יותר מדי מילים בראש, לילה, צריך לרוקן.
למה אני מתחילה לכתוב כמו אנשי הפייסבוק. להרחיב משפטים. להרחיב.
לילה
בואי וניסע רחוק מכאן
אני כל כך רוצה לנסוע רחוק מכאן, להתנתק מהבית הזה, להתנתק מהסביבה הזאת, להתחיל מחדש מהתחלה. אני אהיה טל או בר או שם ארוך יותר. אני צריכה לבחור לי שם. בטוח יש איפשהו לקסיקון שמות לבנות, רגע
אוקיי.
נֹגה, או נועם, או שלי. או תמר. תמיד רציתי שיקראו לי תמר. תמר זה מישהו לרוץ איתו, יש לזה צליל שאני רוצה. חבל שלא קוראים לי תמר.
אז תמר. היא תגור בדירה יפה בירושלים עם שני שותפים, בן ובת או שני בנים, אף פעם לא שתי בנות. יהיה לה שיער קצר כמו שלי וחולצות יפות. היא תלבש ג'ינסים שמחמיאים לה, ויהיה לה אומץ ללבוש גם כאלה שלא. ג'ינס שמגיע עד אמצע הרגל עם חולצת בני עקיבא גזורה ומשקפי שמש ונעלי חיילים. אבל היא לא תהיה חיילת. היה תהיה סטודנטית, או שהיא תעבוד כבר. כן, היא תעבוד. היא לא צריכה ללמוד יותר. ויהיה לה מספיק כסף כדי לטוס פעם בשנה ללונדון או לברלין או לקאריביים, או לסיני. היא תרד לסיני עם החברה הטובה שלה ועם אחד השותפים. יהיה להם כיף נורא. אחרי כמה זמן היא תיזכר ותשלח לו הודעה. הוא לא חיכה לה, אבל גם לא ברח לשום מקום. עוד שבוע הוא יחזור מהטיול הגדול בעולם. הוא היה באמסטרדם כמו שהוא רצה, ורכב שם על אופניים עם אוזניות ענקיות והרגיש תייר. עכשיו הוא שמח שהיא שלחה לו הודעה, וקונה לה משהו כדי להראות לה שהוא עדיין אוהב אותה. יומיים אחרי שהוא חוזר הם נפגשים ליד הדירה שלה. היא בוכה. הם מתחבקים חיבוק ארוך על כל הזמן הזה, ומבררים בזהירות אם יש דרך. מצידה יש. יש. יש. וזהו. נגמרת שנת ההשכרה שלה והשותפים מתפזרים, רק היא נשארת בדירה היפה והוא מצטרף. הם עושים את זה.
היי תמר, לכי לעזאזל. אני פה עכשיו ואני עייפה וחייבת לקום מחר בשש וחצי גג. אני גאה בעצמי שעשיתי את העבודה ההיא, הלוואי שאני אצליח להגיש אותה ושהיא גם טובה.
להתרסק אל תוך הקיר
לא כל כך בא לי למרות שזה נראה לי
הפתרון הכי מהיר
(הלוואי שהיא שמחה, שהאושר לא עזב אותה)
(מזמן לא נזכרתי. הלוואי שהוא שמח.)
(ילדה רעה.)
ועכשיו לישון
עוד לא נגמרו לי המילים אבל צריך
לישון
מיד
טוב?
(אלוהים, אלוהים
[זה רק משהו שאומרים, כמו אומייגד או אוי טאטע או ברוך השם]
אני רוצה יותר. זה לא מספיק לי.
אפילו המראה לא מוכנה לשקר באופן עקרוני)
(אימאלה
אימאלה)

- לקראת נישואין וזוגיות