אני אף פעם לא מגיעה לקצה כשמדובר בחילוניות. אף פעם לא אכלתי אוכל לא כשר, גם אם לא הפרדתי בין אכילת בשרי לאכילת חלבי. הלבוש הלא צנוע שלי מסתכם בשרוולים יחסית קצרים, אבל לא קצרים מדי, ובג'ינסים.
אני מחללת שבת רק בפלאפון.
חוץ מזה... לא זכור לי משהו שעברתי עליו.

אני לא יודעת אם אני דתיה. יש לי אמונה מאוד מאוד חזקה וחיבור עמוק למצוות ספציפיות, בעיקר מצוות שנוגעות לבני אדם.
אהבתי ללמוד לקט ואגדה בכיתה י"א.
אני מתפללת לאלוהים כל יום כמעט. לא תפילה מסידור, אבל זה נטו בגלל הקריאה עצמה (אני בקושי קוראת משהו כבר שנתיים).

אבל אני לא יודעת אם אני דתיה. יש המון המון בעיות בקבוצה הזו שנקראת דתיים. לא באנשים עצמם, אני משתדלת להסתכל על כל אדם כאינדיווידואל. אבל יש המון בעיות בציבור.
אני לא רוצה לומר שמות ספציפיים, אבל חברי כנסת דתיים שלועגים ומשפילים כל אדם שאינו כמוהם בדיוק. "רבנים" שמנצלים את הסמכות שלהם כדי לפגוע באנשים אחרים, בכל מיני דרכים.
כמובן שלצידם ישנם המוני אנשי דת שאני מעריכה מאוד.
אבל. אבל.
איך אני יכולה להשתייך לציבור שלא כולם בו מוקיעים מתוכם רב שסרח בצורה מאוד בוטה, ולא מתחרט על מעשיו?
איך אני יכולה להשתייך לציבור שמסית, כופה את עצמו וקורא לאחרים חולי נפש?
איך אני יכולה להשתייך לציבור שלוקח לעצמו את הבלעדיות על אלוהים, כאילו שאם אני הולכת עם מכנסיים אלוהים מתכחש אליי?

אני לא חילונית. אני לא הולכת עם גופיות ומכנסיים קצרים, ולעולם גם לא אלך ככה. אני לא אוכלת חזיר, ולא אוכל- זו התרסה מפורשת וחציית גבול. אני צמה ביום כיפור, אני לא אוכלת חמץ בפסח. אני אף פעם לא מפספסת קידוש בשבת.
איך אני יכולה להשתייך לציבור שלא מאמין באלוהים כישות העליונה, הסמכותית, הכל יכולה?
איך אני יכולה להשתייך לציבור שמקבל אל תוכו זנות?

התשובה הפשוטה היא- אל תשתייכי לציבור. תעשי מה שנכון וזהו.
אבל זה לא פשוט. כי תמיד ישאלו מי אני. כי בעבודה יבקשו מישהי דתיה, ואני לא.

ומה אומר לילדים שלי.