הגברת בת 10 חודשים, יונקת מלא (כשאני איתה בבית מחבורת אלי), שואבת לה בעבודה כל יום במסירות לכמות של 2 בקבוקים למטפלת (לא מסיכמה מטרנה).
מלפני שבוע וחצי בערך לא מסכימה כמעט לשתות את החלב השאוב, המטפלת מתעקשת איתה (כי גם למים היא סרבנית גדולה)
וזה רק במגמת החמרה מיום ליום.
היום השיא, עכשיו המטפלת מדווחת שהבקובק הראשון עומד על 90 מתוך 120! היא לא מסכימה.. גם כשהמטפלת נותנת לה אישית, מחזיקה אותה והכל.
מה יכול להיות?(שוב לינוק, היא יונקת מצויין פלוס 
)
) אבל...מק"ר
הריון נוסף ב"האחרונהיוצאת לאוריוצאת לאורחדשה.חדשה.
)
)כשאצלי מתחיל הבלגן של השיניים הם מוכנים בקבוק רק אם אני מורחת קודם טיג'ל,מכריחה אותם לקחת בקבוק בלית ברירה הם מנסים מרגישים שאין כאב ושותים
סיוט השיניים זה משהו שלא נגמר כ"כ מהר
מאחלת לך שתעברו את זה בקלות!
מתי יצאתן לראשונה עם תינוק קטן
יציאה הכוונה נניח לקניון עם אנשים /לבית של אחרים עם אנשים וילדים זרים (בקיצור מקום סגור)
לא לכמה דקות
קחו בחשבון שהמזג אויר עכשיו לא מאוד קר
הייתי אומרת אפילו חמים....
לק"י
ואז כבר עברתי בחנות בגדים באחת הפעמים.
אבל זה לא היה בילוי לשעות.
כן יצא לנו לנסוע לשבת או ללכת לארוחה אצל שכנים בגיל כמה ימים ובגיל שבוע וחצי- שבועיים.
היה קר ולא רציתי להוציא אותו, אבל באיזשהו שלב כבר הייתי חייבת לצאת מהבית ולא היה איך להשאיר אותו
גיליתי שזה דווקא לא נורא
מלבישים טוב ויוצאים
מגיל שבוע טיילתי בשכונה
מהר מאוד התחלתי ללכת איתו לנקות את הראש לשתות קפה בקניון לקנות שטויות
פעם הייתי באירוע עם תינוק בגיל ארבעה ימים שאלו איך קוראים לו ואמרנו שעוד לא הייתה הברית.
ספגתי מבטי הלם.
לא אכפת לי
מבחינתי זה היה צורך נפשי ועשה לי טוב הרבה יותר מלהיות במיטה או בבית. אחרי תשעה חודשים של אשפוזים - אני מטיילת עם התינוקות מגיל יומיים.
לכולם שלום.
שניה אחרי לידה...
אני העזתי לצאת שבוע אחרי לקניון וכמעט נפלתי שם, ראיתי שחור...
קיצור לא מומלץ
אבל אני גם לא ממש בכוחות..
כן יצאתי לראשונה בגיל חודש לכך מיני מקומות..השתדלתי שיהיה בעגלה או במנשא עם בד מעל , כמובן בזהירות שינשום אבל שלא יהיה ממש חשוף ..
היה לי בגיל 4 ימים לטרם
בגיל שבועיים וחצי לברית של אחיין מרחק שעתיים נסיעה
בגיל שלושה שבועות מרחק כנל.
זה מה שאני זוכרת...
אהה נזכרתי גם
בגיל שבוע וחצי הלכתי לשחרר את אחותי (שילדה שבוע אחרי) מהבי"ח,
הסתובבנו בעיר, נענו לבקר את הסבתות שלהם וכו' יום שלם
זה היה יום שנגמרתי בו בסוף.
אותי אישית זה מאוד מעייף ומתיש, לא הייתי עושה את זה אחרי לידה אלא אם כן משהו דחוף כמו שאוטוטו פסח וצריך בגדים לילדים.
אבל גם יש הבדל בין לצאת לקפה או לצאת לערוך סידורים
שאני בבית אז אני יכולה לשבת לנוח, בקניון רק הולכים
לסידורים אני משתדלת להימנע כמה שאני יכולה לדחות, לביקורים בקרב משפחה קרובה שאפשר לרבוץ גם בגיל כמה ימים.
נראה לי הכי מוקדם היה בגיל 10 ימים לברית של אחיין אחר, כמובן לא כולל יציאות לטיפת חלב, מעקב צהבת וכו
הייתי מאד מסוחררת. וככל שזזתי הדימום התגבר...
אבל יש נשים שחייבות לצאת בשביל לחזור לעצמן.
מבחינת הבייבי-
אני באופן אישי מעדיפה לא להוציא תינוק עד גיל חודש מהבית
לא יודעת להסביר למה, ככה מקובלני מבית אמא....
גם יש כ"כ הרבה מחלות שמסתובבות, נכון שנעים עכשיו אבל עדיין חורף ופחות מאוורר וכו'
אבל שוב- אם לך זה טוב, תצאי!
לא משנה מה טוב ונכון בעיני האחרת
ומזל טוב יקרה
גידול קל בבריאות ובשמחה
יש גישה כזו שאם לא מצליחים לשנות התנהגות של בעל אחרי שדיברנו והסברנו וביקשנו וכו' אז צריך לבחור האם להשלים ולקבל את זה או פשוט לא לקבל ולהיפרד.
אני נשואה עם שלושה ילדים ובעלי כמעט לא עוזר בבית (ולא שעובד כל כך הרבה, אני מביאה את המשכורת העיקרית)
כבר דיברנו על זה אינספור פעמים ורוב החיים שלי אני מרגישה ממורמרת בגלל זה. יש לי כמו בעיות התארגנות כאלה וכנראה גם בעית קשב שכל דבר לוקח מלאא זמן.. בשבתות אני לבד עם הילדים רוב הזמן.
אמא שלי אומרת שהוא כבר לא ישתנה ואני צריכה לבחור האם לקבל את המצב או להחליט שלא מתאים לי ולהיפרד.
ולפני שתגידו לשחרר אחריות זה. לא כל כך רלוונטי.. כי בשבתות הוא בכלל נמצא רוב הזמן בבית הכנסת, וביום יום הוא פשוט לא עושה את הדברים (לקלח להאכיל) והילדים מגיעים אלי
כזו
אם הבעל לא עושה ואת מתמרמרת, את יכולה להקל על עצמך
את לא חייבת לעשות הכל לבד
תיעזרי באופציות שיקלו עלייך ותורידי סטנדרטים
חוץ מזה שלדעתי, המרמור נוגע בשורש של חוסר שותפות ותחושה שלא רואים אותך ומתבטא בחוסר עזרה בבית אבל הוא לרוב עמוק יותר, ולדעתי משם צריך להתחיל, במקביל למה שכתבתי למעלה
הערת אגב - לדעתי לא נכון לשתף את אמא במה שקורה בזוגיות. חכמה וניטרלית ככל שתהיה, היא עדיין אמא שלך ונגועה בדבר
חיבוק♥️
היא שזה לא באמת הכלים או המקלחות של הילדים. זה רק טריגר/ סיבה חיצונית למרמור שלך
אישה שמרגישה שלבעלה אכפת ממנה ורואה אותה, לא תישבר מדבר כזה. זה יכול להפריע אבל לא להיות גורם עיקרי לתסכול כי יש הרבה פתרונות טכניים לכל מיני עניינים כאלה
הנכון הוא להסתכל על הזוגיות כמכלול. האם במכלול - את מרגישה שבעלך רואה אותך? אכפת לו ממך? את חשובה לו?
חשיבות לא מגיעה רק בעזרה בבית. כלומר גם, אבל לא רק. זה גישה כללית לזוגיות והתייחסות לפרטים קטנים.
לפעמים מה שיכול לשנות את התמונה זה התבוננות שלך בפרטים קטנים, ולפעמים באמת יש בעיה בדינמיקה הזוגיות שצריך לטפל בה
ורוצה להתחיל טיפול מקצועי.
אבל ספציפית לשאלה שלך זו מורכבות, כי אני כן מרגישה שהוא רואה אותי ואכפתי אלי, לא ב100 אחוז, אבל בדרך שלו..
ובכל זאת החוסר עזרה בבית אפילו שלפעמים אני מבינה שזה לא ביכולתו ואנחנו אנשים שונים עם יכולות שונות מציקה לי מאד.
בתור נשואה לגבר עם קש"ר - שההתיחסות אל אדם כבעל מוגבלות, מקבעת את המוגבלות שלו
אני לא חושבת שצריך לכעוס ולצעוק עליו שהוא יכול, כן? אבל הרבה פעמים הטייטל הוא תירוץ לחוסר התמודדות, והביקורת שלנו גורמת לכך שהוא מרגיש שמה שהוא לא יעשה זה לא יהיה טוב, ובעצם נוצר דפוס של הימנעות
ולכן, אל תצפי מ0 ל100 אבל כן תבקשי עזרה במה שאת צריכה ותני לו לעשות כמו שהוא יודע (ולא כמו שאת יודעת) ותשחררי
אצלי זה עבד ובעלי עושה היום המון דברים שבעבר הייתי יכולה רק לחלום עליהם
תחושת המסוגלות שלו נבנתה מהצלחות קטנות ומזה שלא עשיתי לו הנחות ושחררתי המון דברים
מנסיון
שיכולות קשב מאד מושפעות מהמצב הרגשי והאוירה הכללית.
אדם מאותגר קשב שחווה ביקורת על התפקוד שלו, גם אם היא לא נאמרת אלא רק נמאת ברקע - זה מחמיר מאד את תסמיני הקשב, גלגל קסמים שכזה.
יעשה לכם ממש טוב...
חבל לחיות ככה אתן יכולים להנות מעצמכם ומהחיים הרבה יותר..
אם את רוצה המלצה יכולה לתת לך בשמחה!
כי היא מתארת מצב שחור לבן
או לקבל או לא
אפשר לא לקבל אבל גם לא להיפרד
לא שזה מצב טוב
אבל גם לקבל/ להיפרד
לא אומר מצב טוב
כולנו אנשים פגומים
לכל בן זוג יהיו תכונות בלתי נסבלות
הקושי תמיד יהיה שם
ההבדל הוא בדינמיקה הכוללת
אם היא בוויב חיובי
אם התועלת מהזוגיות עולה על העלות
הזוגיות תהיה יותר טובה
בעלי עושה המון בבית
יותר ממני
זה לא הופך את החיים שלי למאושרים
יש דברים הרבה יותר חשובים מעשייה בבית
לא שזה לא חשוב
זה חשוב
ומובן הבאסה שלך
לא חושבת שיש לזה פתרון באמת
זה המורכבות של החיים
לחיות כל הזמן במרמור? באשמות? בציפיות שלא מתממשות? אני חיה ככה כבר הרבה זמן זה פוגע גם בי וגם בו ואין לנו באמת זוגיות שמחה בגלל זה.
אפשר לא לקבל
אבל להפחית ציפיות/ מרמור/ האשמות
לא כל דבר אפשר לקבל
גם אם רוצים
גם אם מאמינים שמקבלים
זה יכול להמשיך להציק
אפשר להבין שזה מציק/ כואב
ולהניח לזה
למצוא דרכים עוקפות
זה לא ימחק את הכאב
אולי יקהה אותו
ואולי לא
לפני כמה שנים חמי עליו השלום התארח אצלנו. בשיחת ווידאו חמותי נתנה לו הרבה עצות מועילות . הוא הקשיב בעניין , רשם הכל על הדף. בשניה ששיחת ווידאו הסתיימה , הוא שם את הדף הזה לפח. בשביל מה אני כותבת את זה ? כי אנחנו לא יכולות לחנך בן אדם בוגר שאולי אפילו בוגר מאיתנו. זה לא יקרה.
כן , בעלי בגיל 45 יודע לעשות הרבה דברים שלא ידע בגיל 25 אבל זה תהליך התבגרות טבעי. בגדול הוא נשאר אותו בן אדם כמו שהוא היה בגיל 25...
מה הוא עושה ביומיום?
מה הוא כן נותן לך ולזוגיות?
מה הוא נותן לילדים כאבא?
האם הוא עושה קניות/ תיקונים?
לפעמים קשה לראות אם היש,
צריך לחפש אותו ומשם להמשיך למקומות האחרים.
לדעתי להתגרש בגלל כלים בכיור או מי מקךח את הילדים זה ממש חבל,
כי בסוף הילדים גדלים והם מתקלחים לבד,
כלים אפשר לשים במדיח
ואפשר להביא מנקה.
מבינה שאם את עם שלושה קטנים זה שיא הקושי והעומס שלך בבית, אבל זו לא סיבה לעזוב.
כדאי להתחיל ייעוץ זוגי.
לפעמים להגיד את אותו דבר באותו אופן לא מביא תוצאות, אבל גישה שונה יכולה לעשות פלאים.
וחושבת שלא כדאי לשתף את אמא שלך בדברים כאלו, תלכו לטיפול מקצועי.
בהצלחה!
שלכל אחד מאיתנו יש מטלות שהוא עיוור אליהן, פשוט כי הוא לא מודע אליהם
יש מטלות שבן הזוג עושה ואנחנו לא שמות לב, זה יכול להיות קניות, או טסט לרכב, מילוי דלק, חשבונות או מין העבר השני מקלחות, ארוחות ערב ועוד ועוד...
יכול להיות שהוא עושה דברים שאת אפילו לא רואה?
ואשאל עוד, מה את רואה בו שטוב? למה התחתנת? מה הוא כן נותן לך?
מתואמתאחרונהשנית - שאלה:
הדבר שקשה לך הוא שהוא לא שותף בבית. אם תיפרדי ממנו - גם לא יהיה לך שותף בבית, נכון? אז בעצם מה תרוויחי?
אז דבר ראשון נראה לי שכדאי שתערכי שתי רשימות: אחת - מה את כן מרוויחה ממנו במצב הנוכחי (כלומר, איזה טוב יש בו ואיזה טוב הוא נותן לך או לילדים), והשנייה - מה תרוויחי אם תיפרדו.
אולי זה קצת יעשה לך סדר...❤️
להורים שלי אף פעם לא היה קשר טוב.
יש קשר טכני- מה צריך לעשות ומתי, יש הרבה תלונות הדדיות (אחד בפני השני, ובשנים האחרונות גם אמא שלי מקטרת באוזניי הרבה על אבא שלי), אבל לא זכור לי כמעט שום רגע של שמחה ואהבה פשוטה.
זה מבאס וכואב, אבל די התרגלתי לחיות ככה.
וביום שישי דיברתי עם אמא שלי, ואיכשהו יצא לנו לדבר על עליות להר הבית, והבדל בין טבילה אחרי טומאת נידה לטבילה לקראת עלייה (שטובלים בזמן טהרה, להיטהר אחרי אישות), ואמא שלי זרקה איזה משפט בסגנון- טוב, זה לא משהו שרלוונטי אלי.
וזה עשה לי כווץ' מטורף בבטן.
כאילו, כשחושבים על זה, ברור שאין ביניהם אינטימיות. יש גם לא מעט ימים שהם לא ישנים באותו חדר (עם כל מיני תירוצים של מחלוקות על הטמפרטורה במזגן או על אם להשאיר אור דולק).
אבל לשמוע את זה ככה בקול?
עשה לי בוקס בבטן.
וזה גם עוד קצת מגביר את ההתהפכות של היוצרות, שככל שאמא שלי מתבגרת היא יותר ויותר זקוקה לי ופחות משמשת כאוזן קשבת. אבל, הי- יש דברים שלא משתפים. בטח לא את הבת שלך!!! וההזייה זה שהיא הבן אדם הכי לא מדבר בנושא בעולם. אז מאיפה זה הגיע פתאום???
שהתכוונה שכבר אין לה מחזור?
לא יודעת בת כמה אמא שלך
זה שאין לה מחזור זה מובן מאליו (עברה את ה-70...).
זה היה לגמרי ספציפית על טבילה בזמן שאישה טהורה לבעלה, לקראת עלייה להר הבית.
אבל בהחלט יכול להיות שאישות זה דבר שכבר פחות קיים גם אצל זוגות שחוו יחסים אינטימיים טובים בגילאים מוקדמים יותר
אין לי מושג איך זה בגיל הזה
ותהיתי לפעמים באמת
עד איזה גיל זוגות יכולים לקיים יחסים?
גם מבחינת הגבר נראה לי שבאיזשהו שלב זה כבר לא עובד להם..
גברים מייצרים זרע מגיל ההתבגרות ועד… המוות.
זה נכון שיש עם הגיל יותר קושי בלהגיע לעוררות פיזית אבל יש לזה פתרונות מאוד נגישים (למשל ויאגרה).
ודווקא יש נשים שאומרות נגיד שעם הגיל זה משתפר. נניח שבגיל 50-60 הן גילו עולם וחוו אישות הרבה יותר טובה מבגיל 30.
ואפשר גם בגילים מבוגרים יותר. 70+. (אל תשאלו אותי איך אני יודעת. אולי כי סבתא מדברת על זה. אבל מכחישה חחחח)
זה היה מאוד מאוד ספציפי על טבילה בעקבות יחסי אישות, משהו שאי אפשר היה לפרש אחרת.
ההורים שלי גם לא בקשר הכי טוב והרבה מחלוקות. הרבה פעמים היו בריב שאמרו שהם מתגרשים?ובסוף לא. הם ישנים בחדרים נפרדים כבר המון שנים. בהתחלה היה לי קשה עם זה אבל עם השנים למדתי להוציא את עצמי מהסיטואציה.. זה שלהם ואין מה לעשות עם זה..
כשקראתי את התגובה שלך גם אני הבנתי כמו הבנות מעלי שהתכוונה לזה שאין לה כבר וסת אז אין לה למה לטבול.. אולי באמת התכוונה לזה? בכל מקרה זה שלה לגמרי ואל תקחי את זה אישית❤️ אם זה קשה לך אז תנסי לא לדבר על נושאים כאלה איתה..
היתה לנו שיחה על זה בשבת,
יש פה מישהי שיודעת להגיד אם מותר להוציא מעט שיער מקדימה במטפחת?
מעניין אותי מבחינה הלכתית... אז תגידו איזה רב פסק לכם שאפשר.
אבל לא מעיזה לשאול רב כי לא מסוגלת אחרת 🙈🙈
יש רבנים ספרדים שמתירים 2 אצבעות
(הרב עובדיה אם אני לא טועה)
לא מצאתי רק אשכנזי שמתיר
אבל קודם כל ממה שזכור לי כבר בגמרא אומרים שמותר להוציא מעט שערות מקדימה (ברמת ה"שוונצים", עדיין משתמשים במילה הזאת?), חוץ מזה מכירה דעה שמותר 2 אצבעות מקדימה, ועוד דעה (אולי הרב פיינשטיין?) שמותר סהכ בכל השיער טפח על טפח גלוי, מקדימה או מאחורה או ביחד. טפח זה בין 8-10 סמ, אז טפח על טפח זה די הרבה.
מכירה גם דעות יותר מתירניות או פחות אבל מבינה שזה לא מה שאת מחפשת
לא יודעת לבגיד בשם מי
מה שכן זה מוזר לי קצת מה שאת אומרת על הטפח על טפח
כי זה בערך השטח של כל הראש..
אשמח אם תוכלי לכתוב מקור כי זה מעניין אותי (אם תמצאי כמובן וזה לא בטירחה גדולה)
לא זוכרת מקורות
מודה שאני מצד אחד לא מוציאה הרבה יחסית
מצד שני לא מודדת ולא מדקדקת כי זה גדול עלי
אז ממה שמוצאת
זה בכיוונים של מה שכבר אמרו פה
הרב עובדיה (ילקוט יוסף אוצר דינים עמ' שס"ח) 2 אצבעות: "נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתיים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו"
והרב פיינשטיין זה ארוך יותר לצטט, תחפשי אם זה מעניין אותך (אגרות משה אבן העזר נ"ח): "אבל הוא רק ערך ב' אצבעות בגובה שהפנים הוא ערך אורך ב' טפחים ויהיה בצרוף פחות מטפח ויותר אסורה"
תודה לקלסרים מהמדרשה שהביאוני עד הלום 😅
ומרפרוף קל מגוגל נראה שתוכלי למצוא גם שם הפניות.
הוצאתי התקן הורמונלי- מירנה - לפני בערך חודשיים.
4 שבועות אחר כך, קיבלתי מחזור ראשון.
והיום עברו רק 23 ימים מהמחזור הקודם, וכבר קיבלתי שוב פעם מחזור.
זה הגיוני?
קרא גם לכם?
לפני ששמתי את ההתקן ההפרשים בין המחזורים היו אצלי בין 33-39 ימים.
הורמונלית..
צ'ט ג'יפיטי גם אמר לי את זה, אבל דווקא שמעתי על הרבה נשים שנכנסו מייד להריון - מה שאומר שהמערכת ההומונלית מייד מתחילה לעבוד.
כמה זמן את אחרי לידה?
והאם הנקת?
ואני 4 וחצי שנים אחרי לידה. הנקתי במשך בערך חצי שנה אחרי הלידה, כבר שעבר די הרבה זמן מאז.
כבר 4 פעמים ברצף
זאת אומרת שיום אחרי המקווה התחיל מחזור, והפעם ביום השביעי לטהרה כתם שאוסר.
ועוד פעם שפשוט התחבר
סיוט🥲
וכתמים בלי סוף
גם אני אחרי הוצאת מירנה
כי הבעיה בעצם היא שההתקן החליף את היצור של הפרוגסטרון ועכשיו הגוף לומד באיטיות לייצר בעצמו
ושיח אבהרם אמור לעזור ביצור שלו
מקווה שיעבוד אולי יעזור גם לך
נשמע סיוטטט.
איזה גיבורים אתם!
דיברת עם רופא נשים או משהו?
למרות שהתגובות פה אומרות על זה שזה תקין שיהיו שיבושים, עדיין נשמע לי לא תקין מה שאת מתארת.
ממש מוזר שלא שמעתי כלום על זה שיש גם דימומים והסתגלות אחרי ההוצאה.
אחרי לידה ואז שימוש במניעה הורמונלית, הגוף עבר כמה טלטלות הורמונליות... ככה שזה לא ממש משנה מה היה לפני ההריון...
הגוף שלך עכשיו בתהליך התאזנות... זה טבעי שזה יקח לו זמן...
ויחד עם זה, חיבוק על ההפתעה....
אני בחצי שנה האחרונה עם כתמים שאוסרים, כל הזמן.
הייתי עם התקן וחשבתי שבגללו והוצאתי, אבל גם כמה חודשים אחריו מחזורים לא סדירים וקצרים מאוד.
כבר 3 חודשים אסורים כמעט.
אם הפסק של מקווה - שיום לאחריו דימום נוסף.
היום יום שביעי ובשביעי נפסל.
בדיקה לדעתי היתה 100% חום
הייתי בטוחה שאין בעיה שכמעט חשבתי שאין למה לשאול והרב פסל,
ועד שהוא ענה בכלל, זה כמה דקות לפני שיצאתי למקווה, אחרי כל ההכנות ועם OCD קשוח בנושא.
הייתי בשוק שהוא אסר
בעלי התקשר לרב אחר, לא היתה אופציה להראות לו את הבדיקה, היא נעלמה אצל הרב השני, אבל הוא אומר שאם אני יודעת שטיהרו לי בעבר על כזה צבע זה טהור.
כן חשבתי שטהור (1000% חום שוקולד בלי טיפת אדום)
אבל לא טיהרו לי בעבר על כזה צבע, ואני שונאת שרבנים ככה חלוקים (מאותו מגזר) ושונאת שמפילים אחריות עלינו.
ובעיקר כועסת על בעלי כי זה שהתחזק בבית, אני רק מעט, וגם ככה הרבה מהמאמץ של המצווה זה בשבילו.
וכועסת שהוא לא הסביר לרב הראשון כמו שצריך ושבכלל כל הסיוט הזה עלי.
וגם אם כן
רק בגלל העצבים שגברים נכנסים לי לתחתונים (ואל תגידו לי שאין חובה לשאול, אם לא אשאל לא נהיה טהורים לעולם)
ואין פצע בודאות
אני לא רוצה לטבול היום
ובכלל.
לא מחפשת עצות איך לפתור את הבעיה
אני במעקב רופא
וגם לא להתחזק באמונה - בגדול רק נחלשת עם הזמן
רק לפרוק עצבים
על המערכת ובכלל
אין רבנים טובים יותר וקרובים יותר
וקיבלתי את כל ההקלות האפשריות
ובאמת יש סיכוי לא קטן שאפסיק לשמור כמו פעם
רק בגלל הכאב ראש והפלישה הגברית לתחתונים סביב זה
מבינה שזה יושב אצלך על נושא רגיש,
אבל גם אני מצטרפת לאמירה שתחליף רב.
א- כי מי שעם ocd צריכה לפנות לרב שמבין בתחום.
ב- כי עדיף להחליף רב מאשר לוותר על הכל לגמרי.
הרגע הזה שאת מבינה
שסתם דמיינת
אז מה אם הפעם ממש איחר
יכולות להיות מלא סיבות
ואת בכלל
עם מניעה
בגלל בעיה
אבל חשבת
שאולי
יקרה נס
והבטן שיצאה
זה לא רק הבורקס
אז מה אם כבר חשבת
כל מיני מחשבות
ואתה
אחד.
ברוך ה'
פוצונת בכיתה א! (בכיתי השבוע במסיבת סידור)
פוצון בן 4!
הספרון מודפס!
כ"כ הרבה טוב
אם לפני 10 שנים היו אומרים לי...
ועדיין לא מצאתי את עולמי התעסוקתי
ופתחתי עוסק זעיר בשביל הגשמת חלומות
ובעלי החמוד הכין לי קפה
וטישו.
לא היה לי כח להחליף ניק
גלויה זה גלויה...
יש הרבה טוב ב"ה.
מתי הרגשתן? לאו דווקא נראות בבטן אלא הרגשה שלכן
אצל הבכור הרגשתי ב17 ככה וב18 כבר ממש ראו בבירור
אני היום 15+5 ויש לי פעם בכמה ימים משבוע 14 את התחושת גלים/פרפרים
מתי הרגשתן בבירור?
שיליה אחורית
שליה קדמית
התחלתי להרגיש בשבוע 16
בהריון הקודם הרגשתי ב19
את הגלים האלה אני מחכה כלכך להרגיש תנועות בעזרת השם
הייתי בטוחה שבשני ארגיש מוקדם כי הכל קורה מוקדם יותר כזה
זה מתגבר ונהיה ברור ומוחשי ותכוף
