עוזיה- בקשת שאפרט (אך לא ארוך מדי) אז אשתדל (לא ארוך מדי, אני יודע יודע). הרצי"ה כותב במאמר שהזכרתי למעלה שני ענינים בקשר ל"תוקף קדושת יום עצמאותנו". אחד הלכתי ואחד "אמוני". אני בלי הספר, אז אם זה לא מדויק- התקלה בי.
א. הלכתית, הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל יצרה מצב חדש- כעת, כל יהודי שחי בגבולות מדינת ישראל מקיים את מצוות כיבוש הארץ. עד הכרזת העצמאות קימו רק את מצוות ישוב הארץ. ההבדל בין שתי המצוות הוא ההבדל בין כלל לפרט- את מצוות ישוב הארץ מקיים כל יחיד, בכל זמן, אך מצוות הכיבוש ניתן לקיים רק בכלל, כאומה, כמדינה. לא הלח"י אצ"ל או ההגנה יכולים לקיים מצווה זו. הם רק פרטים, לא משנה כמה הם גדולים. הם לא עם, לא מדינה. אך ברגע שהוקמה המדינה, כל יהודי שנמצא במדינה, וכך עוזר לכיבוש הארץ- מקיים את מצווה זו. זה מה שהתחדש מבחינה הלכתית ביום העצמאות, וזה כבר סיבה לחגוג- שלאחר שנות הגלות הארוכות אנו זוכים לישות לאומית ובכך שוב מקימים את מצוות ושוב וכיבוש הארץ במלואן!
ב. אם א' לא היה סיבה מספקת לומר הלל בברכה (כי הרי ממתי אומרים הלל על שנתנה אפשרות לעשות מצווה?) יש להבין שהקמת מדינת ישראל, ובמיוחד הכרזת העצמאות היה שלב חשוב בגאולה האחרונה. יש שינוי גדול בעם ישראל! הוא מתחיל להיות עצמאי! מתנער משלטון הגויים ומאחיזתם הרוחנית והחומרית! הראי"ה אומר ש"אופיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל" (אורות עמ' עט). זה השינוי הצפוי בגאולה, וזה התבטא בצורה גלויה לעין בהכרזת העצמאות, בהתנערות מאחיזת הגויים, ובמילותיו הנפלאות של הרב ויצן (עוזיה, אני לא מצליח להתאפק) "הכרזת המדינה ביום העצמאות היתה מעשה שביטא את המדרגה החדשה הציבורית והלאומית שאליה אנו נכנסים. עם ישראל חוזר אל עצמיותו, אין הוא מפחד מהגויים, מההתמודדות עם בניית מדינה וממפגש עם הטבע והחומר אותו הוא נדרש לתקן ולרומם. נפש גלותית לא היתה מסוגלת להכריז על מדינה, היא היתה מבררת תחילה 'מהי דעת הפריץ', ואילו הכרזת המדינה אמרה באופן ציבורי שיש דברים בהם אין אנו קשורים יותר להתחשבנות עם הגויים. להכרזת המדינה נזקקנו לכל כך הרבה התגברות על חשבונות ופחדים, והיא אף הוכרעה לבסוף על חודו של קול."(מתוך המאמר שלו שהזכרתי למעלה).
אני משתדל שלא להאריך, אך אני חייב להוסיף עוד משהו- סיבה זו (ב') לחגוג ולומר הלל ביום העצמאות לא תשתנה לעולם, גם אם המדינה תלך ותרשיע. הרי הארוע שקרה לא השתנה! הכרזת העמצאות היה חלק מההיסתורי-ה! פסקה ל"ב באורות התחיה (ממנו ציטטתי קודם את הרב קוק)הינו מאמר נפלא שכל אחד חייב ללמוד לפני יום העצמאות! כותב שם הרב (כן, זצ"ל): "אופיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה (ההדגשה במקור) של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כוחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט" האומה לא מבינה שכל זה תהליך אלוקי, לא מבינה את ההתחיבות שלה כלפי ה', לא מקיימת מצוות.." היא אינה שבה עדין אל אישה הראשון" הקב"ה "בפועל...אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת הכל הוא אור ד' וכבודו, אך לא היא" האומה "ולא העולם מכיר זה" שהכל אלוקי "בבליטה," בבירור, "שם שמים לא שגור בפיה,אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלוקי הוא. רק ביגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלוקי נקרא בשם המפורש להגלות,יגלה ויראה, שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר...הכל אור אלוקי עולם אלוקי ישראל הוא...והמשך הזמן העובר בין ההופעות המיוחדות המרוכזות בכנסת ישראל, עד שיופיע אור תפארת ישראל לדעת כי שם ד' נקרא עליה, הוא זמן חבלי משיח, שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו, בניגוד לכל האומרים ייתי ולא אחמיניה-"ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכפתא דחמריה".
אנו חיים בזמן זה של חבלי משיח, בצל גללי החמור. אמנם הסירחון גובר, וימשיך לגבור, אך וב יוסף אומר שזו זכות גדולה! ואנו זכינו למה שהוא לא זכה! אז גם אם הריח יגבר, והצל יגבה- נמשיך לומר הלל בברכה!
