מבקשת סליחה מראש מכל הנשים שמצפות להריון וקשה להן בצדק לשמוע אישה בהריון שמתלוננת - בבקשה אל תמשיכו לקרוא!
בנות
קשה לי נורא! בבקשה תהיו עדינות איתי עם התגובות...
אני בסוף שליש ראשון, הבחילות לא עוזבות אותי - בהריונות קודמים בשבוע 11-12 כבר הפסיקו הבחילות.
ואני מרגישה שקשה לי להתחבר, אני מרגישה נורא לומר את זה.
אני לא צעירה - בת 40, יש לי בלי עין הרע לא מעט ילדים וההריון הזה הגיע לפני שהינו סגורים על עצמינו
בעלי פחד מזה נורא וגם אני, וכל הזמן התלבטנו אם יש לנו כוחות או עוד לא והשעון מתקתק ואולי כדאי עוד להספיק ואם כן - אז עכשיו זה הזמן. בקיצור, מפה לשם קצת חיפפנו עם המניעה (לא הורמונלית) והופ שבועיים אחרי - הפתעה! בדיקה ביתית חיובית.
מצד אחד שמחתי מאד והודיתי לה' שזה הגיע כל כך בקלות, אני יודעת שזה ממש לא מובן מאליו ובסופו של דבר זה אושר גדול.
מצד שני - קשה לי לעכל את זה, מרגישה שאני צריכה להיות סופרוומן כדי שבעלי לא יכנס לחרדות. בעבר היו לי דכאונות אחרי לידות והוא מת מפחד שרק זה לא יחזור. אני מרגישה מספיק בטוחה שזה לא יחזור בעז"ה - עברתי טיפול ממושך שהוציא אותי מזה לגמרי ואני לא חוששת שאני עלולה להיות שוב בדכאון אבל הפחדים שלו לא רציונאליים וקשה להתווכח איתם.
הוא מאד מאד תומך. הוא עוזר המון!!! עם הילדים ועם הבית. מפנק אותי וקונה לי כל מה שמתחשק לי, אני מצידי משתדלת לא להתפרע עם החשקים של ההריון ולבקש דברים סבירים 
משתדלת גם לשמור על מצב רוח חיובי, שירגיש שההשקעה שלו משתלמת ושיהיה לו כיף להשקיע
אבל יש לי כל הזמן מתח סמוי כזה לתפקד ולא להתבכיין ולא להלחיץ אותו. ואני עיפה ברמות קשות ואין לי כח לעשות כמעט דברים בבית ואני כל הזמן בלחץ שהוא לא יכנס ללחץ. אוף. אני מסובכת עם עצמי..
לא יודעת מה אני רוצה ממכם, בעיקר פריקה, אולי גם קצת עצות. אולי רק לשמוע שאני לא היחידה כבר יעזור לי להרגיש יותר טוב...
נראה לי שהבחילות האלה זה יותר מהמתח מאשר מההריון. אוף.
תודה למי שהגיעה עד לכאן.





לא ידעתי אם גם במסגרת פרטית זו בעיה
