סוג של שיר/ ריעותריעות.
פעם היו אנשים אומרים לי: השם ישמור אותך.
אחר כך הייתי הולכת בינות עצים (בשדרה) ושרה שירי ארץ ישראל יפה.
האירוניה הייתה עוטפת אותי, עם השיער השחור המקורזל וממדי הגוף הגדולים.
ואני הייתי יפה.
פעם היו אנשים אומרים:
תלכי לחדר כושר, תתפסי חתן.
אני הייתי צוחקת.
לא הגיע חתן ולא ניסיתי למצוא אותו.
רציתי לשיר שירי קריוקי ומצאתי את עצמי שרה חוה אלברשטיין על אדן החלון.
האירוניה תפסה אותי רגע אחד לפני שהתנדנדתי חזק מדי, אבל זה כבר היה מאוחר.
כשפגשתי באדמה חזיתי בתרצה מנידה את ראשה בעצב, כאומרת: שוב נפלה אישה קורבן לעלבונות.
לא צחקתי.
כשעברו הימים וזכר שיערי המקורזל נשתכח מרחובות תל אביב, חזרתי אדם חדש.
לא התעמלתי בחדר הכושר ולא חיפשתי חתן, אבל שרתי שירי ארץ ישראל יפה מתוך אהבה.
התגעגעתי ללקרוא אותך. את מקסימה|לב|יומנים נשרפים


ריעות.אחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך