יכול להעיד על כל מיני דברים...

כמובן שהיועצת מעורבת. היא בכל הישיבות שאנחנו עושים וניסתה לתת לי כל מיני עצות איך להתמודד עם זה.

 

למה את מתכוונת "יכול להעיד על כל מיני דברים..."?

שמשעמם לו בכיתה
ויכול להעיד שעובר התעללות בבית
ועוד הרבה דברים

כמה פעמים היועצת נפגשה איתו?
מה הרשמים שלה?

תודה על האפשרויות. לגבי משעמם- אני מאד משתדלת לגוון, אבל אולי לא מספיק. 

 

היועצת צפתה בו פעמיים בשיעורים שלי. היא חושבת שיש משהו בבית, אבל אין לנו איך לדעת.

ובכלל אין לו שעות פרטניות או בקב קטנות עם מורות להוראה מתקנת/ בעיות רגשיות וכד' ?

שהיועצת יושבת עם הילדים. וגם אין אצלנו דבר כזה קבוצות קטנות לבעיות רגשיות. הוראה מתקנת הוא לא צריך, הוא חכם.

כן תגידי כמה חבל לך שהוא מפסיד כך וכך בעקבות התנהגותו ואיזה רווח הוא יקבל אם ינצל את הכוחות והחכמה שלו להקשבה בשיעור שלך. אולי תגיעו לאיה שהוא הסכם שהוא יעשה נסיון לשפר דברים מסוימים ותקבעו פגישה נוספת למעקב. הוא עשוי להפוך לכוכב הכיתה שלך

איזה קשה! נשמע שאת ממש סובלת, וכל זה רק בגלל תלמיד אחד (כך זה נשמע).

 

- את יודעת מה הסיפור שלו? יש לו קשיים? הוא עבר איזו חוויה קשה? מה הוא מספר? מה ההורים מספרים? (אם הם מספרים משהו.. ולא רק מאשימים)

 

- היו אולי רגעים שכן הצלחת להגיע אליו? מה לדעתך גרם להצלחה שלך ברגעים אלו?

אני בוכה מלא בגללו.. תודה שאת מבינה אותי.

 

-  מההורים נשמע שהכל מצוין, ובבית הוא נפלא והם לא מבינים מה אני רוצה. אבל אני לא בטוחה בכלל שאין קשיים בבית. הוא לא מספר, והבי"ס לא יודע על משהו מיוחד. בגלל ההתנהגות החריגה שלו, אני ממש חושבת שיש דברים בבית, אבל אני לא יודעת מה, ובעיקר- אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו.. ולהתמודד עם זה.. יש עוד מלא זמן עד סוף שנה..

 

- לצערי, הרגעים האלו ממש בודדים. בדרך כלל כשיש סרט או סיפור מרתק, אז הוא יושב ומקשיב. אבל רק אז..

 

זה נשמע שאת ממש סובלת, וממש כואב הלב. את מן הסתם משקיעה במקצוע שלך ומשתדלת ומנסה לעשות מה שאת צריכה, ואז מגיע ילד אחד ושובר אותך לגמרי. זה ממש קשה!

 

רציתי להעלות פה שני כיוונים:

1. כשיש ילדים מהסגנון שאת מתארת (ובמיוחד כשההורים לא משתפים פעולה), אני אומרת לעצמי ש"אם אין אני לי, מי לי"- זאת אומרת אם אני לא אעזור לעצמי, כנראה שבמציאות הזו שום דבר כמעט לא ישתנה. אני צריכה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שזה ישתנה (לא נראה שההורים מתכננים לגשת לעזרה מקצועית וכד').

 

מה אני עושה?

אני מאד מאמינה ביצירת קשר אישי עם ילדים. פעמים רבות צריכים להיות מאד יצירתיים כדי לגרום להם להתחבר אלינו, אבל בסוף זה בד"כ עוזר.

חשוב לעשות את זה בלי שום ביקורת. בכלל לא לדבר עם הילד על ההתנהגות שלו.. פשוט להתחבר אליו. כאשר יש קשר טוב, אחוזים גדולים של בעיות ההתנהגות נפתרות (כמובן שאם יש סיבה עמוקה ומשמעותית שבגללה הוא מתנהג כך- צריך להתייחס לזה ולטפל, אך בינתיים יש דברים שאת יכולה לעשות במסגרת הבי"ס).

 

למשל:

- לקנות לו משהו קטן ולהביא לו את זה, עם פתק "שיהיה לך יום מתוק, כמוך!"

- לקחת אותו לגן שעשועים לשעה (באישור הנהלה והורים), ולשחק איתו.

- להוציא אותו בשיעור פרטני ורק לשחק איתו. אפשר לבקש ממנו מראש שיביא משחק שהוא אוהב מהבית (אישור מההורים).

- להכין איתו פעילות לכיתה.

- להתייעץ איתו על דברים שאת רוצה לעשות בכיתה. הוא ירגיש חשוב

- לפרגן לו מלא! (רק על דברים טובים, אפשר גם קטנים ממש)

ועוד.

תנסי לראות מה מתאים לילד הספציפי הזה, ולאט לאט, בלי מוסר ובלי שיחות שליליות, תצרי איתו את הקשר.

 

2. מורה חדשה- להורים מאד קל להאשים את המורות החדשות... ולנו, כמורות חדשות, הכי פשוט להישאב לשם ולהאמין בזה.. אני זוכרת שבשנה הראשונה שלי הייתי בטוחה שאני המורה הכי גרועה שקיימת, שבחרתי במקצוע הלא נכון, ואני צריכה לעזוב את ההוראה. עד שהבנתי שזה לא נכון.

לכל המורים החדשים יש התמודדויות וקשיים בתחילת דרכם, וזה טבעי מאד מאד! אל תחשבי לרגע שאת לא בסדר בגלל ילד אחד. כמובן צריך ללמוד ולהתקדם, אך אל תתני להורים האלה לשבור אותם. 

 

שיהיה מלא בהצלחה!! 

אפשר לדבר איתו לפני השיעור ולהחמיא
ראיתי שאתה מאוד אחראי.. ואני צריכה עזרה בשיעור.. רוצה להיות העוזר שלי?
(להחמיא לפי הילד ולפי נקודות החוזקה שלו, וגם לתת לו תפקידים לפי המבנה של הכיתה ומה שמתאים לך)
ואז אפשר לשלוח אותו בשיעור לשליחויות בזמכירות, להביא טוש, דפים, מחק וכו' וכו'
וכמובן להחמיא על הכל ולהודות, לשבח בפני הכיתה..
בהצלחה!

אין לי איך לעזור.. אני מתמודדת עם דבר דומה.

עוקבת פה כדי להיעזר.

 

תודה לכל האנשים הנפלאים שעוזרים פה!

תודה רבה לכולכם על כל האפשרויות שהעליתם פה.

אני יתחיל לעשות חלק מהדברים ונראה מה יעזור. אני באמת מאד מתוסכלת כמו שהרבה כתבו פה, ואני ממש מתפללת שהמציאות הקשה תשתנה בזכות מה שאני יעשה.

התחברתי למה שכתבתם- שבעצם אני צריכה לעשות את הדברים ולנסות לשנות. כי את ההורים והבית אני לא יכולה לשנות.

 

יש לי בן מתוק מדבש

שלצערי מתנהג בכיתה כמו שאת מתארת 

ולאף אחד לא ברור למה בדיוק.

ראיתי שמה שעזר לו

שהמורה לקח אותו לשיחה אישית

באמת דיבר איתו וניסה להבין

נתן לו תפקיד להכין מצגת או חידון...

 

תזכירי לעצמך שאת עוסקת פה בנפשות

מה היית רוצה שיעשו אם זה היה הבן / אח שלך...

 

שה' יתן לך הרבה כוח !!

תודה שנתת לי לראות גם את הצד שלך, כהורה. זה ממש טלטל אותי..

 

לא ממש בטוחה שהדרך היא להתחבר אליהם, לפעמים הם מבינים דווקא כוח!!

צריך גם סמכות. אבל בלי לבטל את הקשר האישי והיחס. בד"כ השילוב של שניהם עוזר.

כתבו לתת לו תפקיד...

אולי ביקור בית יכול לעזור להבין את המצב
טבלת עיצוב התנהגות
וכמובן להפנות את ההורים לטיפול ריגשי

כדאי גם לבדוק עם המורה של שנה שעברה איך הוא היה.
נראה קל להורים להראות שאת האשמה. אבל כשאת לא היית, היה דבש?

למה את מתכוונת "השלכה", ומה אני יכולה לעשות עם זה.

אנשים יכולים להשליך את תסכולם מילדיהם על גורם שלישי .

 

ביקורת עצמית סבירה היא דבר ראוי אולם לחוש לא טוב בגלל מה שלא עשית - לא!

 

הורה שלא מוכן לשתף פעולה, לא מנסה לומר מה הי' רוצה שיהיה, וישר משליך את האשמה על המורה זה מראה ברוב המקרים על נחיתותו וחוסר מודעות או ביטחון שלו בעצמו ובילדו.

ההסבר שלך גורם לי לרחם עליהם. סך הכל מסכנים. מסובכים עם עצמם ועם הילד שלהם, ואין להם מוצא חוץ מלהאשים גורם שלישי.

ברגע שאנו נרגעים ומבינים את המצב לאשורו שוב אפשר לפעול בקור רוח ולחשב מחדש דרכים יצירתיות לפעולה בס"ד.

מצד אחד ההצעות המעולות שנכתבו הן אכן מעולות.

אך מצד שני אסור לשכוח את השמאל.  האם יש לביה"ס מידרג תגובות מסודר וגלוי להתנהגויות שונות? מידרג שהוחלט ע"י ההנהלה והצוות ואכן עומדים במידרג זה?

אצלנו בביה"ס יש "פריקית" לנושא והיא מקדמת את הטיפול במידרג בצורה מ ד ה י מ ה ומשלבת המון שיח במקביל למידרג גלוי ומסודר ביותר, וזאת במקביל למידרג מצויינות

הייתי שמחה להבין יותר איך זה מתנהל אצלכם, אם בא לך לשתף.

הרבה יותר גדול

אלא שלא תיפגעי את ותיפגע כל הכיתה

הוא הורס לי את הכל

למורה החדשה, הידד על הכניסה לעולם ההוראה.

 

כל תלמיד רוצה להרגיש שייך למורה שלו. 

רוב התלמידים, לשמחתנו, מרגישים שייכות למורה בדרך טובה, של למידה, של שיתוף פעולה. 

אבל בכל כיתה, יש התלמיד ששם פס על המורה, ומרגיש שייך כך. רק כשהוא שם פס. 

ואז המורה מרגיש מנוצח, מובס, לא שמים עליו. 

האם השווי שלך כמורה תלוי בהתנהגות של ילד אחד??

ברור שלא. 

אבל כאן את נותנת לילד האחד הזה המון המון כוח עלייך. את תלויה בו להרגשתך הטובה.

 אם הדרך בה הלכת לא צלחה, שני כיוון. אל תמשיכי באותה הדרך בעצמה רבה יותר. שני מאה ושמונים מעלות את ההרגשה שלך. מעכשיו, את לא תלויה בהתנהגות של הילד כדי להרגיש טוב. כדי להרגיש מורה מוצלחת.

 

מציעה לך את הכיוון של גישת "שפר" למורים. 

פגישת ייעוץ אחת, יכולה להפוך את חייך בכיתה ולשנות משמעותית את ההרגשה שלך.

וכן, גם לעזור לילד להיטיב את דרכיו.

 

 

 

למרות שהוא בכלל לא קל ליישום.

 

לא ידעתי שיש גישת שפר למורים. נשמע מעניין.

אני מבינה שאת קשורה לגישה הזו

חשבתי על 2 דברים שאולי כתבו, לא קראתי הכל.

 נראה לך שיש לו שליטה על התנהגותו? אם יש משהו נורא  מענין או אטרקטיבי- הוא יותר רגוע וקשוב? איך הוא בחברה?עשה לי רושם שאולי זה קושי בקשב, בדרגה כזאת או אחרת?

ועוד משהו- נסי לתת לו תפקידים משמעותי בכיתה- כמו להיות עוזר שלך לפעמים, לאסוף דפים, לחלק וכו'.

 

נראה לי שהוא שולט בהתנהגות שלו, אבל אני לא בטוחה. לא כל כך יודעת איך לדעת את זה.

הוא יכול לשבת נפלא ובשקט בסרט או משהו ממש מעניין.

בחברה- הוא די משתלב, אבל בגלל האלימות שלו- המון פעמים הילדים לא רוצים להיות בקרבתו.

תודה על הרעיונות וההבנה. זה נותן כח.

שיאבחן את הקשב.

כיום זה אמנם לא משפיע על הלמידה כי הוא חכם ומפצה בעזרת יכולותיו האחרות הטובות.

בהמשך הוא עלול להכשל בגלל בעיית הקשב.

השאלה אם יש עם מי לדבר בבית.

אין מצב שביה"ס כופה על הורים לטפל בילד? טיפול רגשי או שליחה לאבחון קשב?

הלואי שתצליחו.

ליבי איתך, אבל גם עם הילד האומלל, בטוח שלא טוב לו עם עצמו ועם סביבתו.

ונזכרים גם ברצון למצוא חן בעיני הכיתה לפעמים ע"י יחס מזלזל למורה, זה עוזר להבין שגם ילד קשה אינו פוגע בי אישית.. וזה עוזר להתמודדות

מעבר לריטאלין ול"הכלה" ונוירולוג יש להעמיד בראש סדר היום את החינוך למידות טובות ויראת שמים ומורא רבך כמורא שמים 

כשיש לילד קושי כזה גדול- זה מעבר ל"התנהגות" וכבוד למבוגר".

ילד לא נהנה להיות "רע"!!

הוא סובל מכך לא פחות מהסביבה.

ויש ש"מחנכים" רק לעמוד על הזכויות ולא לוותר ולא לשים על אפחד

יכול להיות עם הפרעת קשב/ בודק גבולות/ שובב מאוד ויכול לצמוח למבוגר איכותי

יחס הורי, תרפיה בעיסוק, פחות צפייה במסכים, ועוד המון דברים טבעיים ונורמליים וגישות לימודיות וטיפוליות שונות לפני הטיפול הסותם חורים 

 

וכמובן התחזקות ביהדות, כשרות, נרות שבת ועוד שמביאה עמה את הברכה לבית.

 

הלוואי היו מעניקים משהו מהיחס החם והמסור שנותנים בחינוך המיוחד גם בחינוך הרגיל.

המון פעמים זה לא יעזור, כי זה נובע ממקום רגשי, או כי זה לא ברמה של תרופה אלא יותר אסטרטגיות למידה וכן, הכלה והבנה יחד עם הצבת גבולות חד משמעיים.

הילד אף פעם לא עושה נגדך 

 

זה תמיד בעד עצמו.

 

לא לקחת אישי כלום!!

מוכרת לי מאוד ההרגשה שלך.. ממש כואב לי כשאני חושבת עליך ונזכרת במה שעברתי בשנותיי הראשונות, תחושה של איבוד ענין בכל תחום, התחושות הנוראיות האלה של כישלון מכתימות כל חלקה אחרת טובה בחייך..שולחת לך חיבוק חזק ואת תעברי את זה תתחזקי ותחזקי אחרים. ועכשיו לעצה פרקטית: כשהייתי במציאות הזו והיו לי 3 ילדים כאלה בכיתה.. אחרי חנוכה שהגיעו מים עד נפש, עלתה הצעה שאקח את הילדים האלה לשיעור פרטני קבוע בשעה של מדעים, כי גם למורה למדעים הם עשו ת'מוות...
בשיעור הפרטני, חצי מהזמן למדנו וחצי עשינו דברים חוויתיים ונוצר ביננו קשר עמוק שהשפיע מאוד על התנהגותם בשיעורים שלי ונשאר קשר חיובי עד היום, 5 שנים אחרי.. אגב ברור שלשלושתם התגלתה בעיה רגשית שיצרה את הקושי בכיתה.. הסירי אשמה מלבך, את השליחה הנכונה לעזור לתלמיד הזה, וניכר כי יש לך לב זהב מכיל ואוהב.
היום 5 שנים אחרי אני יודעת השנה המאתגרת הזו הפכה אותי לאדם רגיש יותר, ומודה על כל כיתה טובה שאני מקבלת בהשוואה ל..
ניסתרות דרכי ה', הכל לטובה! זו טבילת אש שתהפוך אותך לאדם טוב יותר!
בהצלחה יקרה, ה' איתך ולא עוזב אותך לרגע

משמח אותי להבין שזה זמני, ותלוי לפעמים בזה שאני בתחילת דרכי. הרעיון של הפרטני נשמע טוב, נראה לי שאנסה.

ותודה רבה על הפרגון ודברי החיזוק.

 

מקסימה!

ממש עשית לי טוב בלב!!

לא מאשימים מורים - בדרך כלל - אלא אם כן ההורים עצמם הם האשמים!

ילד שלא מחונך בבית, ומאלצים אותו לביה"ס בתואנה שזו "זכותו" לחינוך, הרי זה אבסורד!

ילד כזה רק גורם נזק לכל האחרים, וכמובן למורה אין אפשרות לחנך בן-סורר-ומורה שכזה בשל שאם המורה יתן לבהמה שכזו סטירה, הרי יאשימו את המורה!

בנעורי, היה אשור מההורים למורה לנך את הילדים - מבחינת "חוסך שנטו שונא בנו"

במקומך הייתי מסרב לקבלו לכיתה!  במקום שיברח, את תוציאי אותו ותשלחי אותו הביתה! 

ותראי שהוא ינסה להשאר!!

ואז תציגי לו תנאים להתנהגות - אחרת שלחי אותו לבית!  הוא מפריע לאלו שכן רוצים ללמוד!

 

ורק אגב למורה::  אני מקווה שאת לא מורה לעברית!  העברית שלך קלוקלת!! 

"לא שם פס" - "דיברתי איתם מלא בטלפון"   ---  זו עגת עברית מהרחוב..

 

שלום

 

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.