בס"ד

רגע של מירמור כי אי אפשר שלא

(ו
לא קשור בכלל
אבל אני דואגת נורא)

יום אחד ארגיש משוחררת מספיק בשביל ליפול לזרועותיו המושטות של אב הרחמן
וזה

כל הקטע של ההתקשרות רודף אותי
ווהו שירה הנמנעת והחרדתית
זה בכלל מורכב הרבה יותר
הכל מורכב הרבה יותר

יש לי אגרוף קמוץ בתוך הבטן
ואקדח מים שבור (למה? אין לי שמץ
אבל לא מתווכחים עם עובדות)

אני מפחדת להישאר לבד
בסוף זה הפחד העמוק ביותר
מה שהזוי בהתחשב בזה שרוב שעות היום אני לבד

אני כל כך נזקקת לחברה אנושית וכל כך מפחדת ממנה

צ'או במבינו וזה

תחנני אלי וזה

הו ה' אני מפחדת
פעם שמעתי שבסוף בסוף כל הפחדים מתקשרים לחרדת מוות
יהיה יומרני מצידי לחשוב שאני שונה ואצלי זה לא ככה?
בוודאי שכן
אבל זה שמשהו יומרני לא מבטל את הנכונות שלו
אז יש שתי אופציות- או שאני יחידה בעולם או שהתאוריה הזאת לא נכונה

בואו נשחק באנ דן די נו

אף פעם לא הבנתי איך משחקים קלאס

שבת אחת הלכתי עם הילדים לגינה וחבורה של בנות שיתפה את חירותי במשחק קלאס
זה היה מרתק ממש
לא הבנתי כלום מהמשחק אבל הבנתי את הפרצופים שלהם
מה יש בגיל הצעיר הזה שמאפשר חברות רק מעצם השהות במרחב משותף?

האמת שאם כנים אפשר לראות את זה גם בגיל מבוגר יותר
כלומר הקונספט של שיחות חולין לא שונה מאוד מהזמנה למשחק

האדם הוא יצור חברותי
זה מבדל
יש יצור שאינו חברותי?

(מפרסמת פעמיים כי לזה דווקא בא לי תגובות)

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם