ויהי בשלח פרעה את העם.
ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא. כי אמר אלוקים: 'פן ינחם העם בראותם מלחמה-ושבו מצרימה! ויסב אלוקים את העם דרך המדבר – ים סוף.
בני ישראל צועדים להם במדבר. עושים רונדלים מתחת לאף של פרעה, כמו אומרים: 'בא, תפוס אותנו. תחזיר אותנו למצרים'.
למה הם עושים זאת? לא ברור.
מה שכן ברור, זה שפרעה לא מאכזב. גיוס מילואים זריז ויוצאים למרדף.
שבוע לאחר היציאה ההמונית ממצרים מגיעים בני ישראל למבוי סתום בדרך. הים.
העם פונה לחזור אחורה, כשהוא רואה לפתע את חיל מצרים מעלה אבק באופק. מתקרב לקראתו.
וישאו בני ישראל את עיניהם, והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד.
זהו. אנחנו אבודים. שבוע של תהילה והכל תם.
ויצעקו בני ישראל אל ה'.
ויאמרו אל משה: המבלי אין קברים במצרים?! לקחתנו למות במדבר!! מה זאת עשית לנו?!
אך משה מצהיר באוזני כל העם:
התייצבו וראו את ישועת ה'! ה' ילחם לכם! ואתם – תחרישון.
בני ישראל נדים בראשם בספקנות. תחריש אתה בעצמך! מה יגרום עכשיו למצרים להפסיד בקרב? שום דבר. עוד כמה שעות ואנחנו מקבלים תואר ראשון. תואר ז"ל. או למתקדמים, תואר הי"ד.
ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל ויסעו!
משה לא מהסס ומעביר את המסר לבני ישראל.
את תגובת בני ישראל היה ניתן רק לשער, לשמוע אותה ודאי שלא היה אפשר..
"ויסעו! קל להגיד! לאן ניסע, לתוך הים?! אולי זה עדיף מאשר המצרים..."
בנוסף לכל, הגיע ערפל מאי שם והסתיר את מחנה מצרים.
המתח גובר.
כל רגע מצרים עלולים להגיח מן הערפל ולתקוף. לטבוח.
נחשון, בחור צעיר למטה יהודה, שומע את דבר אלוקים בפי משה, "ויסעו", ומזנק למים. הוא לא צועק 'קדימה!' ממניעים פוליטיים, אבל 'אחרי!' יתכן שצעק. כך או כך, איש לא שמע אותו בהמולה הגדולה.
משה צופה בנחשון המזנק למים, ניגש לכיוון הים ומטה את ידו.
לפתע נושבת רוח חמה ובים נוצר קטע רחב למעבר, יבש לחלוטין. נס!
ויט משה את ידו על הים, ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, וישם את הים לחרבה. ויבקעו המים.
ממתי מים נבקעים? – מהיום.
בני ישראל עושים הערכת מצב מהירה, ומגיעים למסקנה שעדיף לסמוך על הנס מאשר על חסדי פרעה ודוהרים אל תוך הים-יבשה.
ויבואו בני ישראל, בתוך הים – ביבשה.
העם מגיע אל הצד השני, שם הוא מתפנה להביט לאחור ולראות ש-
וירדפו מצרים ויבואו אחריהם. כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו, אל תוך הים.
המצרים באים!! כמה אנשים מעלים רעיון של בריחה, עד שהם מבינים ש..אין לאן לברוח. במדבר הגדול הם לא יוכלו לשרוד ללא הצידה שלהם, ולעולם לא יוכלו לעמוד מול פרשי פרעה.
אנשים מתכננים תוכניות נואשות. מספר קיצונים מתבצרים על גגות האוהלים. האווירה נואשת. מספר רבנים מתארגנים לקריעה המונית. רק משה בשלו: ה' ילחם לכם. ואתם – תחרישון.
ואז מגיע שוב הערפל, ומעמעם את מחנה מצרים. אש ועשן עולים ממנו. זעקות פצועים ונביחות קצינים. מצרים מסתערים רגלית. ואט אט התמונה מתבהרת.
מסיבה כלשהי, התפנצ'רו לפתע גלגלי הג'יפים של מצרים, חלקם אף בערו באש. אולי מישהו הניח נינג'ות על הכביש והבעיר צמיגים. לא ברור מה קרה.
ויהי באשמורת הבוקר, וישקף ה' אל מחנה מצרים, בעמוד אש וענן. ויהם את מחנה מצרים.
"ויהם". זאת המילה. ג'יפים נוסעים על הג'נטים, מתחפרים בחול. מצרים אובדי עצות, נעלמים בערפל. מספר מקרים של סירובי פקודה מופיעים, עם קצינים המנסים להשתלט על התופעה. מתחילה מנוסה איטית של חיילים. קצין ענק מנסה לעצרם, אך הם רומסים אותו במנוסתם המבוהלת.
ויאמר מצרים: אנוסה מפני ישראל, כי ה' נלחם להם במצרים.
ואז, לפנות בוקר, כשהלילה רב התהפוכות עומד לקראת סיומו, מופיע אלוקים ונותן את המכה האחרונה.
ויאמר ה' אל משה: נטה את ידך על הים, וישובו המים על מצרים, על רכבו ועל פרשיו.
משה ממהר לעשות כן, והתוצאה –
וישב הים, לפנות בוקר לאיתנו, ומצרים נסים לקראתו.
בלאגן. מצרים אחוזי אמוק רצים לתוך הגלים. לא שזה שינה משהו, כי בין כה ובין כה לא היה לאן לברוח, אבל המחזה של מצרים אחוזי אימה הדוהרים אל תוך הים, לא נשכח מים רבים.
ואז, מגיע הרגע, מחזה אמוני אדיר,
וייראו העם את ה', ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
מליון וחצי איש ואישה, עומדים על רגליהם וקוראים:
שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים.
חג שמח!