מי את?

בגרותיות זה מסוכן לא פחות. אולי יותר.

 

כמה מסוכן זה חד בפה חד בלב. לא מתקדמים ככה לשום מקום.

 

היכולת להעביר את ההווה כמגרש הפעולה ביחד עם הנצח כמטרת הפעולה- זו יכולת נדירה.

 

בתורה ער"ב בליקו"מ ר' נחמן כותב כמה שהיום אם בקולו תשמעו זה העיקר.

 

ברור שאין הכונה לראות את היום כיום היחיד שיש לי ממש, שהרי ביום לבד אי אפשר לנצל חיים שלמים. אלא זה מתוך היבט על החיים, לא?

 

זה ה"אלהי נצור" של ר' יוחנן.

 

הרב בעין אי"ה כותב שהצצה בבשתינו הכונה שהקב"ה יסתכל בצער שיש לנו למרות שהוא לא אמור לבוא. צער שאנחנו מצטערים רק בגלל שאנחנו לא מספיק קדושים כדי להתעלות מהצער הזה- והבקשה היא שהקב"ה יציץ, כלומר לא בהתעמקות אלא רק לפי כמה שאנחנו מצטערים.

 

בחיים קורים הרבה דברים ולא צריך להתרגש מכל שטות- אבל אם מצטערים מתפללים גם על זה. על דברים שאנחנו נפגעים מהם שלא בצדק.

 

מה זו השעה הזו?

 

למה השנצתי, למה?

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)