למה אין סיבה להתבייש? זה מביך אותי ברמות שאני מחפשת לקבור את עצמי באותו רגע..

האם יש איזושהיא הדרכה מסודרת להורים בנושא. אני מניחה שהרבה נתקלים בכך. ולי כשומרת תורה ומצוות התסבוך עם זה גדול שבעתיים.. מרגישה תסכול עמוק מכך שאף אחד בציבור שלנו לא מציג את נקודת המבט הקדושה והבריאה לטיפול בתחום זה. שנים לא הרגשתי כל כך מבולבלת ואבודה כמו עכשיו..

זה כנראה נובע מסקרנות וגילוי של איבר חדש, אנחנו אלו שמרגישים מובכים ומייחסים לזה אופי לא ראוי. לכן גם התגובה שלנו חשובה מאוד, כדי שילד יגדל עם יחס בריא לגוף שלו. ממליצה לך להיכנס לאתר של מכון באר אמונה. הם מכון דתי, שמתעסק בין היתר גם בדברים האלו. יש להם כל מיני אופציות, סדנאות, טיפול משפחתי, מניחה שאם תתקשרי יוכלו לייעץ לך ולעזור.

מכון באר אמונה - בית

ואת צודקת, זה באמת נושא מאוד חשוב שלא מספיק מדברים עליו. צריך לדעת איך לדבר עם הילדים נכון כדי לפתח מיניות בריאה, גם אם הילד לא מראה התנהגות שנראית לנו חריגה. אז בעז"ה בסוף זה יצא לטובה
בהצלחה רבה! ושנצליח כולנו בעז"ה לייצר עם הילדים שלנו קשר בריא ופתוח ולחנך אותם נכון בנושא החשוב הזה

לא מכיר את האתר - אבל לא כל מה שב"אמונה" אומרים איך צריך לחנך, הוא בהכרח נכון.

אני לא חושב שזה נושא ש"צריך לדבר עם הילדים עליו".. צריך להיות נורמליים, מבחינת מידות יהדותיות ומבחינה אנושית - ולפי זה להגיב כשצריך. יותר לא לקלקל - מאשר מה כן לדבר, עם ילדים.

אם לפעמים - מרוב "זרמים" שונים שמתפרצים לחיינו, לא יודעים בדיוק מה נכון ומה לא - יש מקום להתייעצויות. אבל אז צריך להבחין היטב ממי לוקחים עצה. ומה השכל הישר וההרגשה הישרה אומרים לגביה.

הרבה מושגים היום, לקוחים ישר מתרבויות זרות מאד - ו"מתורגמים לעברית".. לפעמים אפילו עם הילה של "יהדות".

[פה בפורום זה לא רק "יקרות" אלא גם הורים אבות..]

אין שום בעיה. זה לא אומר כלום ממה שאת מדמיינת אסוציאטיבית.

אין מה להרגיש "דחיה", "חוסר אונים", "כעס".. בדיוק כמו שלא תרגישי כעס אם תכניס לפה משהו שלא ראוי למאכל כדי לבדוק את טעמו, אות תוריד את הטיטול כי הוא מציק לה. 

אין בך שום דבר "דפוק" שבגללו זה קורה..  סתם גילתה משהו בגוף שגורם לה איזו הרגשה. אין מה להתרגש מידי (אם כי אפשר להבין אי  נעימות מול אחרים, אע"פ שכל בר דעת מבין שזה לא אומר כלום).

אכן, תעסיקי אותה, תשמחי אותה בעוד דברים. תדאגי לרחוץ אותה היטב, שלא יהיו לה גירויים ופטריות (אגב, בדקת שאין לה?).

כדאי לא להגיב "מיידית" בהרמה, באופן שיצור משהו מותנה - כאילו היא חשה שזה מיד מביא תגובה כזו..

ואין כאן שום ענין של "נקודת מבט יהודית". מנקודת מבט יהודית, ילדה בגיל זה לא עושה שום דבר בכוונה רעה - וזה גם לא מראה על איזה "מידה רעה" כמובן.. וגם לא מראה על הרגל לעתיד. קל וחומר לא משהו על ההורים - כשמדובר בהורים שדואגים לספק חום (גם פיזי - חיבוקים וכו'), תשומת לב ואהבה.

הרבה נחת. תאהבי אותה לגמרי, בכל מצב. תחייכי מהגיל..

בשתי השורות לפני האחרונה (לגבי מה לומר לילד בן 3-4) - אינו נכון. ח"ו.

דווקא בנידון זה, זה אכן "העתק-הדבק" מתרבויות זרות מאד, ועלול להביא להשלכות שליליות, גם לטווח ארוך יותר.

[לא מתכון להיכנס כאן לדיון. פשוט שלא יקחו רעיונות]

היא בגיל שהיא מגלה את גופה, והיא ממש לא יודעת להבדיל בין הרגל לבין האיברים המוצנעים - מבחינתה הכול אותו דבר.

וזה מצוין שהיא סקרנית ככה, ומנסה להכיר את הגוף שלה מכל הכיוונים!

אין לך מה להרגיש אשמה בכלל, אלא לשמוח שאת מגדלת ילדה בריאה בנפשה.

לגמרי תמחקי מהמחשבות שלך את הרגשות הקשים האלו.

(בסוגריים אוסיף שאולי התגובה הקשה שלך לעניין קשורה בעוד דברים שמעיקים עלייך בחיים? אם זה כך - אולי כדאי לחשוב איך לעזור לעצמך בזה... בהצלחה!)

אז כרגע תניחי לה, תניחי לה להכיר את גופה בדרך הטבעית, ואל תציקי לה בנושא.

כשהיא תגדל יותר - יש מקום להסביר לה שלא נוגעים במקומות האלה בפרהסיה. ורק לקראת גיל ההתבגרות יהיה אפשר להסביר לה  שאלה מקומות מוצנעים, ולמה הם מוצנעים.

שוב בהצלחה!

אצל בנות התולעים עוברות לנרתיק וזה מגרד בטירוף! 

אם היא מתגרדת כל כך באטרף שברגע שאת מורידה אותה לרצפה היא שוב מתגרדת נשמע לי הרבה יותר כיוון של תולעים מאשר שהיא מגלה את גופה

ב"ה

רק עכשיו התפניתי לגשת למחשב.. תודה רבה לכל מי שהגיב/ה, התגובות שלכם בהחלט עזרו לי להכנס לפרופורציות נכונות ובעיקר להרגע ולהתחיל לנשום..

אכנס גם בעז"ה לקישור לאתר שהופנה כאן, כי זה בהחלט עורר אותי להתחיל לבנות לי תפיסה חינוכית נכונה להקנייה לילדים בנושא זה, כדי לא להגיע למצבים שילדים כבר שואלים ואנחנו לא יודעים מה לענות..

אז בהחלט תודה, והיה זה בהשגחה פרטית כדי לעורר אותי ללמוד את הנושא. שבזמני לא היה צורך כל כך להקנותו לילדים לעומת המושגים שהילדים נחשפים אליהם היום בצורה לא בריאה.

אז שוב תודה רבה לכולם. ושנצליח לחנך את ילדינו מתוך קדושה בריאות ושמחה לעבודתו יתברך.

זה בהחלט מביך ולא נעים כי זה לא "נראה" טוב.

אני יודעת שאין קשר למשהו מיני וזה רק מעצם הנעים בשבילה...אבל עדיין זה מביך ולא נעים לשבת לידה ככה ובמיוחד לא ליד אנשים.

אז אני באינסטינקט מרימה אותה ומנסה לפתות אותה במשהו אחר מעניין. שמתי לב שזה קורה בזמן "שעמום", או כשאני בדיוק מטפלת בילד אחר. אז פשוט לנסות שהיא לא תשתעמם וגם לא להיבהל מזה

שזה "בריא" בגיל הנוכחי.

70-90% מהבנות עד גל 4 עושות את זה. כמובן לבדוק תולעים, להימנע מגירוי ודלקות במקום, להשתמש בסבון עדין ולאחר אמבטיה בעדינות לשים על המקום שמן שקדים כ1 סיסי (עדיף ממזרק ללא מגע). התאמת חיתולים ובהמשך תחתונים ( להימנע מלחץ ושיפשוף). טייץ מתאים (לא קטן מידי). להעסיק את הילדה כדי שתתחיל לשכוח מזה. אין שום קשר לחינוך. אם יש אודם במקום או סימני דלקת או תולעים להיבדק אצל רופא. אין סיבה לכעס. 

ב"ה

האמת הופתעתי ושמחתי כאחד למראה גל התגובות. מבינה שזה היה בירור חשוב לעוד כמה מחברי הפורום. בעיקר שלא נבהל מהתופעה ונתנהל מולה בנחת.

ראשית לגבי תגובות שהמליצו לי לבדוק פטריות תולעים וכו, הכל תקין.

למי שלא האמינה שזה העניין שעליו כתבתי אז כן. ובהחלט זה קיים בגיל כזה.

מה שכן בזכות התגובות המרגיעות נכנסתי לפרופורציה. והצלחתי להתחיל לחשוב בבהירות ובהגיון ולהתחבר ללב הקטנה.

כיום הילדה כמעט ירדה מזה לגמרי.

בטוחה שהרבה מזה השתנה בזכות הרוגע והקבלה וההבנה שלי את המצב.

אהבתי אליה חזרה לפעום במלוא המרץ וללא כל תנאי. כבר לא נבהלת מזה.

מה שכן אני חושבת וזו דעתי. שכמו שלא אתן לילדה שלי ממתק בלי הכשר כך לא אאפשר לה לפתח הרגלי רגיעה כאלו. זה  לא בריא לנפש ובהמשך  גם בעייתי הלכתית.

ולכן מה שאצלי עבד נהדר זה ברגע שאני רואה אותה נשכבת על הרצפה ומתחילה בזה. וזה כמעט תמיד כשמשעמם לה. אני ישר מרימה אותה עלי באהבה גדולה ונחישות. ובלי שמץ לחץ בושה או גועל. ועוטפת אותה בחום ותשומת לב ומתיישבת לשחק איתה. וזה פשוט עובר לה ונשכח.

כבר שבוע שהילדה שכחה מזה לגמרי.

נחת יהודי אמיתי לכולנו.

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....