פעם היו אנשים אומרים לי: השם ישמור אותך.
אחר כך הייתי הולכת בינות עצים (בשדרה) ושרה שירי ארץ ישראל יפה.
האירוניה הייתה עוטפת אותי, עם השיער השחור המקורזל וממדי הגוף הגדולים.
ואני הייתי יפה.
פעם היו אנשים אומרים:
תלכי לחדר כושר, תתפסי חתן.
אני הייתי צוחקת.
לא הגיע חתן ולא ניסיתי למצוא אותו.
רציתי לשיר שירי קריוקי ומצאתי את עצמי שרה חוה אלברשטיין על אדן החלון.
האירוניה תפסה אותי רגע אחד לפני שהתנדנדתי חזק מדי, אבל זה כבר היה מאוחר.
כשפגשתי באדמה חזיתי בתרצה מנידה את ראשה בעצב, כאומרת: שוב נפלה אישה קורבן לעלבונות.
לא צחקתי.
כשעברו הימים וזכר שיערי המקורזל נשתכח מרחובות תל אביב, חזרתי אדם חדש.
לא התעמלתי בחדר הכושר ולא חיפשתי חתן, אבל שרתי שירי ארץ ישראל יפה מתוך אהבה.