נכתוב קצת מסקנות ונעלם בחזרההנסיך הקטן.
קרו ככ הרבה דברים שצריך להכיל ואין ככ מקום
אבא הביא לי את הסוודר השווה שלו במתנה אחרי שבת שלמה שחפרתי לו את החיים ואז הוא אומר שגמככה הוא בקושי לובש אז מה אכפת לו אבל אמא אמרה שזה הסוודר האהוב עליו ואם הוא הביא לי אותו אז שאני אעריך. והוא באמת הכי שווה ויש לו את הריח של אבא שזה מה שהופך אותו לכזה. הוא כבר די התחיל להסריח אבל אני לא רוצה לכבס, לא רוצה דהנוכחות שלו איתי בבית מדרש תעלם
ואפילו אם תקום עליך מלחמה זאת תהיה האמונה שלך
אני צריכה להתחיל להעריך יותר את המציאות שאני חיה בה. מוזר פתאום לחיות את החלום ולגלות שהוא אחרת אבל טוב.
קיבלתי תניא! בחינם! קולולוי קולולוי. פתאום הדרך של החבדניקים המשיחיסטים הרבה יותר ברורה לי. לא שזאת התפיסה שלי אבל לראות משפחה שלמה שבאמת חיה את זה, שהילדים רואים בזה באמת את הכי אמת שיש זה חזק.
התחלתי טיפול. אחרי יוצר מארבע שנים זה סוף סוף קרה. והכל ככ מוזר וחדש וייקח את הזמן אבל אשכרה התחלתי, אתם לא מבינים אפילו כמה שזה מדהים
היא דיברה איתי על הקשר עם אמא ופתאום זה תפס הרבה יותר משמעות ומשקל. כן קשה לי איתה בככ הרבה רבדים, וזה בסדר. קודם אני צריכה למצוא בכלל את הרצון לשנות את הסטטיות הזאת, כבר ככ התרגלתי למצב הנתון שהוא נוח והוא קל ובשביל מה צריך אחרת
תבטיח לי שבקרוב עליך מרעים לאכול את בשרך לא תעצור לרגע, ומבלי שתצטרך להביט אחורה תדע המה כשלו ונפלו
אחחחח שאלהים יעזור לנו. אתם לא מבינים כמה שהקב"ה פשוט מלך שזה מדהים
היה לי את אחד הימי הולדת הכי מוזרים בחיי הקשישים. אשכרה 21 שלא נדע עוד צער
הבנות פה חגגו ועשו שמח לבב אנוש של ממש, אבל עם כל הברכות שבירכתי הכל התבלבל וכבר לא היה ברור מה בכלל יש פה. ומהליחה פשוט לא הפסקתי לבכות. הלכתי לישון בבכי, קמתי בבכי, התפללתי בבכי, שיעור קצר וברכה מהרבנית ואז נסיעה למקום שלי בבכי. אבל גם קיבלתי ברכה מהרב וזה באמת באמת הכי חשוב
אור בהירות הדרך. הקב"ה פשוט תהיה נוכח ותתן לי יד, בבקשה.
השבוע התחדד לי כמה אני באמת באמת באמת רוצה כבר עת הגאולה וכמה כלום פה בחיים שלנו לא הגיוני בלעדיה. עכשיו זה הזמן של האחישנה ואלהים אני אעשה הכל בשבילה, באמת, רק תן איזה סימן דרך כזה שנדע שבסהכ אנחנו בסדר, שאנחנו בדרך הנכונה אליך. אבאלה גאולה.
על החוף בקיסריה לפני השקיעה נגיעת נעורים אירונה, כותבים שירים על המים
יש עוד ללמוד ככ הרבה ובכלל לא התחלתי. בלי לחץ, פשוט להחליט שמתחילים ולקפוץ לזה. המפף
כולן סביבי בזוגיות ואנמ כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי שזה בסדר שעוד לא התחלתי. לאט לאט נוריד את הלחץ וה' יתברך פשוט יביא טוב בזמן הנכון. אעהעהאעהעאעא כולןןן מתחתנות שאלהים יעזורר
חסידות זה פשוט כל העולם הזה וזה מטריף. לבחור לחיות במודעות הזאת, ברובד האחר הזה זה פשוט חיים אחרים עם מלא אחריות וטוהר וטוב ודבקות ורצינות ופשוט לחיות את ה יתברך בהכי קרוב אז למה שלא נרצה את זה בעצם
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים כל עוד חלב נוטף מחיוכך, חבקי את כל פחדי בשתי ידיים, חבקי דובים גדולים מתוך שנתך
השנה הזאת תהיה כלכך הרבה יותר טובה מגיל עשרים. היא פשוט תהיה הרבה הרבה הרבה יותר טובה

יש סופסוף חורף, ויש סריגים וכובעים, מה צריך יותר מזה.
ויש עוד ככ הרבה דברים טובים לכתובהנסיך הקטן.
פשוט אין כח אז אולי פעם אחרת.
אבל רק שתדעו שפשוט יש טוב
אתאת.מתנחלת גאה!
טוב לשמוע אותך
געגועי
את שיאוו ידינוזאוראחיתופלאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך