אח''כ חשבתי שהלידה זה החלק הקשה - סיכוני חיים, כאבים מטורפים, צירים זוועיים, פחדים, מאמצים ללדת....
אחח
נגמר.
אח''כ חודשיים אחרי הלידה - לא ישנה, אין יום ואין לילה, טרוטת עיניים, לא מרגישה חיבור לתינוק הזה שרק יונק ויונק, ולא עולה במשקל, ותנסי את זה ואת זה ואת זה, והוא עליי כל הלילה, או שצורח. והבית- אין לי כח לטפל בו. בכולם, בכביסות, בבישולים, כשאני מרגישה חנוקה ולא יכולה לצאת לשומקום יותר משעה גג כי הוא צריך לינוק.. כבולה.
ב'ה אחרי חודשיים יותר טוב. מתחילה להכיר אותו, לאהוב.
.
ואז הגיע גיל ההתבגרות - והבנתי שזה החלק הכי קשה.
היא בת 12.
חצופה, פוגעת, לא מעריכה בגרוש את כל מה שהשקעתי ואני משקיעה.
וכשהיא טורקת את הדלת בכעס
אני מבינה שאני רוצה למנוע.
כי זה הקושי הכי גדול.
וכשזה 7 ילדים- שגדלים, ודורשים, והוא צריך זה, והיא זה, ומתלוננים, ומבקשים, ואת צריכה למצוא סבלנות לכל אחד ואחד,
די.
.
הותשתי
.
אז אני מונעת..
.
אנחנו מאוכזבים מעצמנו.מחלום עשרה ילדים הרחוק....
רחוק.........
.
בת34.
.
ומבחינתי סיימתי.
.
עם כל אהבתי העצומה לילדיי,
אני לא רוצה שנתמוטט.
.
, היום זה יקר ולא משתלם רוב הפעמים. אבל יש לנו את פלאי הטכנולוגיה שמקלים עלינו. מדיח, מכונת כביסה, רובוט לרצפה, חומרי ניקוי שמנקים בוויש בלי לשפשף. כל אלו הם מבחינתי הצלה ועוזרים מאוד להוריד מעלייך עומס.
)