מנוסח השאלה ניתן לצייר מקרה של אשה שפשוט קשה לה עם מטפחת. יש הרבה נשים כאלה. המשפחה שלה עם פאה, החברות שלה עם פאה. זה הכל.
בפרט שאין מה לדון עם יהודים יראי ה' שבתמימותם מסתמכים על מקורות מסולפים של בעל לקט שכחה ופאה.
כדי להבין את דעתו האמיתית של הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, יש להקדים כי למרות שאסר פאה לנשואות, התיר פאה לגרושות ואלמנות, בשו"ת יביע אומר חלק ד אבן העזר סימן ג: "נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה".
דבר זה אומר דרשני, כי הדברים שכתב ואמר וצעק על פאה, מתאימים גם לגרושה או אלמנה שחייבת בכיסוי ראש; אם מדובר בפריצות גדולה, וכו' וכו', הכיצד יתכן שאשה שכיסתה עד עתה את ראשה במטפחת, תלבש מעתה פאה ולא יהיה בזה פריצות כלל ועיקר?
אבל זה כאין וכאפס לעומת מה שהתיר פאה לנשואות במקרים מסוימים: כשהאשה אינה מוצאת חן בעיני בעלה עם מטפחת, או כשהיא נמצאת בלחץ הסביבה והיא בעצבות מזה, או כשמדובר בחוזרת בתשובה המסכימה לכסות עם פאה. ואפשר לראות את דבריו בספר "מעין אומר" חלק ט' (שו"ת בקצרה, מפי השואל ששימש אצלו), וכן בקיצור שולחן ערוך "הרב עובדיה" (עמ' תרל"ט):
◄ לשאלת השואל, "זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר"ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ"ל: "יכולה ללבוש פאה".
◄ לשאלת השואל, "בחור מישיבת "חזון עובדיה" שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה", ענה הרב זצ"ל: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, שלא תשתגע".
◄ לשאלת השואל, "בקהילה אחת בחו"ל בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. ואמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום. ענה הרב זצ"ל: "ודאי שפאה עדיף מגילוי ראש".
◄ לשאלת השואל, "חוזרת בתשובה שהיתה הולכת עם פאה, כעת הולכת עם מטפחת. האם מותר לה לתת את הפאות שלה לאחותה החילונית ללבוש?" ענה הרב זצ"ל: "מותר".
◄ כמו כן התיר לבחור ישיבה להתחתן עם בחורה המתעתדת ללבוש פאה, כאשר הבחור הסכים לכך רק אם יתיר לו הגר"ע יוסף בכתב ידו. וכתב לו הגר"ע בכתי"ק שמתיר לו להתחתן עמה, ולוקח עליו את האחריות ללבישת הפאה (ומעשים כאלה היו בכל יום).
כמו כן העיד הגאון הרב ינון יונה שהביא לפניו עשרות מקרים (של זוגות נשואים) והתיר לאשה לחבוש פאה.
גם זה אומר דרשני, וכי לאן נעלמה דעתו התקיפה והנחרצת נגד? הכיצד התיר לנשואות רק מפני לחץ החברה, או כדי שתמצא חן בעיני בעלה?
האם היה מתיר לאברך להתחתן עם אשה שמתעתדת להתלבש בפריצות, ובמשך הזמן "אולי" יצליח להשפיע עליה בדרכי נועם?
מכאן נלמד שדעתו העקרונית של הרב עובדיה היתה להתיר פאה, רק שהיה זה בבחינת "הלכה ואין מורין כן" כדי שלא יתפשט המנהג אצל כולן, ולכן התיר רק ליחידים כנ"ל, אפילו מטעם כל דהוא, ובדרשותיו וספריו אסר בכל תוקף, בגלל שראה את המנהג מתפשט בציבור הספרדי כולו.
מעניין לציין את מה שכתב הרב אמיר קריספל שליט"א, ששימש ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר לפני הרבה שנים, שמישהו כתב ב'אור תורה' בענין פאה נכרית, הביא פוסקים כמנין "פאה" (86) נגד הרב משאש, וכתב זאת שלא בכבוד הראוי. מרן [הגר"ע יוסף] כעס מאוד על אותו כותב, והתבטא: 'וכי רק לו יש פוסקים? אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין "פאה נכרית" (766) להתיר! לא זו דרכה של תורה'. ודיבר קשות כנגד אותו אחד שכתב בזלזול נגד הרב משאש... מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל, לאחר שנוכח לדעת את גדלותו בתורה. מרן זצ"ל היה מעריכו ומכבדו מאוד מאוד". ע"כ דבריו.
והנה צריך עיון, אם יש פוסקים המתירים כמנין פאה, מדוע לא הביאם הגר"ע יוסף ביביע אומר חלק ה סימן ה, ובקושי ציין לפוסקים מתירים (והשמיט גם כאלה שהזכירם ביבי"א חלק ד סימן ג, ודחה אותם בקש (וראה מה שתמה עליו בשו"ת אור יצחק סימן ג, על התייחסותו לגר"מ פיינשטיין, ובפרט שפסק כמותו בענין גילוח וגם ציין לתשובתו על פאה, וראה מה שתמה עליו הגאון רבי יצחק טופיק שליט"א בספרו "עמודי שש" למסכת בבא מציעא (צא.) עמ' ק"ע בהערה, שהביא את שו"ת פני יצחק כאוסר ואינו אלא מתיר גמור, ויש כשמונה סתירות בתשובת יביע אומר - מחד התיר גילוח משום מראית העין ומאידך אסר פאה משום מראית העין, מחד התיר גילוח משום בחוקותיהם ומאידך אסר פאה משום בחוקותיהם, מחד התיר מטפחת משום דת יהודית ומאידך אסר פאה משום דת יהודית, מחד כתב ששיער אין בו פריצות כלל ולכן מותר לקרוא ק"ש גם כנגד נשואות מגולות, ומאידך כתב שפאה יש בה פריצות, ועוד ועוד סתירות קשות מאוד).
וכל זה מחזק את דברינו שלמעשה הבין שמותר ולכן התיר במקרים פרטיים, וגם ידע שיש פוסקים מתירים כמנין פאה (ויש גם יותר) והשמיטם, אבל לדעתו היה צריך לפרסם לציבור שאסור כדי שלא יתפשט המנהג בין הספרדים, ויעשה כהיתר גמור ולכתחילה.
הסברתי מדוע "פוסק ברגיל שלא". הסברתי גם מדוע בדרשות הוא שפך אש וגפרית - לנסות למנוע את הסחף שקיים ממילא בציבור.
העובדה היא שהוא התיר לנשים נשואות, במקרים פרטיים שהגיעו לפניו, ולא אחד ולא שניים. עשרות.
העובדה היא שבקטע הלכתי הוא סתר את עצמו כמעט בכל טעם שכתב לאסור.
ברור לך שאי אפשר להתיר "איסור חמור" שכזה בגלל איזה אשה שהחברות שלה לובשות פאה, או בגלל שיש לה אף ארוך והפאה מסתירה.
כמו כן לגרושה, שחייבת בכיסוי ראש, ברור לך שאי אפשר להתיר לה "פריצות איומה ונוראה", ובפרט שהיא היתה נשואה בעבר והתרגלה כבר לכסות את הראש שלה.
אכן הרב עובדיה אחז משום מה שבחור הדורש פאה הוא "רשע" (אפשר לומר בפשטות שרוצה להיות כמו כולם, או שרוצה ללכת אחר הפוסקים המתירים, ומה בכך) אבל בזוגות שהגיעו לפניו והאשה רצתה פאה, הוא היקל.
גם על מטפחת ושערות יוצאות הוא כתב "והנשים הנוהגות היתר בזה, אין מזניחין אותן". לשון בדיעבד הכי גדול שיש.
אבל תודה על הסיפור שחיזק את כל מה שכתבתי בנדון....
אבל אם את הולכת לפי הרב עובדיה, שלדעתו מטפחת עדיף, תכסי עם מטפחת, מי מכריח אותך? מישהו פה ניסה לשכנע אותך שתחבשי פאה בניגוד לדעתו? ממש לא.
אחי, לא כדאי לענות לך. ויש מה לענות. איך אתה יכול לענות שדעתו העקרונית היתה להתיר פאה שהוא כותב בפירוש ביביע אומר שאסור?
אבל אתה יודע מה. שמחת אותי, באמת שימחת אותי. אם בשביל להנציח את טעותכם את מגייס אפילו את גדול המתנגדים לפ"ן בדורנו את מרן הגרע"י, זה אומר שבאמת אין לך הוכחות טובות וראיות נכוחות. וכמו שהלקט שכחה ופאה הביא מלא מקורות מסולפים ואי דיוקים, כן אתה הולך בשיטתו.
בסופו של דבר האמת תנצח.
אגב הרב עובדיה ע"ה היה ידוע בכוחא דהיתרא שלו, ולא היה אוסר דבר אם לא היתה לו סיבה ממש טובה. ועל כן אשאלך שאלת תם, אם לדעתו היה זה מותר מעיקר הדין, למה בריש גלי אסר? רק מפני שחשש שהדבר שלשיטתך ("בדעתו") הוא מותר מעיקר הדין יתפשט! ומה בכך?! אם זה מותר אז שיתפשט!
אלא ודאי שהוא אסר זאת, זוהי דעתו ההלכתית, ולמפורסמות אין צריך ראיה.
אני רק מראה "שאפילו האוסר הכמעט יחיד בדורנו" התיר בעצמו...
אני הבאתי את דבריו המדוייקים בשו"ת מעין אומר. לא המצאתי שום דבר. כל אחד מוזמן לקרוא את הדברים ולהסיק מסקנות.
אם פאה היא איסור של פריצות איומה ונוראה, ושיער לא יכול לכסות שיער, אז איך התיר לאשה שלא מצאה חן בעיני בעלה? איך התיר לגרושה ואלמנה, שחייבות בכיסוי?
וכל הסתירות בדבריו, מדוע לא התייחס לסתירות אלה?
התשובה היא ברורה. ואם תשאל, אם כן למה אסר פאה בספריו, ובדרשותיו דיבר על כך בצורה חריפה? התשובה היא, מנהג הפאה היה זר ומוזר בעיניו. להבדיל מההיתר של "שתי אצבעות" שזה הוא ראה אצל אמא שלו וכו', פאה לא היתה נראית בעיניו ככיסוי ראש.
והיות והוא ראה שהרבה נשים בציבור הספרדי הולכות כך, הוא ניסה לשים אצבעו בסכר, ולעצור את הסחף (אגב, הוא לא הצליח).
מה שכתבת שהלקט שכחה ופאה מביא מקורות מסולפים - זה לא נכון, הרוב שהביא מדוייק לחלוטין, ומה שלא מדוייק הוא לא קריטי, והסברתי לך בשרשור הזה כל דבר בפני עצמו. וזה שאתה טוען שגם אני מביא מקורות מסולפים, עדיין לא הוכחת אפילו סילוף אחד ויחיד.
כתבתי במפורש שהרב עובדיה אוסר פאה באופן עקרוני, וכתבתי במפורש באיזה מקרים הוא התיר.
הרב עובדיה לא ראה פרצה שצריך לסגור. הרי המציאות בזמן ההוא היתה שרוב הנשים כלל לא כיסו את ראשן בשום דבר. ואלו שכן עשו זאת רק על ידי פא"ן ואעפ"כ הוא ראה צורך לצאת נגד זה בחריפות. לא היה כאן שום סכר. אדרבא נשים רבות ממציאות של 'שום כיסוי' הוא העביר 'למטפחת' ולא הסתפק בפ"ן. דבר שהוא זר ומוזר, כשלדעתו זה מותר מעיקר הדין כפי שכתבת בדעתו.
הוא מדבר על הנשים הספרדיות שלמדו מאשכנזיות לכסות את הראש בפאה, והמציאות היתה בדיוק כמו היום - רוב הנשים לא כיסו את הראש (חילוניות) והנשים החרדיות כיסו את הראש.
וחזר על זה כל שנה בלווין עד לשנתו האחרונה, אולי גם תאמר שהמציאות בשנים האחרונות היתה כך?
הרי חלק מנכדותיו (!) מכסות עד היום את הראש בפאה, וכשהוא ראה את הסחף האדיר, הוא רצה להחזיר את הציבור לכיסוי ראש במטפחת.
שכמו שכתב מפורש - בגלל שיש מתירים, אז בשעת הצורך ניתן לסמוך עליהם.
ואין זה אומר כלל שחשב שמותר. אדרבה, מפשט דבריו לכאורה לא (ה"סתירות" שכתבת, לדעתי לא קשה ליישבן לא כאן המקום).
כך גם לגבי מי שבא לדבר שלא כהוגן על הרב משאש, אז ברור למה הגיב כמו שהגיב. על כבוד התורה אין מחלוקות.. זו לשון לגמרי רגילה אצלו בהזדמנויות כאלה.
ומה ש"הרעיש" - היה בכללי. כי אם דעתו היא שלא - אז יוצא נגד מה שלא נראה לו, ואכן כדי שלא ייסחפו בכך ללא היתר מיוחד. ונקודתית - מתיר בכל מיני שעות צורך ("מדוכאת - יכולה להשתגע"..). מאד מובן.
ואף לרב עצמו, אבל לא הכניסו אליו את הדברים.
אף אחד לא ענה ולא ניסה לענות, וגם אתה מוזמן לנסות את כוחך, למרות שלדעתי חבל לך על הזמן, הסתירות קשות כברזל.
לגבי ההיתר שלו, ברור שכאשר יש מתירים אז סומכים עליהם. לא מבין מה הבעיה פה.
נתת רשות למינים לרדות מכאן ועד תאילנד. הרי אם כדבריך שמותר להוציא קוקו (שכן עשו נשות חז"ל) מה לנו כי נלין על חצי כיסוי ראש או על רבע, הא למחצה לשליש ולרביע שמענו. ולמה להוציא כ"כ הרבה כסף על פ"ן שאפשר להוציא 'שיער ממש' החוצה.
ואם תאמר לי הלא הזוהר החמיר בזה מאוד. נו שוין. אבל כל אלו שהולכות עם חצי ושליש ורביע לא נראה שפוסקות בכל ענייניהן ע"פ הזהר. ואם כן לדעתך שפיר עבדן ע"פ חז"ל.
והדברים כל כך מופרכים בעיני, בכל מה שכתבת - שהרב עובדיה התיר פ"ן (שזה שקר גמור), שנשות חז"ל יצאו עם קוקו בחוץ - שזה דעה שאינה כתובה לא בחז"ל ולא בראשונים כך שבאמת אחי באמת אין מה לדון איתך. אתה הרי ירית את החץ ורק לאחר מכן סמנת את המטרה.
הרי לא דיברתי באוויר, הבאתי את ההוכחות מהגמרא לכך שהנשים היו מוציאות קוקו, וההקשר לזה של פאה נכרית, הבאתי את ההוכחות שהלכו עם פאה נכרית גלויה ולא רק בחצר היחיד אלא גם בחצר הרבים וברשות הרבים, ואיך הכל מסתדר הפלא ופלא לפי ההסבר שהבאתי, גם הקושיות של המתירים וגם הקושיות של האוסרים.
כמו כן הבאתי את דברי הראשונים (הידועים) ששיער שחוץ לצמתה (חוץ לכיסוי) מותר בגילוי, וכפסק הרמ"א באורח חיים סימן ע"ה, והבאתי את מהר"ם אלשקר (סימן לו) שהתיר זאת והרחיב בזה.
ואין שום קשר בין כיסוי הראש עצמו, לבין שיער שחוץ לצמתה. הראש חייב בכיסוי, השיער לא.
ולשאלתך למה להוציא כסף על פאה כאשר אפשר להוציא שיער ממש? התשובה היא פשוטה, שכחת את כל הראשונים שציטטת בעצמך, שהסבירו שעם פאות היו הולכות רק נשים עם שיער דליל, או קרחת, שלא היה להן קוקו להוציא החוצה כמו כל הנשים, ובכך שהיו לובשות פאה, היו נראות כמו כל הנשים.
בעוד שמשמשיו הצמודים ביותר לפי דבריך סוברים כמו שכתבת...
דעת הרב ידועה, וכן דעת בניו כולם וכן דעת חתניו. אין בזה נפתל ועיקש. בפרט שמרן הגרע"י הגדיר זאת כמו שער רגיל.
טען שיש בזה זלזול כלפי הרב עובדיה (למרות שהמכתב היה מנוסח בכל הכבוד הראוי, ראיתי אותו), מסר אותו לאחד מהאברכים בכולל "מאור ישראל" שהשיב תשובות הזויות, ועל רוב הסתירות בכלל לא ניסה לענות בטענה שאין לו את הזמן לכך (אבל היה לו זמן לכתוב שלושים עמודים).
ובאמת תמוה להסתמך על קיצור שולחן ערוך הרב עובדיה שהשמיט לחלוטין את דעתו הנחרצת של מרן בעניין זה, והביא כמלקט מן הגורן ומן היקב מקרים מסויימים.
אי אפשר לדעת מהם אותם המקרים שהביא אותו מחבר. אגב לדעת הרב עובדיה יש חילוק בין גרושות לבין נשואות, ואין זה אומר שהתיר לגמרי. (יש פוסקים שמתירים הרי גילוי ראש גמור לגרושות ואלמנות. אבל את זה שכחת לציין כמובן.)
הוא עשה בדיוק כמוני, הביא את דעתו הנחרצת לאסור פאה, והביא את מה שהתיר לנשים במקרים פרטיים, ונתן לקורא להסיק את המסקנות בעצמו.
כבר כתבתי לעיל שאפשר לדעת במדוייק על איזה מקרה מדובר, כי המחבר הציג בדיוק את השאלה כפי שהציג אותה לרב עובדיה, ועל סמך נתונים אלה הוא ענה מה שענה.
יש פוסקים המתירים גילוי ראש לגרושות (כמדומני הגר"מ פיינשטיין בלבד, וגם בדיעבד) אבל לדעת הרב עובדיה הן חייבות בכיסוי. אמנם חייבות מדרבנן, וזהו החילוק היחיד (יש אומרים שגם נשואות חייבות מדרבנן, ואז מה).
בשורה התחתונה, הן חייבות בכיסוי, והרב עובדיה התיר להן פאה, למרות שהתרגלו לכסות עם מטפחת עד עכשיו.
ואילו מרן היה מביא את דברי השלטי דיבורים
ואלו ההולכים לאור הרמ"א ודאי יכולים לילך כך
וברור שזה עדיף על כיסוי ראש חלקי
וישתדלו שתהא הפאה או המטפחת צנועה
אך גם אם יש מקרים ספציפיים חריגים אי אפשר להפוך זאת ל"דעתו העקרונית של הרב עובדיה שיש להתיר" כמו שעשה זאת אותו אחד.
והרב עובדיה ידוע בכוחא דהיתירא
ואין ספק שאילו מרן היה מביא את השלטי גיבורים דעתו הייתה שונה
ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א
ורוב הפוסקים הספרדיים נקטו כמור"ם היכא דלא פליג אלא מוסיף
והשלטי גיבורים בכלל היה ספרדי
והכי מצחיק שמעדיפים כיסויי חוכא ואיטלולא מאשר פאה נכרית איתה הלכו נשים צדקניות אצל גדולי הצדיקים והאדמורי"ם וגדולי ראשי הישיבות ועוד
ובזכות הפאה היה כיסוי ראש בגרמניה ובאמריקה
ומוציאים לעז בגסות על ההולכים בפאה
רק עתה שבתי משיעור כזה
ממש לא כדרכה של תורה
והרוצה לשקר ירחיק עדותו לכן לא די להם באיסור הפאה אלא הוסיפו איסור עבודה זרה ...
וזה הגיע למקומות הרבה יותר רחוקים
ולטווח ארוך בלי הפאה המטפחות מידרדרות גם בצניעות ולא מכסות את הרוב
לא כולל את הנשים הצדקניות אבל תורה על הרוב תדבר ובפרט בדור יתום זה
ועוד לא נגענו בחומרת הזוהר לכסות הראש כליל.
והפאה מוסיפה ברוב המקרים המון המון קדושה וצניעות.
אני מעדיף כיסויי חוכא ואטלולא? איפה אתה חי? אני רק אומר שזה גרוע וזה גרוע.
המטפחות מדרדרות בצניעות? אם אתה מתכוון על החצי והשליש, לא לזה יקרא מטפחת. ואם אתה מדבר על המטפחות המלאות, איני יודע מה אתה סח.
מצב כיסוי הראש בקרב רבים מהדור הצעיר לא מזהיר במיוחד אילו ילכו עם הפאה זה ישמור עליהם ויקבע את העובדה שהולכים בכיסוי ראש מלא.
לומר על פאה שהרבה פוסקים, אשכנזים וספרדים (הם לא חשבו שזה ענין של מרן ורמ"א וי"א שמרן כלל לא ראה הש"ג), וחוגים שלמים לובשים ואלו שלבשו פאות הם שהחזיקו בכיסוי ראש במסירות נפש בכל הגלויות שזה ג ר ו ע
ולהשוות זאת לאי - כיסוי זה גרוע מאוד!!!
ואישית מכיר זוגות ספרדים שהשלום בית וה"קדושה" התחזקה כאשר עברו לפאה.
והעיקר: מרוב המלחמות שחלקם מאורגנות על ידי גורמים אינטרסנטיים כל היום על פאה, צריכים להתאחד סביב הצניעות ולומר שכל אשה חייבת ללכת עם כיסוי ראש פאה או מטפחת כפי הוראת רבותיה אולם בלי כיסוי ראש (סרט) אין דבר כזה!
ולא רק בנושא זה, מחלוקות יש בכל נושא, כמו לגבי שוק באשה, ועל כל אחד להביע דעתו בנושא בכבוד לדעה השניה, אבל יש להדגיש בקול תרועה שמה שלא יהיה חצאית המכסה את הברך חוק ולא יעבור!!!
כי מרוב החילוקי דעות הלגיטימיים מטילים ספק גם בדברים הכי בסיסיים ומוסכמים על כולם רחמנא ליצלן.
והלוואי היו עושים מאית מהרעש שעשו סביב הפאות כדי לפרסם את איסור קעקוע (דאורייתא, לכולי עלמא) למשל או דיני פאות הראש אשר כמה וכמה היו ניצולים מכך בגלל הפרסום וגם לא היה בזה שום חשש וסירכא של שנאת חינם (איסור בפני עצמו חמור מאוד שבנקל טועים בו ומעכב את הגאולה ח"ו)
והשם ישכין אהבה ואחווה בינינו.
לצערינו רואים תופעות מבהילות של קעקועים גם אצל כאלה שבאו מבתים חרדיים וקצת התרופפו, רואים תופעות מבהילות של חצאית מעל הברך (איסור דאורייתא לכולי עלמא) גם אצל חרדיות, רואים כאלה שמגלחים לגמרי את פאות הראש (כמו שכתבת), כל הדברים ההזויים האלה קורים בגלל זה שלא עומדים על עיקר הדין, אלא מחמירים על הציבור בשטויות והבלים!
והביא בשו"ת סתרי ומגיני (ח"ב, סימן מ"ד) "צריך להיות ערום ביראה ולקיים מאמר הכתוב "אל תצדק הרבה", כדי שלא תיכשל לעבור על סיפא דקרא "אל תרשע הרבה", כמו שאירע לשאול בן קיש כדאיתא ביומא דף כ"ב. ועיין עוד מש"כ רש"י בשבת (דף קנג. ד"ה בו ביום מחקו סאה), "שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם, ומתוך כך עוברין על דברי תורה". ובספר כלי יקר, לקרא דלא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו".
נחזור שוב: פאה מותרת לפי הרבה פוסקים, והעיקר: המנהג שהוא כלל ועמוד חזק בהוראה נהוגה בפועל ועל ידי צדיקים בקהילות חשובות בישראל.
[ולאידך, בין האוסרים של הפאה יש מקילים קולות מפליאות בנושא כיסוי הראש כמו שהאריכו לעיל].
הכשלת הרבים מאין כמוה נעשית על ידי כאלה שמדברים כל היום על הפאה ובשפה ובתיאורים שאסורים לדבר, מעבר להוצאת לעז על קהילות שלמות, דיבורים שגורמים ומביאים בפועל ממש למחשבות והרהורים בלתי רצויים רח"ל.
ועוד יש שעוקבים אחרי נשים עם פאה וכל מיני שגעונות ואין להאריך בגודל המכשלה הנוראה.
ומעבר לעוון הנורא של שנאת חינם שבזה שבגללו לא נבנה בית המקדש עדיין, התעמולה בזה מלובה כבר שנים רבות על ידי גורמים אינטרסנטיים - חלקם מוכרים - שלא בוחלים בשום דבר כדי להבאיש את ריחם של הנשים הצדקניות (כלשון הגמרא בסנהדרין!) וזה הסיבה שמעלים באוב כל חשש (כמו עבודה זרה ...) ועושים כל טצדקי כדי להבאיש את חובשות הפאות.
בשעה שהמציאות היא, כי למעט קהילות מסויימות כגון חוגי החסידויות ההונגריות והספרדים האדוקים והיראים, הנה ברוב המקומות והגלויות מצב כיסוי הראש אינו מושלם בטח לא לפי הזוהר שמחמיר נוראות שלא לגלות כלום.
ויש עוד שהולכות רק עם כיסוי חלקי ואפילו כמעט אפסי, וגם הנשים החזקות במקומות אלה עומדות בניסיונות רבים ומגלות לפעמים יותר מהמותר.
ותחת לעבוד כאיש אחד על חיזוק המודעות והחובה הברורה לכל הדעות לכסות הראש, איש איש כמנהגו, נלחמים נגד הפאה אשר היא ששמרה על כיסוי הראש במקומות הכי קשים, בליטא כבאמריקה, בצרפת היום כבגרמניה דאז ובכל העולם כולו.
ואין להאריך בדבר המצער.
[רק זאת אכתוב כי חד מהנך מראשוני הנלחמים נגד הפאה מחמת הרפתקאות דעדו עליה הוא מבקש כעת שידוך למשפחתו "אפילו עם פאה"... ואכמ"ל].
וכמדומה די לחכימא ולאיש מחפש אמת, ושוב נחזור על הראשונות ועל העיקר :
להרעיש העולם:
א. לנהוג כבוד זה בזה אף שיש חילוקי דעות מן הקצה אל הקצה ולהגביר האהבה בין כל שומרי המצוות וכך נרוויח אגב כי יהיו פחות נושרים בעזרת השם.
ב. לפרסם כי מה שלא יהיה חייבים לשים כיסוי ראש חוק ולא יעבור! כל אחת כמנהג בעלה ורבותיו.
ג. חיזוק בצניעות לפחות בדברים הבסיסיים והמוסכמים על הכל כמו כיסוי עד הברך וכיוצא והמחמיר תע"ב.
ד. לבנים: להשאיר שיער מינימלי בשטח הפאות.
ה. פרסום האיסור החמור המפורש בתורה שבכתב ואפילו הצדוקים מודים בו של קעקועים.
והאמת והשלום אהבו.
לצערנו יש מהנוער שנסחף אחרי אופנות שונות של תספורות וכדומה ותספורת אפס יש בה חשש איסור ואינם מודעים כלל לחששות שבזה.
והלוואי היו מרעישים על דברים כאלו ומצילים מאות ואלפים מאיסורים ברורים של תורה.
וכל זה תוצאה ישירה של ההקצנה המטורפת. אותם אנשים הרעישו את העולם על לבישת פאה, כאשר יש בזה מחלוקת הפוסקים, ואפילו הרוב מתירים. התוצאה היא שרואים היום נשים חבושות מטפחת עם חצאית מיני למהדרין, עולה מעל הברך אפילו בעמידה. מחמירים בדברים מותרים - מקילים בדברים שאסורים לכולי עלמא.
הנשים פשוט התרגלו לא להתייחס לשום דבר, והן לא יודעות להבחין בין עיקר לטפל, בין שקר לאמת, בין חומרא בעלמא לבין איסור דאורייתא, וזאת התוצאה העגומה.
כמו כן, העובדה (שמוזכרת כאן רבות) שנשים לא מכסות את הראש כמו שצריך, ומסתפקות באיזה "היכר" כלשהו שהן נשואות, דבר שמלכתחילה אין בו שום צורך - לא מובא בחז"ל בשום מקום, לא בראשונים ולא באחרונים, שאשה נשואה צריכה היכר שהיא נשואה.
אמת החידוש של שלוש אצבעות הוא חידוש גדול ובאמת אני הוריתי לאשתי להחמיר בזה. אך זה לא אומר שבגלל ששתים או שלש אצבעות הן חידוש גדול יש להקל בפ"ן ח"ו.
המהר"ם אלשקר הוזכר כאן כמה פעמים, המעיין היטב בדבריו יראה שלא התיר הוצאת שיער אלא בתוך הבית ולא בחוץ. וכ"כ הגר"מ לוי זצ"ל (יש בזה מחלוקת בין פוסקי דורנו בביאור דעת המהר"ם אשקר אולם אין זה המקום).
ודי בזה.
כך שלהביא אותו כמחמיר העיקרי נגד הרבה מהפוסקים גם מהספרדיים
ובתוקף גדול קצת מוזר
וזה לא הקולא היחידה שלו
ופאה נכרית זה מה שהלכו איתו נשים צדקניות , לפי הש"ג כבר בזמן הגמרא, ובטוח בדורות האחרונים כמו האמא של הפני מנחם זיע"א ועוד.
ולדידי ברור אילו מרן היה מביא הש"ג דעת הגר"ע היתה שונה
והוא אהב להדגיש החומרות של מרן כמו בעירוב ובשר חלק וכדומה
אף שפה אין שום גילוי דעת ממרן אלא שלא הביא הש"ג שכפה"נ לא ראה.
ובענין כיסוי הראש התיר כנ"ל שזה היתר וחידוש גדול על פי הנגלה !
ולזוהר בכלל לא שת לבו!
ולהאיר, מרן הבית יוסף מביא הזוהר כל העת והיה מהפוסקים הראשונים כזוהר (תפילין בחוה"מ ועוד כנודע) !
וחכמי הספרדים האחרונים היו כולם נוטים לקבלה כידוע כהחיד"א והבן איש חי וההולכים לשיטתם בדורנו.
שם גייס את מהר"ם אלשקר להתיר "שתי אצבעות", שאין לזה רמז כלל בדברי מהר"ם, כי הוא דיבר על שיער היוצא מחוץ לכיסוי ולא על גילוי הראש עצמו.
ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" ד"קצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער" וכו' ע"ש.
אבל בוודאי שמהר"ם דיבר על גילוי השיער בחוץ, וזה ממש חוכא ואיטלולא לומר שהתיר "בבית". כל מקום שכתבו הפוסקים "לגלות" פירושו לגלות ברחובה של עיר. בבית מעיקר הדין מותר לגלות את כל הראש, אליבא דרוב ככל הראשונים.
אצטט משו"ת מהר"ם אלשקר:
"שאלת ממני הידיד אם יש לחוש לאלו הנשים שנהגו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו... כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו בברכות זה לשונו, והא דאמר רבי יצחק טפח באשה ערוה ואוקימנא באשתו לק"ש, פירש הראב"ד ז"ל דאפשר במקום צנוע שבה, ועלה קאתי רב חסדא למימר דשוק מקום צנוע וערוה הוא אפי' לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דיבורה שאינו זמר, ושערה חוץ לצמתה שאינו מתכסה, אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד. ובאשה אחרת אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה ובשערה ע"כ. וכן נמי כתב בעל ארחות חיים אבל פניה ידיה ורגליה ושערה מחוץ לצמתה שאינו מתכסה אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהן. וכן שמעתי שכתב בעל המכתם.
ואין זה צריך לפנים, דלדברי כולם אין בו צד איסור כלל, אדרבה, שהתירוהו בפירוש, ואפילו לק"ש, והעידו שנהגו לגלותו, ובודאי כי כן היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד ז"ל, ואפשר דאפילו בעודן על אדמתן, בזמן שבית המקדש קיים, כדאיתא בהדיא בפרק חזקת הבתים, דאמרינן התם עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא, רב אמר בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלם וגו', ופירש בעל הערוך ז"ל, דכתיב בתשובות כשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחתה כנגד צדעתה, ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט, וטחה אותו שיער, ואינה קולעת אותו אלא מטילה כנגד פניה זה עושה בת עניים. אבל עשירה שורקתו בבשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיה כאבלות ויתייפו ע"כ. וזה המנהג בעצמו הוא מנהג הנשים היום, שהאשה קולעת כל שערה ומשיירת שיער הצדעים יורד על פניה והוא הנקרא בלשון חכמים בת צידעא כמו שנתבאר".
היא כלל לא כתובה שם.
להודות בטעות זו מעלה. שלא כל אחד זכה בה.
תוסיף לרשימה.
מצטטים ממנו איזה קטע שאשה עם מטפחת שתראה את נשיא אמריקה תתבייש ותוריד, ולכן עדיף פאה....
הקטע עם הנשיא איזנהאואר הוא רק סיבה אחת ממכלול סיבות שמחמתן העדיף הרבי פאה על מטפחת, והיא סיבה שולית לחלוטין שאכן שייכת רק באמריקה. אבל מה עם הסיבה העיקרית, שהמטפחת מחליקה מהראש ולא ממהרים להחזיר? (כדלהלן) ואיזה הזיה זאת לומר שהרבי "לא התיר פאה"? (לכל היותר היו טוענים שהוא לא העדיף, גם שקר אבל לפחות לא שקר כל כך גס).
להלן קצת מקורות מתוך כתביו של הרבי, מתוך הספר חן וכבוד פרק יז:
"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה. נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז).
"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' פ"ט).
"במענה על מכתבו מכ"ח אייר, בו כותב אודות הצעת נכבדות עבור בנו שיחיה. מובן ופשוט אשר תנאי שאי אפשר בלאו הכי הוא ענין הפאה, כי פשוט שאינו דומה הזקנות ואלו שבאו ממדינתנו לפנים [=רוסיה], לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד, מיסודו והנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואין זה רק ענין פרטי, אלא גם ענין כללי וגדר וזכות הרבים.
לאידך גיסא, אין בהנ"ל כוונתי שמוכרח לדבר על דבר זה ברעש וברוגז ובתור פקודה וציווי, כי העיקר הוא בהנוגע לפועל, ושיהיו בטוחים על דבר זה קודם החופה. וכפי שמתארים את מהותה של המדוברת, ואיך שקבלה עליה הנהגת ביה"ס "בית יעקב", וכנראה נשמעת להוראת המנהל דשם שבטח גם הוא יסייע בתעמולה בהנ"ל, בטוחני שיעלה בידם להתדבר על דבר הנ"ל.
ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות וקל להבין. ובאם יסודר הנ"ל, שהיא טובתם האמיתית של שניהם והמשפחות, נכונה ההצעה ויהיה בשעה טובה ומוצלחת.
יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה [אלא מטפחת או כובע, ויש בזה משום "אל תיטוש"]. אבל כבר מילתי אמורה (בהקדם הידוע בחסידות, אשר כל היפך הברכות שבתורה, באמת ברכות הם. עיין לקו"ת פרשת בחוקותי) שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).
"פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזוהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני. אין לשאול מדוע פלונית ופלונית אינה חובשת פאה נכרית ואינה נוהגת כראוי, ומכל-מקום טוב לה בבני חיי ומזוני והצלחה בכל עניניה. ראשית, אין אדם יודע מה קורה אצל זולתו, ואיזה צרות יש לו, שהרי אף אדם אינו מספר לחבירו מה מתרחש אצלו. ושנית, אין להביט ("פארקוקן זיך") על הזולת, אלא יש לקיים את ציווי הקב"ה...
היה אצלי סטודנט מקולג', ואמר לי שאינו מניח תפילין ואינו לובש ציצית, משום שאינו מבין בשכלו מדוע יש לעשות כן. הסיבה היחידה שאין רוצים לחבוש פאה נכרית היא - משום שלא מבינים בשכל האישי שיש צורך בזה [מחמת שאין הבדל בין מראה הפאה למראה השיער הטבעי, והפאה לעיתים מוסיפה יופי]. מדוע אין סומכים על הקב"ה? כשמצווים "להשקיע דולר אחד", ומבטיחים תמורתו "מאה אלף דולר" - הרי אפילו על הספק כדאי לעשות זאת!...
הטענה שלא סוכם על דבר חבישת פאה נכרית מקודם (קודם החתונה) - אינה טענה כלל: וכי זהו ענין שצריך לעשותו כדי לקיים הבטחה? דבר זה צריך לעשות - משום שהוא מביא הצלחה ואושר אמיתי לבעל, לאשה, לבנים ולבני בנים.
פעם היו מגלחים את הראש לגמרי, מאוחר יותר נעשה המנהג לחבוש פאה נכרית ע"ג השיער. ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת - כיון שהיא יודעת שבנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי. ודבר זה ידוע הרבה מהמציאות. יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת כראוי. בודאי שטוב הדבר אם יהיה כך, אבל מהמציאות יודעים שאין הדבר כן" (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).
"זה איזה זמן שהנני מתייעץ בעצמי אם לכתוב על דבר הענין דלהלן, אבל סוף סוף באתי לידי החלטה כי אין לי ברירה אחרת ומוכרחני מצדי לכתוב. מוכרח הדבר אשר בתו תחי' תלבש פאה... ואף שכותב הנני בלשון הקודש, הנה בטח יוכל להסביר זה הן לעצמו והן לבתו וזוגתו תחיינה... הנני בתקוה לקבל ממנו ידיעה בהקדם היותר אפשרי, אשר נסתדר הדבר בכי טוב, ובוודאי אשר יהיה זה צינור וכלי נוספים להמשכת וקבלת ברכות ה' יתברך להזוג הצעיר בכל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות. מוסגר פה העתק מכתב לאגודת נשי ובנות חב"ד, ומה שנוגע גם כן להנ"ל (אגרות קודש חלק ז, איגרת א'תתצ"ב).
"נצטערתי במש"כ במכתבו שעוד לא באה ההזדמנות לנסוע להזמין פאה. ולפלא עליו שמחמיץ את הדבר כל כך, ובפרט שידוע לו המבואר בכמה מקומות בחסידות, ומובן גם כן בשכל אנושי, אשר כל רגע ורגע אפשר לקנות בו עולם מלא או ח"ו להיפך, ואם כן כל רגע ורגע העובר ואינו עושה בענין הנ"ל, הרי היתה בידו לבנות עולם, היינו להמשיך עי"ז תוספת קדושה בכל העולמות, כמובן מאגרת התשובה לרבינו הזקן פרק י"ב, ומפני התרשלות לא נעשה כזה. אבל אין צועקין על העבר, ועכ"פ עתה עליו להזדרז ככל האפשרי בזה, וזהו ג"כ הטעם שהנני שולח מכתבי זה במשלוח מיוחד. בטח ידוע לו שיש ע"י "מחנה ישראל" קופה מיוחדת לגמ"ח על ענינים כאלו, והתשלומים הם בתנאים נוחים, ואם זה העיכוב עד עתה חבל שלא גילה את זה, וכבר היה הדבר מסודר מכבר" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תתל"ב).
"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).
"נתקבל הפ"נ שלו... ומה שנוגע ביותר... כיון שזהו ענין שבגלוי, ובפרט במחנו, שכפי השמועה התחילו להרגיש איזה חלישות בזה, היינו בענין לבישת הפאה, ובמילא צריך בזה תקיפות אשר אי אפשר בלאו הכי, כי אם שתלבש ותשא פאה דוקא, ובלי ספק אשר הרצון שלו ימציא אצלו אותיות המתאימות שיבוא לפועל ויצליח" (אגרות קודש חלק ה', איגרת א'תל"ב).
"מצער אותי ביותר מה שכנראה בענין הפאות נעשית הזזה בזעיר אנפין, והרי ידוע שכל אתערותא הבאה מבחוץ צריך לנצלה בשעת מעשה, משא"כ כשעובר משך זמן. ומה שכתב אודות דוחק המצב וכו', הנה האמנם אי אפשר היה להשיג הלוואות בקופות גמ"ח של אנ"ש, שכפי הנודע לי הנה ישנה באגודת חב"ד שע"י כת"ר שליט"א אצל הוו"ח כו' הר"ד גינזבורג ושנים או שלשה בירושלים עיה"ק ת"ו" (אגרות קודש חלק י', איגרת ג'קע"א, שנשלחה לרב דכפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק זצ"ל).
"שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשי"ת יעזור לכם ע"י קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנ"ל" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' ק"ב).
"נודעתי שהיתה כבר ההתראות של בתו... שתחי' עם ב"ג שיחיה, והנני לברכם בזה בברכת מזל טוב שתהיה ההתקשרות בשעה טובה ומוצלחת, והוא וזוגתו שיחיו ירוו מהם ומשאר ילדיהם שיחיו רוב נחת ועונג, אידישן און חסידישן נחת. אבל מאידך גיסא אמרו לי, שיש חשש שנחלשה אצל בתו שתחי' החלטתה ללבוש פאה נכרית. איני יודע איזה השפעה פעלה חלישות החלטתה זו, אבל בטח משתדלים באופן המתאים ובניחותא לראות שתקיים את ההבטחה על דבר זה" (אגרות קודש חלק ד', איגרת תתקל"ד).
"במענה על מכתבו מיום ג', בו כותב אודות הצעת הנכבדות עם מרת... ונכונה ההצעה, כמובן לאחרי שתקבל על עצמה הנהגת ביתם באופן חסידותי, לבישת פאה וכו'. ויהי רצון שיהיה בשעה טובה ומוצלחת" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'של"ג).
"אם היו שומעין לדברי, היינו... בהנוגע לפאה (ע"פ המבואר בזוהר ח"ג קכ"ו ע"א), כבר היה נראה שינוי ממשי במציאות הפרנסה, נראה בעיני בשר אפילו" (אגרות קודש חלק י', איגרת ג'רס"ו).
"בהמשך לביקורה עם בעלה ובניהם שליט"א כאן, בו התבטא שהענין הידוע [לבישת פאה. מצויין בהערה שם] היה קשור בקישויים, שכנראה זה היה ביאור על עיכוב הענין עד עתה.
אבל נודע הבטחת חכמינו במשנתם, לפום צערא אגרא, ובפרט שכאשר מתבוננים בהענין, רואים אשר הצער יותר בדמיון מאשר במציאות, ובפרט בהעריך שכר הדבר, ובלשון הזוהר הקדוש (ח"ג קכ"ו, א) בשכר הדבר, וזה לשונו: אי עבדת כן בנהא יסתלקון דחשיבו על שאר בני עמא, בעלה מתברך בכולא, בעותרא בבנין בבני בנים, נוסף על שכרה עצמה, שכרה מצד הענין ושכרה מפני שממשיכה שפע ברכה לכל בני ביתם.
ובוודאי יקיים השם יתברך ויתעלה הבטחתו האמורה, והיא ובעלה שיחיו יגדלו את ילדיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתוך הרחבה אמיתית בגשמיות וברוחניות גם יחד" (אגרות קודש חלק טז, איגרת ה'תתקפ"ה).
"לפני שבועות אחדים הראה השי"ת את חסדו במה שקרה לה שאפשר לקרוא לזה בשם נס, באופן נורמלי זה צריך לעורר הכרת תודה להשי"ת, שהוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. והתודה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרך שהשי"ת רוצה, ורצונו נאמר באופן מדוייק לכל ישראל ללא הבדל בין איש לאשה בתורתו הקדושה. ולכן קויתי שזה יעורר אצלה רצון ללבוש פאה שלימה... והנני מקוה שאקבל ממנה בשורה טובה, שכבר לבשה פאה שלימה לפחות מהיום והלאה, כמנהג בנות ישראל הכשרות, וגם שמנצלת את השפעתה להשפיע על סביבתה בכלל ועל הקרובים אליה בפרט שיתנהגו כפי שהשו"ע מורה, והשי"ת יעשם מאושרים" (אגרות קודש חלק ט', איגרת ב'תרל"ז. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קי"ג).
"בעזרת השם יתברך התקבלו לאחרונה התנהגויות והנהגות מסויימות בין אנ"ש, ונשות אנ"ש בפרט, שעד עתה, מפני סיבות שונות, לא כולם נהגו כן. וכמו כל דבר שהוא חדש, קל להרוס אותו ח"ו, לכן גדולה באופן יוצא מן הכלל הזכות של כל אחד התורם את חלקו לחזק זאת. מצד שני - קל יותר לפעול זאת בעצמו, גם אם עד עתה לא העריכו את זה לפי החשיבות האמיתית, כשמתחשבים בכך שאין זה ענין פרטי אלא יש לזה השפעה, במידה ידועה, על כל החוג. לכן, מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קמ"ו. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).
"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בעניינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).
"מצינו בגמ' בסוף מסכת סוטה אודות העניינים שיהיו בעקבות משיחא, "בת קמה באמה וכלה בחמותה". וע"פ המבואר בליקוטי תורה בנוגע ל"תוכחה", ש"אף לפני הנראה... הם קללות, לפי האמת אינם רק ברכות", יש לומר שכן הוא גם בנוגע לתורה שבעל פה, שגם הענינים הבלתי רצויים הם באמת ברכות, ובנדון דידן - שיהיה הענין "בת קמה באמה וכלה בחמותה" שבאופן שאמה וחמותה תלמדנה מהבת והכלה ענינים של קדושה, כמו בנוגע לפאה נכרית" (תורת מנחם חלק י"א, שיחת פרשת בשלח תשי"ד).
"לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה!לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א. שזהו שקר היצה"ר, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב. באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב ע"י הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין" (ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות - דף רס"ד. מענה לאשה הטוענת שיש לה כאבי ראש בגלל לבישת הפאה, ממכתב כ"ב טבת תשד"מ).
"...וכוונתי בזה, מה שנדמה לי כבר כתבתי לו, ענין הפאה בביתו, וכפי שכמדומני כבר רמזתי לו, שהדבר אינו משתנה ובודאי אינו נהיה מתוקן, על ידי זה שמעלימים עין ממנו, והשם יתברך לפניו נגלו כל תעלומות. והצער בקשר לזה מובן, על פי הזוהר הקדוש (מובא באחרונים שו"ע או"ח) חלק ג' קכ"ו ע"א, בעיא איתתא לאיתכסא בזיוותא דביתא (מזה מובן עד כמה עוד יותר מחוץ לבית) ואי עבדת כן... בנהא יסתלקן בחשיבו וכו', מתברך בכולא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין, ע"ש היטב.
רצוני להדגיש שוב, שאין כאן מינה ומקצתה של ענין של קפידא, אלא צער וכאב... ויהי רצון שסוף כל סוף כל אחד מאיתנו יראה כיצד הקב"ה משפיע ברכה והצלחה בגשמיות וברוחניות, ויעשה את הכלים הנחוצים לקבל ולנצל את הברכה במלוא היקפה.
ובבואנו מחודש הגאולה חודש תמוז, גאולת רבנו נשיאנו [הריי"צ זצ"ל] וגופא בתר רישא אזיל, יגאל כל אחד ואחד מאיתנו בתוך כלל ישראל מכל עניינים המבלבלים ויוכלו לעבוד השי"ת בשמחה ובטוב לבב" (אגרות קודש מתורגמות, חלק ג - איגרת ו'-תל"ו - מתוך כרך י"ז עמ' רפ"ח).
"יגמרו השידוך בשעה טובה ומוצלחת, באם הוריה שיחיו גם כן מסכימים על זה, אבל בכדי למנוע שקלא וטריא לאחר זה - כדאי שידברו לא רק במושגים כלליים "ע"פ תורה ומצוות" וכיו"ב, אלא גם בפרטים: פאה, שיעור בתורה בכל יום, וכמה, ואיפה" (אגרות קודש חלק כז, איגרת י'תצב).
"ויש לקוות שסוף כל סוף יקויים מה שכתוב "והשיב לב אבות על בנים", כפירוש רש"י "על ידי בנים", וגם אצל בנות ואמהות, בנוגע לפאה נכרית [וכן הוא במכתבו לעיל: "מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה"]. וגם בנוגע לענין הצניעות בלבושים, שלדאבוננו נעשה בזה פרצה גדולה שאין כמותה [שמגלות מה שצריך להיות מכוסה, כפי שמבאר בהמשך], אפילו אצל נשים זקנות... יש להסביר להן שהנהגה באופן של היפך הצניעות מורה על פחיתות הכי גדולה, שבחורה חושבת שהדרך היחידה שתמצא חן בעיני בחור היא, לא ע"י שכל, ולא ע"י רגש הלב, אלא דוקא ע"י זה שתגלה טפח שצריך להיות מכוסה!... ולכן, יש לנצל את ה"ברייטקייט" של הנוער – באופן שהבת תפעל על אמה, והכלה תפעל על חמותה" [התוועדות ליל שמחת תורה תש"ל, נדפס בתשע"ו. יש להבהיר כי באותן שנים באמריקה, היו מקומות שהיה צורך לעורר על גילוי ראש וחצאיות קצרות מעל הברך. וכן כתבה הסופרת רוחמה שיין בספרה 'הכל לאדון הכל': "מעטות כיסו בכלל את ראשן לאחר הנישואין"].
"במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנשי שלומינו שיחיו, אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובעניינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות העיקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דהפאות של נשי אנשי שלומנו תחיינה [באוסטרליה, שאינן מכסות את הראש בפאה. וראה במכתב הקודם].
ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתנו לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל [ללכת בגילוי ראש] כהיתר ח"ו נעשה להן. ידוע שעניני לימוד זכות גדולים ביותר, אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין הפאות אינו בסדר כלל.
ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא ח"ו ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שיחיו את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב" [מכתב משנת תשי"ח לחסיד המתגורר באוסטרליה. צילום המכתב פורסם לאחרונה. וראה לעיל שכתב בנוסח דומה: "תנאי שאי אפשר בלאו הכי הוא ענין הפאה, כי פשוט שאינו דומה הזקנות ואלו שבאו ממדינתנו לפנים, לזוג צעיר המתחילים עתה לבנות בית בישראל, ובכפר חב"ד"].
"פשוט שצריך להיות כפסק דין המשנה ברורה, ולפלא שאלתו. והאומנם - לאחרי שקוראים בהמשנה ברורה על דבר הברכות להאשה ולהבעל ולהילדים שבאות על ידי זה, עדיין תופסת מקום "אי-הנוחיות" שבדבר?
דרך אגב - לאחרונה כשיצאה הוראת מחוקקות ה-Fashion [=האופנה] ללבוש פאה נכרית - רבבות נשים עשו כן ובזריזות ובשמחה. וק"ל" (מכתב שפורסם בקובץ "תשורה" סיון תשע"ג, במענה לאשה ששאלה מה לעשות עקב כך שהפאה גורמת לה אי נוחות).
"חתן וכלה נכנסו פעם ל'יחידות' לפני חתונתם, וביקשו ברכה. הם הוסיפו לבקש שהרבי יהיה המסדר קידושין (במשך מספר שנים לאחר תחילת הנשיאות, הרבי היה מסדר קידושין בחופות החסידים, לאלו שעמדו בתנאים מסויים שהציב). הרבי פנה אל הכלה ושאל האם תלבש פאה נכרית אחרי החתונה, שכן כידוע הרבי הקפיד על כך גם באותם ימים שהדבר היה פחות מצוי מכפי שהוא היום. הכלה השיבה בשלילה באמרה כי תלך עם מטפחת.
הרבי לא היה שבע רצון, והגיב כי טבע המטפחת לרדת מעל הראש. הכלה אמרה שאכן תיזהר להחזירה למקומה במקרה כזה. הרבי לא קיבל את דבריה, ואמר שהנסיון הראה שלא ממהרים להחזיר את המטפחת במקרה שהיא נשמטת. מכל מקום, אם הכלה אינה מוכנה ללבוש פאה, "לא אוכל להיות מסדר הקידושין", אמר הרבי.
נראה שהחתן והכלה דנו בנושא בימים הבאים, שכן בבוקר יום החופה ניגש החתן אל הרבי שעה שהגיע לבית מדרשו, ואמר שהכלה ביקשה למסור כי החליטה ללבוש פאה, ולכן היא מבקשת שהרבי יסכים להיות מסדר הקידושין. הרבי הגיב ואמר "כעת כבר מאוחר בשביל זה". "והרי השעה עכשיו רק עשר בבוקר, והחופה תהיה בערב?" תמה החתן. הרבי השיב "בוודאי אין כוונתך רק בנוגע אלי, אלא גם מה שמצטרף אלי שעה שאני מסדר קידושין, ובשביל זה כבר מאוחר..." ("סיפורים מחדר הרבי" שסופרו ע"י מזכיריו, דף מ'. סיפור זה הובא במקומות רבים).
הרב שמואל מלונדון מספר, "לפני חתונתי ביקשתי מהרבי שיסדר אצלנו את הקידושין, ואכן הרבי רמז שכך יהיה. ואז פתאום בא אלי הרב חדקוב (המזכיר), ושאל אותי כמה דברים (היה מובן שהוא שואל בתור שליח מהרבי). בין השאר הוא רצה גם לדעת אם יש לכלה לכל הפחות שתי פאות, שאז כשמנקים אחת קיימת השניה. עוד שאל ממתי תלבש הכלה את הפאה, בהתכוונו לכך שהכלה צריכה לחבוש את הפאה עוד קודם החופה" (מקדש ישראל, עמ' רצ"א).
"כל ענין שרבינו מעורר עליו, הוא מאוד דורש אותו, כמו בענין כיסוי השערות בפאה, אשר פעם אמר, שהוא יצליח בעניןבמסירות נפש. ופעם אחת כשנתן ברכה ארוכה לאחד התמימים, אמר בסוף: כל זאת - שיהיה פאה, ובאם לאו - אין לכך כל קשר אלי" (יומנו של החסיד ר' משה לברטוב, שנת תשי"ד).
מספר הרב ראובן דונין זצ"ל, שרעייתו הייתה ממשפחה של יוצאי הונגריה, והקפידה לכסות ראשה במטפחת באופן שלא ראו אף שערה אחת לחוץ (כדעת החת"ס), ובמכתב ענה לה הרבי "במענה לשאלותיהם... נכון שתלבש פאה נכרית, כמנהג נשי חב"ד" (מקדש מלך חלק א', עמ' רל"א).
גב' פרידה קוגל מברוקלין ניו יורק, מספרת. "בשנת תש"ל היה לי עסק קטן בברוקלין לסירוק פאות. עבדתי מאוד קשה והתפרנסתי בצמצום רב. כשנכנסנו ליחידות אמר לי הרבי שלא אדאג כי העסק שלי הוא עסק טוב מאוד, באשר כל אשה צריכה שיהיה לה פאה אחת לחול ופאה אחת לשבת. עוד הוסיף הרבי, שיגיע זמן שהחנויות של הפאות מכל העולםיזמינו אצלי את הפאות... הדברים של הרבי היו תמוהים, כי בכלל לא היה נהוג לקנות פאה מיוחדת לשבת (בקושי השיגו כסף לפאה אחת). וגם מה שאמר שיזמינו אצלי מכל העולם, זה נראה לי לכל היותר כבדיחה... והנה ה' עזר, הקמתי בית חרושת לפאות, ומכל העולם רוכשים אצלי את הפאות. פעם קיבלתי טלפון ממישהי שהציגה את עצמה בתור "גברת שניאורסאהן"... הבנתי מיד שזו הרבנית חיה מושקא ז"ל. היא אמרה לי בפשטות: "אני רוצה להזמין אצלך פאה". קבעתי איתה זמן ונסעתי אליה הביתה עם כמה דוגמאות. היא קנתה אצלי פאה, ומאז קנתה פעמים רבות" ("לקט שכחת הפאה" עמ' ק"ט).
"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, עמ' ס"ג).
"השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מכ"ק אדמו"ר. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ול"ע נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל. ויעצם שלום לברטוב שילכו לכ"ק אדמו"ר וישמעו לעצתו. כ"ק אדמו"ר אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השי"ת שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות" (קובץ תשורה, סיון תמוז תשס"ה).
שיראו שזה פאה ושהיא תהיה כשרה ולא מעבודה זרה.
חצי כיסוי לא מתקבל בכלל בציבור דתי. רק אצל חילונים. ולמיטב הבנתי את לא חילונית
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו
עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.
תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.
תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.
תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.
את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם
ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.
זה פשוט לא יעבוד.
מראש אני אומרת לך-וותרי!
אחרת תהיי מתוסכלת.
כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)
יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו
לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין
בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים
בעייתית
אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.
המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.
זה לא העניין של הבלאגן,
זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים.
הכאוס נוצר בגלל ההסתכלות שלך
אולי היא שגויה
והפתרון הוא לנסות לשנות הסתכלות
הכאוס הוא כאוס.
ההתנהלות שלו מבולגנת ומאפשרת לילדים משחק עם הגבולות.
עובדתית הילדים חצופים כשהם איתו.
עובדתית הוא מסוגל לתת להם לצפות במסכים עד 21 בלילה, כאשר מדובר בילדים בין 4.5-8 והם זקוקים לשינה. איתי כולם במיטות מתוך שמחה ונחת ב20 כבר.
ההסתכלות שלי היא מה בריא ונכון לילדים שלי ולי.
הם צריכים שינה מספקת.
הם זקוקים לסדר בענייני לימודים.
הם צריכים תזכורות הגיינה.
הם נצרכים לגבולות בריאים בכל תחום, ובוודאי בהתנהגות כלפינו ההורים ואחד כלפי השני.
הוא לא מצליח לספק את אלו, את רוב הרשימה הוא אפילו לא מנסה. כי הוא לא מכיר בחשיבות שלהם, למרות שרוב ההורים יסכימו שזה ברור שכל אלו נצרכים.
יש גבול לכמה דברים הם בתחושה או במחשבה.
הבית מתנהל על ידי הילדים, ולא על פי מה שהוא רוצה.
זו עובדה.
אבל שוב,כלום לא יעזור לשפצר את האדון.
בטח ובטח כשאתם בהליכים...
חצופים זה גם עניין של פרשנות (אני לא מפרשת אף פעם את ההתנהגות של הילדים כחוצפה אלא מפרשת את זה לפי הסיטואציה)
גם הבן שלי לעיתים במסך אחרי 21 (בן כמעט 6)
אני גמישה איתו בהרבה דברים
גם בעלי
עדיין הילד גדל בטוב
והוא ממש לא מנהל את הבית למרות שהרבה פעמים אנחנו זורמים איתו (וגם עם הילדים היותר גדולים שכבר אפשר לראות תוצאות טובות לחינוך הזורם שלנו)
בעיניי הראייה שלך קיצונית מדי וחד צדדית
ההתנהגות שלו בבית בבית
מושפעת מהיחסים שלכם?
אולי הוא עושה דווקא?
אפילו לא במודע..
ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית
ולכן זה משדר גם לילדים.
אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..
טיב היחסים ביניכם כמובן...
בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים
מכמה סיבות אפשריות
אחרי שמבינים את זה
ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה
לא כותבים
אללה באבאלה?
אוכלת תסביך
את צדקת ואני פשעתי
יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה
האפריקן אמריקן של הבית
שתיים זה טו מאצ
קיבוץ גלויות
אני שומעת ממך נימה מזלזלת בו, אולי אני טועה.
איך הזוגיות שלכם? איך התקשורת?
אם אתם בדו קיום ולא בזוגיות כל פער מקבל מימדים דרמתיים והילדים תקועים באמצע.
זה תמיד היה שם.
הוא פשוט עכשיו עובד הרבה יותר שעות משהיה תמיד.
ונוצר לי הרבה יותר מרווח ללמוד את הבית ואת ההתנהלות בו.
וזה מצב שזועק לשמים.
בכל אופן, אנחנו לקראת התחלת הליכי גירושין.
אם אתם גם ככה בהליכי גירושין. לא ברור.
מחפשת שפיות לילדים שלי.
גם אם זה לחמש דקות.
לא ברור לי מה צריך להסביר בכלל
זה כבר סיפור שונה לחלוטין, ובכלל לא מובן למה את לא משחררת אותו.
תעברי מסטייט אוף מיינד של מי צודק ומי טועה למיינד שמכוון למינימום רעל בין ההורים ולמינימום נזק לילדים.
לייצר נרטיב שהוא הבעייתי ולא אחראי לא מסודר ושלל כינויים (גם אם זה בינך לבין עצמך) זה מסוכן לילדים.
הם צריכים הורים מתפקדים ביחד מעריכים אחד את השני ולא הורים במאבק.
כמה שיותר להפחית חיכוך, להפסיק לנסות לתקן אותו ולחשוב הלאה.
וגם כשעוברים הלאה כדאי שתהיה לך הערכה אליו.
למקרה שלא היה ברור.
הנרטיב הזה הוא רק פה וביני לבין עצמי.
אני רק רוצה שיהיה איזון בריא.
לא משנה מה ומי
כל עוד זה אצלו או אצלה זה דבר אחד. שיתמודד עם ההשלכות של ההתנהלות שלו.
ברגע שזה בבית ביחד וממש חשים את ההבדל, זה משו אחר לגמרי
יהיה לה פחות אכפת כי הברדק יחגוג אצלו בבית ולא אצלה.
הוא זה שיצטרך להתמודד עם ההתנהגות,הבלאגן והחוצפה שלהם
בעיניי זה הזמן לסמוך על הקב''ה ולדעת שהוא הביא את הילדים הללו לאבא הזה- כי הוא האבא המדויק עבורם.
להרפות ולהרשות לו להיות אבא כפי ראות עיניו.
אם משהו ספציפי מפריע לך- את מוזמנת לבקש *בשבילך*. למשל- 'לי מפריע כשהספה נרטבת מהמגבות'.
אבל ההתנהלות שלו לא יותר טובה או רעה משלך. היא רק שונה.
אני בטוחה שהילדים גם מרוויחים מהשהות איתו.
(ובסוגריים אוסיף, שהכל שיותר תנסי לשנות אותו ולגרול לי להיות כמוך- כך הוא יותר יהיה כמוהו. ככל שתרפי, תאפשרי לו להיות אבא כמו שהוא ותראי את הצדדים הטובים שבזה- כך הוא יהיה פנוי יותר להיות הורה דומה לך (ואולי גם את תאמצי דפוסי התנהלות טובים שיש לו, אין לדעת). אבל לא זו המטרה. המטרה המרכזית היא לתת לילדים הזדמנות לחוות את שני ההורים שהקב''ה חשב שהם צריכים לקבל).
ומסתבר שאתם בהליכי גירושין?
אז אם את רוצה שלאבא תהיה מילה מול הילדים- אין ברירה אלא לכבד אותו מולם.
אם אמא מעירה לאבא על מה שהוא עושה, ותופסת אותו כעוד ילד, למה שהילדים יתייחסו אליו כהורה ולא כילד?
ובטח ובטח כשלא תגורו באותו בית. את חייבת ללמוד לקבל את ההתנהלות השונה של האבא, כי היא תהיה חלק מחייך לנצח.
הביקורת מגיעה בצד. בחיים לא מול הילדים.
הפוך, כשאני מיישרת את הילדים באירועי חוצפה,
אני דורשת כבוד בשבילו שהוא לא דורש לעצמו אפילו.
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.
קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.
אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...
מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש
אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה
ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...
שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)
ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.
אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.
מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר.
ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.
ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,
ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.
כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,
ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:
בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.
זו ממש עבודת חיים.
בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,
גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם
ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.
ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:
לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.
וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.
וזה ממש לא סתם.
הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -
שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"
וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.
עכשיו,
בתקופה שאסורים,
ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,
ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -
פתאום נלקחה מכם השפה הזו!
משניכם!
אז גם בעלך - זה קשה לו
כי הוא אוהב אותך
ורוצה להגיד את זה
להגיד את זה גם במגע
והוא לא יכול!!!
ואת, אוהבת אותו כל כך
ורוצה להיות קרובה אליו
אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!
ואז מה קורה?
למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...
ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!
ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -
*כי* כל כך אוהבים
*כי* כל כך קשה בלי המגע
ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי
וגם כדי לא ליפול.
השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!
שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!
שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו
שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!
אם מבינים את השורש של זה,
את המקום ממנו הכל קורה -
זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.
כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית
אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך
ואז התסכול גדול שבעתיים
גם אין שפת המגע
וגם אין את שפת המילים
אז כאילו מה? אז מה כן יש?
מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?
מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?
מה, הוא כבר לא אוהב אותי?
מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?
מה יש לנו?!
אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!
יש ביניכם קשר שלם!
אהבה שלמה ואמיתית
אתם פשוט אנושיים!
פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!
והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!
עכשיו זה חשוב חשוב חשוב
אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן
וכ"כ למה?
כי דווקא בימים האלו,
הימים שאיש ואישתו אסורים,
הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".
הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש
אותו איש
או אותה אישה
יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה
ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם
ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי
ע"י קשרים אסורים ל"ע
או מריבות
ויכוחים
צעקות
חוסר הבנה
רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,
או לצחוק ממישהו אחר חלילה,
או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו
וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק
כיוון שאין ואקום בעולם.
איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.
וישר צריך למלא אותו!
כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"
ומפרש רש"י מים אין בו
אבל נחשים ועקרבים יש בו!
ז"א, אם אין את הקירבה
אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!
וצריך להיזהר שבעתיים!
צריך ל"סור מרע" שבעתיים!
ואז "לעשות טוב" שבעתיים
לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)
לא לריב מריבות מכוערות
להמשיך להבין אחד את השני
כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)
כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע
כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,
כן לדבר על הדברים
כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"
או בפתקים
או מחוות
או חיוך
כן להתמלא במה שכן יש
במה שכן היה
להיזכר בזה
לזכור את זה
להפנים את זה
להסניף את זה עמוק לתוכנו
ובשאר הזמן?
בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.
ולשחרר.
להרפות.
ככה זה.
אי אפשר תמיד מושלם.
אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*
זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו
זמן יותר לפיתוח תחביבים
זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר
זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר
זמן יותר לבקר הורים ומשפחה
זמן יותר לישון
זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג
וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו
זמן יותר לעצמו
לעבודה/לימוד תורה
לחברים
ליציאות עם משפחה וחברים
לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו
ואז
כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע
אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -
שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,
ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים
עוד יותר שמחים
עוד יותר *הם*
ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר
כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)
ואז יש גם את הגעגוע
והציפייה
והכמיהה
והתשוקה
ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!
ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.
אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"
שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,
שצריך מדי פעם להתאפס
לאפס אותו.
כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה
אבל כאשר מאפסים אותו
ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה
ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -
שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,
שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,
למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,
אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,
לדבר על הילדים החמודים
להקדיש יותר זמן לילדים החמודים
לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים
לרקוד
לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)
בילוי יזום יחד
שיחה טובה
מבט בעיניים א ר ו ך
ממש להעיר את הקירבה הזו
כמו שעון מעורר
ואז,
במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -
ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות
עם חברה
לצאת לאוויר עם מוזיקה
לישון
להסניף את הילדים
להתפלל על זה ולהתפלל בכלל
להתחזק
לראות סרט טוב
לראות תמונה שלכם יחד
ליצור משהו
לעזור למישהו - בטוב
ממש להתכוונן לזה!
לדבר את זה.
לשהות לבקש מהשם את זה.
במילים פשוטות.
כל יום.
ואם קשה אז יותר חזק לבקש.
ותמיד תמיד לחשוב
מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -
אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?
ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?
וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!
וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!
ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?
אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.
החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם.
או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק
או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.
הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?
לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.
נר איש וביתו
דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,
מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים
דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.
שנר איש וביתו.
"ואישתו היא ביתו"
איש ואישתו.
בבית.
פנימה.
כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו
רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.
נתרכז בביתנו פנימה.
נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם,
נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.
גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,
גם במחיר אחר.
כמה שנצטרך.
עד שנרגיש שאנו מלאים.
וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.
נר ה' נשמת אדם
ה', הקב"ה -
אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו
שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו
ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.
נשמת אדם -
נשמה שנתת בי טהורה היא.
ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.
ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.
טהורים הם.
כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.
כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן
כוונותיהם טהורות.
וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.
נלמד גם אנחנו יחד.
נלבן. נברר. נתקרב.
נגדל מזה. נתעצם.
נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,
בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".
והרוב טוב.
ולא צריך לחפש את ה"כל".
נדבק ברוב. ברוב הטוב.
נגדיל אותו.
נמשיך ללמוד אחד את השנייה.
נמשיך ללמוד את עצמינו.
"מוסיף והולך"
נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד
עוד תובנה,
עוד קירבה,
עוד אהבה,
עוד כלים,
עוד תקשורת,
עוד גדילה זוגית ואישית.
8 נרות
8 - מעל הטבע.
נס.
ימים של ניסים, הלל והודיה.
*מעל* הטבע.
וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו
וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.
נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו
מה היה שם?
היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?
ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?
מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?
מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?
"לא טוב היות האדם לבדו" -
לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב
"אעשה לו עזר כנגדו" -
כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.
מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
המבט על הזה,
מעל,
יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.
מעל הטבע האנושי שלנו.
להתגבר.
להתגדל.
להרחיב את כוחות הנפש שלנו.
לעלות מעלה מעלה.
להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.
ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו,
לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.
ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)
לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?
ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -
מ-קץ
עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -
וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.
ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור.
בלב שלנו.
בלב של החצי השני שלנו.
נראה גם את האור שבו/בה.
את כל הטוב שבו/בה.
נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,
מה הוביל לכך,
מה אני הכי הייתי צריך שם?
מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?
לכן נזכור -
כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.
גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.
קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.
כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.
אבל אפשר גם אחרת.
אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.
נר החיים
הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",
והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.
"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.
ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.
אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
הטומאה היא היעדר החיים.
וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"
איתה, ורק איתה אני אראה חיים.
איתו, ורק איתו אני אראה חיים.
ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר.
כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.
נתחזק בחיים.
בשלמות.
בשלום.
בבלעדיות.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים
רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*
רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.
רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.
תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.
לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.
לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.
להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.
להסתכל *לה* בעיניים
לשמח *אותה*
להצחיק אותה
לפלרטט איתה
לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום
לשלוח לה אימוג'ים אוהבים
לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?
לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
-----------
"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך
והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.
תהיי האישה שלו, ורק שלו.
שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.
ראי חיים ואהבה יחד איתו
כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.
השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.
להביט בו בעיניים
לשמח אותו
לצחוק איתו
להעריך ולתמוך בו
לאהוב אותו.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
פשוט אני..אחרונההטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.
עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.
(GPT)
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.
המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.
אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?
תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
