אי שם עמוק בתוך תוכנו 
טמונים קולות וזכרונות 
מראות רבים שכבר שכחנו 
ספרי פלאים ומנגינות. 

כל זכרונות ימים ימימה 
החלומות הראשונים 
וכל מילה של אבא אמא 
שנאמרה לפני שנים. 

עולם מופלא של ילדותנו 
רדום בפנים בצל צלילים 
איתנו הוא עד יום מותנו 
חבוי בתוך תילי מילים. 

ולפעמים שריד של ריח 
או צליל מוכר או קצה מילה 
משיב אליך גן פורח 
מחזיר אל קו ההתחלה.

ושוב אתה חולם כילד 
ושוב אתה תמים כאז 
אתה נזכר בכל התכלת 
הכל נשמר דבר לא גז. 

אי שם עמוק בתוך תוכנו 
טמונים קולות וזכרונות 
מראות רבים שכבר שכחנו 
ספרי פלאים ומנגינות.

שבוע מבורך ונעים בע"ה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול