למה אין סיבה להתבייש? זה מביך אותי ברמות שאני מחפשת לקבור את עצמי באותו רגע..

האם יש איזושהיא הדרכה מסודרת להורים בנושא. אני מניחה שהרבה נתקלים בכך. ולי כשומרת תורה ומצוות התסבוך עם זה גדול שבעתיים.. מרגישה תסכול עמוק מכך שאף אחד בציבור שלנו לא מציג את נקודת המבט הקדושה והבריאה לטיפול בתחום זה. שנים לא הרגשתי כל כך מבולבלת ואבודה כמו עכשיו..

זה כנראה נובע מסקרנות וגילוי של איבר חדש, אנחנו אלו שמרגישים מובכים ומייחסים לזה אופי לא ראוי. לכן גם התגובה שלנו חשובה מאוד, כדי שילד יגדל עם יחס בריא לגוף שלו. ממליצה לך להיכנס לאתר של מכון באר אמונה. הם מכון דתי, שמתעסק בין היתר גם בדברים האלו. יש להם כל מיני אופציות, סדנאות, טיפול משפחתי, מניחה שאם תתקשרי יוכלו לייעץ לך ולעזור.

מכון באר אמונה - בית

ואת צודקת, זה באמת נושא מאוד חשוב שלא מספיק מדברים עליו. צריך לדעת איך לדבר עם הילדים נכון כדי לפתח מיניות בריאה, גם אם הילד לא מראה התנהגות שנראית לנו חריגה. אז בעז"ה בסוף זה יצא לטובה
בהצלחה רבה! ושנצליח כולנו בעז"ה לייצר עם הילדים שלנו קשר בריא ופתוח ולחנך אותם נכון בנושא החשוב הזה

לא מכיר את האתר - אבל לא כל מה שב"אמונה" אומרים איך צריך לחנך, הוא בהכרח נכון.

אני לא חושב שזה נושא ש"צריך לדבר עם הילדים עליו".. צריך להיות נורמליים, מבחינת מידות יהדותיות ומבחינה אנושית - ולפי זה להגיב כשצריך. יותר לא לקלקל - מאשר מה כן לדבר, עם ילדים.

אם לפעמים - מרוב "זרמים" שונים שמתפרצים לחיינו, לא יודעים בדיוק מה נכון ומה לא - יש מקום להתייעצויות. אבל אז צריך להבחין היטב ממי לוקחים עצה. ומה השכל הישר וההרגשה הישרה אומרים לגביה.

הרבה מושגים היום, לקוחים ישר מתרבויות זרות מאד - ו"מתורגמים לעברית".. לפעמים אפילו עם הילה של "יהדות".

[פה בפורום זה לא רק "יקרות" אלא גם הורים אבות..]

אין שום בעיה. זה לא אומר כלום ממה שאת מדמיינת אסוציאטיבית.

אין מה להרגיש "דחיה", "חוסר אונים", "כעס".. בדיוק כמו שלא תרגישי כעס אם תכניס לפה משהו שלא ראוי למאכל כדי לבדוק את טעמו, אות תוריד את הטיטול כי הוא מציק לה. 

אין בך שום דבר "דפוק" שבגללו זה קורה..  סתם גילתה משהו בגוף שגורם לה איזו הרגשה. אין מה להתרגש מידי (אם כי אפשר להבין אי  נעימות מול אחרים, אע"פ שכל בר דעת מבין שזה לא אומר כלום).

אכן, תעסיקי אותה, תשמחי אותה בעוד דברים. תדאגי לרחוץ אותה היטב, שלא יהיו לה גירויים ופטריות (אגב, בדקת שאין לה?).

כדאי לא להגיב "מיידית" בהרמה, באופן שיצור משהו מותנה - כאילו היא חשה שזה מיד מביא תגובה כזו..

ואין כאן שום ענין של "נקודת מבט יהודית". מנקודת מבט יהודית, ילדה בגיל זה לא עושה שום דבר בכוונה רעה - וזה גם לא מראה על איזה "מידה רעה" כמובן.. וגם לא מראה על הרגל לעתיד. קל וחומר לא משהו על ההורים - כשמדובר בהורים שדואגים לספק חום (גם פיזי - חיבוקים וכו'), תשומת לב ואהבה.

הרבה נחת. תאהבי אותה לגמרי, בכל מצב. תחייכי מהגיל..

בשתי השורות לפני האחרונה (לגבי מה לומר לילד בן 3-4) - אינו נכון. ח"ו.

דווקא בנידון זה, זה אכן "העתק-הדבק" מתרבויות זרות מאד, ועלול להביא להשלכות שליליות, גם לטווח ארוך יותר.

[לא מתכון להיכנס כאן לדיון. פשוט שלא יקחו רעיונות]

היא בגיל שהיא מגלה את גופה, והיא ממש לא יודעת להבדיל בין הרגל לבין האיברים המוצנעים - מבחינתה הכול אותו דבר.

וזה מצוין שהיא סקרנית ככה, ומנסה להכיר את הגוף שלה מכל הכיוונים!

אין לך מה להרגיש אשמה בכלל, אלא לשמוח שאת מגדלת ילדה בריאה בנפשה.

לגמרי תמחקי מהמחשבות שלך את הרגשות הקשים האלו.

(בסוגריים אוסיף שאולי התגובה הקשה שלך לעניין קשורה בעוד דברים שמעיקים עלייך בחיים? אם זה כך - אולי כדאי לחשוב איך לעזור לעצמך בזה... בהצלחה!)

אז כרגע תניחי לה, תניחי לה להכיר את גופה בדרך הטבעית, ואל תציקי לה בנושא.

כשהיא תגדל יותר - יש מקום להסביר לה שלא נוגעים במקומות האלה בפרהסיה. ורק לקראת גיל ההתבגרות יהיה אפשר להסביר לה  שאלה מקומות מוצנעים, ולמה הם מוצנעים.

שוב בהצלחה!

אצל בנות התולעים עוברות לנרתיק וזה מגרד בטירוף! 

אם היא מתגרדת כל כך באטרף שברגע שאת מורידה אותה לרצפה היא שוב מתגרדת נשמע לי הרבה יותר כיוון של תולעים מאשר שהיא מגלה את גופה

ב"ה

רק עכשיו התפניתי לגשת למחשב.. תודה רבה לכל מי שהגיב/ה, התגובות שלכם בהחלט עזרו לי להכנס לפרופורציות נכונות ובעיקר להרגע ולהתחיל לנשום..

אכנס גם בעז"ה לקישור לאתר שהופנה כאן, כי זה בהחלט עורר אותי להתחיל לבנות לי תפיסה חינוכית נכונה להקנייה לילדים בנושא זה, כדי לא להגיע למצבים שילדים כבר שואלים ואנחנו לא יודעים מה לענות..

אז בהחלט תודה, והיה זה בהשגחה פרטית כדי לעורר אותי ללמוד את הנושא. שבזמני לא היה צורך כל כך להקנותו לילדים לעומת המושגים שהילדים נחשפים אליהם היום בצורה לא בריאה.

אז שוב תודה רבה לכולם. ושנצליח לחנך את ילדינו מתוך קדושה בריאות ושמחה לעבודתו יתברך.

זה בהחלט מביך ולא נעים כי זה לא "נראה" טוב.

אני יודעת שאין קשר למשהו מיני וזה רק מעצם הנעים בשבילה...אבל עדיין זה מביך ולא נעים לשבת לידה ככה ובמיוחד לא ליד אנשים.

אז אני באינסטינקט מרימה אותה ומנסה לפתות אותה במשהו אחר מעניין. שמתי לב שזה קורה בזמן "שעמום", או כשאני בדיוק מטפלת בילד אחר. אז פשוט לנסות שהיא לא תשתעמם וגם לא להיבהל מזה

שזה "בריא" בגיל הנוכחי.

70-90% מהבנות עד גל 4 עושות את זה. כמובן לבדוק תולעים, להימנע מגירוי ודלקות במקום, להשתמש בסבון עדין ולאחר אמבטיה בעדינות לשים על המקום שמן שקדים כ1 סיסי (עדיף ממזרק ללא מגע). התאמת חיתולים ובהמשך תחתונים ( להימנע מלחץ ושיפשוף). טייץ מתאים (לא קטן מידי). להעסיק את הילדה כדי שתתחיל לשכוח מזה. אין שום קשר לחינוך. אם יש אודם במקום או סימני דלקת או תולעים להיבדק אצל רופא. אין סיבה לכעס. 

ב"ה

האמת הופתעתי ושמחתי כאחד למראה גל התגובות. מבינה שזה היה בירור חשוב לעוד כמה מחברי הפורום. בעיקר שלא נבהל מהתופעה ונתנהל מולה בנחת.

ראשית לגבי תגובות שהמליצו לי לבדוק פטריות תולעים וכו, הכל תקין.

למי שלא האמינה שזה העניין שעליו כתבתי אז כן. ובהחלט זה קיים בגיל כזה.

מה שכן בזכות התגובות המרגיעות נכנסתי לפרופורציה. והצלחתי להתחיל לחשוב בבהירות ובהגיון ולהתחבר ללב הקטנה.

כיום הילדה כמעט ירדה מזה לגמרי.

בטוחה שהרבה מזה השתנה בזכות הרוגע והקבלה וההבנה שלי את המצב.

אהבתי אליה חזרה לפעום במלוא המרץ וללא כל תנאי. כבר לא נבהלת מזה.

מה שכן אני חושבת וזו דעתי. שכמו שלא אתן לילדה שלי ממתק בלי הכשר כך לא אאפשר לה לפתח הרגלי רגיעה כאלו. זה  לא בריא לנפש ובהמשך  גם בעייתי הלכתית.

ולכן מה שאצלי עבד נהדר זה ברגע שאני רואה אותה נשכבת על הרצפה ומתחילה בזה. וזה כמעט תמיד כשמשעמם לה. אני ישר מרימה אותה עלי באהבה גדולה ונחישות. ובלי שמץ לחץ בושה או גועל. ועוטפת אותה בחום ותשומת לב ומתיישבת לשחק איתה. וזה פשוט עובר לה ונשכח.

כבר שבוע שהילדה שכחה מזה לגמרי.

נחת יהודי אמיתי לכולנו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות