לכתוב איזה עומק בים של - כאן רדודים - זהירות לא לקפוץ.לעבדך באמת!
לשמוע את המציל צועק, תתרחקי מהשפה.
ולברוח ממשהו כ"כ מאיים כשבסוף זו שקית.
להתגלגל כמו גלגל, אבל עם חור באמצע. כדי שלא נטבע.
להעלות בועות. כמה זמן את יכולה? מה? להישאר מתחת למים. אה.
אל תילחמו בגל הזה, המים שלו מלוחים.
כל מה שצריך לעשות זה להגיד לו שלום ולקפוץ עליו, לגלוש, בנחת.
רק לא לשתות את המים. סתם חבל פשוט. אח"כ צריך לפלוט את זה החוצה.
והחול.
מלכלך. והוא כלל לא חול.
אין סוף גרגרים של קודש.
שוודאי היו פה לפניי.
כשאתה מגיע ורואה את כל המה רבו - חול הופך פיסות קדושה שנדבקות אליך.
זה עמוק.
וכבר אפשר לצלול ולחפש מטמונים.
עוד דבר חשוב, המלח.. שבמים,
אומרים שזה טוב -
לפצעים פתוחים.



{מניחה שמיותר לציין שהנל כלל לא נכתב באמיתות על מה שנראה.}
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך