אם קראת את כל מה שכתבתי לעוצי תשמעי את זה בטון אחר.
לא שופטת. לא דנה, מבינה את הכל.
אבל זה לא סותר את זה שזה כואב לי ועצוב לי ושכן,
כשאני רואה מישהו דוס ממש עם הדבר ביד אני מאוכזבת.
לא ממנו,
מהעולם שככה הרס לנו את הכל.
ואמרתי שלא נופלים?
העולם היום כ"כ פרוץ שתעצמי עיניים ואת יכולה לראות אישה חשופה.
אז הכאב שלי הוא דווקא פה,
בגלל שהתמודדות היום היא כ"כ קשה,
למה נכנעים כ"כ מהר?
ושוב, אני מבינה שצריך את זה לעבודה ווצאפ וויז וכו'.
עדיין בעיני לא לגיטימי שבחור ישיבה מחזיק את זה ורואה סרטים.
כלומר- זה נורא לגיטמי לצערי.
פה הכאב שלי,
שזה לגיטימי,
שזה כבר אין מה לעשות, את צריכה להבין שזה העולם.
לא רוצה להבין! לא רוצה!
לא רוצה שכל הדתלי"ם יתחילו להיות פשרנים בגלל זה.
לא רוצה.
את הכל מקבלת, פשרנות לא.
ולקחת את הדבר הזה שהוא כולו סיטרא אחרא, ונגיד שיש סינון והכל(במקרה הטוב, לא מעטים המקרים שאין סינון בכלל), ולהגיד שאין מה לעשות וזה העולם, *אני* באופן אישי, לא מוכנה לקבל את זה.
כל אחד יעשה מה שטוב לו בגבולות שלו.
בבית שלי זה בעז"ה לא יהיה.
אני לא רואה סדרות, אין שום סיבה בעולם שבעלי יראה.
ואני מצפה מאד שזה באמת יקרה.
לא מצפה ממנו ולא ממני להיות מושלמים ולא ליפול, אנחנו בני אדם.
אבל כן מצפה לעשות את המינימום בשביל להימנע מזה.