ראיתי אותה יושבת בצד, כנראה מתחילה בתחום. מסתכלת על כל החבר'ה, ושותקת. ישר ידעתי שהיא שונה מהם. המבט שלה היה שונה. כאילו בה עדיין נותר איזשהו חלקיק של סיכוי, כאילו היא מספרת לעצמה שהיא לא שייכת אליהם לגמרי, עדיין לא.
חתולה שחורה זינקה מהפח הצמוד, בלמתי בכוח את הפה שלי, אל תבהלי. תמשיכי לדמום. רק שהיא לא תקלוט אותי, הילדה הזאת.
הם כולם שם כמו חתולי רחוב. נמלטים, או נטושים. חיים מהפח. דומים לחתולה השחורה הזאת. כולם רואים בהם את החיה הרעה, מתעלמים מהם, ואח"כ בועטים. שלא ידביקו את הסביבה, שלא יעשו את הבית נגוע באותה המחלה הפרוצה שלהם.
@גיטרה אדומה

אחד הספרים יאוו!
- לקראת נישואין וזוגיות