אבל יכול להיות שרכיבה טיפולית על סוסים תעזור לה ללמוד לווסת את התגובות שלה או אולי ריפוי בעיסוק.

מאמינה שאת אמא מקסימה (התרשמתי שגם מתגובות שונות שלך שקראתי פה ושם) אבל לפעמים יש ילד שהוא סגנון אחר ומצריך גישה שונה שלנו ההורים.

נשמע לי שהפעלת סמכות וגבולות בצורה שלווה מצד אחד אבל תקיפה ומאד החלטית וחד משמעית מצד שני זה מה שיכול מאד לעזור בזמן ההתקפי זעם עצמם.

ובמקביל - לשים לב לתת לה יותר יחס חם ואוהב, יותר זמן איכות.

לפעמים מדובר בילדים קצת מופנמים עם קצת קושי חברתי או משהו כזה (אמרת שבכיתה היא ילדה טובה ירושלים, זה קצת הדליק לי נורה) יכול להיות שבכיתה קצת קשה לה ואז בבית היא פורקת את זה בהתקפי זעם.

תנסי לבדוק איך היא מבחינה חברתית, אולי היא צריכה את העזרה שלך לחזק את המצב החברתי שלה - ליזום הזמנת חברות הביתה, לתת ממתק שבאות חברות שיהיה כיף לבוא אליה וכדומה, איך היא מבחינה לימודית - מסתדרת או חווה תסכולים, איך היחס של המורה.

אולי בבית היא חווה קנאה, מה המקום שלה במשפחה - בכורה? סנדויץ? אולי היא קצת *נופלת בין הכסאות*

זאת אומרת יתכן שהכיוון הוא רגשי אבל הפתרון הוא דרך היחס של ההורים, אין טעם לתת טיפול רגשי לילדה אם הקשיים הסביבתיים נמשכים.

הוא השורש והתקפי הזעם הם התוצאה

הסברים רציונליים טובים לשיחה רגועה שלא בשעת מעשה.

בשעת מעשה בדר"כ מה שיותר עובד זה משפט אחד החלטי שחותך את הנושא, משהו בסגנון של - "אצלינו בבית אין השוואות" או "אמא קובעת!"

אבל הייתי מקדישה מחשבה לנושא של הקנאה המוגזמת, אולי טיפול במח אחד או משהו בסגנון - שפותר דברים מהשורש?

על מח אחד?

כי נשמע לי שזה מאד מתאים למצב שלכם

שניים במכה, ככל שאוכלים יותר ממאכל מסוים ככה הגוף מרגיש שהוא צריך יותר ממנו בטווח הרחוק. אפשר כמובן לתת ממתקים לכבוד שבת וככה גם מחבבים את השבת וגם שומרים על בריאות...

בתור עניין נקודתי לממתקים, לגבי התפרצויות זעם אין לי מושג...

אחרי ממתקים יהיו עוד סיבות להתקפי זעם. אסור להכניס התקפי זעם להרגל ושיגרה. 

יש בבית כמובן אוכל טוב ומזין. ואת זה אוכלים ואוכלים גם ירקות יום יום, ובכמויות, לכן אומרת מניסיון - כמה שפחות עסק ממתוק ככה צורכים אותו פחות.

מה שכן ראיתי, זה שילדים שבאים מבתים שמגבילים אותם, ועושים עסק מממתקים,

אוכלים את מה שהילדים שלי לא רוצים לגעת בו.......

זרקת פעם ממתקים לפח? בטוחה שלא. אני זרקתי. זה נכון שבבית צריך שיהיה אוכל בריא. אבל לא היסטריית ממתקים.

ואם הילדה שמנה אז אולי חסרה לה פעילות גופנית

אצלינו יש ממתקים ועדיין יכולים לחסל בלי בעיה כמויות

אבל גם אני חווה לפעמים מעין התקפי זעם של אחת הבנות, בת 6.5, שהיא מאוד מתרגזת עליי כשמשהו לא מצליח לה (בתחום המוטוריקה. בד"כ היא מסתדרת, וגם כשלא- היא מסתדרת עם זה, אבל לפעמים זה "תופס" אותה והיא מאוד כועסת עליי).

אני עוד לא מצאתי פתרון לבעיה (גם, ברוך ה', תדירות המקרים האלו לא גדולה, ועם אחת מאחיותיה יש קשיים רגשיים שיותר מעסיקים אותי ).

מה שיכול *אולי* לעזור, ובטח לא יזיק, הוא לקרוא ביחד ספרים שעוסקים ברגשות כמו "בארץ החיות" וכו'. אני קניתי את הספרים האלו ומתעקשת להקריא אותן לבנות בעצמי (לבת השש ולאחותה הגדולה, למרות שהן יכולות לקרוא לבד), ובתקווה שדברים משם יחלחלו וישפיעו

(מעבר לזה, כמובן, סבלנות כשזה קורה, אמונה ותקווה שההתקפים יחלפו כליל עם הזמן, ועידוד).

בהצלחה 

כי אם זו באמת בעיה רגשית (ויסות רגשי וכדו'), למה היא משליכה את זה דווקא עלייך? ייתכן שהיא בוחנת איך תגיבי, מנסה להשפיע עלייך ע"י זה

ויטמינים מסויימים: B3 ו B2.

וחומצה פולית.

וגורם מקצועי שיוכל לעזור - הומאופת/ית טוב/ה.

B2 -B3 ביצה שלמה (חלמון וחלבון).

B2 קטניות, קוטג'.

B3 בשר אדום, כבד.

חומצה פולית - ירקות עלים, תמרים, שעועית ירוקה, עוף.

תרגישו טוב.

כי בתכלס זה כן באמת משנה, וה"ביס הפיצי" עוזר לבת שלכם להירגע בגלל סיבה פשוטה- היא השיגה את מה שרצתה להשיג: תחושת שליטה בבית ובכם, קבלת מה שהיא רוצה וחוסר דחיית סיפוקים וגבולות..

לא חבל? החינוך יותר חשוב מרוגע. עדיף חוסר רוגע זמני של הילדה מנזק ארוך טווח..

בהתקף זעם ילד לא מגיב ללוגיקה ולדיבור. חבל על המילים ועוד יותר על הרמת קול. יש מספר אופציות : ממליצה על שיטת דר פאלן - יש לו עמוד בפייסבוק וספרים באנגלית. שיטה דומה בשימוש אצל מיכל דליות וsupernanny . משמעות של שיטה של דר פלאן - ברגע שילד לא שולט בעצמו - סופרים  ולא מדברים. ללא קשר עין. אם יש אלימות פיזית - שמים אותו במקום שהוא יהיה לבד. 

חוסר יכולת ריסון עצמי - זה אחד מהסימנים של קושי התפתחותי. יעוץ רופא התפתחותי יכול לעזור בחלק מהמקרים. ברגע שישקשיי ריסון ושליטה עצמית יש חוסר יכולת להבין את הזמנים- לא קיימים אפרות להרגיש מה זה עבר ומה זה עתיד. קיימים רק 2 זמנים: עכשיו ואף פעם. במיוחד בהתקף זעם אין שם יכולת לילד להבין שהוא יקבל אחר כך מה שהוא רוצה עכשיו. בקיצור- לא להיכנס למלחמה עם ילד בהתקף זעם. מינימום תגובה מינימום דיבור, מינימום קשר עין. קול רגוע מאוד. בהצלחה.

מומלצת הדרכת הורים אצל מדריך שבאמת למד (ולא קיבל תעודה באינטרנט על קורס של 3 חודשים ללא שום בסיס).

גם לי יש ילד אחד כזה. כל ילד הוא שונה אבל בכ"ז כמה עצות מהניסיון שלי:

* את צריכה להפוך ל"בלשית" של הילדה שלך, במובן הזה שחשוב להבין האם יש זמנים מסויימים של היום שבו יש יותר התקפים. למשל, יש הרבה ילדים שלא יכולים לשלוט בעצמם כאשר הם רעבים. זמנים שמועדים לפורענות מבחינת זה הם למשל חזרה מבית ספר (שבדר"כ הילד כבר רעב) וסעודת ערב שבת (עד שאוכלים מאוחר). ברגע שמבינים שזה בעצם העניין לומדים למשל לתת אוכל לבית ספר שמיועד לאכילה בדרך הביתה / לתת משהו לאכול מיד בחזרה וכו. יש ילדים שנכנסים להתקפים כאשר הם עייפים מאד או לחוצים ממשהו (הרבה שיעורי בית / מבחן). תכלס כולנו פחות נחמדים כשאנחנו רעבים / עייפים / לחוצים והילד לא תמיד מסוגל לשלוט. 

* אם יש נושאים מסויימים שיש סביבם הרבה כעס / התקפים מאד חשוב שיהיו כללים ברורים אך מתחשבים. יש ילדים שמאד מאד אוהבים מתוק (גם הילד שלי הוא כזה). בזמן רוגע אנחנו מדברים על בריאות ואז יותר קל לקבל בזמן אמת כללים כמו "כשחוזרים הביתה אפשר לקבל קוביית שוקולד מריר אבל לא ופל". אגב, אם מגיעים למריבות קשות סביב נושא הממתקים לפעמים שווה להעביר את האחריות לילד. באופן מפתיע כשאמרתי לילד שלי שאני לא רוצה לריב על ממתקים ואני נותנת לו להחליט כמה הוא אוכל הוא ממש ממש לא שמח. הוא יודע שזה לא בריא ורוצה את ה"אישור שלי" שזה בסדר. אז לפעמים אני אגיד "אני חושבת שזה רעיון לא טוב, אבל משאירה לך להחליט" ובמקרים כאלו הוא יוותר או יגביל את עצמו באופן הגיוני. 

* ילד שיש לו הרבה התקפי זעם הוא גם באופן טבעי ילד שנוזפים בו יותר. כמה שברור לנו שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו לא תמיד ברור להם. בכל הזדמנות להביע את האהבה באופן מפורש "אני יודעת כמה אתה אוהב את המשחק הזה ומרות שאני לא אוהבת אשחק איתך כי אני כ"כ אוהבת אותך", "כשהכנתי את האוכל הזה חשבתי על כמה אתה אוהב את זה וכמה אני אוהבת אותך"... 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות