הם יצאו לקשתות
ואני נשארתי בבית לעשות ששבת.
ממש כיף
אני הילדת כאפות של הבית נראלי
חכו חכו כשאני אתחתן|שטן|
כיף יהיה לי לראות ההתנהלות פה מהצד
ולא כיף לי בכלל
כל הגוף כואב לי
והמצברוח אי שם נשטף בגשם
הלוואי תיהיה שבת טובה
לא באלי שבת בכלל
יומנים נשרפיםהם יצאו לקשתות
ואני נשארתי בבית לעשות ששבת.
ממש כיף
אני הילדת כאפות של הבית נראלי
חכו חכו כשאני אתחתן|שטן|
כיף יהיה לי לראות ההתנהלות פה מהצד
ולא כיף לי בכלל
כל הגוף כואב לי
והמצברוח אי שם נשטף בגשם
הלוואי תיהיה שבת טובה
לא באלי שבת בכלל
מזל שאין פלאפונים בשבת
צריכה שקט
לא שהיה היום רעש ממנו
בכלל לא יודעת איפה הוא
אבל זה יותר בפנים מאשר באמת
טעטע
שלא תצא שבת לעולם
אין לי כח להתחיל שבוע
עוד לא התקלחתי והתאפרתי
ולא הספקתי מנחה עדיין וכנראה לא אספיק
ואופ ליי
טעטע די
הדבר הזה משבש לי את הכל
פתאום שמה לב שזה משפיע
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)