מגיע לי
מצפה רמון איתהההה

מגיע לי
מצפה רמון איתהההה

פעם אחת עלה במוחי אולי לנסוע לשם. ואחרי שהבנתי איזה תחבורה זה ידרוש ממני ויתרתי![]()
שזה שווה את התחבורה
נוף יש לי גם מהבית.
אבל שמה זה משו מטורף. נכון.
לאיזה לילה או שתיים
זה לא אותו דבר

זה לא מצפה רמון

למה זה סותר?
אפשר להתנחל אצלך?

לא סותר להיות אצלך ובמצפה רמון
ואיתה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)