קטסטרופה עולמית שתועדה פה ושם..

על החמור לא מכיר כל כך..

לגבי סיפורי פרה אם הם פחות דומים זה פחות משנה.. 

אבל כמה שהאמונה שלי עוצמתית (בכוונה אומר עוצמתית ולא חזקה)

עדין משום מה הסיפור עם הסרגון הזה הפחיד אותי בהתחלה..

אני מעדיף ליישב קושיות (אם יש כאלה) 

מאשר שזה יחזור ויטריד את מחשבתי 

אגב,למה התכוונת בסיפורים הפרה תנ"כיים ?

יכול להיות מקור סיפור נכון שהוסיפו לו צבע או להאדיר את אותו מלך. יכול להיות אגדות עם

ממליץ לך ממש לקרוא את הפרק האחרון של הספר "נבראו שווים" של הרב ד"ר יהושוע ברמן. הוא עומד על הדומה והשונה בין סיפור הולדת משה לאגדת סרגון. ממש יפפה - ממליץ לך ממש אם זה מעניין אותך. אם באמת סיפור הולדת משה מתכתב עם סיפור הולדת סרגון - אז זה ממש יפה ומדהים.

וכן זה היה המצב, בנילוס היו עוברים מלא אנשים, משה הוא לא האדם היחיד ששמו אותו ביאור, ככה היתה עושה כל אמא שלא היתה יכולה לגדל את הילד שלה במזרח הקדום - שמה אותו במקום סואן, שמלא האנשים עוברים, אולי אחת מהן תחמוול ותאמץ. 

והדבר הכי מדהים בסיפור המקראי על משה - שזה סיפור על אדם שההצלה שלו נובעת ממרד בכוחה וסמכותה של המלכות. אצל סרגון המיתוס המכונן שלו זה שהוא כתוב מכוחה וסמכותה הבלעדית של המלכות שמוענקת על ידי האלים- (סמכות שהמקרא כפר בה.) 

אני ינסה למצוא את הספר הזה  , האם כל הספר מספר על הסיפור סביב סרגון או באופן כללי מספר על השוואות דומות?

אם כך , גם אמא של משה יוכבד חשבה על מישהי שתאמץ את משה וזה גם מסביר למה היא שמה אותו ביאור

תמיד חשבתי שלא היה בזה היגיון..

ומשמיים סובבו שזו תהיה בת פרעה שתמצא אותו

מעניין ..

הספר מנתח את המהפכה המקראית. 

בפרק האחרון הוא מנתח את הנושא הזה ספציפית כדוגמה לרעיון גדול יותר.

"ומשמיים סובבו" - זה כבר הוספה שלך. המקרא בכוונה!! השמיט את אלוהים בסיפור לחלוטין אפילו לא בעקיפין - אולי כי אצל סרגון הוא מוזכר כל כך הרבה (הוא מלך מטעם האלים) וזה מתכתב עם הסיפור של סרגון. אצל משה זה לא מלוכה, ובטח שלא אלוהים שמציל בשביל למלוך (למרות שלא ברור מי זה "אקי"), אלא אדם שניצל בזכות מרד במלך ובפקודת המלוכה.

אם מעניין אותך עוד - אתה תוכל לקרוא בספר של ד"ר פנינה גלפז־פלר

בהצלחה.

אתה מצדד בעצם בזה שהכל אגדות?..

כולל מה שכתוב בתנ"ך?

האם הסיפורים בתנ"ך מסולפים לדעתך או כלל לא קרו?

כן ולא

שכשרעיון כלשהו מסתובב בעולם, גם כשאחד המקומות שבו הוא אמור להופיע בהיסטוריה (אולי היעוד שלו) הוא בתולדות עם ישראל, עדיין טבעי מאוד שהוא יופיע בה בנקודות נוספות. כלומר, לעצם העניין - הגיוני לחלוטין ששני הסיפורים קרו, ואין כאן אף העתקה (כשנעזוב, כמובן, את ה"מאחורי הקלעים" האלילי). הוא הביא כמה דוגמאות בסגנון.

אם רוצים את זה קצת יותר ריאלי - "רעיון כלשהו שמסתובב בעולם" יכול להיות גם תכונה אנושית טבעית גלויה / חבויה.

כאן: לדעת להאמין

בגדול אפשר לסכם שזה כמו הידברות או ערכים, אבל (וכאן האבל הגדול...) של בית מדרשנו, ברמה גבוהה ומקצועית 

אפשר לראות שם את חברי המכון - באמת מהשורה הראשונה בתחום.. אחד מהם זה באמת הרב שרקי

לשאלתך ספציפית יש התייחסות במאמר הזה: 

לדעת להאמין%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%9E%D7%A9-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%A0-%D7%9A

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.