אנשים היום אומרים מזעזע על כל דבר. מזעזע שאנשים מסוגלים לדרוך על נמלים, מזעזע שמישהו טס לטייל בחו"ל, מזעזע שבני נוער מנסים סיגריות, מזעזע שמחירי הדלק עולים בשבע אגורות.
זה יכול להציק ואפילו להציק ממש.
אבל אתם יודעים מה זה מזעזע?
מזעזע זה דבר שגורם לדבר אחר לזוע- לזוז. ולא לזוז צעד אחד, אלא ממש טלטלה. בכי, רעד, חלומות רעים, חרדות, שבירה של אמון. זה זעזוע.
לא מכל נפילה מקבלים זעזוע מוח.
זה מזעזע שמענים אנשים. זה מזעזע שמענים בעלי חיים. זה מזעזע שמשחררים לחופשי אנסים, כאילו עדיף שעוד אישה תתרסק מאשר שהסוטה המסריח הזה יצטופף. זה מזעזע שאנס סדרתי מקבל שלושה חודשים בכלא וזהו. שואה זה מזעזע. מגן אנושי זה מזעזע. חינוך לרצח זה מזעזע.
אם אישה מתחתנת עם אישה אחרת- זה לא מזעזע. זה מכאיב, זה מאכזב, צריך להתפלל על זה (אתם, אני סבבה עם הנושא), אבל מזעזע זה לא.
אם שני ילדים בבית ספר הולכים מכות על כדור- זה לא מזעזע. בנים צריכים להתגושש, הם לומדים לחיות ולעמוד על שלהם(כמובן שכל עוד זה בגבול מסוים). זה מרתיע ודורש הכוונה, אבל זה לא מזעזע.
העידכון החדש של האינסטגרם לא מזעזע. הוא מציק או מעצבן.
ארוחת הצהריים שלכם לא הייתה מזעזעת, היא הייתה לא טעימה.
כשיש אנשים שבאופן קבוע אין להם ארוחת צהריים כי לא ניתנה להם הזדמנות לצאת מהרחוב בו גדלו- זה מזעזע.
כשחברת כנסת מצטרפת למשט רצחני- זה מזעזע.
כשרואים גופות בטלוויזיה- זה מזעזע.

די להשתמש במילים בצורה לא נכונה. די להוזיל את הערך של הכאב. ואם כבר מדברים על זה- תפסיקו להגיד שאתם בדיכאון. זה שהיה לכם שבוע קשה ואתם מדוכדכים או מתוסכלים לא אומר שיש לכם דיכאון. תאמינו לי, הרווחתי את התואר הזה ביושר אחרי *שנים* של סבל רגשי. דיכאון זה דבר שמשפיע גם אחרי שהוא נגמר, לא מצב רוח רע של יום ראשון שעובר תוך שעתיים.