הפסקתי להאמין שאלוהים הוא ישות טובה כשגיליתי שאין דרך לרפא מיסופוניה. ואז קרו כל כך הרבה דברים טובים ששום ישות רעה לא יכולה לדמיין אפילו. אז אולי אלוהים לא קיים ואין דרך להתמודד עם העולם, פשוט לקבל מה שיבוא? טבעי שאני מסרבת להאמין שאין מה לעשות עם עצמנו, אבל אולי זה ככה. אולי מה שבא בא ואין מה לעשות עם זה. אם זה רע בוכים ואם זה טוב שמחים.
העובדה היא שאני סובלת מזה יותר מדי, מהמיסופוניה. זה גורם לי לרצות למות יותר מדי פעמים בכל יום. זה גורם לי לשנוא אנשים. לשנוא ממש, עד כדי תפילה שהם ימותו. למה זה חייב להיגמר במוות?
אני רוצה לברוח מהבית. אני לא יכולה להמשיך להיות כאן. זה הורג אותי. כואב לי להיות כאן.
ואני לא יכולה להיות בשום מקום בלי אימא שלי, או אדם אחר שאני אוהבת באותה מידה, ואין אדם כזה בעולם.
אני לא יכולה להיות כאן. לא יכולה. זה ייסורים. אם אי פעם מישהו ירצה להוציא ממני סודות, שיענה אותי בצורה הזו.
הייתי יורה בו עכשיו בלי להסס.