ושזה לא איזה שכנוע עצמי עמוק?

גם אם זה שכנוע עצמי עמוק, כל עוד מייחסים בני האדם משמעות, תכונות ומעמד לאימפולסים עצביים (במידה וזה רק זה) מסויימים - המשמעות והמעמד קיימים, כל זמן שהסובייקט האנושי עדיין מתקיים.

השאלה היא אם אנחנו חווים את הדבר האמיתי או שאריות. אני לא מאמינה שכל אחד שקם ואומר שהוא מאוהב, מכוון בדיוק לאהבה הגדולה. מה שגורם לי להבין שמעולם לא אהבתי (באופן זוגי, אני מתכוונת). ואם העברתי כמעט שני עשורים ללא אהבה, אפילו לא אהבה נכזבת או חד צדדית, אז איך אי פעם כן תהיה לי כזו.

אני סתם מיואשת כי אני חושבת המון לאחרונה על מי אני ומה אני עושה בחיים, וכיוון שאין לי תשובות מחלחלת בי ההבנה שאף אחד לא מחכה לי. שאין אף אחד באופק.

כי אם כן, כל העיסוק הזה לא כ"כ מסתדר עם הלוגיקה, כי איך נדון בדברים עצמם ובקשר שלהם לשפה (האנושית) בלי שימוש בשפה עצמה.
נראה לי שבכל פעם שאנחנו נכשלים אנחנו אומרים שזה לא היה הדבר עצמו. לא בטוח שזה נכון. כדי להשתחרר מזה, אולי כן כדאי להכיר ולהודות בכך שזה היה הדבר עצמו ולהודות גם שזה היה כישלון.
יותר אמוציונלי.
הבנה שקשה לחיות איתה
נגמר לי האינטרנט בעוד דקה כך שלא כתבתי את כל מה שרציתי.

אני פשוט צריכה להתפלל על עצמי קצת

רציתי להגיד שאני לא בטוח בדברים שאני אומר (קהלת ה א: אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים).

ושזה באמת קשה. זה מדויק, זה שאף אחד לא מחכה לנו. ובאמת אין לי מושג.
תפילות הן פתרון אנושי טוב, כי הן בכל מקרה מוציאות את האנושי מהאינאונים ומאותם הרגשות שחוזרים על עצמם כחלק מהקיום עצמו. אם הן מתקבלות אז עוד יותר.
בהצלחה

אבל אחד ספציפי שאני לא ממליצה לך לקרוא, כי אף על פי שהוא מדהים ויפהפה, הוא עוסק בנושא אחד בעייתי מאוד)

"נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה" יש בישעיהו
אולי גרוסמן יחזור בתשובה מתישהו, זה יהיה נהדר

בס"ד

יש אהבה רומנטית ויש אהבה לא רומנטית
ויש ויש ויש מהכל
ובסוף כל רגש נתחם במילה שאנשים העניקו לו
דבר לא קיים יתקשה לקבל מילה משל עצמו

והי את בטוח אהבת
נסי להיזכר רגע
כדור של אש בתוך הבטן
חיוך לא מאולץ
מסירות
הכל תסמינים של אהבה

(אני חושבת שאהבה זה אחד הדברים הראשונים שתינוק לומד
מה יותר אוהב מהקדשת שעות להנקה?
וכשמעניקים ככה אי אפשר שלא לפתח אהבה למעניק)

אין לי ספק בזה שאני אוהבת את אימא שלי, את אחיות שלי.
אבל אהבה רומנטית? איך אפשר?

מחויבות מוחלטת.
אין לי בעיה עם זה. ככה אני אהיה עם הילדים שלי.
אבל עם אדם חדש לגמרי, באמצע החיים?

נניח שלך זה קשה, ואת תוהה לגבי עצמך.
לגבי אחרים, את יכולה להאמין שזה יכול לקרות, כי את רואה בשטח זוגות מאוהבים.

וזה באמת משהו שנבנה לאט לאט, עם רצון של השניים.

יש כאלה שנמצאים שם, ויש כאלה שכנראה מחקים את מה שהם ראו במקומות אחרים (הוליווד).

זה לא נכון, יש דבר כזה לאהוב, ויש דבר כזה אהבה.
זה ממש לא מה שרואים בהוליווד.
לא כולם זוכים לזה, בגלל שזה המון מזל, וגם אחרי שהתמזל מזלך לפגוש את האדם הנכון- עדיין יש עבודה לפניך, ואותה לא כולם טורחים לעשות.

אז יש, זה קיים, אבל לא לכולם, ואשריי מי שזכה.

טענתי שיש הרבה כאלה שמשקפים את זה כלפי חוץ, כשבפנים זה לא ב הכרח.

אבל גם אתה מסכים שיש דבר כזה, שזו היתה השאלה.

לפעמים אני חושב על קיצורי הדרך וקצת מבין למה משתמשים בהם.

אבל כמובן התוצאה האמיתית, השלמה והמשתלמת היא זו שלא באה על ידי קיצורי דרך למינהם.

בס"ד

אבל נבראנו לאהוב
בסוף זה קל יותר משנדמה
את פוגשת את מי שאת פוגשת וניצתת אש
וזה יכול להיות בהתלקחות ויכול להיות באיטיות (אצלי זה היה באיטיות
בכלל היינו סתם חברים קודם
ואולי זה המתכון
להאמין באדם קודם כרק מקורב ורק אז להעניק לו את הלב)

ואמון
אמון זה לא פשוט בכלל
ונפגעים מאהבה כל כך הרבה שלפעמים תוהים אם זה שווה את זה
אבל בסוף את יושבת בלילה ומסתכלת לאיש שלך בעיניים ושלם לך
אז כואבים ואמון נשבר לפעמים
החיים כוללים כאב תמיד
חבל לפספס בגלל זה את החוויה המהממת הזאת

כל מילה