א) הרגשה כן קשורה בהבנה. בן אדם לא יכול להרגיש משהו בלי להבין את המציאות בצורה מסוימת.

ב) אם הוא מרגיש רע זה בדרך כלל מצביע על כך שהוא לא מאמין מספיק באופן כללי = כופר.

לגבי החיסון : גם אדם שסובל מכאב פיזי הרבה פחות יסבול אולי אפילו בכלל לא, אם הוא יחשוב שזה למטרה טובה.

בכל מקרה סבל פיזי הוא בדרך כלל לא המקרה הנפוץ.

ובשאר סוגי הסבל אני ממש רואה איך אדם סובל רק בגלל שהוא מתעקש להאמין שמציאות אחת יותר טובה מהשנייה.

לדוגמה אדם שאין לו ילדים והוא מצטער כי הוא רואה את היתרונות בהבאתם. לי אין ילדים ואני לא מצטער כי אני רואה גם את החסרונות שיש בהבאתם אז אני לא חושב שהמציאות שלי עם ילדים בטוח יותר טובה מהמציאות שלי בלעדיהם.

אצלי זה לא עניין של אמונה שהכל לטובה אבל של אמונות אחרות שמביאות להבנה/פירוש של המציאות בצורה מסוימת.

לא מתאים לנו, איך אתה מסביר את זה?

עיין בפורום לנו - תראה כמה מקרים כאלו יש.

ב. יש דרגות באמונה וזה משהו שצריך לעבוד עליו ולהתחזק בו כל הזמן

כשנפט מישהו קרוב לא עלינו זה קשה - קשה בנפש - אז מה תגיד שאם בוכים זה כפירה ??? ממש לא!!

זה פשוט כואב!!!

אם מישהו יעשה ניתוח ללא הרדמה - יחתכו אותו בסכין ויכאב לו, ברור שהוא יודע שזה לטובתו! הוא זה שהלך לשכב על שולחן הניתוחים.

בכי מתוך כאב לא סותר אמונה!

א. זה אומר שהרגש לא פועל לפי השכל. נקודה. 

כנראה שאפשר לעבוד על זה 

ב. למה את קורא להרגיש טוב עם זה? להבין שזה טוב בשבילי?

ונכון.

אתה צודק.

כופר הוא אכן כופר. השאלה היא אם הוא בכלל "כופר"

לדעתי אתה ממהר להכניס להגדרה במקום שאין צורך

להגיד על מישהו שהוא כופר זה צריך להיות מישהו שלא מאמין בהשם, בתורה נביאים וכו'

ביטחון שהכול לטובה וכל דבר הוא בהשגחה פרטית זה כבר משהו אחר.

כי יש הרבה דברים שהוא כן מאמין בקב"ה.

כתוב שם משהו אחר.

החוז"א מדבר על מידת הבטחון, כלפי העתיד.

שמידת הבטחון זה לא לחשוב שבטוח יהיה טוב, אלא לזכור שהכל מושגח מה', בין הדברים הטובים ובין להיפך.

אבל הוא לא כותב שם שהדברים הרעים הם לא לטובה. ברור שהוא לא חולק על "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".

(וגם על הרעיון הזה יש מחלוקות)

מדובר על שני דברים שונים לגמרי- מידת הביטחון כלפי העתיד, והיחס כלפי הרע שכבר היה.

יש מציאות שנחשבת בעיננו לרעה, על זה אין חולק, השאלה היא אם היא לטובה או לא.

איזה גמ'?

האימרה של "כל מאן.." היא בשם רבי עקיבא, ואין מי שחולק עליו. (ברכות ס ב)

וזה אפילו נפסק בטור ובשו"ע (או"ח רל ה).

בלי קשר נאמר על נחום איש גמזו שהיה רגיל לומר "גם זו לטובה", וגם שם לא ראיתי שהגמ' שואלת מי סובר כך.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד