אני סה"כ אומרת את האמת....
זה שהיא רואה את עצמה שמנה, מכוערת מפגרת...
בחירה שלה, זכותי להסתכל על עצמי מהצד הטוב של עצמי
אני סה"כ אומרת את האמת....
זה שהיא רואה את עצמה שמנה, מכוערת מפגרת...
בחירה שלה, זכותי להסתכל על עצמי מהצד הטוב של עצמי
היא חברה טובה שלי אפילו
היא פשוט אומרת שאני עפה על עצמי בזה שאני אומרת שאני יפה ורזה והמשפחה שלי הכי נורמלית בכל העולם...
היא פשוט לא מסוגלת להגיד את זה על עצמה..
"אני שמנה"
"אני מכוערת"
טוב.. אם היא ככה מרגישה אז סבבה
אבל את המורחבת - דודים, בנדודים וכולם אני פשוט שרופה עליהם!!
ונגיד אני אומרת על אחיות שלי שהם מפגרות, ואז שחברה שלי אומרת לי אז אני אומרת לה שהם ממש לא מפגרות. אז היא אומרת לי אבל את כל הזמן אומרת ..
אז אני אומרת לה שלי פשוט לראות את הצד החמוד שיש בהם כי הם שיא החמודות
בת'כלס אין על משפחה...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)