1. אהבה אמיתית לילדים.

2. בהחלט. אבל היום זה הרבה יותר מאתגר.. כשצריך להתמודד עם בעיות משמעת רציניות......

3. נראה לי שכן.

1. מעניין אותי. מאתגר אותי. אוהבת את זה. נותן המון תחושת סיפוק.

2+3 כן

1. ידעת מראש שזה יהיה לך כל כך מעניין ומאתגר? התנסית בזה קודם? הלואי וזה היה אצלי גם ככה.

תמיד אהבתי להסביר, לעזור...

1. יכולת השפעה על הרבה ילדים (ובדרך גם על מבוגרים..)

2. בהחלט. מאד משמח אותי לראות את ההשפעה שלי על התלמידים.

3. כן. אבל הייתי שמחה לצאת לדרך הזאת עם יותר כלים ממה שהיה לי בהתחלה.

מדהים לראות כמה השפעה יש לנו על הילדים האלו. אם אני אומרת משהו טוב לילד, מהר שאר הילדים מנסים לעשות כמוהו כדי גם לזכות למחמאה.. 

אם אני ממליצה להם לבחור במשהו, לרוב הם יבחרו בזה, וכו'.

אני מאד נהנית בעבודה בגלל זה!

1. הרגשתי שזה טבעי.. במשפחה שלי כולם בחינוך..

2. זו לא ממש סיבה....

3. נראה לי שכן.

1. ההורים שלי שכנעו אותי שזה מקצוע טוב (יש חופשות כמו לילדים)

2. כן. 

3. לא בטוח. הלכתי כי ההורים רצו, לא כי אני רציתי. אבל אני נהנית.

אם ההורים לא היו משכנעים אותך, באיזה מקצוע היית בוחרת? משהו שקשור להוראה, או בכלל לא?

מצד אחד לא ממש קשור להוראה, ומצד שני כן קשור בזה שרציתי עבודה עם אנשים / ילדים.

1. אהבה לילדים (כמו "למה ככה")

2. כמובן.

3. בהחלט.

הלואי והייתי כל כך נהנית והתשובה היתה לי ברורה כל כך.

1. כי הרבי אמר לי, ותכלס אני ב"ה אוהבת ללמד.
2. כן
3. תלוי באיזה יום, לפעמים מרגישה שככ קשה לי שאולי כדאי לי לוותר, בטח לא לבחור בזה שוב, אבל יש ימים שאני רואה למה הקב"ה שם אותי דווקא פה וטוב לי

שהרבי אומר לך מה לעשות. ואת עושה את זה. בצורה טבעית ופשוטה. אשריך.

אני ממש מרגישה כמוך לגבי ההרגשה שלי בימים השונים. לפעמים ככה ולפעמים ככה. אבל אצלי הרוב קובע בד"כ בסדר.

סתם רוצה לשתף..
התחלתי מילוי מקום ופעם ראשונה שיצאתי בוכה באמצע שיעור,זה היה זוועה. זה היה לפני שבוע בדיוק,
ועכשו ב"ה אחרי הנקודת 'בר השו,השיעורים התחילו להיות שפויים,הגיוניים, טובים.
זה ככ פלא ונס ומעודד

וואי, זה באמת ממש מעודד. מילוי מקום זה לא פשוט.. איזה משמח שעכשיו השיעורים טובים יותר! איך זה קרה? מה עשית?

הגעתי לשיעור אחכ מיואשת שבאמת אנהל שיעור, החלטתי שלא באמת אכפת לי מה קורה, אני מצידי מגישה התפטרות בסוף היום,
ופשוט התחלתי תרגילים על הלוח בלי הסבר,רק פותרת ומוחקת,
בתרגיל השלישי כל הכיתה מלבד 2 היו איתי,
וכמובן שהסברתי ועניתי לשאלות.
וככה אני עושה מאז כל תחילת שיעור, משו אסוף לכולם בהתחלה ואז בעבודה העצמית אני עושה נוכחות ועוברת בין הבנות לשמוע מה קורה ומה הענין

נראה לי שאאמץ את הרעיון. גם ככה עד שכולם חוזרים מההפסקה ונרגעים אני מרגישה שצריך איכשהו לאסוף אותם ולהכניס אותם לאוירת למידה, נשמע לי שזה אחלה רעיון. אולי אתן להם איזו חידה או משהו מעניין- העיקר שיתחילו להתאסף..

אבל אני מלמדת תיכון,
אולי זה שוני ביסודי ויש מלכתחילה יותר יראת כבוד כלפי המורה.
כי אצלי מדבר יותר יראת ה"לא יהיה לי חומר לבגרות"

לא בטוח שסיפור זה להרים את הקול.. אני באמת עובדת ביסודי ואולי זה שונה.. אם מתחילים סיפור הם לא מיד נהיים בשקט ומקשיבים? אצלי זה ככה.

תלמידה אחת אמרה לי, "המורה,את מפריעה לי ואנלא שומעת את החברה שלי"
וואלה? אני מפריעה לך, יש לציין שזו היתה אחת ההברקות ששמעתי..
רק שהיא תפסה את עצמה והתנצלה מובכת

אם זה ככה, אז באמת צריך משהו אחר. חידות מאתגרות יכולות לתפוס אותן? 

אבל קודם כל צריכה להרגיל אותן לכניסה לשיעור מתוך מטרה ללמוד.
היא באמת לא התכוונה להתחצף..סהכ ילדה טובה

יפה שאת לא כועסת עליה.

אני ממש מסכימה שהרגלי הלמידה זה קודם. בהצלחה ממש!! תספרי לי איך הולך. אשמח לקרוא.

2. רלוונטית. אני אוהבת ילדים, יש סיפוק אבל...
3. נראה לי שלא.
המקצוע הזה, אני גננת. קשה מאד ומעייף פיזית ובעיקר נפשית.
יש 30 + ילדים ו60+ הורים. ויש צוות לנהל ויש מטלות לבצע.
וזה בבוקר, בצהריים בלילה, בחופש, ביום חופשי.
ניסיתי להוריד עומס ועברתי להשלמה ועדיין קשה לי.
מה משאיר אותי?
האהבה לילדים
הסיפוק שישנו למרות הקשיים
והמשכורת... כשמתקדמים, קשה לחשוב על עצירה מהכל ולחשב מסלול מחדש.
וואי רכבתי על השירשור

אני לא יודעת מה הגיל שלך, אבל לא מבאס אותך להמשיך להשקיע ולהתמודד כל כך הרבה? נשמע שיחסית את לא ממש נהנית..

ומקווה שיסתדר, נתתי צ'אנס להשלמה.
כגננת מנהלת גן היה לי קשה מאד, גם בית וגם הגן.

1. כי אני חושבת שאני מצויינת בזה ואני מאוד אוהבת ילדים
2. כן
3. כן

גילוי נאות, פרשתי מהוראה דיי בהתחלה ועדיין הכל תקף

אז למה פרשת?

המשכורת הייתה פח
ההורים מחרידים
והצוות לא משו

ועדיין האהבה שלי לילדים והביטחון שלי ביכולות שלי הן באותה רמה, פשוט לא רואה סיבה להוציא אנרגיות במקום שבו לא מקבלת מספיק הערכה לא מבחינת ההורים ולא מבחינת המשכורת
אשמור את האהבה הזאת לילדים שלי

וגם, כי רציתי לחיות
לעובד הוראה במדינה הזאת אין חיים

חלק מהדברים הם אובייקטיבים ואני מסכימה. אבל חלק מהדברים אולי קשורים למקום הספציפי שבו עבדת. אני עובדת במקום עם צוות והורים נפלאים! כמובן שיש התמודדויות עם משמעת וכאלה.

 

ועדיין מסקרן אותי- מה את עושה היום?

ענית כן וזה לא
פשוט הכי קל לענות שזה עבודה מדהימה ושליחות
ושאת אוהבת ילדים.
אבל פה הבעיה, ההורים והמערכת קשים מאד!

להבנתי השאלה הייתה, אם הייתי חוזרת שוב לנקודת ההתחלה של התואר אם הייתי עושה אותו, והתשובה היא כן

1. כי רציתי עבודה שתשתלב עם גידול ילדים. משהו מאתגר ומעניין שאני אוהבת.
2. כן. השעות נוחות, המשכורת סבירה, הזמן עובר מהר. אבל יש גם הרבה קושי עם מנהלת לא נעימה, כיתות גדולות, תנאים ירודים, ילדים חצופים וחוסר עניין בחומר שרצים עליו במהירות בלי ללמד באמת. והרבה הרבה בעיות משמעת .....
3. כן, בבית ספר יסודי כנראה, אנסה זאת בשנה הבאה.

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.