לפי מה שאני למדתי אומרים שבדרך כלל יש עקומת פעמון- זאת אומרת כמה ילדים עם ציונים יחסית נמוכים, כמה ילדים עם ציונים מאד גבוהים, והשאר מפוזרים באמצע, בממוצע.

כמובן שאנחנו משתדלים מאד לקדם את כולם

אני שמה לב שזה דבר שמשתנה ממקצוע למקצוע ומנושא לנושא. באופן כללי, כמו ש"עזרה!!!" כתבה כאן, מקובל לדבר על הפעמון. אצלנו בבי"ס פחות מתמקדים בממוצע כיתתי אלא בממוצע של כל ילד בנפרד. אנחנו סודקים מה ההישגים של כל ילד, ומשקיעים הרבה כדי לקדם אותו ביחס לעצמו. 

זאת אומרת שאם ילד התחיל את השנה עם 80 / 60 / 50 בעברית, אני צריכה לעשות הכל כדי שהוא יתקדם. בלי להשוות אותו לאחרים. פשוט לקדם כל אחד ואחד.

אנחנו רואים בזה ברכה, ב"ה.

פעם ראיתי משהו על מורה שבזכות זה שהוא האמין מאד בתלמידים שלו, שידר להם את זה כל הזמן ותמך בהם- הציונים שלהם היו מאד מאד גבוהים. לא היו בכלל ציונים נמוכים. כמובן שהוא גם עזר להם להבין את החומר טוב.

נראה לי שזו צריכה להיות השאיפה שלנו!

מבחן נועד בשבילי כדי לדעת במה הילדים צריכים עזרה ברמת הכיתה או ברמה פרטית / קבוצתית. ודרך אגב, פעמים רבות אני עושה מבחנים קטנים שמטרתם היא לגרום לילדים הצלחה!

מבחנים שנועדו לתת לתלמידים חוויית הצלחה- לא יהיו מבחנים שאתבסס עליהם בכתיבת תכנית עבודה.

מבחנים שאני רוצה לבדוק את הידע שלהם- יהיו קשים יותר.

כמו שכתבו פה.

אם המבחן היה קל- כמובן שזה לא יהיה פעמון ורוב הילדים יהיו למעלה, וכן אם המבחן היה ממש קשה.